יחסי הרשות הפלסטינית – ישראל
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חוסר מקורות, חוסר מידע חשוב והתמקדות בזוטות.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חוסר מקורות, חוסר מידע חשוב והתמקדות בזוטות. |
| יחסי הרשות הפלסטינית – ישראל | |
|---|---|
|
|
| |
| הרשות הפלסטינית | ישראל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 6,220 | 22,072 |
| אוכלוסייה | |
| 5,527,002 | 10,009,800 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,396 | 509,901 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,148 | 50,940 |
| משטר | |
| דמוקרטי (דה יורה) סמכותי (דה פקטו) |
דמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי הרשות הפלסטינית–ישראל הם היחסים המדיניים והכלכליים שבין ישראל לרשות הפלסטינית בהווה (ועם אש"ף לפני כן). בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו להתקיים מפגשים בין ישראל ונציגי אש"ף, אשר בהמשך הובילו לתחילת תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, שהגיע לשיאו בהסכמי אוסלו ב-1993, כאשר ישראל הכירה באש"ף כארגון המייצג את העם הפלסטיני. זמן קצר לאחר מכן נוסדה הרשות הפלסטינית, ובמהלך 6 השנים הבאות נוצרה רשת של קשרים כלכליים וביטחוניים עם ישראל. בשנת 2000 החריפו מאוד היחסים עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, אשר היוותה הסלמה מהירה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הפעילות הביטחונית, בשילוב בניית גדר ההפרדה ומותו של יאסר ערפאת בסוף 2004, הביאה לדעיכת גל פיגועי התאבדות בישראל וגל הטרור ביהודה ושומרון בסביבות 2005. המצב הפך מורכב במיוחד לאחר ההתנתקות ועימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה בין פת"ח לחמאס שנערכו לאורך השנים 2006 ו-2007, והסתיימו בהשתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007. השתלטות חמאס הביאה לקרע מוחלט בין ישראל לפלג הפלסטיני ברצועת עזה, אשר הובילו לכך שאין שום יחסים ישירים בין ישראל לבין הפלג הפלסטיני ברצועת עזה, למעט לאפשרות משלוחים של אספקה הומניטארית לרצועת עזה, ומדי פעם משא ומתן עקיף, כפי שאירע במסגרת עסקת שליט.
רקע
כלכלה
ערך מורחב – פרוטוקול פריז
כלכלת ישראל היא כלכלה מודרנית ותחרותית. נכון ל-2015, התוצר לנפש בישראל עלה על 35 אלף דולרים, ושיעור האבטלה עמד על 5%[1]. המחסור במשאבי טבע גרר השקעה ופיתוח של ענפים חדשים כמו ענף ההיי-טק שצומח בממדים גדולים, ענף המחשבים והטכנולוגיה, ענף הביוטכנולוגיה הצעיר ותחומים שונים שדורשים חשיבה מופשטת ולאו דווקא חומרי גלם. ישראל חברה ב-OECD וידועה גם כ"מדינת היזמות".
בשל סיבות היסטוריות הפלסטינים לא הצליחו לייצר מערכת כלכלית עצמאית לחלוטין. השקעות זרות ישירות ביהודה ושומרון וברצועת עזה כמעט ואינן קיימות. נכון ל-2019, ישראל מדורגת במקום 22 במדד הפיתוח האנושי של האו"ם מתוך 177 מדינות, בעוד שהרשות הפלסטינית מדורגת במקום ה-119.[דרוש מקור] בנוסף לחקלאות, ההכנסה הכלכלית העיקרית של הפלסטינים מתבססת על סיוע כלכלי מהקהילה הבינלאומית ועל עבודה של פלסטינים בישראל או במקומות אחרים בעולם.
