וולודימיר זלנסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ולדימיר זלנסקי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וולודימיר זלנסקי
Володимир Зеленський
וולודימיר זלנסקי בשנת 2022
וולודימיר זלנסקי בשנת 2022
לידה 25 בינואר 1978 (גיל: 46)
הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראיניתהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית קריבי ריה, אוקראינה הסובייטית, ברית המועצות
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
עיסוק שחקן, תסריטאי, מפיק, פוליטיקאי
מפלגה משרת העם
בת זוג אולנה זלנסקה
נשיא אוקראינה ה־6
20 במאי 2019 – מכהן
(5 שנים ו־32 שבועות)
אני לא צריך טרמפ. אני צריך תחמושת

ווֹלוֹדימיר אולכְּסָנדרוביץ' זֵלֶנסקי[1] (באוקראינית: Володимир Олександрович Зеленський; נולד ב־25 בינואר 1978, קריבי ריה, מחוז דניפרופטרובסק, אוקראינה הסובייטית, ברית המועצות) הוא מדינאי יהודי־אוקראיני, המכהן כנשיא אוקראינה מאז 20 במאי 2019. מייסד מפלגת משרת העם.

קודם לבחירתו לנשיאות נודע כקומיקאי, תסריטאי, שחקן, מדבב, מפיק, במאי ומנהל אמנותי של אולפני חברת 'רובע 95'. היה ידוע בעיקר בשל גילום דמותו של נשיא אוקראינה בסדרת הטלוויזיה הפופולרית משנת 2015 "משרת העם".[2] במרץ 2018 הקים מפלגה ששמה כשם הסדרה, "משרת העם", יחד עם אנשי חברת ההפקות אולפני רובע 95, שיצרו גם את סדרת הטלוויזיה באותו שם.[3][4] בדצמבר באותה שנה הודיע בשידור חי כי הוא מתמודד על תפקיד נשיא המדינה. בבחירות לנשיאות ניצח את הנשיא המכהן פטרו פורושנקו בסיבוב השני ברוב של 73 אחוזים. ב-20 במאי 2019 הושבע זלנסקי לנשיאות והודיע על בחירות לפרלמנט. בבחירות אלה הפכה מפלגתו לגדולה ביותר. זלנסקי הפך למנהיג הפוליטי הראשון בהיסטוריה האוקראינית שהשיג רוב מוחלט בפרלמנט ללא צורך בקואליציה.

עם כניסתו לתפקיד נשיאות אוקראינה, זלנסקי הפך לנשיא הצעיר ביותר שנבחר באוקראינה (בן 41), לנשיא היהודי הראשון של אוקראינה, ולנשיא הפופולרי ביותר בעת בחירתו מבחינת אחוז הקולות (73%). בראש סדר העדיפויות שלו הציב את קידום הפסקת האש במזרח המדינה והחזרתם של חצי האי קרים ודונבאס לשליטת אוקראינה. בנאום הפתיחה שלו הכריז על פירוק מושב המועצה העליונה וקרא לחברי הממשלה "לפנות את מושבם למי שחושב על הדורות הבאים, ולא על הבחירות הבאות". הבחירות המקדימות לפרלמנט התקיימו ב-21 ביולי אותה שנה, כאשר מפלגת משרת העם הפרו-נשיאותית זכתה ב-43.16% מהקולות וב-124 מושבים. בנוסף, מועמדים שנתמכו על ידי מפלגה זו זכו ב-130 מושבים בבחירות המקומיות. כתוצאה מכך זכתה המפלגה ברוב בפרלמנט והקימה קואליציה ממשלתית המורכבת ממפלגה אחת. ב-29 באוגוסט 2019 אישר הפרלמנט את מועמדותו של אולכסיי הונצ'רוק לתפקיד ראש הממשלה ואישר את ההרכב החדש של הממשלה. בתקופת נשיאותו עודד זלנסקי מדיניות של התקרבות לרוסיה תוך שהוא מוביל עסקאות חילופי שבויים וחתם על עסקת גז חדשה שנועדה להכשיר את הקרקע להסדרה ולשיקום יחסי אוקראינה-רוסיה,[5] זלנסקי אינו מסתיר את השקפתו ביחס לברית המועצות, לפיה, יש לה חלק באשמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, על רקע הסכם ריבנטרופ–מולוטוב.

השבעת הנשיא ה-6 של אוקראינה וולודימיר זלנסקי

על אף ניסיונותיו המדיניים לקרב ביחסי ארצו עם רוסיה, באוקטובר 2021 פרץ המשבר האוקראיני-רוסי, אשר בפברואר 2022 הסלים לכדי מלחמת רוסיה-אוקראינה בעקבות פלישה רוסית למדינה.

תחילת דרכו

וולודימיר אולכסנדרוביץ' זלנסקי נולד להורים יהודים ב-25 בינואר 1978 בקריבי ריה, אז ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. אביו, אולכסנדר זלנסקי, הוא פרופסור ומדען מחשבים וראש המחלקה לקייברטיקה וחומרת מחשוב בקריבי. אוניברסיטת Rih State לכלכלה וטכנולוגיה; אמו, רימה זלנסקה, עבדה בעבר כמהנדסת. סבו, סמיון (שמעון) איבנוביץ' זלנסקי, שירת כחי"ר, והגיע לדרגת אלוף-משנה בצבא האדום (בדיוויזיית הרובים המוטוריים של המשמר ה-57) במהלך מלחמת העולם השנייה; אביו ושלושת אחיו של סמיון נהרגו בשואה. במרץ 2022 אמר זלנסקי כי סבא וסבתא שלו נהרגו לאחר שכוחות גרמנים שרפו את ביתם עד היסוד במהלך טבח.

לפני שהחל את בית הספר היסודי, התגורר זלנסקי במשך ארבע שנים בעיר ארדנט שבמונגוליה, שם עבד אביו. זלנסקי גדל דובר רוסית. בגיל 16 עבר את המבחן באנגלית כשפה זרה וקיבל מענק חינוך ללימודים בישראל, אבל אביו לא הרשה לו ללכת. מאוחר יותר הוא קיבל תואר במשפטים ממכון קריבי ריה לכלכלה, אז מחלקה של האוניברסיטה הלאומית הכלכלית של קייב וכיום חלק מהאוניברסיטה הלאומית של קריבי ריה, אך מעולם לא עבד בתחום המשפטי.


כניסה לפוליטיקה

במרץ 2018, חברי חברת ההפקות של זלנסקי, Kvartal 95, רשמו מפלגה פוליטית חדשה בשם משרת העם – שם זהה לתוכנית הטלוויזיה שבה כיכב זלנסקי בשלוש השנים הקודמות. למרות שזלנסקי הכחיש כל תוכנית מיידית להיכנס לפוליטיקה ואמר שהוא רשם את שם המפלגה רק כדי למנוע את ניכוסו על ידי אחרים, היו השערות נרחבות שהוא מתכנן להתמודד. כבר באוקטובר 2018, שלושה חודשים לפני הכרזת הקמפיין שלו ושישה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, הוא כבר היה מוביל בסקרי דעת קהל. לאחר חודשים של הצהרות מעורפלות, ב-31 בדצמבר, פחות מארבעה חודשים מהבחירות, הכריז זלנסקי על מועמדותו לנשיא אוקראינה בתוכנית ערב הסילבסטר בערוץ הטלוויזיה 1+1. הודעתו העלתה את נאום הסילבסטר של הנשיא המכהן פטרו פורושנקו באותו ערוץ, שלדברי זלנסקי לא הייתה מכוונת ויוחסה לתקלה טכנית.

הקמפיין הנשיאותי של זלנסקי נגד פורושנקו היה כמעט לחלוטין וירטואלי הוא לא פרסם פלטפורמת מדיניות מפורטת והמעורבות שלו בתקשורת המיינסטרים הייתה מינימלית;[ד] במקום זאת, הוא פנה אל ציבור הבוחרים באמצעות ערוצי מדיה חברתית וקטעי יוטיוב. במקום עצרות קמפיין מסורתיות, הוא ניהל שגרות סטנדאפ קומדיות ברחבי אוקראינה עם חברת ההפקה שלו Kvartal 95. הוא עיצב את עצמו כדמות אנטי ממסדית, אנטי שחיתות, למרות שלא תואר בדרך כלל כפופוליסט. הוא אמר שהוא רוצה להחזיר את האמון בפוליטיקאים, "להביא אנשים מקצועיים והגונים לשלטון" ו"לשנות את הלך הרוח והגוון של הממסד הפוליטי". ב-16 באפריל 2019, כמה ימים לפני הבחירות, קראו 20 כלי חדשות אוקראינים לזלנסקי "להפסיק להתחמק מעיתונאים". זלנסקי הצהיר שהוא לא מסתתר מעיתונאים אלא שהוא לא רוצה ללכת לתוכניות אירוח שבהן "אנשי הכוח הישן" "סתם עושים יחסי ציבור" ושאין לו זמן לספק את כל הבקשות לראיונות.

