איסור שקר
| מקרא | ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ג ו-פרק כ"ג, פסוק ז' ; ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"א ו-פסוק י"ב |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת יבמות, דף ס"ה עמוד ב' ; מסכת בבא בתרא, דף צ"ד עמוד ב', ד"ה הכי ; מסכת סנהדרין, דף י"א |
בהלכה, איסור שקר הוא איסור שנאמר בתורה במצוות עשה להתרחק מכל דבר שקר ותרמית. עיקר האיסור נאמר לדיינים בבבית הדין שלא לגרום לדין מעוות על ידי שקר, אך לדעת רוב הראשונים המצוה כוללת להתרחק מכל דיבור שאינו אמת. בנוסף ישנן מצוות לא תעשה נפרדות על שקרים חמורים כמו כפירת ממון, עדות שקר ושבועת שקר.
האיסור כולל שקר בדיבור, ברמז או בכתב[1], בלשון מפורשת או המשתמעת לשני פנים[2], ואף מסירת מידע חלקי במטרה להטעות[3]. אסור להטעות בשקר אפילו ילד קטן או גוי[4][א]. יש הסוברים שהאיסור מן התורה הוא רק כאשר השקר גורם להפסד לזולת, אולם אף לדעתם ראוי להמנע מכל דבר שקר.
מלבד האיסור ההלכתי, נחשב דיבור שקר ביהדות כמידה רעה וכדבר שלילי ביותר מבחינה מוסרית. במקרים מסוימים הותרה אמירת שקר לתועלת, כאשר לא ניתן להשיגה בדרך אחרת.
האיסור מהתורה
מקורו של איסור שקר בתורה הוא מהפסוק ”מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ז').
הראשונים והפוסקים נחלקו איזה שקר נאסר מהתורה:
- יש שכתבו שהאיסור הוא רק בשקר הגורם לעיוות הדין בדין תורה[ב].
- לדעת היראים[9], האיסור הוא רק כשנגרם על ידי השקר רעה כלשהי לזולת[ג].
- דעת רוב הפוסקים[10] שהאיסור לשקר הוא אף ללא גרימת נזק לאחרים[ד].
במניין המצוות
הראשונים נחלקו האם מצוות "מדבר שקר תרחק" נמנית במניין המצוות; הסמ"ג[19] הסמ"ק[20] והיראים[9] מונים מצווה זו בין מצוות עשה, לעומתם הרמב"ם הרמב"ן וספר החינוך אינם מונים את המצווה במניין המצוות.
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בספרו חפץ חיים[21] כותב כי אף הראשונים שלא מנו מצווה זו במניין המצוות מודים שאיסור שקר הוא מדאורייתא.
איסורים נוספים של שקר
מלבד האיסור הכללי של שקר נאמרו בתורה איסורים נוספים על סוגים שונים של שקר:
- איסור כפירת חובות ממוניים – ”לא תגנובו ולא תכחשו ” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"א)[22][23].
- איסור שבועה לשקר על הכחשת חוב ממוני - ”ולא תשקרו איש בעמיתו” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"א)[24][23].
- איסור על עדות שקר – ”לא תענה ברעך עד שקר” (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ג).
- אסור רמייה והטעייה במשא ומתן – ”אל תונו איש את אחיו” (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק י"ד).
- איסור גניבת דעת והטעיית הזולת להחזיק טובה בחינם - ”לא תגנובו ולא תכחשו ” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"א)[25].
- איסור שבועת שקר – ”ולא תשבעו בשמי לשקר” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ב).
- איסור נבואת שקר – ”אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר... וּמֵת, הַנָּבִיא הַהוּא” (ספר דברים, פרק י"ח, פסוק כ').
מקרים בהם הותר לשקר
בתלמוד ובפוסקים מובאות דוגמאות שונות למקרים בהם הותר לשנות מהאמת מסיבות שונות.
למען השלום
מותר ומצווה לשנות מהאמת בשביל השלום[26], אך אסור להישבע על כך[27][ה].
- יש הסוברים[29] שההיתר הוא רק בסיפור אודות העבר שאינו רלוונטי, ויש שפסקו שמותר לשקר גם בנוגע להווה ולעתיד[30].
