בקבוק תבערה
בקבוק תבערה, המכונה גם בקבוק מולוטוב, או קוקטייל מולוטוב הוא נשק מאולתר פשוט וקל להכנה, הנפוץ בשימושם של לוחמי גרילה ומתפרעים אלימים, ובעבר היה גם בשימוש צבאות סדירים בזמן מלחמה.
מבנה
בקבוק תבערה מורכב מבקבוק זכוכית ממולא בנוזל דליק, על פי רוב דלק או כוהל (בדרך כלל מתנול או אתנול), וסמרטוט התחוב בפיית הבקבוק. הנשק מופעל על ידי הצתת הסמרטוט וזריקת הבקבוק על המטרה. עם הפגיעה מתנפץ הבקבוק, והנוזל הבוער נשפך על המטרה, וגורם לבעירתה.
לפעמים, אם הם בנמצא, חומרים מתלקחים-מעצמם (כגון זרחן לבן) יכולים לשמש אף הם כדי להבטיח את התפוצצות הבקבוק כשהוא פוגע בפני המטרה. זפת, שמן דקלים או חומרים אחרים, מוספים אף הם לעיתים לבקבוק, כדי לגרום לנוזל הבוער להידבק למטרה במקום לנזול. לפעמים מוסיפים לתערובת חומצה כדי להגדיל את פוטנציאל הנזק של הנוזל ואת סיכוייו לחדור משטחים חסיני-אש.
שימוש
בקבוקי תבערה נקראים גם "בקבוקי מולוטוב", על שם ויאצ'סלב מולוטוב, שהיה שר החוץ ומזכיר המלחמה של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה (הפינים כינו את הנשק "קוקטייל מולוטוב", לאחר שמולוטוב טען כי אינו מפציץ את הפינים אלא מנחית להם חבילות מזון). חיילי צבא פינלנד השתמשו בבקבוקי תבערה בהצלחה נגד טנקים של הצבא האדום בשני העימותים הצבאיים שנערכו בין פינלנד לברית המועצות, מלחמת החורף ומלחמת ההמשך, והם שטבעו את המונח. הצבא הפיני ייצר בקבוקי תבערה בהליך ייצור סדרתי, בצירוף גפרורים להצתתם. בפצצות דלק נעשה שימוש כבר במהלך מלחמת האזרחים בספרד, ולפעמים הושלכו פצצות כאלה באמצעות קלע. בקבוקי מולוטוב היו בשימוש גם בקרבות בעמק הירדן. בקרב על דגניה א נעשה שימוש בבקבוקי מולוטוב אשר יוצרו בבית הספר המקומי על ידי המורה לכימיה ולבסוף אחד הבקבוקים שזרק אחד מהמגנים פגע במכל הדלק של הטנק וגרם לסורים לסגת.
כלי נשק אלה היו בשימוש נפוץ על ידי כל הצדדים במלחמת העולם השנייה. הם היו יעילים מאד כנגד טנקים קלים, ופגעו קשות במורל האויב. להלן תיאור מכלי ראשון של תוצאות השימוש בהם, שנכתב במהלך מרד גטו ורשה ב-1943:
הבקבוקים שכוונו היטב פוגעים בטנק. הלהבות מתפשטות במהירות. נפץ ההתפוצצות נשמע. המכונה עומדת בלי לזוז. הצוות נשרף בחיים. שני הטנקים האחרים פונים אחורה ונסוגים. הגרמנים שתפסו מחסה מאחוריהם נסוגים בבהלה. אנו נפטרים מהם עם כמה יריות מכוונות היטב ורימונים.
בקבוקי התבערה משמשים כנשק גם כיום, ובין השאר נעשה בהם שימוש, בעיקר על ידי ערבים, במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיני. טנקים ונגמ"שים מודרניים ממוגנים מפני פגיעה רגילה של בקבוקי תבערה, בשל היותם חסיני אש.
ענישה בישראל
בית המשפט העליון הדגיש את החומרה שביידוי בקבוק תבערה לעבר כלי רכב[1]:
- "השלכת בקבוקי תבערה לעבר רכב נוסע שקולה לשימוש בנשק חם ממש. כידוע, הנזק שעלול להיגרם כתוצאה ממעשה זה עלול להיות הרה אסון ולגבות מחיר דמים כבד"
במקרים בהם בקבוק תבערה לא גרם לנפגעים, נקבע מתחם ענישה על ייצור ויידוי בקבוקי תבערה של 12 חודשים ל-40 חודשי מאסר למבצע העיקרי, ובין 8 חודשים ל-30 חודשי מאסר למסייע[2]. לקטינים נקבעו עונשים קלים יותר, אך אלו גם כללו מאסר בפועל[3].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: בקבוק תבערה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בקבוק תבערה |
- "איך פועל בקבוק מולוטוב", צילום באתר "רוטר" של מאמר בכתב העת הטכנאי הצעיר
- תיעוד מטורף: אוקראיניים משליכים בקתבי"ם לעבר כוחות רוסיים, באתר כל רגע.
הערות שוליים
- ^ ע"פ 3065/15
- ^ ע"פ 2337/13, סעיף 5
- ^ ע"פ 6600/15
