ננסי פלוסי

ננסי פלוסי
Nancy Pelosi
לידה	26 במרץ 1940 (גיל: 84); בולטימור, מרילנד, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן זוג	פול פלוסי
	יו"ר בית הנבחרים ; pelosi.house.gov
	3 בינואר 2019 – 3 בינואר 2023; (4 שנים)
סגן יושבת ראש בית הנבחרים של ארצות הברית	סטני הויר
	→ פול ראיין קווין מקארתי ←
	3 בינואר 2007 – 3 בינואר 2011; (4 שנים)
	→ דניס הסטרט ג'ון ביינר ←
	3 בינואר 2011 – 3 בינואר 2019; (8 שנים)
סגן מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים	סטני הויר
	→ ג'ון ביינר קווין מקארתי ←
	3 בינואר 2003 – 3 בינואר 2007; (4 שנים)
סגן מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים	סטני הויר
	→ דיק גפהארדט ג'ון ביינר ←
	15 בינואר 2002 – 3 בינואר 2003; (50 שבועות ו־4 ימים)
	→ דויד בוניור סטני הוייר ←
	2 ביוני 1987 – מכהנת; (37 שנים)
מחוז בחירה	המחוז ה-5 בשנים 1987–1993 ; המחוז ה-8 בשנים 1993–2013 ; המחוז ה-12 החל מ-2013

ננסי פטרישיה ד'אלסנדרו פלוסי (באנגלית: Nancy Patricia D'Alesandro Pelosi; נולדה ב-26 במרץ 1940) היא פוליטיקאית אמריקאית וחברת בית הנבחרים של ארצות הברית, שכיהנה כיושבת ראש בית הנבחרים בין 2007 ל-2011, ובין 2019 ל-2023.

פלוסי היא חברת המפלגה הדמוקרטית, והיא מכהנת כחברת בית הנבחרים מטעם המחוז ה-12 של מדינת קליפורניה, הכולל את רוב העיר והמחוז סן פרנסיסקו, משנת 1987. היא נבחרה להיות המצליפה של המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים בשנת 2002, ושנה לאחר מכן נבחרה כמנהיגת הנציגות הדמוקרטית בבית, תפקיד בו החזיקה במשך כשני עשורים. פעמיים במהלך הנהגתה, בשנים 2007–2011 ובשנים 2019–2023, כאשר השיגה מפלגתה רוב בבית, כיהנה פלוסי כיושבת ראש בית הנבחרים. בכל התפקידים האלה הייתה פלוסי האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד. בנובמבר 2022 הודיעה פלוסי שאין בכוונתה להתמודד שוב על הנהגת מפלגתה בבית הנבחרים, אם כי בכוונתה להישאר חברת הבית.^[1]

במאי 2024, קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית מידי הנשיא ג'ו ביידן.

עד השבעת קמלה האריס לתפקיד סגנית הנשיא של ארצות הברית ב-2021, הייתה פלוסי האישה בעלת הדרג הבכיר ביותר בהיסטוריה של הממשל האמריקאי.

ביוגרפיה

פלוסי נולדה בבולטימור שבמרילנד, כבת הצעירה למשפחה בת שישה ילדים ממוצא איטלקי. אביה, תומאס ד'אלסנדרו ג'וניור, היה חבר קונגרס וראש עיריית בולטימור. היא למדה בתיכון קתולי לבנות ואחר כך למדה בקולג' טריניטי שבוושינגטון הבירה, שם פגשה את פול פלוסי, אשר לו נישאה בהמשך. לאחר נישואיהם הם עברו לסן פרנסיסקו, עירו של בעלה.