- היתר זה נאמר במקרים בהם אין אפשרות למנוע את המחלוקת ללא אמירת שקר מפורש.[27].
- יש שכתבו שהיתר זה הוא רק באקראי, ויש מתירים אף באופן קבוע[31].
שמחת חתן וכלה
חז"ל תיקנו כחלק ממצוות שמחת חתן וכלה לשורר ולדבר בשבח הכלה. בנושא זה נחלקו בית שמאי ובית הלל[32]. לדעת בית שמאי יש לומר מחמאות אמיתיות בלבד ולהמנע מדברי שקר, ואילו לפי בית הלל יש לשבח כל כלה כ”כלה נאה וחסודה” כדי לייפות ולחבב את מקחו של החתן בעיניו[ו]. להלכה נפסקה דעתם של בית הלל[34].
יש שכתבו שסיבת ההיתר לשקר היא "מפני דרכי שלום"[35] או שמאחר וכך נהוג אין זה נחשב שקר[36], אבל לדעת רוב הפוסקים לא הותר שקר מוחלט אף לצורך שמחת חתן וכלה[37], וסיבת ההיתר היא מפני שאין בכך שקר גמור, כי ניתן לפרש את הדברים במובן מושאל כנאה במעשים או בעלת חן[38] או מפני שבעיני החתן היא וודאי נאה כי "חן אישה על בעלה"[39]. לדעת הסוברים שאין איסור לשקר מחוץ לבית דין, סיבת ההיתר בגלל שאין זה שקר בבית דין[40].
דברים שדרך תלמיד חכם לשנות בהם
בגמרא נמנו שלושה דברים שדרך תלמיד חכם לשנות בהם מהאמת, ואין בדבר איסור שקר.
- דברי תורה - תלמיד חכם שנשאל אם למד מסכת מסויימת, רשאי לשנות ולומר שלא למדה משום דרך ענווה[41], או כשחושש שמא לא ידע להשיב ויתבייש[42][43]. היתר זה קיים רק במקרה שהשאלה היא להתעניינות ולא כשיש לשואל צורך בידע מהמסכת[44].
- דברי צניעות - חכם שנשאל על דברים אינטימיים שהצינעה יפה להם או שיש בהם דבר מגונה רשאי לשנות מהאמת לשמירת הצניעות[45]. יש שפירשו שאם לא הגיע לבית המדרש בגלל טומאת קרי מותר לו לתרץ את היעדרותו בסיבה אחרת[46][42], ויש שפירשו שאם נשאל אם שכב על מיטה מסויימת מותר לו לומר ששכב על מיטה אחרת, כדי שאם ימצא עליה קרי הוא לא יתגנה[46][47].
- אכסניה - חכם שהתאכסן אצל בעל הבית ונשאל על ידי אנשים בלתי מהוגנים על טיבו של המארח, מותר לו לשקר ולספר שלא קיבל יחס טוב, כדי שלא יבואו האנשים לרושש אותו[48][49]. יש שפירשו שיאמר שהתארח במקום אחר[47], ויש שפירשו שימעט בשבח אך לא יתבטא בצורה שמגנה את המארח[50].
לדעת תוספות האופנים האמורים הם בכלל המצווה לשנות מפני "דרכי שלום", והדוגמאות שנבחרו הן דוגמאות מצויות לכלל זה[49][51]. לדעת הריטב"א בדברים אלו זהו היתר לשנות משום מידת דרך ארץ אך בשונה מהבאת שלום אין זה מצוה[42], וכך גם דעת הרי"ף[52] והרמב"ם.
בספר חסידים[53] כתב שההיתר בשלושה דברים אלו הוא רק לשנות בדיבורו אבל לא אמירת שקר גמור.