הנשיא פורושנקו ותומכיו טענו שניצחונו של זלנסקי יועיל לרוסיה. ב-19 באפריל 2019 במתחם הספורט הלאומי אולימפייסקי התקיימו דיונים נשיאותיים בצורה של הצגה. בנאום ההיכרות שלו הודה זלנסקי כי ב-2014 הצביע עבור פורושנקו, אבל "טעיתי. טעינו. הצבענו עבור פורושנקו אחד, אבל קיבלנו אחר. הראשון מופיע כשיש מצלמות וידאו, השני פטרו שולח את מדבדצ'וק פריוויטיקי (ברכות) למוסקבה". למרות שזלנסקי אמר בתחילה כי יכהן רק קדנציה אחת, הוא חזר בהבטחה זו במאי 2021, ואמר שעדיין לא החליט.

זלנסקי הצהיר כי כנשיא הוא יפתח את הכלכלה וימשוך השקעות לאוקראינה באמצעות "התחלה מחדש של מערכת המשפט" והחזרת האמון במדינה. הוא גם הציע חנינת מס ומס קבוע של 5 אחוזים לעסקים גדולים שיכולים להיות גדל "בדיאלוג איתם ואם כולם יסכימו". לדברי זלנסקי, אם אנשים ישימו לב שהממשלה החדשה שלו "עובדת ביושר מהיום הראשון", הם היו מתחילים לשלם את המיסים שלהם.

לפני הבחירות הציג זלנסקי צוות שכלל את שר האוצר לשעבר אולכסנדר דניליוק ואחרים. במהלך הקמפיין הועלו חששות בנוגע לקשריו עם האוליגרך איהור קולומוסקי,[65] איש עסקים מיליארדר שהשיג את השליטה בקבוצת המדיה 1+1 בשנת 2010. הקבוצה מפעילה שמונה ערוצי טלוויזיה אוקראינים ומשדרת את משרת העם. סדרת טלוויזיה מ-2015 עד 2019, בהשתתפות זלנסקי בתפקיד קומיקאי כנשיא לאומי.

אחרי שהתקשורת האוקראינית דיווחה כי במהלך המלחמה בדונבאס אולפני "רובע 95" תרמו מיליון הריבניה לצבא האוקראיני, הגיבו פוליטיקאים ואמנים רוסים באיסוף חתימות לעצומה הקוראת לאסור על החברה לעבוד ברוסיה. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב הגיב לכך באומרו, כי "מוסקבה לא צריכה להיות כמו קייב" ולא צריך לכפות "רשימות שחורות", הגבלות על תרבות ודמויות של אוקראינה. לברוב הוסיף כי מפיקים רוסיים ותעשיית הקולנוע צריכים לקחת בחשבון התקפות על שחקנים זרים ברוסיה בעת יישום פרויקטים תרבותיים איתם.[6][7] באוגוסט 2014 זלנסקי דיבר נגד כוונת משרד התרבות האוקראיני לאסור אמנים רוסים מלהופיע באוקראינה.[8]

וולודימיר זלנסקי בטקס ההשבעה, קייב, 20 במאי 2019

מפלגת "משרת העם" נוסדה במרץ 2018 על ידי אנשי אולפני "רובע 95", שגם יצרו את סדרת הטלוויזיה באותו שם. זלנסקי הצהיר בסוף דצמבר 2018 כי הוא חבר במפלגה זו וכי הוא פעיל פוליטית.[9] תוכנית הטלוויזיה "משרת העם" הייתה מכוונת בעיקר לדוברי רוסית.[10] מצע הבחירות של המפלגה קרא למהלכי חקיקה שנחשבו מרחיקי לכת למאבק בשחיתות: ביטול החסינות הפוליטית של נבחרי ציבור, הסדר מנגנון קידום מועד בחירות עבור נבחרי ציבור שאיבדו את אמון הציבור אותו אמורים לייצג, להטיל אחריות משפטית על פקידים בעוון התעשרות בלתי-חוקית (מערכת שהייתה קיימת באוקראינה בעבר אך בוטלה), קידום דה-ריכוזיות של הממשל על בסיס נורמות מנהליות של מדינות האיחוד האירופי, למנוע מבעלי חברות תקשורת להשפיע על מה שעיתונאים אומרים או כותבים, ארגון מחודש של מערכת הפרקליטות המדינית, הסדר חוקי החרמת רכוש של פעילי ממשל ונבחרי ציבור שהורשעו בשחיתות ועוד. המצע הביטחוני קרא להפחתת תקציב הביטחון מתוך תקציב המדינה ל-5 אחוז, לספק תמיכה חקיקתית ליוזמות נשיאותיות (יוזמות שזלנסקי קידם לאחר בחירתו) שמטרתן להחזיר את השלמות הטריטוריאלית וריבונות מדינית אוקראינית על שטחים בדלנים וחצי האי קרים ורפורמה בארגון הצבא לפי סטנדרטים של נאט"ו.[11]

הבחירות לנשיאות 2019

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות אוקראינה 2019
וולודימיר זלנסקי ובנימין נתניהו, 2019

שישה חודשים לפני שהכריז על מועמדותו לבחירות הנשיאותיות ב־2019 (ב־31 בדצמבר 2018), זלנסקי כבר הוזכר כאחד האנשים הפופולריים בסקרי דעת הקהל (בייחוד באזורי מזרח ודרום אוקראינה).[12] אחרי חודשים של שמועות ותגובות,[13] הוא הודיע בשידור חי בתוכנית של אולפני רובע 95 בערוץ 1+1 על התמודדותו בבחירות לנשיאות.[14][15] נשיא אוקראינה נבחר כל חמש שנים באמצעות מערכת בחירות בת שני סיבובים. אם מועמד לא מצליח לזכות ביותר מ-50% מהקולות בסיבוב הראשון, נערך סיבוב שני.[16] על פי פרק 5, סעיף 103 בחוקת אוקראינה, על המועמדים להיות אזרחים אוקראינים שהתגוררו באוקראינה במשך עשר שנים לפני יום הבחירות ועליהם לשלוט היטב בשפה האוקראינית. לפי החוקה, הבחירות לנשיאות מתקיימות ביום ראשון האחרון של החודש האחרון של השנה החמישית לכהונת הנשיא המכהן. אם כהונת הנשיא מסתיימת לפני פרק הזמן החוקי עקב נבצרות וכדומה, אז הבחירות חייבות להתקיים בתוך 90 ימים מסוף הכהונה.[17]

וולודימיר זלנסקי ופוטין, 2019
יצחק הרצוג וולודימיר זלנסקי, 2021

באופן מפתיע, בסקרים שנערכו בינואר 2019 התברר כי זלנסקי הוא המועמד הפופולרי ביותר וזכה לתמיכה של 19% (כל זאת על רקע גילומו את תפקיד הנשיא בסדרה "משרת העם"), במקום השני ניצבה יוליה טימושנקו ממפלגת "מולדת" עם 18.2% אחוזי תמיכה כשבסיס התמיכה בה מגיע ממערב ומצפון אוקראינה, למקום השלישי הגיע נשיא אוקראינה המכהן פטרו פורושנקו (שהתמודד לקדנציה שנייה) עם 15% אחוזי תמיכה, אחריו מנהיג "המצע האופוזיציוני לחיים", יורי בויקו עם 10% ואחריו שר ההגנה האוקראיני לשעבר אנטולי הרישצ'נקו עם 8.5 אחוזים. בבחירות לנשיאות אוקראינה 2019 ניצח זלנסקי בסיבוב הראשון עם 30 אחוזי תמיכה ועלה לסיבוב השני שבו התמודד מול הנשיא המכהן פטרו פורושנקו, שקיבל 15 אחוזי תמיכה בלבד בסיבוב הראשון. לאחר שהוכרז רשמית על תוצאות הסיבוב הראשון על ידי ועדת הבחירות המרכזית, ב-2 באפריל 2019, זלנסקי הזמין את פטרו פורושנקו לדיבייט בשידור חי, באצטדיון האולימפי בקייב. הדיבייט שהתקיים ב-19 באפריל 2019, הוא הדיבייט הראשון מאז זה שנערך ב-2004 בין ויקטור ינוקוביץ' לוויקטור יושצ'נקו. הדיבייט נערך באצטדיון האולימפי לעיני 22,000 צופים והועבר בשידור חי. הבחירות התקיימו על רקע מיתון כלכלי ממושך באוקראינה שבא לידי ביטוי פוליטי בהתמרמרות מפעילותו של פורושנקו כנשיא. זלנסקי נבחר לנשיא אחרי שזכה גם בסיבוב השני ברוב של יותר מ־73% מהקולות. עם בחירתו הוא היה לנשיא הצעיר ביותר בתולדות אוקראינה (בן 41), ליהודי הראשון בתפקיד, ולנשיא הפופולרי ביותר בעת בחירתו מבחינת אחוז הקולות (73%); השיא הקודם היה שייך לליאוניד קרבצ'וק, שנבחר ברוב של 61% מהקולות בבחירות 1991. זלנסקי נבחר בעיקר הודות לכישוריו הרטוריים, תדמיתו הציבורית המוכרת, מצע הבחירות שלו שדגל ברפורמה ומאבק בשחיתות והיותו מהווה סמל להתחדשות במערכת הפוליטית עקב היותו זר לה.[18]

נשיא אוקראינה (2019–מכהן)

ממשל ובחירות פרלמנטריות

וולודימיר זלנסקי מבקר חיילים בחבל הדונבאס (מזרח אוקראינה) לאחר היבחרו לנשיא, 2019.

