קבוצת וגנר
| מוטו | דם, כבוד, מולדת, אומץ |
|---|---|
קבוצת וגנר או כוח וגנר (ברוסית: Группа Вагнера, קרי: גְרוּפַּה וַגְנֶרַה. ידועה גם בכינויים: PMC וגנר (Частная Военная Компания Вагнера, ЧВК Вагнер); ו-ChVK וגנר) היא מיליציה רוסית המתוארת לעיתים כחברה צבאית פרטית.[1] הקבוצה מבצעת בקבלנות פרויקטים בעלי אופי צבאי ברחבי העולם, כולל מעורבות בקרבות באזורי סכסוך.[2][3][1]
פעילותה זוהתה לראשונה ב-2014, כשהיא תמכה בכוחות פרו-רוסיים במזרח אוקראינה. בתחילת דרכה, נשענה בעיקר[דרוש מקור] על יוצאי הכוחות המיוחדים של צבא רוסיה ופרסה את כוחותיה במדינות רבות במזרח התיכון ואפריקה. הקבוצה נקשרה בין היתר במעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה,[4][5][6] במלחמה בדונבאס,[7][8][9] במלחמת האזרחים השנייה בלוב, במהפכה הסודאנית וישנם פרשנים הסבורים[10] כי הקבוצה הוקמה למעשה כיחידה לא רשמית של משרד ההגנה הרוסי. הם טוענים שזה איפשר לממשלת רוסיה גמישות לפעול בתחום האפור ולהשתמש ביכולת הכחשה סבירה. בנוסף, מטרת היחידה הייתה לטשטש את הנפגעים האמיתיים והעלויות הכספיות של התערבויות זרות של רוסיה[11].
עד 2022, אז הודה מפקד הקבוצה בפעילותה במדינות שונות בעולם,[12] נחשבה קבוצת וגנר לארגון חשאי שפועל מאחורי הקלעים. עם תחילת המלחמה באוקראינה בעקבות מאמצי גיוס המוני, הארגון גדל משמעותית ולקח חלק גלוי בלחימה ברוסיה.
עד מרד קבוצת וגנר ב-24 ביוני 2023 עמד בראש החברה האוליגרך יבגני פריגוז'ין. בעקבות הפסקת המרד הוגלה פריגוז'ין לבלארוס ובמקומו עתיד להתמנות לראש הקבוצה מפקד חדש, בעוד רבים מהחיילים המשרתים בווגנר עזבו את הקבוצה וחתמו על חוזים בצבא הרוסי הרשמי. מפקד לשעבר מקבוצת וגנר שהתראיין לתקשורת המערבית אמר כי שכרם של הלוחמים יכול להגיע עד לכ־5,000 דולר בחודש.[13]
ארצות הברית, בריטניה, קנדה, האיחוד האירופי ומדינות נוספות הטילו עיצומים ומגבלות כלכליות על אישים וחברות שקשורים לקבוצת וגנר, בהקשר לפעילותם באוקראינה ובאפריקה.
היסטוריה
הקבוצה הוקמה על ידי דמיטרי אוטקין (וגנר היה שם הקוד של דמיטרי אוטקין), יליד מחוז קירובוגרד שבאוקראינה.[14][15][16] לפי הצהרת שירות הביטחון האוקראיני אוטקין היה אזרח אוקראיני. עד 2013 שירת כלוטננט קולונל וכמפקד חטיבה בכוחות המיוחדים של המודיעין הצבאי הרוסי.[17][18] הוא פרש משירות ב-2013 ועבד בחברה צבאית פרטית בשם "קבוצת הביטחון מורן" שהוקמה על ידי יוצאי צבא רוסים. באותה שנה הקבוצה התמזגה עם גוף שמכונה בשם "החילות הסלאביים", שנשלחה להגן על שדות הנפט בסוריה. קבוצת וגנר עצמה הופיעה בשנת 2014, במחוז לוהנסק שבאוקראינה.[19] בתחילת הדרך סדר הכוחות של הכוח נאמד במאות חיילים בלבד בכל זירה ועד אלפים בודדים בסך הכול,[20] על פי מקור אחד, מספרם הוערך בין 1,000 ל-5,000 ולפי מקור אחר, מספרם הגיע לכדי 6,000 איש.[21]