לאחר שילדיה גדלו, החלה פלוסי בקריירה הפוליטית שלה, ונבחרה ליושבת ראש המפלגה בצפון קליפורניה. ב-1987 נבחרה לראשונה לקונגרס בבחירות מיוחדות בשל פטירתה של חברת הקונגרס הקודמת מסרטן, וניצחה ברוב קטן מועמד עצמאי שמאלני. מחוז הבחירה שלה כולל את רובה של סן פרנסיסקו, ונחשב לאחד המחוזות הליברליים ביותר בארצות הברית. מאז 1988 היא נבחרה בו מחדש ברציפות ללא תחרות ממשית.

קריירה פוליטית

בית הנבחרים

בקונגרס כיהנה פלוסי בוועדת ההקצבות ובוועדת המודיעין של הסנאט של ארצות הברית (שם אף הייתה הדמוקרטית הבכירה למשך שנתיים). ב-2001, נבחרה למצליפת הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים. אחרי הכישלון בבחירות ב-2002 פרש מתפקידו מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, דיק גפהארדט. פלוסי התמודדה על התפקיד מול הרולד פורד, חבר קונגרס אפרו-אמריקני מטנסי וניצחה ברוב גדול. בכך הייתה לאישה הראשונה שעומדת בראש אחת המפלגות בקונגרס. בעקבות המהפך הדמוקרטי בבית הנבחרים בבחירות של 2006, נבחרה פלוסי פה אחד על ידי חברי בית הנבחרים הדמוקרטיים ליושבת ראש הבית, והיא הייתה האישה הראשונה בתפקיד.

כיושבת ראש בית הנבחרים

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו למכלול ועזרו לעדכן אותו.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

לקראת הבחירות לקונגרס בשנת 2006, פרסמה פלוסי את תוכניתה ל"מאה השעות הראשונות" כיושבת ראש בית הנבחרים,^[2] שכללה בין השאר הנהגת כללים חדשים בנוגע להשפעת לוביסטים על תהליך החקיקה, יישום בחקיקה של מסקנות דוח החקירה על פיגועי 11 בספטמבר, חוק להעלאת שכר המינימום הפדרלי וחוק המעודד מחקר בתאי גזע עובריים. בית הנבחרים קיבל את כל ההחלטות שהובטחו בתוכנית. חלקן זכה לתמיכה גם בסנאט ולחתימת הנשיא והתקבל כחוק, אך חלקן נבלמו בסנאט.

באפריל 2007, ערכה סיור במזרח התיכון בראשות משלחת של חברי קונגרס, רובם ממפלגתה, ביניהם טום לנטוס, שכלל את ישראל, הרשות הפלסטינית, סוריה וערב הסעודית. בישראל היא נאמה בפני מליאת הכנסת, ופגשה את ראש הממשלה אהוד אולמרט. החלק השנוי במחלוקת של ביקורה היה בסוריה, אותה ניסה ממשל בוש לבודד בשל קשריה עם איראן וסיועה לטרור, בפרט בעיראק. עצם הביקור היווה התרסה כנגד מדיניות הממשל וסירובו לנהל מגעים דיפלומטיים ישירים עם מדינות מסוימות,^[3] וממשל בוש תקף את פלוסי על ביקורה.^[4] מבוכה מסוימת נגרמה לפלוסי לאחר שהיא הודיעה שהיא העבירה לנשיא הסורי בשאר אל-אסד מסר מראש הממשלה אולמרט כי ישראל מוכנה לשלום, אולם לאחר מכן פרסמה ישראל הצהרה שהסתייגה מדברי פלוסי והדגישה שבדברים שנאמרו לה לא היה שום שינוי עמדה של ישראל.^[5]

אחרי הבחירות של 2008 בהן נבחר ברק אובמה לנשיאות, והרוב הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס גדל, פלוסי מילאה תפקיד מרכזי בהעברת האג'נדה החקיקתית הדמוקרטית.

