אמת
אמת היא מושג המתאר דבר שהוא נכון, בניגוד לשקר שמשמעותו דבר שאינו נכון. בלוגיקה הפילוסופית ובתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה) דנים בפירושה ובמשמעויותיה של האמת. משפטים, פסוקים, טענות, קביעות, רעיונות, אמונות, וכו' יכולים להיות אמת או שקר.
אמת ושקר מוחלטים הם הפכים, וכל מה שאיננו אמת, הריהו שקר. אולם ישנו תחום ביניים של רמות שונות של ודאות בהם שורר בלבול, או רמת ודאות נמוכה, שיתכן ולא התברר האם הוא נכלל באמת או בשקר. ישנן אמיתות פשוטות מבחינה לוגית שמובנות לכל אדם, והם נחשבות מוחלטות מבחינה פילוסופית, וישנם תחומים שבהם דעות בני האדם חלוקות ולא מתאפשרת ההגעה לאמת מוסכמת ברמת ודאות מוחלטת, אך כל אלו אינם מביאים למסקנה שתיתכן יותר מאמת אחת.
נושא האמת ומשמעויותיו העסיק את האנושות מקדם. כבר בתנ"ך ישנן התייחסויות רבות של הנביאים על הצורך ללכת בדרך האמת ולהתרחק משקר, וגם הפילוסופיה היוונית עסקה בדרכים להגיע אליה. למעשה, כבני תמותה יתקשו בני אדם לעולם להשיג אמת אבסולוטית, ותמיד יהיו מועדים לטעות בכל רובדי ומשמעויות החיים, אך כן ניתן לחתור להגיע לרמה של אמת יותר בהירה ויותר וודאית (כך גם במחקר ובפילוסופיה, כל דבר נתון לשאלה והפרכה, וכך מתקדם המדע).
האמת בפילוסופיה
ישנן כמה צורות לבירור האמת ותאוריות על הגדרתה שנוסחו על ידי פילוסופים ולוגיקנים בעשורים האחרונים. בהן:
- האובייקטיביסטיות מסבירה שהאמת קיימת בפני עצמה, ואמנם יכולה להיקלט ע"י האדם אך אינה נוצרת על-ידיו.
- תורת הברירות כשהאמת ניכרת מעצמה, ואינה צריכה ראיה. (בספרות תורנית מכונה "האמת עד לעצמה"). אלו הם דברים שברורים לעין.
- תורת ההתאמה של האמת כשאמת תואמת למציאות האובייקטיבית. לפיכך, טענה היא אמיתית רק אם היא מביעה את מצב העניינים בעולם. שלום רוזנברג המחיש תורה זו באמצעות משל התצרף (הפזל): אני יודע שהצלחתי להרכיב את הפזל כראוי, אם התמונה שעל האריזה זהה לתמונה שהתקבלה על ידי הרכבת הפזל.
- תורת העקביות (קוהרנטיות) עקביות של מערכת מסוימת פירושה שמערכת זו היא נטולת סתירות. תורה עקבית היא כזו שלא נובעת ממנה טענה והיפוכה. כדי להוכיח שמערכת היא עקבית מספיק למצוא מודל שמקיים את כל האקסיומות של המערכת.
- תורת הקונצנזוס רואה אמת כבר בדברים שקבוצה של מומחים בנושא הסכימו עליהם שהם נכונים.
- פרגמטיזם רואה "אמת" בהצלחה של תוצאות מעשיות של רעיון.
ניתן לפרש כל אחת מהתורות הללו כהגדרה של טבעה הבסיסי של האמת (ומכאן גם של השקר), או כקריטריון לקביעת ערך האמת של טענות ומשפטים.
כל אחד והאמת שלו - באמונה
עם דעיכתן של האידאולוגיות הגדולות בסוף המאה הקודמת כקומניזם, נאציזם, פאשיזם ועוד, החלה לצבור תאוצה ההגדרה הסובייקטיבית של האמת - "כל אחד והאמת שלו", על פיה איש באמונותיו יחיה, וכל אחד מאמין באידאות שהוא מאמין, וצודק על פי דרכו. מעלתה של גישה זו הינה בחופש הדת והמצפון והחירות לבחירה חופשית. אולם בעצם, גישה זו מתעלמת מ"אמת" האבסולטית, ולמעשה היא נכונה רק על פי הגישה הגורסת שאין אידאל כלל (משום שכל אידיאל סותר את עצם מציאות אידיאל הסותר לו). כיום גישה זו רווחת בעיקר משום הטיעון שההיקשרות של האדם לאידיאל כלשהו מבוססת על חינוך השקפת חיים והרגלים ולא על "מציאת האמת הנכונה", ולפיכך אין טעם להבנתה ב"מציאת אמת" כלשהי, שהרי אין אפשרות להשיגה כלל.
הרב שמעון גרשון רוזנברג מראשי ישיבת שיח יצחק שבאפרת (בגוש עציון) טען בספרו כלים שבורים: תורה וציונות דתית בסביבה פוסט מודרנית שאכן דווקא גישה זו מעודדת את ההרגשה האישית לעבודת השם מתוך אמונה רגשית.
לעומתו הראי"ה טוען שהאמת הינה אבסולטית, והיא מציאות הקל, אולם היות והמתגלה הינו חצאי אמיתות , חלקים שונים ללא השלמות הנדרשת, עלולים חלקים אלו להראות כסותרים זה את זה[1].
רבי אלחנן וסרמן כותב בספרו שאדם שאיננו רגיל לכוף את יצריו, עלול לראות במאוויו את האמת, משום שיש לו נגיעה וצד בענין[2].
ראו גם
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ערך מילוני בוויקימילון: אמת |
ערך מילוני בוויקימילון: שקר |
ציטוטים בוויקיציטוט: אמת |
ציטוטים בוויקיציטוט: שקר |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמת |
הערות שוליים