לצורך מצוה
מותר לשנות מהאמת עבור קיום מצוות או הימנעות מעבירות[54], אף מצוות דרבנן[55], וכן להצנעת מעשיו הטובים[56]. היתר זה הוא אף על ההווה והעתיד[57], ובתנאי שהשקר אינו מביא נזק לשומע או תועלת לאומר[58]
מניעת הפסד
מותר לשקר כדי להימנע מהפסד ממון[59], כגון פועלים שהחליטו לשבות באופן הגורם נזק לבעל הבית, מותר לו להבטיח להם תוספת שכר על המשך העבודה אף שאין בכוונתו לקיים את דבריו[60]. היתר זה נוהג רק במניעת הפסד או הרוחת ממון המגיע לו על פי דין[61]. בבית דין אסור לשקר אף כדי להינצל מנזק ממוני[ז],
מניעת ביזיון או צער
מותר לשקר כדי למנוע בזיון מאדם אחר[64], או מעצמו[65]. יש שהתירו לחכם שטעה בהוראה לתלות את טעותו בחכם גדול מפני כבודו[66], יש שאסרו זאת[67], ויש שהתירו רק לרב שאינו מוכר במקום כדי שלא ירד מעמדו בעיני הציבור[68].
מותר לאדם להכחיש את חטאו[69] כשכוונתו למנוע חילול השם, אבל אם כוונתו להסתיר את חטאו כדי להמשיך לחטוא אסור[70][ח].
מותר לשקר כדי למנוע צער מעצמו[72] ומאחרים[70].
קיום הדין
הבן איש חי[73] פסק שבת שתבעה בערכאות ירושה נגד דיני התורה מותר ליורשים לשקר כדי למנוע ממנה לזכות בירושה, כי כשם שהותר שקר מפני דרכי שלום כך גם הותר שקר בשביל העמדת הדין על תילו. ההיתר מוגבל למקרים בהם אין חשש חילול השם ומצריך שיקול דעת נפרד בכל מקרה לגופו. הרב יצחק זילברשטיין פסק במקרה דומה שאין לשקר כדי להציל את היורש מהפסד ממון[74]. במקום אחר הביא את הוראתו של רבי יוסף שלום אליישיב שאין להתיר לרופא להנפיק אישור מחלה לשכיר שמעוניין להשתמט מעבודה בשבת כי ”בשקר לא מקיימים מצוות”[75][76].
לצרכי צדקה
הבית יוסף מתיר לגבאי צדקה להודיע לציבור שקופת הצדקה ריקה כדי לעורר אותם לתרום לצדקה[ט][78]. רבי שמואל הלוי וואזנר[79] צידד להתיר אמירת שקר באופן שמותר על פי ההלכה לקיים "כפיה על הצדקה", אך הרב משה שטרנבוך כתב שכפייה צריכה שיקול דעת של בית דין ולא של גבאי[80]. החיד"א[81] רבי יהושע מנחם אהרנברג[82] רבי מנשה קליין[83] והרב משה שטרנבוך[80] פסקו שאסור לגבאי צדקה לשקר כדי להשיג תרומות. רבי יצחק יעקב וייס פסק שאסור לפרסם בשקר שתרם תרומה גדולה כדי לסייע להצלחת מגבית צדקה[84].
הגזמה
הגזמה נהוגה ומקובלת כגון תארי כבוד או כמות אנשים שהשתתפו באירוע, אין בה איסור שקר[85].
היחס בתורה לשקרנים
מלבד האיסור ההלכתי שיש באמירת שקר, ישנו פגם מוסרי גדול באמירת שקרים. בתנ"ך ובחז"ל ישנם פסוקים ופסקאות העוסקים בגנותם של השקרנים:
- ”דבר שקרים לא יכון לנגד עיני” (ספר תהלים, פרק ק"א, פסוק ז') – אמר רב ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה... וכת שקרים[86].
- ”תועבת ה' שפתי שקר” (ספר משלי, פרק י"ב, פסוק כ"ב)
- ”ופי תהפוכות שנאתי” (ספר משלי, פרק ח', פסוק י"ג)
- ”שש הנה שנא הה'... לְשׁוֹן שָׁקֶר” (ספר משלי, פרק ו', פסוקים ט"ז-י"ז).
- ”שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית” (ספר צפניה, פרק ג', פסוק י"ג).
- ”כל המחליף בדבורו כאילו עובד עבודה זרה” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ב עמוד א').
