שלמה נקדימון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה נקדימון
שלמה נקדימון

שלמה נקדימון (קָאמינקר) (נולד ב-29 ביולי 1936) הוא עיתונאי ישראלי ופרשן פוליטי, חוקר תולדות היישוב והמדינה. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה. יועץ תקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין.

ביוגרפיה

נולד בחיפה בשנת 1936. אביו, יצחק אשר קאמינקר[1], היה חלוץ שעלה ארצה מגליציה המזרחית. בארץ ישראל נמנה עם מייסדי פועלי אגודת ישראל ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול בפתח תקווה.

את דרכו העיתונאית החל בעיתון "חרות", ולאחר מכן עבר ל"ידיעות אחרונות". התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל.

בימי "פרשת לבון" חדר נקדימון בהיחבא לבית בתל אביב, שבו נערכה ב-4 בפברואר 1961 ישיבת מרכז מפא"י שבה הודח פנחס לבון מתפקידו כמזכ"ל ההסתדרות, ומסר דיווח אותנטי של עד ראייה להתרחשות זאת שהייתה סגורה לתקשורת. הוא הועמד לדין על "חדירה לאולם סגור", אך יצא זכאי בדין מאחר שבית המשפט מצא כי "אין להשיב על ההאשמה".

בשנים 19781980, בתקופת המשא ומתן על הסכם השלום עם מצרים, שימש נקדימון כיועץ תקשורת לראש הממשלה מנחם בגין.

ב-1983 וב-1984, במסגרת תחקיריו, טס נקדימון להונג קונג כדי לראיין את אברהם תהומי, שהיה סגן מפקד סניף "ההגנה" בירושלים ולאחר מכן ייסד את האצ"ל והיה מפקדו הראשון. כמו כן היה מעורב בחיסולו של המנהיג החרדי יעקב ישראל דה האן בשנת 1924. תהומי חי באחרית ימיו בהונג קונג. בראיונות לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי יצחק בן צבי, יושב ראש הוועד הלאומי, יוסף הכט המפקד הארצי של ההגנה וזכריה אוריאלי, מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך אותנטי בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.

על ספרו "תמוז בלהבות", המתאר את סיפור תקיפת הכור האטומי בעיראק בשנת 1981, זכה נקדימון בפרס סוקולוב לתקשורת הכתובה לשנת 1993. בשנת 1995 קיבל פרס לחקר ביטחון ישראל מטעם מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים על מחקרו "חור שחור – ישראל, ארצות הברית, עיראק 1981–1991". בשנת 2008 (ה'תשס"ח), ביום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל הוענק לנקדימון תואר יקיר העיר תל אביב על "תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות"[2].

ספריו על תולדות היישוב

ספריו על תולדות המדינה

ביוגרפיה פרי עטו

קישורים חיצוניים

מכתביו

הערות שוליים

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "יצחק אשר קאמינקר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2809.
  2. ^ יקירי תל אביב יפו, תשס"ח, עמ' 15], באתר עיריית תל אביב.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0