פוליטיקה
היחסים הפוליטיים בין ישראל לפלסטינים מושרש בסכסוך הישראלי-פלסטיני. במוקד הסכסוך עומדת בין היתר הדרישה של הפלסטינים להקים מדינה ריבונית על חלק מהטריטוריה שנמצאת כיום בשליטה ישראלית. ארץ ישראל, בתקופה שלפני קום מדינת ישראל ב-1948, הייתה טריטוריה אשר הייתה מוקפת בנהר הירדן, מצרים, הים התיכון, סוריה ולבנון. המאבקים על הטריטוריה עלו עקב דעות מנוגדות לגבי מי יש תביעה תקפה על הקרקע. לפי האוכלוסייה היהודית התנ"ך קובע שארץ ישראל הובטחה ליהודים על ידי אלוקים, ורבים מקרב האוכלוסייה היהודית מאמינים שארץ ישראל המודרנית היא המשך ליישוב היהודי שהיה קיים באזור זה בעת העתיקה. מנגד מרבית האוכלוסייה הערבית-פלסטינית אינה מוכנה להכיר בטענתם על האוכלוסייה הישראלית-יהודית. מרבית האוכלוסייה הפלסטינית סבורה כי מכיוון שלפני 1948 האוכלוסייה הפלסטינית-ערבית היו הרוב באזור ארץ ישראל, אזור ארץ ישראל צריך להיות בריבונות פלסטינית. הקונפליקט המתמשך בין ישראל לפלסטינים על אי יכולתם להכיר בטענותיו של האחר על הטריטוריה הוביל לאורך השנים לגלי אלימות וחוסר יציבות באזור. במהלך שנות ה-70 נוצרו קשרים ראשונים בין אש"ף ותנועות שלום ישראליות, וכבר אז נוצר ביניהם קונצנזוס לא רשמי, שממשלת ישראל סירבה לקבל, כי פתרון לסכסוך יושג עם הקמתה של מדינה פלסטינית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, המהווים 22 אחוזים משטח ארץ ישראל המנדטורית לשעבר. ב-1988 הפכה עמדה זו לעמדה רשמית של אש"ף בעקבות החלטות ישיבת המל"פ באלג'יריה. ב-1993 הפכה עמדה זו לבסיס למשא ומתן שהחל בין ממשלת ישראל ואש"ף. ב-1994 הוקמה הרשות הפלסטינית, אך המשא ומתן איתה נקלע לקשיים, וחלק מהממשלות שקמו בישראל לאחר מכן התנערו מהאמונה בפתרון שתי המדינות וגיבשו עמדה הגורסת כי ניתן להביא לפתרון הסכסוך (או לפחות להחלשתו במידה ניכרת) באמצעות הקמת ישות פלסטינית מוחלשת שלא תכיל את כל שטחי הגדה והרצועה, בשעה שחלקים מהגדה יסופחו לישראל וימשיכו להוות שטח להרחבת התנחלויות. כתוצאה מהתחזקות המחנה המתנגד לפתרון שתי המדינות, התחזקה התמיכה בפתרון הגורס ישות פלסטינית מוחלשת.
הסכסוך הפוליטי בין ישראל לפלסטינים הוביל לאורך השנים לכך שארצות הברית ומדינות בולטות אחרות ניסו לקחת חלק ביישוב הסכסוך. עם זאת, פתרון לסכסוך עדיין לא נמצא.
המצב הנוכחי
יחסים כלכליים
לפני הסכסוך האחרון[דרושה הבהרה], רבים מהפלסטינים היו מובטלים, ובשל כך הכלכלה הפלסטינית הייתה מדשדשת. נכון ל-2014 המצב של הכלכלה הפלסטינית רק החמיר כאשר 1 מתוך 6 פלסטינים נותרו ללא עבודה. מנכ"ל הבנק העולמי בגדה המערבית ועזה, סטיין לאו יורגנסן, הצהיר כי "ללא פעולה מיידית מצד הרשות הפלסטינית, תורמים, וממשלת ישראל אשר תתמקד בהחייאת הכלכלה ושיפור האקלים העסקי, החזרה לאלימות שראינו בשנים האחרונות, תהווה סכנה ברורה ומיידית".[דרוש מקור]
תיאום ביטחוני