איסורים הקשורים לשקר
ערכים מורחבים – לא תענה ברעך עד שקר, שבועת שווא ושבועת שקר, אחד בפה ואחד בלב, מי שפרע
- איסור מסירת עדות שקר בבית דין הוא הדיבר התשיעי בעשרת הדיברות: ”לא תענה ברעך עד שקר” (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ג). מוני המצוות מונים אותו כאחת ממצוות לא תעשה[87]. האיסור הוא בין במסירת עובדות לא נכונות ובין בעדות שמיעה הנמסרת בתור עדות ראייה. עדי שקר שהוזמו על ידי עדים אחרים נקראים עדים זוממים ועונשם מפורש בתורה ”כאשר זמם כן יעשה לו” (ספר דברים, פרק י"ט, פסוק י"ט).
- איסור שבועת שקר הוא איסור להישבע על דבר שקר. האיסור מפורש בתורה ”ולא תשבעו בשמי לשקר, וחללת את שם א-לוהיך אני ה'” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ב). הנשבע לשקר במזיד לוקה ובשוגג חייב להביא קרבן עולה ויורד[88].
- אחד בפה ואחד בלב - אסור לאדם להבטיח לרעהו דבר ואין בכוונתו לעשותו. דין זה מקורו בגמרא במסכת בבא מציעא[89] שם מובאים דברי אביי שלמד מהפסוק ”מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ו.) ”שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק” שאסור לאדם לדבר עם חבירו אחד בפה ואחד בלב.
- ביטול עיסקה - חכמים תיקנו שלא יקנו מטלטלין בקניין כסף ללא משיכה, אך החוזר בו לאחר נתינת כסף מקבל עליו קללת "מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו"[90] ונחשב כ"אינו עושה מעשה ישראל"[91]. במקרה של סגירת עיסקה בדברים ללא מעשה קניין יכול כל צד לבטל את העסקה אבל הדבר אינו ראוי[92] החוזר בו נקרא בדברי חז"ל מחוסר אמנה ו"אין רוח חכמים נוחה ממנו"[93][י]. אמנם ישנם מקרים בהם מותר לבטל עסקה גם לאחר נתינת כסף, כגון לפי חלק מהדעות אם בינתיים המחיר השתנה[92]. וכן מותר לפועל לחזור בו באמצע יום העבודה אם בעל הבית יכול להשיג ללא טירחה פועל אחר שיעבוד במקומו[100].
היבטים מוסריים
מלבד האיסור מהתורה שיש באמירת שקר, ישנו פגם מוסרי באי אמירת אמת. במקרים מסויימים אף שאין איסור מהתורה יש להימנע מאמירת שקר משיקולים מוסריים:
- שקר שאינו גורם לנזק יש להימנע מאמירתו[101] כי הדבר מקנה הרגל לשקרנות, כדברי הכתוב ”לימדו לשונם דבר שקר” (ספר ירמיהו, פרק ט', פסוק ד'.)[102].
- המפר את הבטחתו נקרא "רשע", והרי הוא מוציא עצמו מכלל ישראל, שנאמר ”שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב” (ספר צפניה, פרק ג', פסוק י"ג)[103].
יישומים בימינו
- רבי אליעזר יהודה וולדנברג פסק שאין לזייף נתונים לצורך פרסום עבודות מחקר מדעיות אף במקרה שלא ייגרם נזק מדעי או רפואי משינוי הפרטים.[104].
- הרב יצחק זילברשטיין כותב שרבי יוסף שלום אלישיב פסק שאסור לרופא להנפיק אישורי מחלה לשכיר כדי שיוכל להימנע מעבודה בשבת[105].
לקריאה נוספת
- הרב צבי אלימלך וולפסון, איסור אמירת שקר, כתב עת בית אהרן וישראל נט, תשנ"ה, ע – עו.