זלנסקי הושבע לנשיאות ב־20 במאי 2019 וכבר בטקס ההשבעה הודיע על פיזור הפרלמנט הנוכחי והקדמת הבחירות לפרלמנט (הראדה העליונה).[19][20] זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד החל בסבב מינויים: הוא מינה את ידידו אנדריי בוגדן לראש הסגל הנשיאותי ופתח את דלתות הארמון הנשיאותי לכל מי שחפץ לבקר בו ופיטר את רמטכ"ל צבא אוקראינה ויקטור מוז'נקו. במקומו מינה את רוסלן חומצ'ק.[21] בנוסף מינה את ידידו איוואן בקאנוב לסגן ראש שירות הביטחון האוקראיני וראש המינהל הראשי למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן; לראש שירות הביון החיצוני מינה את ולדיסלב בוחארוב, ממפלגתה של יוליה טימושנקו, מולדת; למזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה מינה את אלכסנדר דניליוק, שר האוצר לשעבר. זלנסקי נחל הצלחה מרשימה גם בבחירות הפרלמנטריות שנערכו ביולי 2019, כאשר מפלגתו "משרת העם" הפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, עם 43.16 אחוזי תמיכה והיה למנהיג הפוליטי הראשון בתולדות אוקראינה המודרנית שהשיג רוב מוחלט ממושבי הפרלמנט (בשל שיטת הבחירות, בה נתונים כמחצית ממושבי הבית לבחירה ישירה, ובמסגרתם השיג רוב מוחץ, בנוסף ל-43% מן המושבים הנבחרים בבחירות יחסיות). לפיכך יוכל להרכיב ממשלה ללא צורך בקואליציה.[22] על 450 מושבי הראדה העליונה נבחרו 242 חברים מטעם "משרת העם" והמפלגות "למען העתיד" ו"אמון" הביעו תמיכה בממשלה. בהרכב זה נותרו 116 מושבים באופוזיציה, עוד 24 חברי פרלמנט שהיו פוליטיקאים עצמאיים ועוד 27 מושבים ריקים.

באוגוסט 2019 פתח את מושב הראדה העליונה והציג את מועמדיו לתפקידים בכירים בממשל: אולכסיי הונצ'רוק מונה לראש ממשלת אוקראינה, רוסלן ריאבושאפק מונה לתובע הכללי של אוקראינה במקום יורי לוצנקו, ואילו איוואן בקאנוב, שמונה לממלא מקום ראש שירות הביטחון האוקראיני, קיבל מינוי קבוע. באופן מפתיע שר הפנים ארסן אבאקוב שמר על משרתו למרות ביקורת רבה על תפקודו.

מגעים להסדר ומדיניות חוץ

ערכים מורחבים – הסכסוך האוקראיני-רוסי, המלחמה בדונבאס

ביולי 2019 קרא לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להיפגש במינסק לנהל דו-שיח ומשא ומתן למציאת פתרונות למשבר אוקראינה. השניים דיברו ביניהם בטלפון באותו החודש. בספטמבר 2019 יזם עם הנשיא פוטין עסקת חילופי שבויים שבמסגרתה שוחררו 35 אסירים אוקראיניים, בהם גם 23 המלחים שנעצרו בעקבות התקרית במצר קרץ'. בנובמבר אותה שנה משא ומתן עם רוסיה אפשר גם את החזרת הספינות שהוחרמו. בדצמבר 2019 הוביל מהלך שבו נפטוגז האוקראינית חתמה על הסכם גז חדש עם גזפרום הרוסי, במסגרתו רוסיה תספק לאירופה גז דרך אוקראינה לחמש השנים הקרובות. עקב חילוקי דעות עם ראש ממשלתו, הלה הוחלף לאחר פחות משנה בתפקידו. במקומו של הונצ'רוק מונה דניס שמיהל. ביולי 2020 סייע בשחרור בני ערובה שנחטפו בעיר לוצק, כשצייץ סרטון של חואקין פניקס בחשבון הטוויטר שלו, זאת לפי דרישת החוטף שבתמורה שחרר את בני הערובה.[23]

במהלך ההשבעה, 2019

ב-28 ביולי 2020, ליטא, פולין ואוקראינה חתמו על הצהרה המקימה את משולש לובלין, פלטפורמה משולשת לשיתוף פעולה מדיני, כלכלי, תרבותי וחברתי בין שלוש המדינות השכנות לאינטגרציה האירופית והאירו-אטלנטית של אוקראינה. ב-17 במאי 2021, שלישיית האגודה הוקמה על ידי חתימה על מזכר משותף בין שרי החוץ של גאורגיה, מולדובה ואוקראינה. שלישיית האגודה היא פורמט משולש לשיתוף פעולה, תיאום ודיאלוג משופר בין שלוש המדינות (שחתמו על הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי) עם הארגון בנושאים בעלי עניין משותף הקשורים לאינטגרציה אירופית, תוך הגברת שיתוף הפעולה במסגרת האיחוד האירופי, שותפות מזרחית, והתחייבות להצטרפות לארגון. החל משנת 2021, אוקראינה נערכת להגיש בקשה רשמית לחברות בארגון ב־2024, על מנת להצטרף כחברה רשמית בשנות ה־30 של המאה ה־21. באוגוסט 2019 יצא ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לביקור רשמי באוקראינה במהלכו נפגש עם הנשיא זלנסקי ורבה של קייב הרב יונתן בנימין מרקוביץ'.[24] בינואר 2020 זלנסקי הגיע לביקור בישראל לרגל פורום השואה העולמי החמישי שנערך בירושלים וערך פגישות עם בכירים ישראלים וסיור ביד ושם, אך בסופו של דבר לא השתתף בפורום עצמו כדי לפנות מקומות ישיבה לניצולי שואה שלא הוזמנו לטקס.[25] באוקטובר 2021 ביקר באוקראינה נשיא ישראל יצחק הרצוג, בביקור החוץ הראשון שלו מאז החל את כהונתו, במהלכו בין היתר נפגש עם זלנסקי והשתתף באירוע לציון 80 שנים לטבח באבי יאר וחנוכת אנדרטאות חדשות לזכרו.[26]

פרשת טראמפ-אוקראינה

ערך מורחב – פרשת טראמפ–אוקראינה
הנשיאים טראמפ וזלנסקי בפגישה בניו יורק ב-25 בספטמבר 2019.

בספטמבר 2019 מצא זלנסקי את הממשל שלו נדחק למרכזה של שערורייה פוליטית בארצות הברית כאשר אדם בקהילת המודיעין האמריקאית הגיש תלונה רשמית על מעשיו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. הנושא נגע לכאורה לעיכוב שביצע הנשיא של חבילת סיוע צבאית משמעותית לעבר אוקראינה, אלא שבמהלך חקירת הפרשה התברר כי אוקראינה יזמה חקירה של עבירות לכאורה של סגן נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ו ביידן ובנו האנטר. האנטר ביידן כיהן במועצת המנהלים של קונצרן האנרגיה "החזקות בוריסמה" (Burisma Holdings), וטראמפ טען, ללא ראיות, שאביו ג'ו ביידן, שהיה יריב פוליטי שלו לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020, השתמש במשרה שלו לטובת בנו.[27]

באפריל 2019 הודיע ביידן כי יתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות כדי לקרוא תיגר על טראמפ ב-2020, וביידן הפך במהרה למועמד המוביל של המפלגה. המגעים בין עורך דינו האישי של טראמפ, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, לבין יורי לוצנקו, התובע הכללי של אוקראינה ומקורב לזלנסקי, החלו זמן קצר לאחר מכן, וזאת עוד לפני השבעתו של זלנסקי לנשיא. דיונים אלה התמקדו בתחילה בטענות הקשורות לבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 ומנהל קמפיין הבחירות של טראמפ לשעבר, פול מנפורט, אך עד מהרה הם התרחבו לכלול את ביידן. צוות הממשל הנבחר של זלנסקי דחה בקשה להיפגש עם ג'וליאני על מה שהם ראו כעניין של פוליטיקה פנימית בארצות הברית, אך טראמפ המשיך לרדוף אחרי ההאשמות. בשיחת טלפון עם זלנסקי ב-25 ביולי 2019, טראמפ דן בחקירה של משפחת ביידן. אף על פי שטראמפ הודה כי הורה לעצור את חבילת הסיוע המיועדת לאוקראינה לקראת השיחה ההיא, הוא טען כי לא הוצע או דרש כל מתנה או מחווה.[28] זלנסקי הצהיר כי יבדוק את עניין בוריסמה, ובהמשך פיטר את לוצנקו באוגוסט. באותה תקופה כמעט 400 מיליון דולר בסיוע הצבאי של ארצות הברית נותרו באמצע הדרך לאוקראינה, למרות האישור הדו-מפלגתי של העברת הכספים מהקונגרס האמריקאי. הכספים הללו הועברו לבסוף ב-11 בספטמבר 2019, אך בשלב זה, חברי הקונגרס האמריקאי החלו לדחוף למידע נוסף בנוגע לטראמפ ולפרטי השיחה שלו עם זלנסקי ב-25 ביולי. קריאה זו והניסיון לכאורה של טראמפ ללחוץ על זלנסקי שימשו בסיס לחקירת הליך ההדחה הראשון של דונלד טראמפ שביצע בית הנבחרים האמריקאי. הליך ההדחה נפתח בחקירה ב-24 בספטמבר 2019. טראמפ הורשע על ידי בית הנבחרים אך בסופו של דבר זוכה על ידי הסנאט, והגיב בסדרת פיטורי פקידי ממשל שהיו מעורבים בפרשה. משמעות הדבר הייתה פיטוריהם של כמה מומחים רוסים ואוקראינים מצוות היועץ לביטחון לאומי האמריקאי.[29]

