מבצע פונטיאק
 | ||||||||||||||||||
| מסוק יסעור | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 11 באוקטובר 1973 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ג'בל עתקה, מצרים | |||||||||||||||||
| תוצאה | הופגזו כוחות עורפיים של הארמייה השלישית המצרית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע פונטיאק היה פשיטה מוסקת שבוצעה על ידי כוח מחיל התותחנים ומסיירת מטכ"ל ב-11 באוקטובר 1973, ביומה החמישי של מלחמת יום הכיפורים בג'בל עתקה בעומק מצרים.
רקע
במאי שנת 1973 הוחלט במפקדת קצין תותחנים ראשי על הקמת סוללת תותחנים שתוכשר למבצעים מוטסים ומוצנחים (המכונים "נתרן" בשפה המבצעית). הסוללה נקראה "טייגר" והוכפפה כסוללה רביעית לגדוד 405. על הסוללה פיקד סרן יהונתן שמיר, והיא הורכבה מלוחמים מגדוד הנח"ל המוצנח ומתותחנים. הסוללה צוידה בתותחים מסוג M102 יבילי אוויר בקליבר 105 מ"מ. בחודשים שלפני פרוץ המלחמה השלימה הסוללה אימונים בתחומי המבצעים המוטסים ובהם אימון חטיבתי מלא עם חטיבת הצנחנים, וכן אימוני פריקה והטענה של התותחים ממסוקים.
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים לחמו חיילי הסוללה ברמת הגולן. ב-9 באוקטובר ניתנה לשמיר הפקודה להכין פלגה מן הסוללה למבצע בחזית הדרום. הפלגה, בפיקודו של שמיר, הוטסה משדה התעופה מחניים לבסיס תל-נוף. עם הגיעם הורכב כוח לביצוע פעולה מיוחדת בפיקוד סא"ל עמוס ירון, בעברו סגן מפקד חטיבת הצנחנים[1]. הכוח כלל 22 לוחמים, ובהם תותחני הסוללה ואנשי מילואים מסיירת מטכ"ל, שעליהם הוטל לאבטח את התותחנים בעת הירי. על התותחנים פיקדו רס"ן שמעון רום ושמיר.
המשימה שהוטלה על הכוח הייתה לבצע פשיטה מוסקת בעומק מצרים, על מנת לשבש את המערכים העורפיים של המצרים ולאלץ אותם להפנות תשומת לב מחזית הלחימה לשטחם. מתווה הפשיטה כלל נחיתה בג'בל עתקה ומשם ביצוע ירי ארטילרי לעבר מפקדות הארמייה השלישית המצרית וכן לעבר צומת קשר חיונית בקרבת הקילומטר ה-101 על ציר קהיר-סואץ. מאחר שהפקודה שניתנה למפקד טייסת המסוקים לא כללה מודיעין ולא כללה נתוני מזג אוויר, החליט לתכנן את נתיב הטיסה על בסיס מודיעין בדבר סוללות טילים ומיקום מוצבים שנאסף טרם פרוץ המלחמה והניח בתכנון הנתיב את הטמפרטורה שנמדדה ברפידים.
מהלך המבצע
בלילה שבין 10–11 באוקטובר המריאו מרפידים שני מסוקי יסעור מטייסת דורסי הלילה ובהם כוח של 16 תותחנים, 6 חיילי אבטחה, קצין קישור, שני תותחים נגררים יבילי אוויר וכ- 150 פגזים חצי מהם נפיצים וחצי פגזי זרחן. מסוק שלישי ובו 15 לוחמים נותר ברפידים בכוננות לחילוץ של הכוח הפושט במקרה הצורך.
שני המסוקים טסו מערבה בליל ירח מלא, ללא אורות דרך ראס סודר, חצו את ים סוף בגובה נמוך מאד והמשיכו מערבה לכיוון ג'בל עתקה במצרים בגובה נמוך . במהלך הטיסה לא נורתה לעבר המסוקים אש נ"מ. לאחר שנחתו יצא מהמסוק מפקד התותחנים וגילה שהקרקע סלעית ואינה מתאימה לקיבוע של התותחים לקרקע. מפקד כוח התותחנים שב למסוק והחליט יחד עם מפקד הטייסת לחפש נקודת נחיתה אלטרנטיבית על אף הקושי הנובע מהצורך בתכנון נתוני ירי חדשים לתותחים.