היה לה חלק מכריע בחקיקת חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה בשנת 2010. העברת הרפורמה בביטוח הבריאות, אחד הנושאים שברק אובמה הבטיח לטפל בהם במערכת הבחירות שלו ושהרפובליקנים פעלו להכשילה בכל מחיר. החוק התקבל בשתי גרסאות שונות בבית הנבחרים ובסנאט, אולם כשהגיע השלב בו שתי הגרסאות היו אמורות להיות מאוחדות לחוק אחד עליו שוב יש להצביע בכל אחד מהבתים, איבדו הדמוקרטים את הרוב המיוחס בסנאט המאפשר עצירת פיליבסטרים בשל ניצחון המועמד הרפובליקני בבחירות המיוחדות שנערכו במסצ'וסטס אחרי מותו של טד קנדי. בשלב זה גם בקרב הדמוקרטים, כולל ראש סגל הבית הלבן רם עמנואל, עלו קולות שהציעו להסתפק ברפורמה מוגבלת, אולם בהשפעתה של פלוסי, אובמה החליט לא לוותר על העברת רפורמה מקיפה ולהטיל את כל כובד משקלו הפוליטי כדי להעביר אותה. בית הנבחרים הצביע בעד גרסת הסנאט ללא כל שינוי, דבר שאפשר את העברתו כחוק. בהצבעה הצמודה תמכו בחוק 219 צירים שכולם דמוקרטיים, מול 212 צירים שכללו את כל הרפובליקנים וכ-30 דמוקרטים, ופלוסי לחצה על חברי מפלגתה המתנדנדים עד הרגע האחרון. במקביל העביר בית הנבחרים חוק לתיקונים מסוימים בחוק שזה עתה קיבל, ושעליהם הייתה הסכמה בסנאט גם בקרב מספר מצומצם של הסנאטורים הרפובליקנים.^[6]

לאחר ההפסד של מפלגתה בבחירות לקונגרס ב-2010, חזרה לעמוד בראש המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים.

בינואר 2020 הובילה משלחת חברי קונגרס אמריקאים (שכללה את ניטה לאווי, אליוט אנגל, ג'ו וילסון, דבי וסרמן שולץ, טד דויטש ובראד שניידר) לאתרים יהודיים בפולין ולפורום השואה העולמי החמישי שהתקיים בירושלים, שם ייצגה את ארצות הברית לצידו של סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס.^[7]

בשנת 2020 הופיעה ברשימה השנתית של מגזין טיים, טיים 100.^[8] באותה שנה פלוסי עוררה סערה לאחר שקרעה בהפגנתיות את עותק נאום מצב האומה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. בסיום הנאום, טראמפ סירב ללחוץ את ידה של פלוסי. ^[9]

לאחר בחירות 2020 הציגה את מועמדותה לתפקיד יו"ר הבית, אולם הצהירה שגם את תיבחר זו תהיה כהונתה האחרונה בתפקיד.

ב-16 בפברואר 2022 ביקרה פלוסי בישראל בראש משלחת של חברי קונגרס.^[10]

באוגוסט ביקרה בטאיוואן, למרות התנגדות השלטונות בסין העממית. פלוסי הייתה נבחרת הציבור האמריקאית הבכירה ביותר שביקרה בטאיוואן מביקור יושב ראש בית הנבחרים ניוט גינגריץ' ב-1997.^[11] פלוסי אמרה כי הדיונים עם ההנהגה בטיוואן יתמקדו ב"אישור מחודש" של התמיכה האמריקנית בשותפה שלה ובקידום האינטרסים המשותפים באזור. בכירים בוושינגטון הבהירו כי ביקורה של פלוסי בטאיוואן נעשה על דעתה, והיא לא תיאמה אותו עם ממשל ביידן.^[12]

בעקבות בחירות האמצע בנובמבר 2022 בהם איבדו הדמוקרטים את הרוב בבית הנבחרים שהתכנס בינואר 2023, בחרו חברי הרוב הרפובליקאי את יושב ראש הבית, שהחליף את פלוסי בתפקיד. האקים ג'פריס החליף את פלוסי כמנהיג המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים. הנציגים הדמוקרטים הכריזו עליה כ־Speaker Emerita, מה שהבטיח את המשך כהונתה בוועדת ההיגוי של הסיעה הדמוקרטית בבית.