טיסה 752 UIA

ערך מורחב – טיסה 752 של יוקריין אינטרנשיונל איירליינס
וולודימיר זלנסקי וטים קוק, 2020

לפני שנת 2020 היו יחסי אוקראינה–איראן חזקים. איראן ניסתה לחזק את היחסים באירופה כולל אוקראינה. ב-8 בינואר 2020, הצבא האיראני הפיל בטעות את טיסה 752 של יוקריין אינטרנשיונל איירליינס, מה שהעיב על היחסים בין שתי המדינות.[30] המטוס התרסק דקות אחדות לאחר המראתו מנמל התעופה הבינלאומי האימאם חומייני בטהראן בירת איראן כשעל סיפונו 176 נוסעים ואנשי צוות, שנספו כולם. המטוס התרסק כתוצאה מפגיעת טיל קרקע-אוויר איראני, ששוגר בטעות. זלנסקי ביקש שיתוף מידע של איראן במסגרת החקירה שקיימה, אך נמנע מהצהרות חד משמעיות מייד לאחר האירוע. ארבעה ימים לאחר נפילת המטוס, הודיע זלנסקי כי הוא ונשיא איראן חסן רוחאני "הסכימו על שיתוף פעולה משפטי וטכני מלא, כולל נושאי פיצויים." בתחילת פברואר זלנסקי אמר בראיון לטלוויזיה כי הקלטות שהודלפו מאיראן "מוכיחות שהצד האיראני ידע מלכתחילה שהמטוס שלנו נפגע מטיל[31]", אך נמנע מלפרסם זאת. בטווח הארוך, האירוע העיב על יחסי המדינות.

כלכלה והתמודדות עם מגפת הקורונה

ערך מורחב – מגפת הקורונה באוקראינה
הסכמי סחר חופשי עם טורקיה, 2020

ב־2019, כ־1.1% מהאוקראינים חיו מתחת לקו העוני הלאומי,[32] והאבטלה דורגה עם כ־4.5%.[33] באותה שנה, 5-15% מהאוכלוסייה האוקראינית סווגה כמעמד הביניים והאינפלציה הסתכמה ב־4.1%, והאטה לשפל של שש שנים. נכון לספטמבר 2020, החוב הממשלתי של המדינה הוא בערך 52% מהתמ"ג הנומינלי שלה.[34] עוד ב-2019, Fitch Ratings, חברה מובילה עולמית בדירוג אשראי ומחקר, שדרגה את דירוג ברירת המחדל של מנפיקי מטבע חוץ ומטבע לאומי באוקראינה לטווח ארוך (IDR) מ-"B מינוס" ל-"B" ושיפרה את התחזית על דירוג האשראי מיציבה ליציבה לאופטימית. אוקראינה עמדה במאמצים לנטילת גישה למימון פיסקאלי וחיצוני, שיפור היציבות המאקרו-כלכלית וירידה בחובות הציבוריים. אוקראינה עלתה בשבעה מקומות בדוח השנתי של הבנק העולמי ב-2020 (מדד קלות עשיית העסקים). ניהול מאקרו כלכלי מוצלח של ממשלת זלנסקי סייע בהפחתת האינפלציה והריבית משנת 2019.[35]

ביקור בבית חולים צבאי, 2022

כפי שהיה במדינות רבות ברחבי העולם, חיי היומיום באוקראינה הושפעו עמוקות מהתפרצות מגפת הקורונה. זלנסקי יצר אסטרטגיית הפחתה לאומית שנועדה להגביל את התפשטות נגיף COVID-19, אך מספר פוליטיקאים מקומיים התנגדו למדיניות ההגבלות של קייב. ראשי ערים של כמה מהערים הגדולות באוקראינה, שהיו בעלי סמכויות מועצמות מאז הרפורמות הממשלתיות ב-2014 שהחזירו אוטונומיה משמעותית לרמה המקומית, התעמתו עם זלנסקי על רקע הצעות לסגירת עסקים וצעדי סגר. למאבקים הפוליטיים בין זלנסקי לראשי הערים הייתה השפעה משמעותית על הבחירות המקומיות באוקטובר 2020. מפלגות אזוריות היו המנצחות הגדולות בעיקר המרוצים לראשות הערים בעוד מפלגות לאומיות, כולל "משרת העם" של זלנסקי, כשלו. הביצועים האלקטורליים הגרועים שיקפו גם ירידה כללית בתמיכה הציבורית בזלנסקי. נראה כי מצע הרפורמה הפופוליסטית שסחפה אותו למשרת הנשיאות נבלמה, והסכסוך במזרח אוקראינה נותר מעורער כאשר לא הושגה פריצת דרך במגעים להסדר.[36] מגפת הקורונה הובילה ל-4,809,624 מקרי הדבקה מאומתים ומתוכם ל-105,505 מתים באוקראינה.[37]

וולודימיר זלנסקי, 1 בפברואר 2022

בשנת 2021, השכר הנומינלי הממוצע באוקראינה הגיע לרמתו הגבוהה ביותר ב־₴14,282 (525 דולר) לחודש.[38]

ביקור הנשיא בבוצ'ה מיד לאחר נסיגת הכוחות הרוסיים, 2022

עוד ב-2021 החל זלנסקי במערכה כלכלית ומדינית נגד האוליגרכים האוקראינים השולטים בעיקר כלכלת ארצו. האוליגרכים של אוקראינה הם אליטה קטנה של אנשי עסקים שהם אילי הון השולטים בחייה הכלכליים והפוליטיים של המדינה. רובם התעשרו בשנות ה-90 על ידי רכישת נכסי מדינה בזול עם הפרטתם בתום התפרקות ברית המועצות. האוליגרכים, דרך מימונים כספיים, משפיעים עמוקות על ההתנהלות הכלכלית, חברתית ומדינית של אוקראינה. לרבים יש מפלגות פוליטיות משלהם ותחנות טלוויזיה שמייצגות אותם ותומכות בהם. לחלקם יש גם שופטים ועובדי מדינה בכירים המוכנים לעשות כרצונם אם יתעורר הצורך. במרץ, איגור קולומויסקי, מיליארדר שהיה בעבר בעל קשרים עסקיים עם זלנסקי, "סומן" על ידי ארצות הברית, בברכת ממשלו של זלנסקי, במעורבות ב"שחיתות משמעותית". קולומויסקי הוא מהנודעים באוליגרכים באוקראינה, והוא אוחז בהשפעה על תעשיות רבות, מייצור פלסטיק ועד לתעשיית התעופה. במאי 2021 זלנסקי הוביל מהלך נגד האוליגרך האוקראיני ותומך רוסיה הידוע ויקטור מדבדצ'וק. במשך שנים מדבדצ'וק, מנהיג המפלגה הפרו-רוסית "לחיים", נסבל בחוגים פוליטיים אוקראינים מכיוון שהוא נתפס כערוץ תקשורת חשוב עם הקרמלין. מכיוון שזלנסקי קידם מגעים להסדר מדיני עם רוסיה על סיום הסכסוך בדונבאס, מאזן הכוחות השתנה כך שהתאפשר לו לחבל בפעילותו של מדבדצ'וק.

במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות, זלנסקי אמר שהוא תומך בהפיכתה של אוקראינה לחברה באיחוד האירופי ובנאט"ו, אך הוא אמר שהבוחרים האוקראינים צריכים להחליט על חברותה של המדינה בשני הארגונים הללו במשאלי עם.[251] יחד עם זאת, הוא האמין שהעם האוקראיני כבר בחר ב"אירו-אינטגרציה".[251][252] יועצו הקרוב של זלנסקי, איבן בקאנוב, אמר גם כי המדיניות של זלנסקי תומכת בחברות באיחוד האירופי ובנאט"ו, ומציעה לקיים משאלי עם על חברות.[253] תוכנית הבחירות של זלנסקי טענה שהחברות האוקראינית בנאט"ו היא "הבחירה של המידאן והמסלול המעוגן בחוקה, בנוסף, היא מכשיר לחיזוק יכולת ההגנה שלנו".[254] התוכנית קובעת כי על אוקראינה להגדיר את היעד להגיש בקשה לתוכנית פעולה של חברות נאט"ו ב-2024.[254] התוכנית גם קובעת שזלנסקי "יעשה הכל כדי להבטיח" שאוקראינה תוכל להגיש בקשה לחברות באיחוד האירופי ב-2024.[255] יומיים לפני הסיבוב השני, זלנסקי הצהיר שהוא רוצה לבנות "אוקראינה חזקה, חזקה וחופשית, שאינה האחות הצעירה של רוסיה, שאינה שותפה מושחתת של אירופה, אלא אוקראינה העצמאית שלנו".[256]

באוקטובר 2020, הוא דיבר בתמיכה באזרבייג'ן בכל הנוגע למלחמת נגורנו-קרבאך בין אזרבייג'ן לארמנים אתניים על האזור השנוי במחלוקת של נגורנו קרבאך. זלנסקי אמר: "אנו תומכים בשלמותה ובריבונות הטריטוריאלית של אזרבייג'ן בדיוק כפי שאזרבייג'ן תמיד תומכת בשלמות ובריבונות הטריטוריאלית שלנו."[257]

בפברואר 2022 הגיש בקשה לאוקראינה להצטרף לאיחוד האירופי.

