האינקוויזיציה הפורטוגזית
האינקוויזיציה הפורטוגזית הייתה מוסד חקירותיהם של הקתולי, האמון על מימוש וביצוע חוקי הנצרות הקתולית, חינוך, המרה וכן היה שותף ברדיפת מיעוטים דתיים. האינקוויזיציה הפורטוגזית התקיימה בפורטוגל בין 1536 ל-1821. עם זאת, יש הטוענים כי למרות שתחילתה הרשמית ב-1536, הרי שיהודי פורטוגל והאנוסים נרדפו החל מגירוש פורטוגל ב-1497; ובנוסף, שחלק ממגורשי ספרד הגיעו לפורטוגל בתקופה שבין "החלטת אלהמברה" לגרשם ועד לגירוש יהודי פורטוגל.
מעשי האינקוויזיציה הפורטוגזית ידועים פחות משל מקבילתה, האינקוויזיציה הספרדית, מאחר שאנגליה, בה נערך רוב המחקר ההיסטורי על אותה תקופה, בחרה להצניע את חלקה של פורטוגל, בעלת בריתה באותן שנים, ולהדגיש את עוולותיה של ספרד, אויבתה.
היסטוריה
האינקוויזיציה הפורטוגזית נוסדה ב-1536 לבקשת ז'ואו השלישי, מלך פורטוגל. עוד קודם לכן, ב-1515, ביקש מנואל הראשון, מלך פורטוגל, לכונן אינקוויזיציה, אך נתקל בסירוב מצד האפיפיור. האינקוויזיטור הראשי הראשון היה החשמן אנריקה, לימים אנריקה, מלך פורטוגל.
טקס האוטו דה פה הראשון בפורטוגל נערך ב-1540. בדומה לאינקוויזיציה הספרדית, עסקה זו הפורטוגזית ברדיפת מומרים שלא נענו לכל דרישותיה של הנצרות הקתולית. האינקוויזיציה הפורטוגזית פשטה גם אל מושבותיה של פורטוגל, ביניהן ברזיל, כף ורדה וגואה, והייתה בעלת הסמכות לחקור ולשפוט בעניינים הנוגעים לכנסייה הקתולית. במושבה הפורטוגזית של גואה פעלה החל מ-1560 האינקוויזיציה של גואה, נגד יהודים והינדים. סמכויותיה של האינקוויזיציה נגעו גם לצנזורה של ספרים, ציד מכשפות, ביגמיה וכיוצא בזה. כתוצאה מהצנזורה התרבותית שהנהיגה האינקוויזיציה הפורטוגזית, תוך דעיכת האימפריה הפורטוגזית, הפכה פורטוגל לנחשלת מבחינה תרבותית ביחס למדינות אחרות במערב אירופה.
דוגמה לדיכוי תרבותי זה - המקרה של הכומר הישועי הברזילאי ברתולומאו דה גוזמאו אשר הדגים ב-1709 את עקרונות העילוי של בלוני אוויר חם והצליח לגרום לבלון כדורי לרחף בתוככי מבנה בית הודו בליסבון. עקב כך נאלץ דה גוזמאו להימלט מפורטוגל לספרד, מאימת האשמתו בידי האינקוויזיציה הפורטוגזית במעשי קוסמות (דה גוזמאו הוא אחת הדמויות בספרו של סאראמאגו "דברי ימי המנזר").
על פי מחקריו של ההיסטוריון הנרי צ'ארלס לי, כ-1,175 איש הועלו על המוקד; אך חלק מן הפרוטוקולים חסרים, ולכן ייתכן כי המספר גבוה במעט.
