יהויכין

יהויכין

איור משנת 1553
לידה	450 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה
פטירה	? בבל, האימפריה הנאו-בבלית
מדינה	ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה אב יהויקים אם נחשתא בת אלנתן צאצאים זרובבל בן שאלתיאל
מלך יהודה ה־19 432 לפנה"ס מנהיג דת בתקופה ירמיהו → יהויקים צדקיהו ←

יְהוֹיָכִין (גם כָּנְיָהוּ, יְכָנְיָה, יוֹיָכִין) היה מלך יהודה למשך שלושה חודשים בשנת 432 לפנה"ס כאשר היה בן 18. בסוף תקופה זו הוגלה יהויכין על ידי נבוכדנצר השני לבבל, יחד עם האליטות של יהודה, בגלות הנקראת "גלות יהויכין". יהויכין היה בנם של יהויקים ואשתו נחשתא.

יהויכין הוא הבן אדם עם היחוס הכי רחוק עד אדם הראשון שכל אבותיו מוזכרים בתנ"ך, חלקם עד ישי (אב דוד) מוזכרים במלכים, מישי עד יהודה מוזכרים בסוף רות, ומיעקב עד אדם מוזכרים בבראשית.

אזכורים במקורות

תיאור מלכותו של יהויכין מופיע בספר מלכים ובספר דברי הימים. יהויכין מוזכר גם בארבע תעודות בבליות, אחת מהן משנת 592 לפנה"ס, של רשימות של הקצבות מזון, בהן הוא מוזכר כ"מלך ארץ יהודה". רמזים לשביו ולגלותו של יהויכין נשמעים בנבואות ירמיהו ויחזקאל ובמגילת איכה ומגילת אסתר.

הפסוק בספר חבקוק "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" לדעת רש"י מתפרש על יהויכין שעתיד נכובדנצר להגלותו, וצדקתו תועיל שמתי שימות נכובדנצר, אויל מרודך ישים את כסאו מעל כסא שאר המלכים.

על פי פירוש הרד"ק, שלום בן יאשיהו הוא יהויכין והנבואה בירמיהו על שלום מכוונת ליהויכין: "אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. כִּי כֹה אָמַר ה' אֶל שַׁלֻּם בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו אֲשֶׁר יָצָא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא יָשׁוּב שָׁם עוֹד. כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתוֹ שָׁם יָמוּת וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד", רוב המפרשים חולקים על הרד"ק ונותנים זיהויים אחרים לשלום.

תולדותיו

בכסלו בשנת 432 לפנה"ס יצא נבוכדנאצר במסע ליהודה (כ-1,600 קילומטר), ונטה את מחנהו מנגד לירושלים, כאשר הכוחות שפעלו ביהודה מאז סוף השנה הקודמת הצטרפו אליו. בב' באדר בשנת 432 לפנה"ס נלכדה ירושלים, לאחר שיהויכין הסגיר עצמו למלך בבל.

שנה 7: בחודש כסלו גייס מלך אכד את צבאו ויצא אל ארץ חת. הוא חנה על עיר יהודה. בחודש אדר יום ב' כבש את העיר ולכד את מלכה. מינה בה מלך כלבבו. את מנחתה העשירה קיבל והעביר לבבל

— כרוניקה בבלית מימי נבוכדנצאר

יהויכין נלקח בשבי לבבל, ועמו אוצרות בית המקדש ואוצרות בית המלך, וכל הצמרת השלטונית ובית המלוכה, נכבדי הכהנים, העיר והארץ ("אילי הארץ"), העשירים ("גיבורי החיל"), ו"החרש והמסגר" - היינו האומנים. רק "דלת הארץ" נותרה בירושלים.

עם-זאת ליהויכין נשמר גם בגלותו מעמדו המלכותי וכינויו כמלך, כפי שמסתבר מארבע תעודות לאספקת מזון לגולים מארמונו של נבוכדראצר. בכל ארבע התעודות נזכר יהויכין כ"מלך ארץ יהודה", ולפחות באחת מהן שזמנה מצוין - שנת 13 לנבוכדראצר, כלומר 592/591, מתברר שיהויכין נשא תואר זה גם בתקופת כהונתו של צדקיהו. מבחינה זו הוא לא היה יוצא דופן, כפי שניתן ללמוד מרשימה אחרת משנת 570 בקירוב בה נמנים רשימת שליטים גולים - ביניהם מלכי צור, עזה, צידון, ארוד ואשדוד - בחצרו של מלך בבל. ייתכן שהייתה זו מדיניות מכוונת לשמור על המלכים המוגלים במעמדם הרם למען ישמשו כאיום על המלכים שמונו תחתיהם לבל ימרדו פן יוחזר המלך המוגלה לארצו ויוצב עליהם. וכך גם המקרא אומר:

"וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל-יְמֵי חַיָּיו. וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה-לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו" (ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים כ"ז-ל').