זלנסקי ניסה למצב את אוקראינה כמפלגה נייטרלית במתיחות הפוליטית והמסחרית בין ארצות הברית לסין. בינואר 2021 אמר זלנסקי בראיון לאקסיוס כי הוא אינו תופס את סין כאיום גאופוליטי וכי אינו מסכים עם קביעות ארצות הברית כי היא מייצגת איום כזה.

במהלך הקמפיין לנשיאות, הבטיח זלנסקי הצעות חוק למלחמה בשחיתות, כולל הסרת החסינות מנשיא המדינה, מחברי ה-Verhovna Rada (הפרלמנט האוקראיני) ושופטים, חוק על הדחה, רפורמה בחוקי הבחירות ומתן משפט יעיל. על ידי חבר מושבעים. הוא הבטיח להביא את השכר לאנשי צבא "לרמת הסטנדרטים של נאט"ו.

למרות שזלנסקי מעדיף בחירות עם פתקי בחירות פתוחים ברשימה, לאחר שכינה את הבחירות לפרלמנט האוקראיני ב-2019, הצעת החוק שלו "על תיקונים לכמה חוקים באוקראינה בקשר לשינוי שיטת הבחירות לבחירת סגני העם" הציעה לקיים את בחירות ברשימה סגורה, משום שהקדנציה בת 60 הימים לבחירות המהירות לא "הותירה שום סיכוי להכנסת השיטה הזו".

זלנסקי התנגד להתמקדות בשפה הרוסית באוקראינה ולאסור על אמנים בשל דעותיהם הפוליטיות (כגון אלה שנתפסו על ידי הממשלה כאנטי-אוקראיניות).באפריל 2019, הוא הצהיר שהוא לא נגד מכסת שפה אוקראינית (ברדיו ובטלוויזיה), אם כי הוא ציין שניתן לצבוט אותן. הוא גם אמר כי אמנים רוסים "שהפכו לפוליטיקאים (אנטי-אוקראינים) צריכים להישאר אסורים בכניסה לאוקראינה.


ב-2 בדצמבר 2022, זלנסקי הגישה הצעת חוק ל-Verhovna Rada שתאסור באופן רשמי את כל הפעילויות של הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית (פטריארכית מוסקבה) באוקראינה.

הפלישה הרוסית לאוקראינה

ערכים מורחבים – המשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022), הפלישה הרוסית לאוקראינה
הנשיא וולודימיר זלנסקי בביקור בחרסון לאחר שחרורה מידי רוסיה ב-11 בנובמבר 2022. הביקור נערך שלושה ימים לאחר מכן.
וולודימיר זלנסקי בימי הפלישה הרוסית. ספטמבר 2022.

בין אוקטובר לנובמבר 2021, רוסיה החלה בהצטברות מסיבית של חיילים וציוד צבאי לאורך גבולה עם אוקראינה, ובנוסף גם העבירה כוחות לתוך בלארוס וייצבה אותם על הגבול האוקראיני-בלארוסי. במהלך החודשים הבאים נשלחו כוחות נוספים לבלארוס (לכאורה לתרגילים צבאיים משותפים עם צבא בלארוס), המובלעת הבדלנית של טרנסניסטריה במולדובה, ולחצי האי קרים שנכבש על ידי רוסיה ב-2014. עד פברואר 2022 העריכו אנליסטים מטעם נאט"ו כי לא פחות מ-190,000 חיילים רוסים מקיפים את אוקראינה לאורך הגבול הצפוני-מזרחי-דרומי שלה והזהירו כי פלישה רוסית קרובה.

בעוד מנהיגי המערב התייעצו גם עם זלנסקי וגם עם פוטין במאמץ להדוף פלישה רוסית שנראתה בלתי נמנעת, פרסם פוטין דרישות שכללו סמכות רוסית להטלת וטו בפועל על התרחבות צבאית של נאט"ו והעברה של כוחות נאט"ו למדינות שנעשו חברות אחרי 1997. זה יסיר, למעשה, את מטריית הביטחון של נאט"ו ממזרח ודרום אירופה כמו גם מהמדינות הבלטיות. דרישות אלו נדחו על הסף. ב-22 בפברואר רוסיה הכירה בריבונות הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק והחלה להניע את כוחות צבאה לתוך שטחי דונבאס, כביכול בהסכמה עם הממשלות הלגיטימיות של הרפובליקות. יומיים אחר כך, ב-24 בפברואר, החלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, שסימלה את פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה.

ב-24 בפברואר 2022 הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על החלטתו לקיים מבצע צבאי במזרח אוקראינה.[39] לטענתו, מטרת המבצע היא "לעצור את רצח העם" שהתרחש בדונצק ולוהנסק, ולהביא ל"דה-נאציפיקציה ודה מיליטריזציה" של אוקראינה.[40] דקות ספורות לאחר הכרזתו של פוטין, דווח על פיצוצים באזור קייב, חרקוב, אודסה ודונבאס.[41] הרוסים הנחיתו כוחות באודסה ומריופול ושיגרו טילי שיוט על שדות תעופה, מפקדות צבאיות ומחסני נשק באזור קייב, חרקוב ודניפרו.[42][43] החלה פלישה תלת-חזיתית לאוקראינה, דרך בלארוס מצפון, דונבאס ממזרח וחצי האי קרים מדרום.

קצת לפני השעה 7:00 הכריז זלנסקי, על משטר צבאי בכל רחבי המדינה ועל ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם רוסיה. בעקבות התקיפות נסגר כל המרחב האווירי של אוקראינה.[44] מאות ואלפי תושבים אוקראינים החלו נמלטים מהבירה קייב לכיוון מערב, תוך יצירת עומסי תנועה רחבי היקף במערב העיר.[45] בזמן הפלישה הרוסית לאוקראינה, זלנסקי הודיע כי ארצו עומדת על שלמותה הטריטוריאלית ותילחם בפולשים הרוסים. מול טענות הממשלה הרוסית כי אוקראינה מנוהלת בידי נאו-נאצים הגיב בעת נאום שעות ספורות לאחר תחילת הפלישה: "כיצד אני יכול להיות נאצי? תסבירו (בכוונתו לממשלת רוסיה) את זה לסבא שלי, שעבר את כל המלחמה בחיל הרגלים של הצבא הסובייטי, ומת כקולונל באוקראינה עצמאית."[46] החלו המתקפה על חרסון, המתקפה על קייב והמתקפה על מזרח אוקראינה במקביל. בחזית קייב נכבשה צ'רנוביל לאחר קרב, בעוד הכוחות בצ'רניהיב הדפו את תנועת הצבא הרוסי לעברם. ב-25 בפברואר, יום שישי, הגיעו הכוחות הרוסים לפאתי קייב והחל קרב קייב. זלנסקי ניהל מגעים עם מנהיגי מדינות המערב בניסיון לשכנעם לפעול נגד רוסיה באמצעות סנקציות חמורות. זלנסקי בחר להישאר בעיר הבירה קייב למרות התקיפה הרוסית הקשה והסכנה שנשקפה לחייו. בערב 25 בפברואר עלה, ביחד עם סגל ההנהגה המדינית שבראשותו, מעל הבונקר בקייב ויצא בהצהרה לציבור כי ההנהגה נשארת בקייב ביחד עם כל העם והצבא האוקראיני ולא נוטשת אותה.[47] בזמן המלחמה אף פורסם כי גורמים במערב הציעו לו מקלט, עקב הסכנה הנשקפת לחייו, הוא בחר להישאר להילחם, ואף אמר שהוא ”צריך תחמושת ולא טרמפ”.[48] רבים באוקראינה וברחבי העולם ראו בו דמות הירואית, בעקבות הצעד הזה והנחישות הרבה שהוא גילה למשך ימי הלחימה. הודעות של הערצה לנחישותו של הנשיא התפרסמו אף מכיוונם של גורמים באופוזיציה באוקראינה שהופתעו לטובה מהתנהלותו.[49]

שידור נאומו של וולודימיר זלנסקי בפני הכנסת על בניין תיאטרון הבימה, 20 במרץ 2022

הממשלה נקטה צעדים נואשים, חילקה נשק לאזרחים והצהירה כי בקבוקי תבערה הם למעשה נשק חוקי. לאחר הדיפת המתקפה החזיתית של הצבא הרוסי על קייב, החלה התאגדות של יותר ויותר כוחות רוסים מסביב לקייב והחלה פעולת כיתור על העיר במקביל להפצצות ממושכות. בשעות הצהריים ב-26 בפברואר הטיל ראש עיריית קייב ויטלי קליצ'קו עוצר שנמשך ברציפות מהערב ועד בוקר 28 בפברואר, ללא הפוגות.[50] לחימה נמשכה באזור חרקוב, שבה גם כן נהדפה המתקפה הרוסית החזיתית ושגם בה הוטל עוצר לילי. אתרי ממשל רוסיים הושבתו בעקבות תקיפת סייבר של אנונימוס, המשתפת פעולה עם אוקראינה.[51][52] בליל 27 בפברואר נכבשה ברדיאנסק בדרום ועיר הנמל מריופול לחופי ים אזוב כותרה לחלוטין. ב-28 בפברואר פורסם כי אנשי קבוצת וגנר הסתננו לקייב במטרה להתנקש בחיי זלנסקי. בצהריים, החלו שיחות המשא ומתן בין הרוסים לאוקראינים בבלארוס.[53] לאחר השיחות, נשמעו פיצוצים עזים ממזרח למרכז קייב. בתוך כך הגיש זלנסקי בקשה לצירוף מדינתו לאיחוד האירופי.[54] הוא נאם באופן מקוון בכמה פרלמנטים בניסיון להשיג סיוע נוסף מהמדינות השונות.[55]

