אמל נסראלדין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמל נסראלדין
أمل نصر الدين
אמל נסראלדין בטקס קבלת התואר "עמית כבוד" של האקדמית גורדון, מאי 2016[1]
אמל נסראלדין בטקס קבלת התואר "עמית כבוד" של האקדמית גורדון, מאי 2016[1]
לידה 31 ביולי 1928
דלית אל-כרמל, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
פטירה 9 בפברואר 2025 (בגיל 96)
מדינה ישראלישראל ישראל
סיעה הליכוד
חבר הכנסת
22 בינואר 1977 – 21 בנובמבר 1988
(11 שנים)
כנסות 8 - 11
פרסים והוקרה
פרס ישראל פרס ישראל, ה'תשפ"ג, 2023
נסראלדין בעת כהונתו כחבר הכנסת

אמל נסראלדין[2] (בערבית: أمل نصر الدين; בתעתיק מדויק: אמל נצר אלדין; 31 ביולי 1928 – 9 בפברואר 2025) היה מנהיג דרוזי-ישראלי, חבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד (בשנים 1977–1988), מייסד ויו"ר בית יד לבנים הדרוזים ואחד האישים המרכזיים בחברה הדרוזית במדינת ישראל; חתן פרס ישראל בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת ה'תשפ"ג (2023)[3].

ביוגרפיה

אמל נסראלדין נולד בכפר דלית אל-כרמל כבן הבכור במשפחה בה חמישה אחים ואחות אחת[1]. אמו, סעידה-ווידאד הייתה ממשפחה מיוחסת מהרי השוף ודודה היה ראש העדה הדרוזית בלבנון[1]. אביו, נסיב נסראלדין, היה פלאח[1]. בצעירותו עבד אמל נסראלדין כקבלן עבודות כריתת עצים, ובשלב מסוים העסיק כ-200 עובדים; כמו כן פעל לגיוס גדוד דרוזי ובו כשבע מאות חיילים. הבסיס הכלכלי שעבודתו הכניסה לו העניק לו מעמד חברתי בסביבתו. עם זאת, התנהגותו, שלא הייתה מסורתית, כדוגמת הבגדים שלבש וחלק מהתבטאויותיו, גררה עימותים שונים.

נסראלדין הוא בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה[1].

בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 1959 התמודד בראשות רשימת "הצעירים החופשיים" למועצת דלית אל-כרמל, ונבחר להיות אחד מתשעת הנציגים במועצה[4]. הוא כיהן כראש סיעה שישבה באופוזיציה[5], ובהמשך כסגן ראש המועצה. בבחירות לרשויות המקומיות ב-1965 עמד בראש רשימת השיתוף והאחווה שזכתה בשני מקומות במועצה מתוך תשעה[6]. אמל היה שותף לחיבור הכפר דלית אל-כרמל לחשמל ולמים בשנת 1964, וכן להקמת מפעל נעלי דָא-כָּא (ר"ת דאלית אל כרמל) עם התעשיין לואיס אברהם, ובהמשך, הקמת מפעל "גיבור" לטקסטיל בדלית אל-כרמל, שסיפקו עבודה לנשים דרוזיות בלבד. לפי המופיע באתר "יד לבנים הדרוזים", פעולה זו שיפרה את מעמד האישה בחברה הדרוזית. בפעילותו עסק אף בענייני תרבות, דרך הקמת מועדונים, בהם נחשף הציבור הדרוזי לתרבות הסביבה.

בשנת 1969 נהרג בנו לוטפי בעת מרדף אחרי מחבלים ביום האחרון לשירותו הצבאי. מאורע זה הוביל לפעילות אינטנסיבית של אמל בנושא הטרור ומשפחות שכולות בעדה הדרוזית. הוא הצטרף לארגון יד לבנים הארצי. ביוני 1972 צורף למועצה הארצית להנצחת החייל[7]. בשנות ה-70 של המאה העשרים פעל להעברת בית אוליפנט בדלית אל-כרמל לבעלות המדינה כדי שישמש בהמשך כבית יד לבנים. לאחר פנייתו לראש הממשלה מנחם בגין בקשתו נענתה. בשנת 1979 נרכש המבנה על ידי המדינה. בשנת 1980 הקים את ארגון יד לבנים הדרוזים שקיבל לשימושו את בית אוליפנט. ארגון זה היה עיקר פעילותו לשארית חייו.

בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 כיהן כמזכיר מועצת הפועלים בכפרי הדרוזים בכרמל[8][9]. עקב ויכוחים ממסדיים על רצונו להוצאת ענייני הדרוזים מהמחלקה הערבית, פרש מההסתדרות וממפא"י[10]. הוא פנה לתחום העסקי ומונה ליועץ לבעלים של מפעלי "גיבור", גרשון רוזוב. מנחם בגין, ראש סיעת "חרות", זיהה את הפוטנציאל האלקטורלי הטמון בו וצירף אותו למפלגתו בשנת 1971. לקראת הבחירות לכנסת השמינית הוצב במקום ה-44 ברשימת הליכוד[11]. בינואר 1977 בעקבות התפטרותם מהכנסת של שמואל תמיר ועקיבא נוף שעברו לתנועה הדמוקרטית לשינוי, הושבע אמל לכנסת[12]. הוא המשיך לכהן כחבר הכנסת עד שנת 1988. בשנים אלו פעל לסיוע לקהילה הדרוזית ולשיפור מעמדה, תוך שהוא טוען שישנה עדיפות להשפעה מתוך הסיעות הגדולות ולהשתלבות בחברה הישראלית, מהצטמצמות במפלגה סקטוריאלית.

בשנת 1995 פרסם ביחד עם מוסבאח חלבי את "אנציקלופדיית שמות החללים, השייח'ים, המנהיגים והפעילים הדרוזים 1800–1995". ב-2005 נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות.

בשנת 2008, במסגרת חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, נבחר לאחד מששת ה"זוכרים", באירוע המרכזי של "ארגון זוכרים".

נפטר ב-9 בפברואר 2025, בגיל 96[13]. היה נשוי לחפידה.

נכדו של אמל, רס"ב לוטפי נסראלדין, נקרא על שם דודו, לוטפי אמל נסר אלדין, שנהרג כחייל צה"ל בעת מרדף ב-7 במאי 1969). הנכד נהרג בעת שירותו הצבאי ב-30 בדצמבר 2008 מפגיעת פצצת מרגמה במהלך מבצע עופרת יצוקה[14].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמל נסראלדין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 לאן נעלם אמל נסראלדין, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 20 בפברואר 2018
  2. ↑ הגיית שם משפחתו היא כאילו נכתב "נסר א-דין", משום של היא אות שמש.
  3. ↑ סמר עודה- כרנתינג'י, פרס ישראל על מפעל חיים יוענק לאמל נסראלדין, באתר חי פה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה, ‏2023-03-23
  4. ↑ הודעה בדבר הבחירות למועצה המקומית דאלית אל־כרמל, ילקוט הפרסומים 723, עמוד 421
  5. ↑ 2 חברי מועצת דליית־אל־כרמל מבקשים פסילת הבחירות, על המשמר, 12 בינואר 1960
  6. ↑ הודעה בדבר תוצאות הבחירות למועצה המקומית דאלית אל־כרמל, ילקוט הפרסומים 1234, עמוד 408
  7. ↑ חברים נוספים למועצה להנצחה, דבר, 19 ביוני 1972
  8. ↑ סניפי מפעלים גדולים יוקמו בכפרים הדרוזיים על הכרמל, מעריב, 13 בפברואר 1969
    אנשים ומוסדות, דבר, 18 ביוני 1970
    נכבדים דרוזיים בקרו בבת ים, על המשמר, 26 בנובמבר 1970
    הפגנת זעם המונית בדלית אל־כרמל על התעללות בגופת הטרקטורן הדרוזי, דבר, 24 בינואר 1971
  9. ↑ עמל נאסר א-דין, מעריב, 17 בינואר 1977
  10. ↑ מזכ"ל העבודה נאלץ להכריע בעניין הסניפים בכפרי הדרוזים, מעריב, 5 בנובמבר 1972
  11. ↑ רשימת המועמדים לכנסת השמינית, י"פ 1954 מ-21 באוקטובר 1973
  12. ↑ נכבדי העדה הדרוזית (תמונה), מעריב, 25 בינואר 1977
  13. ↑ עינב חלבי, בגיל 96: הלך לעולמו חתן פרס ישראל אמל נסראלדין, מייסד בית יד לבנים הדרוזים, באתר ynet, 9 בפברואר 2025
  14. ↑ אחיה ראב"ד, נקרא על שם דודו שנפל בערבה - ונהרג מפצמ"ר, באתר ynet, 30 בדצמבר 2008
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אמל נסראלדין40496090Q2776502

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אמל_נסראלדין&oldid=2896189"