הסכמי אוסלו הקימו את מנגנוני התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית, והתאום המודיעיני החל רשמית בשנת 1996. לאחר מהומות מנהרת הכותל המנהיגות הפלסטינית חדלה באופן מעשי משיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, אך הוא חודש לאחר חתימת הסכם ואי.[2] במהלך האינתיפאדה השנייה הוא נפסק לעיתים, והוא לא פעל ביעילות בשנים 2000 עד 2006. בשנים לאחר מכן התיאום הניב הישגים,[3] והוא מהווה אינטרס חשוב לשני הצדדים, בעזרתו משמרים את השקט הביטחוני באזור יהודה ושומרון.[4] סקירה ביטחונית של השב"כ שהובאה לפני הממשלה שיבחה את התיאום הביטחוני, ועל פי צה"ל גורמי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים היו אחראים לכ–40 אחוזים מהמעצרים של חשודים בטרור ביהודה ושומרון בתחילת 2016.[5] במאי 2020, בעקבות ההצהרה של ישראל על סיפוח חד-צדדי של שטחים, הרשות הפלסטינית ניתקה את היחסים הביטחוניים. באוגוסט 2020 הוקפאו תהליכי הסיפוח בעקבות ההסכם לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, ובנובמבר התיאום הביטחוני הושב.[6][7]
משאבי מים
אקוויפר ההר הוא מאגר מי התהום הגדול בישראל. אקוויפר ההר נפרס באזור שדרת ההר של ישראל, מעמק יזרעאל בצפון, דרך הרי יהודה והשומרון, ועד לבאר-שבע. האקוויפר מורכב משלושה אגנים של מי תהום - האגן המערבי, האגן המזרחי, והאגן הצפוני. בעוד שמרבית המים שזורמים לאקוויפרים הללו מגיעים ממזרח לקו הירוק, רוב האקוויפרים עצמם נמצאים בשטח ישראל. האגן המערבי, הידוע גם בשם "הירקון-תנינים", הוא בעל הערך הרב ביותר עבור ישראל, שכן הוא בעל קיבולת האחסון הגבוהה ביותר, שיעור השאיבה הגדול ביותר, ומתוכו ישראל שואבת את מרבית המים מתוך שלושת האגנים.
נהר הירדן הוא מקור מים נוסף לישראל ולפלסטינים. בעקבות החלטתה של מדינת ישראל על הקמת המוביל הארצי שיפנה חלק ממי נהר הירדן לטובתה, מדינות ערב השכנות לישראל תכננו לחסום את נהרות הבניאס, הדן והחצבני בעזרת סכרים שימנעו זרימת מים לנהר הירדן, ובכך לשתק את מקורות המים לכנרת. בסופו של דבר, הערבים לא מימשו את תוכניתם. בתקופה של טרום מלחמת ששת הימים (1967) התרחשה "המלחמה על המים" ומוביל המים הארצי היה מטרה לניסיון הפיגוע הראשון של ארגון טרור פלסטיני, פת"ח. מלחמה זו גרמה להעברת נקודת השאיבה של המוביל מהירדן ההררי לכנרת.
לאחר מלחמת ששת הימים, ישראל כבשה את אזור יהודה ושומרון אבל עד היום חיים שם ערבים מכל סוג ואנו מקבלים את רובם. השטחים היו של ירדן בעקבות כך החלה להסדיר את השימוש במים באזור. ישראל הציבה מכסות שאיבה ועשתה זאת באופן שהפלסטינים לא יהיו רשאים לחפור בארות ללא היתר. מאז 1967 ניתנו אישורים להקמה של 23 בארות חדשות בלבד. הסכם אוסלו עסק בין היתר בסוגיית משאבי המים בסכסוך הישראלי פלסטיני.
השימוש הנוכחי במשאבי המים
בשנת 2006 צריכת המים המתוקים בישראל הייתה 170 מ"ק לנפש בשנה. באותה השנה צריכת המים ברשות הפלסטינית בגדה המערבית הייתה 100 מ"ק לנפש בשנה. הממוצעים בשני האזורים ובארצות ערב הסובבות ירדו בהתמדה מאז 1967 עקב השפעות שינויי האקלים.
נכון ל-2014 הצריכה היומית לנפש בישראל נאמדת בכ-275 ליטרים ואילו הצריכה הפלסטינית נאמדת בכ-70 ליטרים[8] (מספר שנים לפני כן, ב-2011 הצריכה הייתה כמעט זהה ועמדה על כ-73 ליטרים[9]) הפער בצריכה בין שתי קבוצות האוכלוסייה התרחב במידה ניכרת ב-19 השנים האחרונות. חלק מן הנתונים הסטטיסטיים נובע מכך של-1.2 מיליון תושבי עזה יש גישה מוגבלת למים. המדיניות הישראלית אינה עוסקת ישירות בעזה מבחינת הקצאת משאבי מים. הסיבה לכך היא שאקוויפר עזה אמור לכאורה לספק את צורכי המים של אזור רצועת עזה.