בשנים הבאות נקשרו פעולות של הכוח בין היתר במעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה,[22][23][24] במלחמה בדונבאס,[25][26][27] במלחמת האזרחים השנייה בלוב, במהפכה הסודאנית[28] ועוד. על פי חלק מההערכות, לקבוצת וגנר היה משקל רב ביכולתה של סוריה להשתלט על שטחים מידי האופוזיציה בשנים 2018-2015.[29]
באוגוסט 2017, נטען שאוטקין לא עומד בראש החברה, אלא הוא דמות חזית שמופיע בציבור וכי בפועל מישהו אחר מנהל אותה.[30]
הקבוצה הייתה מעורבת בפעולות שונות כקבלן צבאי פרטי. ב-7 בפברואר 2018 חיילי הקבוצה תקפו את הכוחות הכורדים הנתמכים על ידי ארצות הברית בסוריה בניסיון להשתלט על שדה נפט ממזרח לנהר הפרת. לוחמים מכוח דלתא שניהלו כנגדם קרבות מטווחים קצרים והסתייעו במטוסי קרב הדפו את המתקפה.[31] כוח וגנר ובעלי בריתם סבלו מעשרות נפגעים.[32] בהמשך לתגובה של ארצות הברית בכוח אווירי גדול שכלל מטוסי F-15E, מסוקי אפאצ'י ופלטפורמות נוספות.[33]
לקראת סוף העשור השני של המאה ה-21, הקבוצה הרחיבה את פעילותה במדינות אפריקה רבות ביניהן סודאן, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, מאלי, והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הקבוצה סיפקה שירותי אבטחה והייתה מעורבת במידה כלשהי בעסקים מקומיים, לעיתים כאלו העוסקים במשאבי טבע.[34][35] למשל לפי פרסום מ-5 ביוני 2018, כוח וגנר מופעל כמדריכים בצבא סודאן ובמקביל, אנשי הכוח, ככל הנראה, קיבלו זיכיון לחיפוש זהב בסודאן.[36] לפי פרסום מ-1 באוגוסט 2018, שלושה עיתונאים חוקרים שנשלחו לכסות את פעילות הקבוצה במרכז אפריקה נהרגו מירי ממארב. חלק ניכר מאמצעי התקשורת נוטים להאמין כי מי שירה בהם היו מתנקשים, חברי כוח וגנר שלא רצו בחשיפה.[37]
בשלהי 2021 החליטו ארצות הברית והאיחוד האירופי להטיל עיצומים על אישים וחברות שקשורים לקבוצת וגנר.[38]
הפגיעה הפתאומית בקשרים הכלכליים של רוסיה עם המערב מאז פלישת רוסיה לאוקראינה הביאה להעצמת מאמצי השפעה של רוסיה באפריקה. על פי הערכות אמריקאיות, ווגנר הפך לכלי המשפיע ביותר של מעורבות רוסית באפריקה מאז 2022 מבחינה פוליטית, כלכלית וצבאית. בשנת 2023 הוכרז סבב חדש של עיצומים נוסף כנגד אנשים וחברות הקשורים לקבוצת ווגנר.[39]
הפלישה הרוסית לאוקראינה
לפי פרסומים, קבוצת וגנר הייתה מעורבת בניסיונות התנקשות בוולודימיר זלנסקי בתחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה.[40] פריגוז'ין הרחיב את נוכחות קבוצת וגנר באוקראינה לאחר שהקרמלין כשל בניסיונותיה להביא לשינוי משטר מהיר.