- הרב אברהם שברצברט, האמת והשקר - בענין מעלת האמת גנות השקר ובבאור מקצת גדריהם והלכותיהם, בני ברק תשל"ט
- הרב הלל ליטוואק, מדבר שקר תרחק, תשמ"ו
- מכון תורת האדם לאדם, אוצר בין אדם לחבירו - אמת ושקר, צפת תשע"ב
- הרב ישראל יעקב אראטן, תורת המדות - אמת ושקר וחנופה, ירושלים תש"י
קישורים חיצוניים
- רבי נחום יברוב, 'ניב שפתים', ליקוטי דינים והערות בהלכות איסורי שקר, ירושלים תשע"א
- "איסור שקר" באתר עולמות
- "מדבר שקר תרחק", עהרענפעלד, יעקב בן יצחק, שושנת יעקב סימן נ, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
ביאורים והוספות
- ^ דעת השולחן ערוך הרב[5] שמותר לשקר לגוי בתנאי שזה לא יגרום לחילול השם
- ^ שו"ת חוט המשולש[6] בדעת הרמב"ם וכך דעת רבי מנחם טרוויש[7] ורבי ירוחם פישל פרלא[8]. לדעתם איסור שקר מחוץ לבית דין מקורו בפסוק”דובר שקרים לא יכון לנגד עיני” (ספר תהלים, פרק ק"א, פסוק ז') או מפני שזו מידה רעה שיש להתרחק ממנה
- ^ אמנם רבי נחום יברוב כתב שדברי היראים הם רק ביחס לחובת הזהירות המיוחדת משקר הבאה לידי ביטוי במילה "תרחק", אבל השקר בעצמו אסור גם במקרה שאינו גורם לנזק. הוא מביא מפירוש רבי אברהם אבא שיף על היראים ("תועפות ראם") שגם שקר שאין בו נזק נחשב "רעה" ואסור, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן יב כתב שגם לדעת היראים בכל שקר יש איסור דרבנן.
- ^ ספר חרדים[11], יד רמה[12], מרדכי[13], תשב"ץ[14], שולחן ערוך[15], חזון איש[16], יעב"ץ[17], ורבי ישראל מאיר הכהן[18].
- ^ יש שהתירו רק לומר משפט דו משמעי ולא שקר גמור[28], ויש שפסקו שמותר גם שקר גמור כשאין אפשרות להתבטא בצורה דו משמעית[27].
- ^ תוספות[33] מבארים שגם בית שמאי מודים שמותר לשקר כדי לשבח מקחו של אדם בעיניו אלא שלדעתם אין ראוי לחכמים לתקן תקנה קבועה שיש בה דבר שקר
- ^ הרשב"א כתב[62] שאסור לאדם לשקר אף במקום שיגרם לו נזק ממוני שלא כדין אם לא ישקר, אבל רבי אברהם ארלנגר[63] כתב שדברי הרשב"א נאמרו דווקא בשקר בבית דין, אבל מחוץ לבית דין גם הרשב"א מודה שמותר לשקר כדי להינצל מהפסד ממוני שלא כדין
- ^ הרמב"ם[71] פסק שהרוצה לחזור בתשובה אם חטא בחטא שבין אדם למקום יש לו להסתיר את פשעיו, אבל אם חטא בחטא שבין אדם לחבירו עדיף שיפרסם ברבים את חטאו, והראב"ד הוסיף שגם בחטא שבין אדם למקום אם החטא פורסם ברבים אין להסתירו
- ^ הבית יוסף מבאר את הירושלמי שרבי ינאי שהיה גבאי צדקה[77] היה נוהג ללוות מן הקופה ולהודיע לציבור שהקופה חסירה כי לא רצה לומר שקר בפירוש
- ^ הרז"ה[94] הרמב"ם[95] ורבי עובדיה מברטנורה[96] כתבו שעמידה בהסכם נכללת בחיוב של "הין צדק", ורבי יום טוב ליפמן הלר[97] כתב שזוהי אסמכתא אך אין זה חיוב הלכתי. והרא"ש[98] והרמב"ן[99] כתבו ש"מחוסר אמנה" אינו בכלל הדין של "הין צדק"
הערות שוליים
- ^ תוספות, מסכת בבא בתרא, דף צ"ד עמוד ב', ד"ה הכי.
יד רמה, מסכת בבא בתרא, דף קע"ב עמוד א'.
ציץ אליעזר כרך טו סימן יב אות ב. - ^ חתם סופר, מסכת כתובות, דף י"ז עמוד א'.
- ^ ניב שפתים כלל א סעיף ה,דיוק מלשון הרמב"ם
- ^ שו"ת חוט המשולש, חלק א סימן טו
שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות קפד - ^ שולחן ערוך הרב, חושן משפט, סימן הלכות גזלה וגנב"ה, סעיף ד'.