ישראל מספקת מים לגדה המערבית. ישראל מוכרת מים לגדה המערבית בשיעור של 53 מלמ"ק מים בשנה. הפלסטינים בגדה המערבית רוכשים כשליש מכלל אספקת המים שלהם מחברת מקורות. כמו כן, רוב המים נצרכים במגזר החקלאי הן באזור יהודה ושומרון והן בישראל. רק כ-5% מהטריטוריות באזור יהודה ושומרון הם קרקעות חקלאיות.[דרוש מקור]
נושא נוסף שמקשה על היחסים בתחום המים הוא משבר המים ברצועת עזה אשר גורם לקושי כלכלי ומשבר בריאותי ברצועה, על אף היחסים המתוחים עם החמאס ישראל תמכה בהקמת מתקן התפלה בח'אן יונס ובמכון לטיהור שפכים בבית לאהיא ומנסה לסייע לתושבי הרצועה.
תיאום אזרחי
במאי 2020, בעקבות תוכנית הסיפוח של יהודה ושומרון, נותקו היחסים האזרחיים[10], עם זאת על אף המתיחות בין הצדדים ישראל סייע לרשות הפלסטינית בזמן התפרצות נגיף הקורונה ברשות הפלסטינית וסיפקה לה ציוד רפואי לטפל בחולי קורונה, באפריל של אותה שנה, הלווה משרד האוצר סכום של כחצי מיליארד שקלים למלחמה בנגיף הקורונה ברשות הפלסטינית[11], מלבד זאת גם הועברו אלפי ערכות לזיהוי נגיף הקורונה לרשות הפלסטינית[12].
ב-7 בנובמבר 2020, עם ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020, הודיע עבאס על חידוש התיאום האזרחי[13].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "World Development Indicators". databank.worldbank.org. נבדק ב-2015-12-08.
- ^ "הסי. אי. איי. כמתווך בתהליכי שלום במזרח התיכון - חלק ב", פרופ' שלמה שפירא, מבט מל"מ 35, ינואר 2004
- ^ טלי קרויטורו, פסק זמן באיו"ש, מערכות 445, אוקטובר 2012
- ^ אודות תיאום פעולות הממשלה בשטחים, באתר הממשלה, 2021
- ^
ברק רביד, ראש השב"כ: כשמנגנוני הביטחון הפלסטיניים מקבלים מידע הם מסכלים פיגועים, באתר הארץ, 4 במאי 2016
- ^ ג'קי חורי, נעה לנדאו, יניב קובוביץ וניר חסון, הרשות הפלסטינית הודיעה על חידוש התיאום עם ישראל, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2020
- ^ טל לב רם, הרשות הפלסטינית הודיעה על החזרת התיאום הביטחוני, גורמים בישראל אישרו, באתר מעריב אונליין, 17 בנובמבר 2020
- ^ עקיבא ביגמן, המים של הפלסטינים והפדיחות של שולץ, באתר מידה, 12 בפברואר 2014
- ^ אליאור לוי, כמה מים צורכים הפלסטינים?, באתר ynet, 13 בפברואר 2014
- ^ טל לב רם, דאגה בישראל מאיומי הפלסטינים לניתוק יחסים בגלל הסיפוח, באתר מעריב אונליין, 11 במאי 2020
- ^ גל ברגר, ישראל לרשות: הפסיקו בהסתה שהפצנו קורונה בשטחים או שנגביל את מנגנוני אבו מאזן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 באפריל 2020
- ^ אלפי ערכות לזיהוי נגיף הקורונה הועברו לרשות הפלסטינית, באתר כיפה, 16 באפריל 2020
- ^ הרשות הפלסטינית הודיעה על חידוש התיאום הביטחוני והאזרחי עם ישראל, באתר וואלה!, 17 בנובמבר 2020
38078458יחסי הרשות הפלסטינית – ישראל