הכוח הוטס לגבעה אחרת שבה הורד מפקד כוח התותחנים. הוא מצא אותה מתאימה להצבת התותחים ואישר את פריקת הכוח מהמסוק (מיקום מקורב של אזור ההנחתה). לאחר הנחיתה ביצע הכוח טיווח וירה 90 פגזים על מפקדות הארמייה השלישית וצומת חיוני באזור הק"מ ה-101 על ציר קהיר-סואץ והסב להם נזקים ואבדות[2]. במהלך המבצע חסם הצבא המצרי את רשת הקשר שבו השתמש הכוח הישראלי ואילץ אותו לעבור בין רשתות.
לאחר 50 דקות הוחלט על סיום המשימה והכוח הזעיק את המסוקים לחילוץ, אולם בשל תנאי מזג אוויר וערפל לא הצליחו טייסי המסוקים לזהות את הכוח שעל ההר. בעקבות זאת החליט מפקד הטייסת, יובל אפרת, כי יבצע את משימת החילוץ במסוק אחד בלבד. על אף קשיים מרובים בטיסה ובזיהוי, הצליח אפרת, שהדליק את אורות הנחיתה של המסוק כדי להקל על הכוח להכווינו, לזהות את הכוח. הוא נחת בקרבתם והחל בהעמסת התותחים, שנתקלה בקשיים מרובים עקב הכורח להעמיס את שני התותחים למסוק אחד. לאחר מאמצים מרובים של אנשי צוות המסוק ושל התותחנים, התותחים והחיילים הועמסו בהצלחה והמסוק פינה אותם בשלום לקווי צה"ל[3].
תוצאות המבצע
- במהלך המבצע נתקל הכוח בקשיים טכניים: קושי בגרירה ידנית של התותחים הכבדים, קושי בקיבוע התותחים לקרקע הסילעית באופן שיצר רתע בלתי מבוקר, קושי בתפעול התותחים וקושי בפינוי הכוח בשל ערפל סמיך.
- צבא מצרים לא היה מודע לכך שמקור הירי הארטילרי הוא מג'בל עתקה המצוי בשטחו. בכך התאפשר ביצוע מבצע נוסף דומה של פריקת שני צוותי תותחנים בג'בל עתקה בלילה שבין 16 - 17 באוקטובר שבו יושמו לקחים ממבצע פונטיאק והותקפו מטרות איכות בקווים העורפיים.
- למרות קשיי הקיבוע והתפעול התברר למחרת המבצע שהכוח השיג פגיעות טובות במטרות וכי הפעולה הצליחה[4]. למפקד טייסת היסעורים 118, סא"ל יובל אפרת, הוענק לאחר המלחמה עיטור המופת על כושר הטיסה והנחישות שהפגין במבצע[5].
לקריאה נוספת
- איתן הבר וזאב שיף, "לקסיקון מלחמת יום הכיפורים", הוצאת דביר זמורה-ביתן, 2003, עמוד 89.
- מירב הלפרין, אהרון לפידות, חליפת לחץ - דפים בספר הטיסות של חיל האוויר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, הפרק "תותחים על ג'אבל עתאקה", עמ' 171–174.
- יצחק שטייגמן, מוכרחים להמשיך לנגן - חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים, מודן הוצאה לאור, 2023, עמ' 402–403.
קישורים חיצוניים
- אור פילאקוב, מבצע פונטיאק, מערכות 499, 2023
- מבצע פונטיאק, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- ליאור אסטליין, היום מלחמה, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 באוקטובר 2009
- יובל אפרת, היום מלחמה, מערכות 391, 2003.
- 40 שנה למלחמת יום כיפור, תותחנים בעורף האויב, באתר ישראל היום, 10 בספטמבר 2013.
- קורין אלבז-אלוש, "הבלתי אפשרי": המבצע הנועז במלחמת יום הכיפורים - והמידע שהגיע לידי האויב, באתר ynet, 19 ביוני 2023
הערות שוליים
- ^ יובל אפרת, היום מלחמה, מערכות 391, 2003.
- ^ יהונתן שמיר, סוללת נתרן 474 במלחמת יום הכיפורים בפעולה מעבר לקווים, שבוע לפני הצליחה סא"ל (במיל') שמיר מספר על מבצע פונטיאק עליו פיקד עמוס ירון
- ^
גל פרל פינקל, 'רוח המפקד' - סקירת ספרו של אלוף (מיל') עמוס ירון, באתר צה"ל, 20 במרץ 2022.
- ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, דביר, 2004, כרך ב' עמודים 519–520.
- ^ סא"ל יובל אפרת, באתר הגבורה.