- ^ שו"ת חוט המשולש חלק א סימן טו.
- ^ טריווש, מנחם בן אברהם, ארח מישרים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ בביאורו על ספר המצוות של רב סעדיה גאון מצוות עשה כב
- ^ 9.0 9.1 ספר יראים סימן רלה.
- ^ ניב שפתים חלק ב סימן א.
- ^ ספר חרדים מצוות עשה פרק ד מצווה כו.
- ^ יד רמה, מסכת בבא בתרא, דף קע"ב עמוד א'.
- ^ מרדכי מסכת מועד קטן הלכות אונן רמז תתקלג
- ^ זוהר הרקיע קנ"ט
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ת"ב, סעיף י"ב.
- ^ אמונה ובטחון פרק ד אות יג.
- ^ שאילת יעבץ חלק א סימן ה ד"ה וכי תימא, ללא, באתר היברובוקס.
- ^ חובת השמירה פרק ב הערות
- ^ סמ"ג עשין קז
- ^ סמ"ק מצוה רכו
- ^ פתיחה עשין יג, באר מים חיים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"ה עמוד ב', ספר המצוות, לאו רמ"ח.
- ^ 23.0 23.1 משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבועות, פרק א', הלכה ח'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"ה עמוד ב', ספר המצוות, לאו רמ"ט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ד .
ריטב"א, מסכת חולין, דף צ"ד עמוד א' - ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה עמוד ב'.
- ^ 27.0 27.1 27.2 חפץ חיים הלכות רכילות כלל א אות ח
- ^ ערוך לנר, מסכת יבמות, דף ס"ה עמוד ב'.
- ^ ספר חסידים סימן תכו, נפסק בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קנו סעיף ב וכן פסקו המגן אברהם והאליהו רבה שם, והחתם סופר - חלק ו ליקוטים סימן נט, ללא, באתר היברובוקס
- ^ שו"ת מהרש"ם חלק ז סימן קנב
לב חיים על פי המשנה תורה לרמב"ם, הלכות גזילה ואבידה, פרק י"ד, הלכה י"ג. - ^ לב חיים סימן יט אות יד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ז עמוד א'.
- ^ תוספות, מסכת כתובות, דף י"ז עמוד א', ד"ה ישבחנו בעיניו.
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ס"ה, סעיף א'.
- ^ ריטב"א, מסכת כתובות, דף י"ז עמוד א'
רבינו יונה שערי תשובה שער ג אות קפא
חפץ חיים הלכות רכילות - באר מים חיים כלל א ס"ק יד
אורחות צדיקים שער השקר ד"ה "ופעמים שהתירו". - ^ חתם סופר מסכת כתובות דף יז עמוד א
- ^ חלקת מחוקק, אבן העזר, סימן ס"ה, סעיף א'
חידושי חתם סופר כתובות יז. מהדורה תנינא
ערוך השולחן אבן העזר סימן סה סעיף א - ^ בית שמואל, אבן העזר, סימן ס"ה ס"ק ב.
טיב קידושין סימן סה ס"ק ב.
חלקת מחוקק, אבן העזר, סימן ס"ה, סעיף א'. - ^ הגהות יעבץ מסכת כתובות דף יז עמוד א
טורי זהב, אבן העזר, סימן ס"ה, סעיף א'
מהר"ל חידושי אגדות כתובות דף ט"ז: - ^ רבי ירוחם פישל פרלא בביאורו על ספר הצוות של רב סעדיה גאון מצוות עשה כב
- ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג עמוד ב', ד"ה במסכת.
- ^ 42.0 42.1 42.2 ריטב"א, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג עמוד ב', ד"ה שם אמר רב יהודה.
- ^ בית הבחירה למאירי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג עמוד ב', ד"ה איזהו
לחם משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות גזילה ואבידה, פרק י"ד, הלכה י"ג - ^ תוספות, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג עמוד ב', ד"ה במסכת.
- ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג עמוד ב', ד"ה בפוריא.
- ^ 46.0 46.1 תוספות, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג עמוד ב', ד"ה בפוריא.