גלות יהויכין

באשר למספרי המוגלים שהגלה נבוכדנאצר, קיימת אי בהירות: האם מדובר כאן בשתי הגליות - האחת מיהודה (7,000 איש ואלף מ"החרש והמסגר") והשנייה מירושלים (10,000 בתוספת "החרש והמסגר"), או שהמדובר הוא בסך הכול ב-10,000 גולים, שעליהם נוספו עוד "החרש והמסגר", שמהם היו 7,000 "גבורי החיל", ו-1,000 "החרש והמסגר". בירמיהו נב,כח נאמר: "זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה". כלומר, ירמיהו יודע על 3,023 איש מיהודה שהוגלו בשנה ה-7 של נבוכדראצר, כלומר באותה שנה שלקראת סופה נלכדה ירושלים, אם כי ייתכן שדבר זה היה עוד לפני נפילת ירושלים. לכן, ייתכן ש-3,023 איש אלו בתוספת ל-7,000 הם שיצרו יחד את המספר 10,000 איש.

ברם, לא המספר של הגולים הוא החשוב ביותר כאן אלא בראש וראשונה הֵרכבה של גלות יהויכין: צמרת העם, בית המלוכה, השרים והנכבדים, ומיטב הצבא ובעלי המקצוע (מל"ב כד,יב-טז; וראה יר' כד,א; כז,כ; כט,ב). בנוסף לכך גלתה גם ההנהגה הדתית - כוהנים ונביאים (יר' כט,א,כט ואילך), ובכללם הנביא יחזקאל הכהן, אם כי ירמיהו הכהן נותר בירושלים, וכן גלות בעלי האחוזות והרכוש (מל"ב כד,יד: "לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם-הָאָרֶץ"). לא לחינם דימה ירמיהו גלות זו ל"תאנים הטובות" בחזונות על שני דודאי התאנים (יר' כד,ה). הגליה איכותית זו של צמרת יהודה ערערה את יסודות הממלכה בעשור האחרון לקיומה, והגליית עיקר הצבא והמומחים לתעשיית הנשק ולמלאכת הביצור ("החרש והמסגר") נטלו מיהודה את היכולת לשקם את עוצמתה הצבאית ואת הגנתה. טיבו של "המס הכבד" אשר לדברי הכרוניקה הבבלית לקח נבוכדראצר אינו ידוע, ואף לא אם היה זה מכל יהודה (היינו מכל העם) או רק מירושלים (כלומר, מאוצרות המקדש ובית המלך). אך יש להניח שגם למס זה הייתה השפעה שלילית על מידת יכולתה של יהודה להתאושש מן המכה.

בני הגולה עצמם תפסו את גלות יהויכין כמאורע המכריע בקורות חורבן היישוב ביהודה, ולפיכך הנהיגו מניין שנים חדש על-פי מאורע זה. מניין שנים חדש זה בא לכלל ביטוי במל"ב כה,כז: "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא". פסוק זהה נמצא גם בספר ירמיהו נב,לא.

כן בא מנין זה לכלל ביטוי בספר יחזקאל, כמו למשל יח' א,א-ב: "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה... הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין".

צאצאיו

הנביא ירמיהו ניבא על יהויכין שלא יהיו לו ילדים, ולא מושל מבניו.

כֹּה אָמַר יְהוָה כִּתְבוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִ֔ד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה

— ירמיהו פרק כ"ב ל'

ובאמת מלך אחריו צדקיהו דודו, ולא בנו. אולם כיוון שגלה ושב בתשובה בבית האסורים, נהפך גזר דינו לטובה ונולדו לו בבית האסורים 'אסיר', שאלתיאל, מלכירם, פדיה, שנאצר, יקמיה, הושמע ונדביה כמו כן, נולד לו בן שקרא לו על שם דודו - צדקיהו. מזרעו (משאלתיאל או מפדיה) יצא זרבבל בן שלתיאל שהיה מושל ביהודה.

קישורים חיצוניים

• יאיר הופמן, אל הגולה תל אביב היושבים אל נהר כבר, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2018

הערות שוליים

מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציהו עוזיהו/עזריהו 763 746 743 702 681 678 677 671 633 604 יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו 593 568 561 533 476 474 444 443 432 432

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יהויכין28344900