האינקוויזיציה באתיופיה
בשנת 1612 קיבל על עצמו סוסניוס, קיסר אתיופיה את האמונה הקתולית בסתר בהשפעת פדרו פאיש. בשנת 1622 הצהיר הקיסר על אמונתו הקתולית בגלוי, בניגוד לעצתו של פאיש, לאחר שראה בניצחונותיו הצבאיים המכריעים אות שמימי כי כוונתו רצויה. באותה שנה נפטר פאיש והפטריארך הקתולי שנשלח במקומו, אפונסו מנדש, מיהר לכפות שורה של תיקונים דתיים מחמירים שעוררו את חמת הציבור. בין היתר הורה מנדש לבטל את מנוחת השבת, להסמיך מחדש את כל הכמרים בכנסייה האתיופית, לקדש מחדש את כל הכנסיות, להכניס לתוכן צלמים של "קדושים" נוצרים ולהוציא מתוכן גופות של נכבדי הכנסייה האתיופית משנים עברו. לראשונה בתולדות אתיופיה הכריזה הכנסייה האתיופית על הקיסר ככופר והכריזה על מרד גלוי נגדו. במשך עשר שנים דיכא הקיסר מרידות בכל רחבי הממלכה, בסיוע רובאים ותותחנים מפורטוגל. בטבח באתיופיה, בשונה מאחיו בפורטוגל, לא היו חקירות אלא טבח שיטתי של מתנגדי הקיסר, נוצריים ויהודים גם יחד. המטרה הייתה השמדה מוחלטת ומי שרצה להינצל פנה לכמרים הקתוליים שינצרו אותו. בכך הפורטוגזים הצליחו להפיץ את האנטישמיות האירופית לאתיופיה ויחד עם האנטישמיות האתיופית המסורתית יצרו זן חדש של שנאה חסרת רחמים.
בשנת 1624 הובקעו מערכי ההגנה של מבצרי ביתא ישראל בהרי סאמיאן והממלכה היהודית נפלה. המלך גדעון הרביעי הוגלה והוצא להורג וכתבי הקודש היהודיים הועלו באש. טבח זה מהווה נקודת מפנה בתולדות יהודי אתיופיה, שכן עד אז הצליחו היהודים לשמור על עצמאות מדינית ופולחנית, גם מול איומים צבאיים חמורים בתקופת ההישרדות. בשנת 1632 יצא הקיסר סוסניוס לאדמות הגפנים (ויינה דגה), שם הכריע צבא גדול של מושל מחוז וג המורד. המושל נהרג, לצד מפקדים רבים וכשמונת אלפים לוחמים.[1] "המלך השמיד את לוחמיו הרבים", מציינת הכברה נגסת, ונמלא חרטה על המחיר הכבד שגבו המחלוקות הדתיות. באבלו, הכריז הקיסר:
הניחו לפולחן [הכנסייה האתיופית] להתחדש ולבני פאסיל למלוך. באשר אלי, אני חלש, עשיתי שגיאות, אני חולה
— [2]
מחצר הקיסר יצאה ההצהרה הרשמית:
הקשיבו! הקשיבו! בתחילה הענקנו לכם את הפולחן הזה באמונה שהוא טוב. אך אנשים רבים מספור נהרגו, יוליוס, גבריאל, טקלה גיורגיס, סרצה כריסטוס וכעת איכרים אלה. לכן אנו מחדשים את פולחן אבותיכם. הניחו לכמרים הקודמים לשוב לכנסיותיהם, להציב את מזבחותיהם ולומר את מזמוריהם.
— [3]
סוסניוס התכוון לאפשר לאמונה הקודמת להתקיים לצד האמונה הקתולית בה החזיק, כפי שנהג בראשית ימי כהונתו, אך בנו פאסיל גירש את היישועים מאתיופיה. כך החלה תקופת התחייה האתיופית, לאחר 11 שנות אינקוויזיציה אתיופית בלבד, ונוצר שיח בין-דתי בין היהודים לנוצרים באתיופיה.[3]
מבנה
בדומה למקבילתה הספרדית, גם בפורטוגל הייתה האינקוויזיציה כפופה למלך. בראש האינקוויזיציה עמד האינקוויזיטור הראשי, שמונה בידי האפיפיור אך נבחר בידי המלך, ונמנה תמיד על משפחת המלוכה. בתי משפט של האינקוויזיציה היו בליסבון, קוימברה ואבורה.
הערות שוליים
- ^ פאול בי. האנז, רבדים של פעם, עמוד 98.
- ^ Stuart Munro-Hay , Pamela Taor Ethiopia, the Unknown Land: A Cultural and Historical Guide (סטוארט מונרו-האי ופמלה טאור, אתיופיה, הארץ הבלתי נודעת: מדריך תרבותי וחברתי), 2002, מסת"ב 1860647448, עמ' 72-73
- ^ 3.0 3.1 A. H. M. Jones, Elizabeth Monroe, History of Abyssinia, Kessinger Publishing, 2003, מסת"ב 076613668X, 9780766136687, p. 98