לפי פרסומים ממקורות מודיעין לכלי התקשורת שכ־5,000 לוחמי כוח וגנר השתתפו בלחימה באוקראינה. האבדות הכבדות שספגה היחידה בשלבים הראשונים של המערכה באוקראינה, גרמו לכך שיבגני פריגוז'ין (שהודה במהלך המלחמה, שהוא האישיות העומדת מאחורי כוח וגנר) החל בקמפיין המוני לגיוס מתנדבים חדשים לכוח שבראשותו, וגייס, בין השאר, גם אלפי אסירים, שקיבלו הבטחה לחנינה תמורת שירות של חצי שנה במסגרתה, בהסכמת הקרמלין. מקורות אוקראיניים סיפרו לתקשורת המערבית שלוחמי כוח וגנר סובלים ממורל ירוד ומוטיבציה נמוכה להשתתף בקרבות,[13] ושהאסירים שגויסו ליחידה נשלחים לשמש כבשר תותחים בהתקפות חזיתיות מרובות אבדות על העמדות האוקראיניות, כשמאחוריהם מוצב קו שני שתפקידו למנוע עריקה, ורק אחריו מופעלים החיילים המקצועיים, שהם הגרעין הקשה של הכוח.[41][42] אף על פי כן, מילאו לוחמי כוח וגנר תפקיד מרכזי[דרוש מקור] בהישגים של הצבא הרוסי בקרבות סביב פופסנאיה, ולאחר מכן בלחימה במרחב סולודר-באחמוט. לפי מספר מקורות רוסיים ומערביים, בראשית שנת 2023 כבר כלל כוח וגנר כ-50 אלף לוחמים. התקשורת הרוסית גויסה לפאר את הישגי כוח וגנר (המכונה על ידיה "התזמורת") במהלך המלחמה באוקראינה, ויצרה מיתוס של גבורה סביב היחידה. לא ברור עד כמה כוח וגנר פועל באופן עצמאי, והאם הוא כפוף לפיקוד של הצבא הרוסי הסדיר, אך מפרסומים בתקשורת הרוסית עולה שקיימת יריבות חריפה בין פיקוד היחידה (פריגוז'ין) לבין גורמים בכירים במטכ"ל ובמשרד ההגנה הרוסי, שבאה לידי ביטוי במחלוקת על קרדיטים, כמו במחלוקת סביב השאלה למי מגיע הקרדיט על כיבוש העיירה סולודר בינואר 2023.
תחקיר בריטי חשף כי שכירי חרב רוסים שנלחמו לצד הצבא הרוסי באוקראינה קשורים באופן הדוק לארגוני ימין קיצוני ולארגונים שסווגו על ידי ארצות הברית כטרוריסטיים. התחקיר מצא כי הכוחות הפרו-רוסיים קשורים[דרושה הבהרה] לארגונים אלימים וקיצוניים - כולל אלו הקשורים באופן ישיר לקבוצת וגנר.[43] קבוצת וגנר כוללת את "קבוצת סיור חבלה ותקיפה" של רוסיץ'. הלוגו של רוסיץ' כולל קולוברט, צלב קרס סלבי.[44]
מפקדים לשעבר בקבוצת וגנר סיפרו בראיון לוולדימיר אוסצ'קין על פשעי מלחמה חמורים שהם וחבריהם ביצעו באוקראינה. לטענתם, הם הוציאו להורג מאות אזרחים ושבויי מלחמה אוקראינים וסרבנים מכוח וגנר.[45]
במהלך הקרב על באחמוט הרבה פריגוז'ין לתקוף את הצמרת של צבא רוסיה ואת הנשיא ולדימיר פוטין. המתיחות התגברה לאחר כיבוש העיר, כאשר שכירי חרב חטפו גנרל רוסי בחזית לאחר שכוחו ירה על שיירה של רכבי וגנר בתחילת יוני. אחרי כשבוע הודיע משרד ההגנה הרוסי כי כל "מחלקות המתנדבים" חייבות לחתום על חוזים, אך פריגוז'ין אמד כי לוחמיו לא יחתמו על חוזה עם צבא רוסיה.
בפעילות קרבית של הקבוצה משולבות חברי קבוצת רוסיץ'.
מרד קבוצת וגנר
ערך מורחב – מרד קבוצת וגנר
ב-23 ביוני 2023 הכריז פריגוז'ין על מרד נגד הנהגת צבא רוסיה, בעקבות ויכוח ממושך של פריגוז'ין עם ראש המטה הכללי הרוסי ועם שר ההגנה הרוסי. יחידות וגנר עזבו את עמדותיהן באוקראינה והשתלטו על העיר רוסטוב על הדון שבדרום רוסיה. פריגוז'ין הוכרז כמבוקש, והיחידות התקדמו לעבר מוסקבה, כשאנשיהן נעים ללא הפרעה דרך המחוזות וורונז' וליפצק, ונבלמו רק במרחק של כ־200 קילומטרים ממוסקבה.
