ג'יימס מידלטון קוקס
ג'יימס מידלטון קוקס (באנגלית: James Middleton Cox) (31 במרץ 1870 - 15 ביולי 1957) היה מושל מדינת אוהיו שבארצות הברית, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעמה, ומועמדה של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית בבחירות בשנת 1920. במהלך חייו הקים קוקס חברת תקשורת גדולה בשם Cox Enterprises. החברה קיימת עד היום.
ראשית חייו וקריירה
קוקס נולד בכפר קטן בשם ג'קסונבורג הנמצא במדינת אוהיו, בחווה, כבנם הצעיר מבין שישה של גילברט ואליזה לבית אנדרוז. הוא למד בבית הספר הכפרי עד לגיל שש-עשרה. לאחר גירושי הוריו, עבר עם אמו למידלטאון באוהיו, והחל להתמחות כעיתונאי. ב-1892, קיבל משרה בעיתון של סינסינטי, והחל להיות כתב לעניינים מקומיים. ב-1894, הפך לעוזרו של פאול סורג, חבר קונגרס. בתפקידו גר שלוש שנים בוושינגטון. קוקס רכש בעזרתו עיתון ערב בדייטון, אותו הפך לעיתון יומי שכיסה גם עניינים בינלאומיים ולאומיים. בעזרת החידושים שלו, כגון תמונות, ביקורות ספרות ומהדורות מיוחדות בימי שבת, העיתון החל לשגשג. בעיתונו תקף קוקס את המנהיג הרפובליקני המקומי, ג'וזף לוז, שהשתמש בהשפעתו כדי להרוויח מעסקאות ממשלתיות. בנוסף התעמת מול ג'ון פטרסון, שניהל עסק מקומי תוך הפרת חוקי המונופולים. ב-1905, קוקס רכש עיתון בספרינגפילד, אוהיו, והפך גם אותו לעיתון יומי.
ב-1908 נבחר קוקס להיות חבר בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז שלו שבמדינת אוהיו, ומטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא ייצג את אוהיו בקונגרס בין 1909 ל-1913, והתפטר מתפקידו לאחר שניצח בבחירות למושל אוהיו, כשהוא השיג 41.5% מהקולות מול שני מועמדים נוספים.
מושל אוהיו
קוקס שימש בתפקיד מושל אוהיו במשך שלוש כהונות: בין השנים 1913 ל-1915 ובין השנים 1917 ל-1921. הוא שינה את מדינתו רבות, שיפר את מערכת הכבישים, הנהיג חוקי פיצויים לעובדים והגביל עבודת ילדים. הוא הנהיג בחירות ישירות ושלטון עצמי לערים, הנהיג רפורמות בחינוך ובבתי הכלא, ופישט את הליכי התקציב וגביית המס.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, תיווך קוקס בין עסקים, פועלים וגופים ממשלתיים. ב-1918, תמך בתיקונים לחוקה שאסרו על מכירת משקאות חריפים והנהיגו זכות בחירה לנשים. הוא תמך במדיניות החוץ של הנשיא וודרו וילסון, ובדומה אליו רצה בכניסת של ארצות הברית לארגון חבר הלאומים החדש.
ב-1919, מעט לאחר סיום המלחמה, תמך בחוק שאסר על לימוד השפה הגרמנית עד לכיתה ח', אפילו בבתי ספר פרטיים. הוא טען שהגרמנית היא איום לאמריקניזם, וחלק מתוכנית שהממשלה הגרמנית יצרה כדי להשיג נאמנות בקרב ילדי בית הספר.
ניסיונו להיות נשיא
קוקס שנודע כרפורמיסט נבחר בעת כהונתו השנייה כמושל להיות מועמדה של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית. בוועידה הדמוקרטית הלאומית בסן פרנסיסקו, ניצח את אלכסנדר מיצ'ל פאלמר ואת ויליאם גיבס מקאדו בסיבוב הארבעים וארבעה.
קוקס ניהל מסע בחירות פעיל וביקר ב-36 מדינות, כשהוא נואם 394 נאומים בענייניי פנים, למגינת לבם של תומכי וילסון, שטענו שמערכת הבחירות היא משאל עם בנושא חבר הלאומים. כאמצעי נגד אבטלה ואינפלציה, הוא הציע הורדת מס הכנסה ומס חברות. הוא הבטיח להנהיג חקיקה למען משא ומתן קיבוצי ותמך באכיפת חוק היובש. קוקס תמך באמריקניזציה, שתגביר את הנאמנות לארצות הברית בקרב המהגרים.
למרות הכל, הובס קוקס במהלך מערכת הבחירות בידי עיתונאי אחר מאוהיו, וורן הרדינג. הציבור האמריקאי היה עייף משנות כהונתו הסוערות של וילסון שעמדו בצילה של המלחמה, ותמך בהרדינג, שהבטיח לציבור "חזרה לנורמאליות". המועמד שנבחר לרוץ לסגנות הנשיא לצדו של קוקס היה מזכיר הצי דאז, פרנקלין דלאנו רוזוולט שנבחר לנשיאות 12 שנים מאוחר יותר. היסטוריונים רבים טענו שקוקס היה טוב מהרדינג בכל צורה אפשרית, ושהיה הופך לנשיא טוב יותר ממה שהרדינג היה. נטען שבחירות 1920 היו המקרה הבולט ביותר בהן האדם הטוב יותר הפסיד. מבין ארבעת המתמודדים בבחירות, רק קוקס לא הפך לנשיא: הרדינג נבחר, והוחלף בתפקיד בידי סגנו, קלווין קולידג', לאחר מותו. רוזוולט נבחר לנשיאות ב-1932. לעומת זאת, קוקס חי יותר מכולם.
במהלך מסע הבחירות, הוקלט קוקס כמה פעמים. ביניהם היה נאום שבו תקף קוקס את הרפובליקנים, והאשים אותם בסירובם להכיר בכך שניהולה המוצלח של מלחמת העולם הראשונה מצד ארצות הברית, על ידי וילסון, הצילה את הציוויליזציה האנושית המודרנית.
סוף ימיו
לאחר הבחירות הקים קוקס חברת תקשורת גדולה בשם Cox Enterprises. ב-1923 רכש עיתון במיאמי. בדצמבר 1939 רכש עיתונים באטלנטה, כשבוע לפני שהסרט חלף עם הרוח ערך את הבכורה שלו בעיר. בנוסף, רכש תחנת רדיו. החברה קיימת עד היום. משרדה הראשי נמצא באטלנטה והכנסותיה נעמדות במספר מיליארדי דולרים.
הוא המשיך להיות מעורב בפוליטיקה, ותמך בסגנו לשעבר, רוזוולט, בכל ארבע מערכות הבחירות בהן התמודד. רוזוולט מינה אותו ב-1933 להיות ציר בוועידה הכלכלית בלונדון.
כשהיה בן שבעים ושש, פרסם קוקס את זיכרונותיו.
ב-1915, בנה קוקס בית קרוב לתעשיינים באוהיו, וגר שם ארבעים שנה. ב-15 ביולי 1957 מת משבץ ונקבר בבית הקברות "וודלנד" שבעיר דייטון. הוא הותיר אחריו שישה ילדים. אחת מהם, אנה קוקס צ'יימברס, עודנה בעלת אחוז ניכר ממניות החברה של אביה, והיא אחת הנשים העשירות ביותר בארצות הברית כיום.
שדה התעופה הבינלאומי דייטון נקרא על שמו של קוקס.
קישורים חיצוניים