הנסיגה הרוסית מהצפון והמערכה במזרח

ביקור הנשיא בחרקוב

ב-25 במרץ, צבא רוסיה טען שהשלב הראשון ב"מבצע המיוחד" הושלם והוא ישקיע את עיקר מאמציו בדונבאס.[56] עד ראשית אפריל, עזבו הרוסים את כל צירי ההתקדמות הצפוניים ונסוגו ממחוזות קייב, צ'רניהיב וסומי. במהלך הנסיגה הרוסית מהצפון התגלה טבח בוצ'ה שביצעו הכוחות הרוסים. זלנסקי פנה אל אמהות החיילים הרוסים בווידאו בשפה הרוסית ושאל כיצד ילדיהם בנוסף לבוזזים הפכו גם למוציאים להורג. בהמשך פנה להנהגת רוסיה[57] ותיאר את המעשים כרצח עם.[58] ב-19 באפריל הודיעו האוקראינים שרוסיה פתחה במתקפה גדולה באזור דונבאס, לאחר שהעבירה כוחות חזקים לאזור זה.[59] מקורות רוסיים הכריזו גם הם על פתיחת "השלב השני" של המערכה הצבאית באוקראינה. אולם בפועל הרוסים המשיכו לנהל התקפות מקומיות בהיקף מוגבל לכל אורך החזית בדונבאס, ולא ריכזו מספר דיוויזיות בנקודה אחת, כדי להשיג הבקעה עמוקה של החזית האוקראינית. המצב השתנה עם ריכוז הכוחות הרוסים באזור סוורודונצק, העיר הגדולה האחרונה בלוהנסק שנותרה בשליטה אוקראינית, ופתיחת קרב ממושך על השליטה בה. החל מ-4 ביוני פתחו האוקראינים בהתקפת נגד, בעיקר בשכונות הדרומיות של העיר, לאחר שהזרימו תגבורות חזקות לראש הגשר שלהם סביב סוורודונצק, וטענו שכבשו בחזרה חלק גדול מהשטחים שנכבשו על ידי הרוסים בראשית יוני. התקפת הנגד האוקראינית נבלמה לאחר זמן קצר, אך הם הצליחו למנוע את נפילת העיר כולה לידי הרוסים, ולייצב את קו החזית בתוך העיר.

עד 14 ביוני 2022, כוחות רוסים השיגו שליטה על רוב העיר. ב-24 ביוני 2022, יחידות אוקראיניות קיבלו פקודה לסגת מהעיר. למחרת, השתלטו הרוסים על העיר במלואה.[60] לאחר נפילת סוורודונצק החל קרב ליסיצ'אנסק עם מתקפה רוסית מלווה בהפגזות ממושכות. ב-3 ביולי נסוגו הכוחות האוקראינים בנסיגה, ועם יציאתם מליסיצ'אנסק, כל לוהנסק נפלה לידי רוסיה. למחרת הודה זלנסקי כי הכוחות קיבלו הוראה לסגת, אך נשבע שישיב את העיר לידי אוקראינה. על פי המטה הכללי, המשך הלחימה בליסיצ'אנסק הייתה מובילה ל"תוצאות קטלניות" בגלל עליונותה החד משמעית של רוסיה מבחינת כוח אדם ונשק.[61]

בדצמבר 2022 נבחר זלנסקי לאיש השנה של המגזין "טיים".[62][63]

ניסיונות התנקשות

נטען שעל מנת לסיים במהירות את הפלישה הרוסית לאוקראינה רוסיה תכננה להחדיר סוכנים לקייב, בירת אוקראינה, ולחסל את הנהגת אוקראינה.[64] היועץ הנשיאותי מיכאילו פודוליאק הצהיר כי "הכוונה המרכזית של רוסיה היא להסיר את ההנהגה הבכירה במדינה, ליצור פאניקה מרבית ולנסות להקים ממשלת בובות משלה".[65]

לטענת ממשלת אוקראינה, בתחילת פברואר 2022, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הורה למנהיג צ'צ'ניה רמזן קדירוב לחסל את מנהיגי אוקראינה.[66] בתחילת מרץ טען המודיעין של אוקראינה שבסיוע סוכני FSB האוהדים את אוקראינה חיסל לוחמי קומנדו צ'צ'נים שנשלחו להתנקש בחייו של זלנסקי.[67] יותר מ-400 שכירי חרב רוסים מקבוצת וגנר דווחו שהיו בקייב עד סוף פברואר 2022, עם פקודות להתנקש בחיי זלנסקי ולערער את יציבות הממשלה כדי שרוסיה תוכל להשתלט על אוקראינה בקלות.[68]

במהלך המלחמה היו דיווחים סותרים על מספר ניסיונות ההתנקשות שנעשו נגד זלנסקי. היועץ הנשיאותי פודוליאק התייחס לנושא כשדיבר עם כלי התקשורת האוקראיני "פרבדה", ואמר: "השותפים הזרים שלנו מדברים על שניים או שלושה ניסיונות. אני מאמין שהיו יותר מתריסר ניסיונות".[69] בנוסף, בשבת, 26 בפברואר 2022, סוכל ניסיון התנקשות על ידי קבוצת שכירי חרב צ'צ'נים בפאתי קייב כאשר המתנקשים נהרגו[66] בתחילת מרץ 2022, ראש המועצה לביטחון לאומי של אוקראינה, אולקסי דנילוב, אמר שזלנסקי שרד שלושה ניסיונות התנקשות בשבוע אחד. דנילוב זיכה את הסיוע של קציני מודיעין אנטי-מלחמתיים בשירות הביטחון הפדרלי של רוסיה (FSB) ששיתפו מידע עם הכוחות האוקראינים על התקיפות המתוכננות של שתי קבוצות מתנקשים מצ'צ'ניה.[70]

יחסיו עם ישראל

ערך מורחב – יחסי אוקראינה–ישראל
וולודימיר זלנסקי ובנימין נתניהו, 24 בינואר 2020

באוגוסט 2019 יצא ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לביקור רשמי באוקראינה במהלכו נפגש עם הנשיא זלנסקי ורבה של קייב הרב יונתן בנימין מרקוביץ'.[24] בינואר 2020 זלנסקי הגיע לביקור בישראל לרגל פורום השואה העולמי החמישי שנערך בירושלים וערך סיור ביד ושם, אך בסופו של דבר לא השתתף בפורום עצמו כדי לפנות מקומות ישיבה לניצולי שואה שלא הוזמנו לטקס.[25] באוקטובר 2021 ביקר באוקראינה נשיא ישראל יצחק הרצוג, בביקור החוץ הראשון שלו מאז החל את כהונתו, במהלכו בין היתר נפגש עם זלנסקי והשתתף באירוע לציון 80 שנים לטבח באבי יאר וחנוכת אנדרטאות חדשות לזכרו.[26]

בדצמבר 2021, בטקס לציון 30 שנה ליחסים בין המדינות, אמר שגריר אוקראינה כי מדינתו מכירה בירושלים כבירת ישראל ושתיפתח בה שלוחה של שגרירות אוקראינה.[71] ישראל ניסתה להלך בין הטיפות בסכסוך האוקראיני-רוסי. מחד היא בעלת ברית איתנה של ארצות הברית והאיחוד האירופי, אשר תומכים באוקראינה. מאידך, ניסתה לשמר את מנגנון תיאום התנועה האווירית בסוריה מול צבא רוסיה, וכן נזקקת לתמיכה רוסית בהסכם הגרעין מול איראן. עוד באוקטובר 2021, בביקור רשמי בקרמלין של ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט, הוצגה ההצעה בפני ולדימיר פוטין, אשר דחה אותה על הסף. ב-2 בפברואר 2022 העריך שר החוץ הישראלי יאיר לפיד כי לא תפרוץ מלחמה באוקראינה.[72] שגריר אוקראינה בישראל, יבהן קורניצ'וק, ביקר את לפיד על כך בפוסט חריף בטוויטר, ובתגובה הוא זומן לשיחת נזיפה במשרד החוץ.[73] בעקבות המתיחות מול רוסיה, ב-11 בפברואר משרד החוץ פרסם אזהרת מסע לאוקראינה וב-21 בפברואר 2022 השגרירות הישראלית הועברה מקייב ללבוב.[74]