בשעות הערב של יום המחרת, 24 ביוני, הודיע נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו כי הגיע להסכמה בדבר נסיגה של פריגוז'ין, ולאחריה, פריגוז'ין הודיע כי כוחותיו יחזרו לבסיסיהם "על מנת למנוע שפיכת דם רוסי". במסגרת ההסכמה הוסרו האישומים נגד פריגוז'ין ומשתתפי המרד,[46] ופריגו'זין עצמו צפוי היה לעבור לבלארוס.[47]
לאחר המרד
.jpg)
בעקבות המרד, מוסקבה נקטה בשורת צעדים, ובראשם החלשתה של קבוצת וגנר בכמה דרכים. היחידה הצבאית הפרטית, סיימה את הלחימה מול הכוחות האוקראיניים. לאחר דיווחים רבים על שורה ארוכה של פשעי מלחמה ומעשים מחרידים לחיילי אויב ואוכלוסייה אזרחית – לוחמיו של פריגוז'ין עזבו את שדה הקרב והתפנו למשימות אחרות.[48]
רבים מלוחמי היחידה הסכימו לעזוב ולחתום על חוזה חדש מול משרד ההגנה הרוסי. רבים אחרים, כ-15 אלף במספר, עזבו עם היחידה והתמקמו במחנה ארעי שהוקם בבלארוס, כמה עשרות קילומטרים מעיר הבירה מינסק.[48] בבלארוס, בעלת ברית חשובה של רוסיה, החלו שכירי החרב של פריגוז'ין לאמן את החיילים המקומיים.[49]
ב-23 באוגוסט 2023, מטוסו הפרטי של פריגוז'ין התרסק ברוסיה וככל הידוע, פריגוז'ין עצמו היה בטיסה ומת בהתרסקות.[50] כך גם בכירים נוספים בקבוצת וגנר.[51][52]
על פי דיווחים לא רשמיים, המנהיג החדש של קבוצת וגנר היה אנטון אליזרוב, מפקד ביחידה שהוביל את הקרבות לכיבוש בחמוט וסולדר באוקראינה, ונלחם גם בסוריה, הרפובליקה המרכז אפריקנית ולוב.[53]
מומחים העריכו שקבוצת וגנר במתכונתה הנוכחית הגיעה לקיצה. הקרמלין הפיץ לציבור צו של הנשיא פוטין, שדרש מלוחמי קבוצת וגנר להישבע אמונים למדינה .[54]
עיצומים
בינואר 2023, ארצות הברית הגדירה את כוח וגנר כ"ארגון פשע בינלאומי", והטילה על חייליו ועל בעליו יבגני פריגוז'ין עיצומים ומגבלות כלכליות.[55][56]
מדינות נוספות, הטילו עליה סנקציות במספר מדינות ברחבי העולם, בהן ארצות הברית, בריטניה, קנדה, האיחוד האירופי ומדינות נוספות (אך לא בישראל), על בסיס האשמות בדבר ביצוע רצח המוני, חטיפת ילדים, התעללות ועוד, שביצעו ברפובליקה המרכז-אפריקאית ובמאלי, כמו גם האשמות בדבר תקיפה מכוונת של בתי ספר, בתי תפילה, בתי חולים, מקלטים בריכוזים אזרחיים או מקומות נוספים שנועדו למחסה לאזרחים וכן פגיעה מכוונת בבלתי מעורבים בלחימה.[57] בנוסף, הארגון הוכר כארגון טרור על ידי צרפת,[58] אוקראינה ומדינות באגן הבלטי בעקבות מעשים דומים שבצעו לכאורה במסגרת הפלישה הרוסית לאוקראינה, ונרשמו מספר פניות להכרה כארגון טרור בארצות הברית,[59] באיחוד האירופי,[60] בבריטניה,[61] בשוודיה[62][63] ובמדינות נוספות בעולם המערבי.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קבוצת וגנר
- שי לוי, ישראלי הדריך לוחמים בקבוצת וגנר החשאית: "הרבה חזרו בארון", באתר מאקו, 30 בינואר 2020
הצבא הפרטי שתוקף בלי להזדהות: מי עומד מאחורי כח וגנר?, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 05:23)- אלסיה מרוחובסקאיה ואקטרינה פומינה (IStories), OCCRP, העבריינים שהפכו לגיבורי רוסיה: אלה החיילים של כוח וגנר, באתר גלובס, 21 בספטמבר 2023
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מוכר הנקניקיות שהפך לשטן מהקרמלין: האיש של פוטין למשימות מיוחדות נחשף
- ^ שי לוי, צבא רוחות הרפאים של פוטין, באתר מאקו, 9 במרץ 2018
- ^
רצח 3 עיתונאים באפריקה מפנה זרקור לחזרתה החשאית של רוסיה ליבשת, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2018
- ^ "Еще один доброволец из Томской области погиб в Сирии". vtomske.ru. 15 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Russians dead in 'battle' in Syria's east
- ^ US attack on pro-gov’t forces in Deir Ezzor killed more than 10 Russians (photos)
- ^ Sautreuil, Pierre (9 במרץ 2016). "Believe It or Not, Russia Dislikes Relying on Military Contractors". War Is Boring. נבדק ב-18 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Korotkov, Denis (29 במרץ 2016). "Они сражались за Пальмиру". Fontanka.ru.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Revealed: Russia's 'Secret Syria Mercenaries'". Sky News. 10 באוגוסט 2016. נבדק ב-18 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ידיעה לדוגמה באתר סוכנות הידיעות אינטרפקס אוקראינה.