- ^ 47.0 47.1 משנה תורה לרמב"ם, הלכות גזילה ואבידה, פרק י"ד, הלכה י"ג.
- ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף כ"ד עמוד א', ד"ה באושפיזא.
- ^ 49.0 49.1 תוספות, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג עמוד ב', ד"ה באושפיזא.
- ^ בית הבחירה למאירי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג עמוד ב'
פסקי הרי"ד, מסכת בבא מציעא, דף כ"ד עמוד א'. - ^ גם לפי פירושו של רש"י שיש בדברים צד מצווה וצניעות מצווה לשנות בהם מהאמת (סמ"ע, חושן משפט, סימן רס"ב, סעיף כ"א).
- ^ רי"ף מסכת בבא מציעא דף יג עמוד א
- ^ ספר חסידים סימן אלף סא
- ^ רבי חיים פלאג'י בספרו "החפץ חיים" סימן י"ט.
- ^ טריווש, מנחם בן אברהם, ארח מישרים סימן ט סעיף ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ ט"ז מגן אברהם ומשנה ברורה אורח חיים סימן תקסה
- ^ ניב שפתים פרק ג ביאור מז.
- ^ שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות קפא
- ^ הגהות היעב"ץ מסכת גיטין דף יד עמוד א.
תורה לשמה (בן איש חי) סימן שעא. - ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן של"ג, סעיף ה'.
- ^ ניב שפתים כלל ד סעיף ד.
- ^ שו"ת הרשב"א חלק ג סימן פא
- ^ ברכת אברהם על מסכת בבא בתרא ד"ה "ואי חכים"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"א עמוד א'.
תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג עמוד ב'.
ספר חסידים סימן כב. - ^ לחם משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות גזילה ואבידה, פרק י"ד, הלכה י"ג.
שו"ת מהרש"ם חלק ז סימן קנב. - ^ שו"ת מהרלב"ח קונטרס הסמיכה ד"ה "ובר מן דין"
- ^ שדי חמד מערכת השין אות כז ומערכת הכ' אות ח
- ^ מור וקציעה סימן קנו
- ^ תוספות, מסכת יבמות, דף פ"ח עמוד א', ד"ה ומה.
- ^ 70.0 70.1 ניב שפתים כלל ד אות ט.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ג עמוד א'.
- ^ שו"ת תורה לשמה (בן איש חי) סימן שעא
- ^ חשוקי חמד מסכת בבא קמא דף נו עמוד א
- ^ והוסיף שיש גם בעיה של "חילול השם"
- ^ חשוקי חמד מסכת בבא מציעא דף עז עמוד א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ו' עמוד ב'.
- ^ בית יוסף, יורה דעה, סימן רנ"ט
- ^ שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קיט
- ^ 80.0 80.1 תשובות והנהגות כרך ד סימן רטז
- ^ שו"ת יוסף אומץ סימן נז
- ^ דבר יהושע חלק ג יורה דעה סימן לב
- ^ שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן קסז
- ^ שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן צז
- ^ עהרענפעלד, יעקב בן יצחק, שושנת יעקב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ב עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עדות, פרק י"ז, הלכה א'
ספר המצוות, לאו רפ"ה.
ספר החינוך, מצווה ל"ז - ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבועות, פרק א', הלכה ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ט עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ד', משנה א'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ר"ד, סעיף א'
- ^ 92.0 92.1 שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ר"ד, סעיף י"א.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ר"ד, סעיף ז'.
- ^ בעל המאור מסכת בבא מציעא דף כט עמוד ב
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שביעית פרק י משנה ט
- ^ ר' עובדיה מברטנורא מסכת שביעית פרק י משנה ט
- ^ תוספות יום טוב מסכת שביעית פרק י משנה ט
- ^ רא"ש מסכת בבא מציעא פרק ד סימן יב
- ^ מלחמת ה' מסכת בבא מציעא דף כט עמוד ב
- ^ שפתי כהן, חושן משפט, סימן של"ג, סעיף א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ג עמוד א'.
- ^ שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות קפו
- ^ שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות קפג
- ^ ציץ אליעזר כרך טו סימן יב.
- ^ חשוקי חמד מסכת בבא מציעא דף עז עמוד א
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.