לאחר סיום תפקידה כיושבת ראש בית הנבחרים

במהלך מלחמת חרבות ברזל, לאחר הפגיעה בעובדי המטבח המרכזי העולמי באפריל 2024, חתמה יחד עם עוד כ-40 מחברי מפלגתה על מכתב הקורא לנשיא ביידן ולמזכיר המדינה בלינקן לעצור אספקת נשק התקפי לישראל, ולהטיל תנאים על משלוחי נשק עתידיים, עד לסיום חקירת התקרית.^[13]

עמדותיה

פלוסי נחשבת כשייכת לאגף השמאלי-ליברלי במפלגתה.

פלוסי הייתה פעילה בנושאי בריאות, חולי איידס, ונכים. היא התנגדה לכל ניסיון להטיל הגבלות על הפלות. מאז המחאות בכיכר טיין-אן-מן ב-1989 הייתה פעילה בנושא הפרת זכויות האדם בסין ותמכה בתנועות לדמוקרטיזציה בסין ולשחרור טיבט.

פלוסי הצביעה נגד היציאה למלחמת המפרץ, וגם נגד היציאה למלחמת עיראק. היא הצביעה בעד חוק הפטריוט, אולם לאחר מכן הייתה ביקורתית כלפיו. בשלוש הצבעות אלה היא הצביעה עם רוב של כשני שלישים מחברי המפלגה בבית הנבחרים. היא נחשבת לתומכת ישראל, ביקרה כחברת קונגרס בישראל, ונאמה בכינוסים של איפא"ק.

חיים אישיים

פלוסי נשואה לפול פלוסי, איש עסקים מתחום הנדל"ן. לבני הזוג חמישה ילדים. בנוסף לאביה, גם אחיה כיהן כראש עיריית בולטימור. גיסה (אחי בעלה) היה חבר מועצת העירייה בסן פרנסיסקו, ובתה, אלכסנדרה, היא עיתונאית, שבין השאר ליוותה את ג'ורג' ווקר בוש במסע הבחירות שלו בשנת 2000, וצילמה סרט תיעודי בשם "מסעותיי עם ג'ורג'".

ב-28 באוקטובר 2022, כשבועיים לפני בחירות האמצע, נכנס פורץ לביתה בסן פרנסיסקו בעת בו שהתה בוושינגטון וצעק 'איפה ננסי?', הפורץ תקף את בעלה, פול פלוסי וגרם לו חבלות קשות בכל חלקי גופו.^[14] התוקף נעצר בהמשך על ידי המשטרה.

לקריאה נוספת

Ronald M. Peters, Speaker Nancy Pelosi and the New American Politics, Oxford University Press, 2010 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ננסי פלוסי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ננסי פלוסי