- ^ "שכירי חרב: כלי לקידום אינטרסים ולהקרנת עוצמה במזרח התיכון". 9 במרץ 2020. נבדק ב-24 ביוני 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pjotr Sauer, Putin ally Yevgeny Prigozhin admits founding Wagner mercenary group, The Guardian, September 26 2022
- ^ 13.0 13.1 האכזבה של פוטין: המורל של הלוחמים ביחידת העילית צונח, באתר מאקו, 7 באוקטובר 2022
- ^ Russia/Ukraine-related Designations and Identifications, 6/20/2017 U.S. Department of the Treasury/Resource Center
- ^ В СБУ раскрыли любопытные подробности о наемниках РФ на Донбассе Segodnya, 4.9.2017.
- ^ "It became known about the death of nine Russians in Syria". RBC.ru. 22 במרץ 2017. נבדק ב-7 באוקטובר 2017 – via FreeNews-en.tk.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fontanka Investigates Russian Mercenaries Dying For Putin In Syria And Ukraine, The Interpreter
- ^ Gostev, Aleksandr; Coalson, Robert. "Russia's Paramilitary Mercenaries Emerge From The Shadows". Radio Free Europe/Radio Liberty.
- ^ Parfitt, Tom (31 במרץ 2016). "Russian-led private army sent to Syria". The Times. נבדק ב-7 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "שכירי חרב: כלי לקידום אינטרסים ולהקרנת עוצמה במזרח התיכון". 9 במרץ 2020. נבדק ב-24 ביוני 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Putin Wants to Win, But Not at All Costs". 6 בדצמבר 2017 – via www.bloomberg.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Еще один доброволец из Томской области погиб в Сирии". vtomske.ru. 15 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Russians dead in 'battle' in Syria's east
- ^ US attack on pro-gov’t forces in Deir Ezzor killed more than 10 Russians (photos)
- ^ Sautreuil, Pierre (9 במרץ 2016). "Believe It or Not, Russia Dislikes Relying on Military Contractors". War Is Boring. נבדק ב-18 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Korotkov, Denis (29 במרץ 2016). "Они сражались за Пальмиру". Fontanka.ru.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Revealed: Russia's 'Secret Syria Mercenaries'". Sky News. 10 באוגוסט 2016. נבדק ב-18 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ידיעה לדוגמה באתר סוכנות הידיעות אינטרפקס אוקראינה.
- ^ דניאל ראקוב, מרד פריגוז’ין: משמעויות לדימוי העוצמה של רוסיה
- ^ "Wagner, Russian Blackwater in Syria". Yeni Şafak.
- ^ גל פרל פינקל, טראמפ עוזב את סוריה, בלי להתייעץ ולעזאזל ההשלכות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 בפברואר 2019.