וולודימיר זלנסקי בישראל, 2020

ב-24 בפברואר 2022 פלשה רוסיה לאוקראינה. שר החוץ של ישראל יאיר לפיד גינה את הפלישה הרוסית,[75] ואילו ראש הממשלה נפתלי בנט נמנע מלהזכיר את רוסיה.[76] ישראל נעדרה מההצבעה במועצת הביטחון של האו"ם המגנה את רוסיה,[77] אך תמכה בגינוי בעצרת הכללית.[78] גם לאורך הלחימה, אוקראינה ביקשה את עזרת ישראל בתיווך. זלנסקי אף הציע לבנט לקיים את המשא ומתן בירושלים. בעקבות זאת, לאורך הלחימה קיים בנט שיחות טלפוניות רבות עם נשיאי אוקראינה ורוסיה. ב-5 במרץ 2022 טס בנט בחשאי לקרמלין ונפגש עם פוטין. לאחר הפגישה טס לגרמניה ושוחח עם הקנצלר שולץ. הוא עדכן טלפונית את זלנסקי ומקרון בפרטי השיחה עם פוטין. ב-20 במרץ נאם זלנסקי מול חברי כנסת ישראל, בשיחת וידאו. הנאום הוקרן ב"כיכר הבימה" בתל אביב לעיניהם של כ-1,000 צופים.[79] בנאום האשים זלנסקי את הממשלה הרוסית בדמיון לממשלה הנאצית, ודרש מישראל אספקת נשק והטלת סנקציות על רוסיה.[80]

לאורך הלחימה ישראל העבירה לאוקראינה 100 טון סיוע הומניטרי[81]. כולל 17 טון ציוד רפואי ותרופות, מערכות ישראליות לטיהור מים ואספקת מים, אלפי אוהלים, שמיכות, שקי שינה ומעילים. ב-17 במרץ שלח מגן דוד אדום בסיוע הסוכנות היהודית ארבעה אמבולנסים ממוגני ירי לאוקראינה.[81] בנוסף, מאז פרוץ הלחימה ועד 18 במרץ קלטה ישראל כ-12,600 פליטים מאוקראינה.[82] באפריל אישרה ישראל לסייע לאוקראינה באלפי קסדות ומאות אפודים.[83]

וולודימיר זלנסקי ויואל אדלשטיין. אדלשטיין נולד בצ'רנוביץ, אוקראינה.
וולודימיר זלנסקי ובנימין נתניהו, 2020

הוקרה

ב-7 במרץ 2022 קיבל זלנסקי את פרס רונלד רייגן לחירות על "על מאבקו האמיץ בעריצות ועל עמידתו האיתנה למען חופש ודמוקרטיה". ב-26 ביולי 2022 ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, העניק לזלנסקי את פרס המנהיגות של צ'רצ'יל "על אומץ, התנגדות וכבוד מדהימים מול הפלישה הברברית של פוטין". ב-28 ביולי 2022 הוענק לו הפרס הגבוה ביותר של ליטא, מסדר ויטאוטאס הגדול. ב-8 בפברואר 2023 נשיא צרפת, עמנואל מקרון, העניק לזלנסקי את אות לגיון הכבוד.

וולודימיר זלנסקי וראובן ריבלין, 2020

משפחתו

בספטמבר 2003 נישא לאולנה זלנסקה בטקס אזרחי, מאחר שאינה יהודייה.[84] אולנה עבדה כתסריטאית באולפני רובע 95. שניהם למדו באותו בית הספר[84] והכירו במשך 7 שנים לפני שנישאו. בשנת 2006 נולדה לזוג בתם הבכורה אולכסנדרה־סאשה ובשנת 2014 בנם קיריל.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה


ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וולודימיר זלנסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מקורביו קוראים לו ולדימיר וכך גם הוא עצמו; זאת היות ששפת האם שלו היא רוסית.
  2. ^ Jacobsen, Katherine (13 בדצמבר 2016). "How a Fictional President Is Helping Ukrainians Rethink Their Absurd Politics". Foreign Policy. נבדק ב-25 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
    Kao, Anthony (6 ביוני 2017). "Ukraine's 'Servant of the People' is a hidden gem of political comedy". Cinema Escapist. נבדק ב-25 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
    Kao, Anthony (22 באוגוסט 2017). "Interview: Vladimir Zelenskiy on playing Ukraine's president in 'Servant of the People'". Cinema Escapist. נבדק ב-25 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ (באוקראינית) Lawyer Zelensky has registered a new political party "Servant of the people", UNIAN (3 December 2017)
  4. ^ (באוקראינית) The boundary of a joke. How Zelensky prepares for the election, Ukrayinska Pravda (25.10.2018)
  5. ^ נשיא אוקראינה ביצע חילופי אסירים עם הבדלנים במזרח. בארצו טוענים שנכנע לרוסיה
  6. ^ (ברוסית) Actor Zelensky criticized the SBU because of the ban on the series "Matchmakers", RIA Novosti] (24.11.2017)
    (ברוסית) SC will check whether Zelensky financed the Ukrainian army, Komsomolskaya Pravda (02/05/15)
  7. ^ מאז 2015 אוקראינה מחרימה אמנים ואישי תרבות רוסים
  8. ^ (ברוסית) Zelensky intended to demand the resignation of the Ministry of Culture, sevas.com (9.9.2014)
  9. ^ (באוקראינית) Zelensky: Party "Servant of the people" goes into politics, Interfax-Ukraine (26.12.2018)
  10. ^ (באוקראינית) Society Most Ukrainian media carry out a policy of Russification - an investigation into ZIK, ZiK.ua (7 March 2016)
  11. ^ The Servant of the People Party Election Platform (מצע הבחירות של מפלגת "משרת העם")
  12. ^ Interfax-Ukraine (15 ביולי 2018). "Support for Zelensky, Varkarchuk shows popular demand for new politicians". Kyiv Post. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Could a rock star become Ukraine's next president?, Deutsche Welle (24.8.2018)
  14. ^ איתמר אייכנר, נשיא יהודי לאוקראינה? זו לא בדיחה, ידיעות אחרונות, 6 בינואר 2019
  15. ^ ההודעה הרשמית, באתר יוטיוב
  16. ^ "Ukraine talks set to open without pro-Russian separatists". The Washington Post.
  17. ^ Vitali Klitschko says intends to run for president in Ukraine,
    Interfax-Ukraine (24.10.2013)Parliament passes law that could prevent Klitschko from running for president, Interfax-Ukraine (24.10.2013)
  18. ^ Volodymyr Zelensky - Campaign Platform in English - GeoHistory, ‏2019-07-19 (באנגלית אמריקאית)
  19. ^ זלנסקי הושבע לנשיא אוקראינה: "עלינו להגן על אדמתנו כמו הישראלים"
  20. ^ הקומיקאי היהודי הושבע לנשיא אוקראינה והודיע מיד על פיזור הפרלמנט ובחירות בזק
  21. ^ Зеленский назначил главу президентской администрации
  22. ^ Final Ukraine Election Results Confirm Zelenskiy Landslide, רדיו אירופה החופשית, 26 ביולי 2019
  23. ^ החוטף איים, הנשיא המליץ בפומבי על סרט של חואקין פיניקס כדי לשחרר בני ערובה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏22 ביולי 2020‏
  24. ^ 24.0 24.1 אוריאל בארי, ‏נתניהו לנשיא אוקראינה: "נפעל להסכם סחר חופשי", באתר "סרוגים", 19 באוגוסט 2019
  25. ^ 25.0 25.1 איתמר אייכנר, המחווה של נשיא אוקראינה: ויתר על מקומו בטקס לטובת ניצולים, באתר ynet, 23 בינואר 2020
  26. ^ 26.0 26.1 אנטוניה ימין, 80 שנה לטבח באבי יאר: הנשיא הרצוג נחת באוקראינה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 05 באוקטובר 2021
  27. ^ Ukraine Scandal: Latest News, Photos, Videos on Ukraine Scandal, NDTV.com
  28. ^ "Trump impeachment: The short, medium and long story". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-02-05. נבדק ב-2022-02-28.
  29. ^ Ukraine scandal | Origins, Events, Aftermath, & Facts | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  30. ^ Kayali, Laura (2020-01-11). "Iran admits to shooting down Ukrainian plane in 'error'". POLITICO. נבדק ב-2020-02-01.
  31. ^ Ryan Pickrell, A leaked recording shows Iran knew from the start it had shot down a passenger jet, Ukraine says, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
  32. ^ Poverty headcount ratio at national poverty lines (% of population) - Ukraine | Data, data.worldbank.org
  33. ^ Unemployment, total (% of total labor force) (national estimate) - Ukraine | Data, data.worldbank.org
  34. ^ Ukraine Government Debt: % of GDP, 2010 – 2022 | CEIC Data, www.ceicdata.com
  35. ^ Kitsoft, Cabinet of Ministers of Ukraine - Ukraine improved 7 positions and is ranked #64 (out of 190 States) in World Bank Doing Business 2020 report, www.kmu.gov.ua (באנגלית)
  36. ^ Ukraine - Response to COVID-19 pandemic, www.euro.who.int (באנגלית)
  37. ^ Hannah Ritchie, Edouard Mathieu, Lucas Rodés-Guirao, Cameron Appel, Coronavirus Pandemic (COVID-19), Our World in Data, 2020-03-05
  38. ^ Ukrainian Economy in 2021: Procrastination Without Innovation - KyivPost - Ukraine's Global Voice, KyivPost, ‏2021-12-29
  39. ^ חדשות (2022-02-24). "פוטין הכריז על "מבצע צבאי מיוחד" במזרח אוקראינה". Ynet. נבדק ב-2022-02-24.
  40. ^ `War': Russian President announces military operation, asks Ukrainian army to surrender - The Kashmir Monitor, ‏24 בפברואר 2022 (באנגלית)
  41. ^ חדשות (2022-02-24). "דיווח ב-CNN: פיצוצים נשמעו בקייב בירת אוקראינה". Ynet. נבדק ב-2022-02-24.
  42. ^ חדשות (2022-02-24). "כוחות רוסיים נחתו מהים באודסה ובמריופול". Ynet. נבדק ב-2022-02-24.
  43. ^ חדשות (2022-02-24). "רוסיה: תקפנו תשתיות צבאיות של אוקראינה". Ynet. נבדק ב-2022-02-24.
  44. ^ גרדיאן וניו יורק טיימס, הפצצות, טילי שיוט, וכניסת משוריינים מבלארוס: כך נראית הפלישה לאוקראינה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2022
  45. ^ פקקים, תורים ומצב רוח לוחמני בקייב: "אוקראינה תנצח", באתר וואלה!, ‏24 בפברואר 2022
  46. ^ "Who is Volodymyr Zelensky, the Jewish president of Ukraine? - Unpacked". Unpacked (באנגלית אמריקאית). 2022-02-25. נבדק ב-2022-02-28.
  47. ^ Zelenskyy: I'll remain in Kyiv, נבדק ב-2022-02-28
  48. ^ גורם אמריקני:הצענו לזלנסקי לחלצו מקייב הוא סירב, באתר ynet, ‏26 בפברואר
  49. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס, זלנסקי סומן כמטרה, אך הפתיע גם את הסקפטיים ביותר, באתר הארץ, 27 בפברואר 2022
  50. ^ רויטרס, עיריית קייב תטיל עוצר מהערב ועד יום שני בבוקר ברציפות, באתר ynet, 26 בפברואר 2022
  51. ^ העוצר באוקראינה החל - פיצוצים ואזעקות נשמעים במדינה, באתר רשת 13
  52. ^ רוסיה מרחיבה את הלחימה באוקראינה, גורם אמריקני: "מוקד הלחימה - בחרקוב", באתר וואלה!, ‏26 בפברואר 2022
  53. ^ שיחות הפסקת האש יצאו לדרך, קייב דורשת: נסיגה רוסית מלאה, באתר ynet, 28 בפברואר 2022
  54. ^ מתי ברנהרט, ‏אוקראינה פונה למערב: דורשים להצטרף לאיחוד האירופי במהרה, באתר "סרוגים", 28 בפברואר 2022
  55. ^ ynet (2022-03-20). "השואה, התיווך של בנט, הנשק: נאום זלנסקי - וההשוואה לנאומיו הקודמים". Ynet. נבדק ב-2022-03-20.
  56. ^ גלובס, שירות (2022-03-25). "צבא רוסיה: השלב הראשון במבצע הושלם. נתמקד בשחרור דונבאס". Globes. נבדק ב-2022-03-25.
  57. ^ Звернення Володимира Зеленського наприкінці 39-го дня російського вторгнення в Україну, יו-טיוב
  58. ^ זלנסקי הכריז: רוסיה ביצעה רצח עם בבוצ'ה; ברוסיה מכחישים: "כוחותינו עזבו קודם", באתר www.maariv.co.il
  59. ^ אוקראינה: השלב השני במלחמה החל, רוסיה פתחה במתקפה הנרחבת בדונבאס, באתר www.ynet.co.il, ‏2022-04-18
  60. ^ Last Ukrainian forces in Sievierodonetsk ordered to withdraw, the Guardian, ‏2022-06-24 (באנגלית)
  61. ^ Zelensky confirms withdrawal of Ukrainian forces from Lisichansk, TASS
  62. ^ איש השנה של המגזין "טיים": נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, באתר ynet, 7 בדצמבר 2022
  63. ^ Simon Shuster, 2022 PERSON OF THE YEAR VOLODYMYR ZELENSKY, TIME, December 7. 2022
  64. ^ Подоляк: єдина мета Росії – зайти до Києва та знищити керівництво України, ‏25/02/2022 (באוקראינית)
  65. ^ Подоляк: Одна з цілей Росії – прибрати вище керівництво України, ‏24/02/2022 (באוקראינית)
  66. ^ 66.0 66.1 Ukrainian Armed Forces neutralise Kadyrov's fighters who planned to kill Zelenskyy, ‏01/03/2022 (באנגלית)
  67. ^ Spies accused of betraying Putin’s Chechen units
  68. ^ The Kremlin ordered 400 Russian mercenaries in Kyiv to hunt and kill Ukraine's president, report says, ‏28/02/2022 (באנגלית)
  69. ^ Lee Brown, Zelensky has survived ‘more than a dozen’ assassination attempts, aide says, New York Post, ‏09/03/2022 (באנגלית)
  70. ^ GERRARD KAONGA, Volodymyr Zelensky Survives Three Assassination Attempts in One Week, Newsweek, ‏03/04/2022 (באנגלית)
  71. ^ יהונתן ליס, שגריר אוקראינה: ירושלים היא בירת ישראל, נפתח שם שלוחה של השגרירות, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2021
  72. ^ טל שלו וברק רביד‏, לפיד: הצלתי בעבר את הכלכלה הישראלית משקיעה בבור, נעשה את זה גם עכשיו, באתר וואלה!‏, 2 בפברואר 2022
  73. ^ אריאל כהנא, ‏"בושה שלפיד לא שם לב שיש מלחמה": באוקראינה זעמו על שר החוץ, באתר ישראל היום, 3 בפברואר 2022
  74. ^ דני זקן, ‏שגרירות ישראל באוקראינה עוברת מקייב ללבוב שבמערב המדינה, באתר גלובס, 21 בפברואר 2022
  75. ^ אריאל כהנא, ‏ישראל נוקטת עמדה רשמית: לפיד - "מגנים את התקיפה הרוסית", באתר ישראל היום, 24 בפברואר 2022
  76. ^ איתמר אייכנר, קורין אלבז-אלוש, בנט התייחס לראשונה למלחמה - ולא גינה את רוסיה: "ליבנו עם אזרחי אוקראינה" | שידור חי, באתר ynet, 24 בפברואר 2022
  77. ^ איתמר אייכנר, חרף בקשת ארה"ב: ישראל לא תמכה בהצבעה נגד רוסיה במועצת הביטחון, באתר ynet, 26 בפברואר 2022
  78. ^ אתר למנויים בלבד יהונתן ליס, בתמיכת ישראל, העצרת הכללית של האו"ם גינתה את הפלישה הרוסית לאוקראינה, באתר הארץ, 02 במרץ 2022
  79. ^ אורי סלע‏, נאומו של זלנסקי לחברי הכנסת הוקרן בפני אלף איש בכיכר הבימה בתל אביב, באתר וואלה!‏, 20 במרץ 2022
  80. ^ מורן אזולאי, חיים גולדיטש, סיון חילאי, זלנסקי תקף בנאום הזום: "למה לא נתתם נשק, למה לא הטלתם סנקציות?", באתר ynet, 20 במרץ 2022
  81. ^ 81.0 81.1 סיוע הומניטרי ישארלי לאוקראינה, באתר משרד החוץ הישראלי, ‏1 במרץ 2022
  82. ^ אלון חכמון, ‏שקד חשפה את כמות הפליטים האוקראינים בישראל; כך המשטרה תפעל לסייע להם, באתר מעריב אונליין, 18 במרץ 2022
  83. ^ לראשונה בפומבי: ישראל משתתפת בכינוס שבו נדונות הדרכים לחימושה של אוקראינה, באתר www.ynet.co.il, ‏2022-04-26
  84. ^ 84.0 84.1 דינה חלוץ, חמושה ב-2.2 מיליון עוקבים: כך הפכה אולנה זלנסקה לאחד מסמלי המאבק במדינתה, באתר ynet, 13 במרץ 2022


ראשי אוקראינה
בתקופה הסובייטית גאורגי פיאטקוב (1919) • סטניסלב קוסיאור (1919–1920, 1928–1938) • ויאצ'סלב מולוטוב (1920–1921) • דמיטרי מנואילסקי (1921–1923) • עמנואל קווירלינג (1923–1925) • לזר קגנוביץ' (1925–1928, 1947) • ניקיטה חרושצ'וב (1938–1947, 1947–1949) •לאוניד מלניקוב (1949–1953) • אלכסיי קיריצ'נקו (1953–1957) • ניקולאי פודגורני (1957–1963) • פיוטר שלסט (1963–1972) • ולדימיר שצ'רביצקי (1972–1989) • ולדימיר איוואשקו (1989–1990) • סטאניסלב גורנקו (1990–1991)
נשיאי אוקראינה ליאוניד קרבצ'וק (1991–1994) • ליאוניד קוצ'מה (1994–2005) • ויקטור יושצ'נקו (2005–2010) • ויקטור ינוקוביץ' (2010–2014) • אולכסנדר טורצ'ינוב (2014) • פטרו פורושנקו (2014–2019) • וולודימיר זלנסקי (2019 ואילך)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

וולודימיר זלנסקי36093905Q3874799

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=וולודימיר_זלנסקי&oldid=2252464"