ננסי פלוסי, ברשת החברתית פייסבוק
ננסי פלוסי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ננסי פלוסי, ברשת החברתית אינסטגרם
ננסי פלוסי, סרטונים בערוץ היוטיוב
ננסי פלוסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ננסי פלוסי, אתר מנהיגת הדמוקרטים
שמואל רוזנר, מילון פלוסי לפרו-ישראליות, באתר הארץ, 16 במאי 2008
נטשה מוזגוביה, יו"ר הקונגרס פלוסי: דודה נחמדה - אבל עם שיניים חדות, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2009
יצחק בן-חורין, האשה החזקה באמריקה לא בכיס של אף אחד, באתר ynet, 27 במרץ 2010
ננסי פלוסי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ Carl Hulse, "Pelosi Steps Aside, Signaling End to Historic Run as Top House Democrat", The New York Times, November 17 2022
^ David Espo,‏ Pelosi Says She Would Drain GOP 'Swamp'‎, באתר עיתון הוושינגטון פוסט, 6 באוקטובר 2006
^ Hassan M. Fattah,‏ Pelosi’s Delegation Presses Syrian Leader on Militants, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 5 באפריל 2007
^ עמירם ברקת ויואב שטרן, הארץ‏, ננסי פלוסי בישראל: אגיע לסוריה, באתר וואלה!‏, 1 באפריל 2007
^ סוכנויות הידיעות, פלוסי לאסד: ישראל מוכנה למשא ומתן לשלום, באתר ynet, 4 באפריל 2007
^ Nancy Pelosi steeled White House for health push באתר Politico ‏ 20-03-10
^ Oster, Marcy (21 בינואר 2020). "Nancy Pelosi leads congressional delegation to Poland and Israel". JTA. נבדק ב-23 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
^ Nancy Pelosi: The 100 Most Influential People of 2020, Time
^ סערת נאום מצב האומה: טראמפ סירב ללחוץ יד לפלוסי, נבדק ב-2021-12-01
^ ביקור יושבת-ראש בית הנבחרים של ארה"ב ננסי פלוסי בכנסת, באתר main.knesset.gov.il, ‏16 בפברואר 2022
^ אבי שרף, 700 אלף עקבו אחר המטוס של פלוסי בדרך לטייוואן והקריסו את השרתים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2022
^ עמית ולדמן אסף רוזנצוייג, ‏מטוסה של פלוסי נחת בטייוואן: בסין מאיימים ומקדמים כוחות גדולים לעבר האי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 באוגוסט 2022‏
^ Lauren Irwin, The Hill, The Hill, ‏6 באפריל 2024
^ פרץ לבית ושאל "איפה ננסי?": בעלה של יו"ר בית הנבחרים הותקף בפטיש, באתר ynet, 28 באוקטובר 2022

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ננסי פלוסי39253560Q170581

[1] Carl Hulse, "Pelosi Steps Aside, Signaling End to Historic Run as Top House Democrat", The New York Times, November 17 2022

[2] David Espo,‏ Pelosi Says She Would Drain GOP 'Swamp'‎, באתר עיתון הוושינגטון פוסט, 6 באוקטובר 2006

[3] Hassan M. Fattah,‏ Pelosi’s Delegation Presses Syrian Leader on Militants, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 5 באפריל 2007

[4] עמירם ברקת ויואב שטרן, הארץ‏, ננסי פלוסי בישראל: אגיע לסוריה, באתר וואלה!‏, 1 באפריל 2007

[5] סוכנויות הידיעות, פלוסי לאסד: ישראל מוכנה למשא ומתן לשלום, באתר ynet, 4 באפריל 2007

[6] Nancy Pelosi steeled White House for health push באתר Politico ‏ 20-03-10

[7] Oster, Marcy (21 בינואר 2020). "Nancy Pelosi leads congressional delegation to Poland and Israel". JTA. נבדק ב-23 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

[8] Nancy Pelosi: The 100 Most Influential People of 2020, Time

[9] סערת נאום מצב האומה: טראמפ סירב ללחוץ יד לפלוסי, נבדק ב-2021-12-01

[10] ביקור יושבת-ראש בית הנבחרים של ארה"ב ננסי פלוסי בכנסת, באתר main.knesset.gov.il, ‏16 בפברואר 2022

[11] אבי שרף, 700 אלף עקבו אחר המטוס של פלוסי בדרך לטייוואן והקריסו את השרתים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2022

[12] עמית ולדמן אסף רוזנצוייג, ‏מטוסה של פלוסי נחת בטייוואן: בסין מאיימים ומקדמים כוחות גדולים לעבר האי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 באוגוסט 2022‏

[13] Lauren Irwin, The Hill, The Hill, ‏6 באפריל 2024

[14] פרץ לבית ושאל "איפה ננסי?": בעלה של יו"ר בית הנבחרים הותקף בפטיש, באתר ynet, 28 באוקטובר 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

ננסי פלוסי

תוכן עניינים

ביוגרפיה