- ^ תיאור של כוח ווגנר באתר TheStraitsTimes מסינגפור, כולל הערכת כמות הנפגעים
- ^ "היינו בשר תותחים": שכירי החרב של רוסיה בסוריה נחשפים - וואלה חדשות, באתר וואלה!, 11 באוגוסט 2016
- ^ אסף רוזנצוייג, הרחק מהמלחמה באוקראינה – העימות בין רוסיה והמערב עולה שלב, באתר מאקו, 23 בינואר 2023
- ^ בנואה פוקו וג'ו פרקינסון, אוקראינה לא לבד: הארגון הרוסי כוח וגנר מעמיק באפריקה ועוזר לפוטין להגביר כוח, באתר גלובס, 14 בפברואר 2023 ארכיב
- ^ דיווח באתר האינטרנט Tsarim
- ^ דיווח באתר האינטרנט Quartz
- ^ הצבא הפרטי שתוקף בלי להזדהות: מי עומד מאחורי כוח וגנר?, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
- ^ EU sanctions Russian Wagner Group for African operations, dw.com, 02/26/2023,
- ^ Ukraine: More Wagner Group mercenaries in country to attempt to assassinate Zelensky, The Times of Israel, 22 March 2022
- ^ Thousands of Russian prisoners are sent to the front line in Ukraine
- ^ Sent as "cannon fodder": Yermak talks about role of Russian "cons" near Bakhmut
- ^ שיחות השלום תקועות – והאזהרות של זלנסקי: סיכום יום הלחימה, באתר חדשות 13, 20 במרץ 2022
- ^ Russian mercenaries in Ukraine linked to far-right extremists, the Guardian, 20 במרץ 2022 (באנגלית)
- ^ דוד ברון, זוועה באוקראינה: "נכנסנו לבניין וירינו ב-300–400 איש, ובהם 40 ילדים", באתר ישראל היום, 17 באפריל 2023
- ^ ליזה רוזובסקי, רוסיה הודיעה רשמית על ביטול האישומים במרד כלפי אנשי "כוח וגנר", באתר הארץ, 27 ביוני 2023
- ^ שחר ברדיצ'בסקי, המרד ברוסיה נבלם: פריגוז'ין הסיג את כוחותיו - ויעבור לבלארוס, באתר מעריב אונליין, 24 ביוני 2023
- ^ 48.0 48.1 אסף רוזנצוייג, "פוטין לא סולח": המרד של פריגוז'ין – והשלבים עד לדיווחים על מותו הדרמטי, באתר מאקו, 24 באוגוסט 2023
- ^ פריגוז'ין פרסם סרטון ראשון מאז המרד: "נעשה את אפריקה מאושרת. יש פה 50°", באתר ynet, 21 באוגוסט 2023
- ^ שי לוי, ברוסיה מאשרים: מנהיג כוח וגנר יבגני פריגוז'ין נהרג בהתרסקות, באתר מאקו, 23 באוגוסט 2023
- ^ לאחר מותו של פריגוז'ין, האם קבוצת ואגנר תמשיך להתקיים? נשיא בלארוס: "פוטין לא עשה זאת", באתר מעריב אונליין, 26 באוגוסט 2023
- ^ ניאו נאצי, פגאני ואכזר: זה מספר 2 המסתורי של פריגוז'ין שנהרג בפיצוץ המטוס | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, 2023-08-24
- ^ אסף רוזנצוייג, האזהרה של נשיא בלארוס, ההכחשה של הקרמלין – והעתיד של כוח וגנר בלי פריגוז'ין, באתר מאקו, 26 באוגוסט 2023
- ^ אחרי מות פריגוז'ין: באירופה לוחצים על בלארוס לגרש אלפי לוחמים של "וגנר", באתר ynet, 28 באוגוסט 2023
- ^ איתמר מרגלית, ארה"ב: "כוח וגנר" - ארגון פשיעה בינלאומי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 בינואר 2023
- ^ ЗША прызналі ПВК «Вагнэр» транснацыянальнай злачыннай арганізацыяй, מתוך אתר svaboda (ברוסית)
- ^ Treasury Sanctions the Head of the Wagner Group in Mali, מתוך אתר משרד האוצר האמריקאי (באנגלית)
- ^ French parliament designates Wagner a ‘terrorist group’, מתוך אתר פוליטיקו (באנגלית)
- ^ Inner workings of Wagner mercenary group revealed amid call to add organization to US terror list, מתוך אתר פוקס ניוז (באנגלית)
- ^ France calls on EU to list Wagner as ‘terrorists’, UK considering, מתוך אתר אל-ג'זירה (באנגלית)
- ^ Britain set to ban Russia's Wagner Group, מתוך אתר רויטרס (באנגלית)
- ^ Sweden to Seek EU Recognition of Wagner Group as Terrorist Organisation, מתוך אתר eurointegration (באנגלית)
- ^ The Wagner Group should be listed as a terrorist group by the EU, מתוך אתר הריקסדאג (באנגלית)
39729528קבוצת וגנר