רבי זרחיה הלוי

רבי זרחיה הלוי

לידה	1115 משוער ד'תתע"ו משוער גירונה בספרד
פטירה	1186 משוער ד'תתקמ"ו משוער
כינוי	בעל המאור
השתייכות	חכמי פרובנס
תחומי עיסוק	פוסק, משורר
רבותיו	רבי משה בן יוסף, הראב"ד השני, רבי משולם בר יעקב מלוניל
תלמידיו	רבי שמואל אבן תיבון, רבי אשר בן ר' שלמה מבדרש
חיבוריו	ספר המאור, ספר הצבא, דברי ריבות
צאצאים	יוסף, יצחק,

רבי זרחיה הלוי מגירונה (רז"ה), מן הראשונים, למדן, פרשן, פוסק ומשורר, מחשובי חכמי פרובנס בתחילת תקופת הראשונים. מחבר "ספר המאור", ספר השגות על הרי"ף, ועל כן נקרא בפי כל: בעל המאור.

מלבד בקיאותו הרבה והמקיפה בתורה, נודע הרז"ה גם בידיעותיו בתחומים אחרים, כמו אסטרונומיה ופילוסופיה, וכן בספרות. כמו כן, מפורסם הרז"ה בפיוטיו ושיריו. כמה מפיוטיו, סליחותיו וקינותיו נכנסו לסידור התפילה.

תולדות חייו

הרז"ה נולד בעיר גירונה שבספרד לרבי יצחק, מחבר ספר 'מגילת הנחמה'. שנת לידתו אינה ידועה. בגיל צעיר הגיע עם הוריו לנרבונה, במחוז פרובנס שבצרפת, שבאותה תקופה ניחן ביצירה יהודית תוססת. שם למד תורה בפני חכמי המקום, רבי משה בן יוסף (רמב"י) ורבי אברהם בן יצחק אב בית דין (ראב"י אב"ד, בעל ספר האשכול). עוד בנערותו, בגיל 19, כבר היה בידו חיבור משלו, ככל הנראה ספר על הלכות שחיטה ובדיקה. לאחר מכן עבר ללוניל (לפי השערת תא-שמע, אולי כבר בין השנים 1145–1150), שם למד מפי רבי משולם בן יעקב מלוניל ובה חיבר את חיבורו העיקרי, ספר המאור, ובסוף ימיו חזר לגירונה; על מעשיו בסוף ימיו אין כל ידיעות. נפטר כנראה בשנת ד'תתקמ"ו, 1186 לספה"נ.

משפחתו

אביו, רבי יצחק, היה תלמיד חכם חשוב בגירונה; שמו של סבו היה רבי זרחיה מחכמי פרובנס, ושל אבי-סבו – רבי שם טוב [שהיה מצאצאי שמואל הנביא]; אין ידוע דבר על פעלם של שני האחרונים, אף כי מסתבר כי חיו ופעלו בקטלוניה או בספרד.

לרבי זרחיה היה אח צעיר בשם רבי ברכיה, ואשר כמה איגרות ביניהם השתמרו, ובהן שאלות ששאל רבי ברכיה את הרז"ה. רבי ברכיה כתב כמה פיוטים, ובנו, רבי יהודה, הוא מחבר שיטת ריב"ב המודפסת בדפוס וילנא של התלמוד הבבלי, על הרי"ף. בספר זה רבות מאד המובאות בשם דודו הרז"ה, בעיקר מתוך ספר המאור.

לרז"ה היה בן בשם רבי יצחק, שפעל בגירונה, ובן מבוגר יותר, בשם רבי יוסף הנשיא, שנשאר בלוניל.

עוד ידוע כי משפחת הרז"ה באה בקשרי נישואין עם רבי משולם בן יעקב מלוניל; הרא"ה שמייחס עצמו כדור רביעי לרז"ה, בן אחר בן, כותב: "תירץ אדוני זקני הרב ר' אהרן בן אדוננו הרב ר' משולם ז"ל".

על פי מגילות ייחוס עתיקות, משפחות הורוביץ ואפשטיין, אשר מהן יצאו רבנים, אנשי ציבור ואנשי דת, וכן מדענים, מוזיקאים ופילוסופים, מקורן במשפחתו של ר' זרחיה.

תקופת חייו של רבי זרחיה הלוי על ציר הזמן
ציר הזמן

‏

חיבוריו

ספר המאור

ערך מורחב – ספר המאור

כאמור, חיבורו המפורסם של הרז"ה הוא ספר ההשגות על הרי"ף: ספר המאור. ספרו זה מתחלק לשניים: המאור הקטן נכתב על מסכת ברכות וסדר מועד וכן על מסכת חולין, והמאור הגדול נכתב על סדרי נשים ונזיקין (ישנן גמרות שפירושו על מסכת חולין נקרא שם 'המאור הגדול', והיא טעות כפי שמוכח בהקדמתו לספר).

ספר המאור הוא תוספת לחיבור ההלכות של הרי"ף וכולל דיונים בהלכות הרי"ף והשגות עליהם, הוספות של דברי חכמים על הלכות המוזכרות בספרו של הרי"ף וביאורי סוגיות של התלמוד הנוגעות לעניינים שנדונו בהלכות הרי"ף. לטענת הרב בנימין זאב בנדיקט מגמתו של הרב זרחיה הלוי בספר המאור היה להגן על מסורות קדומות של חכמי פרובנס מפני פסיקת הלכה על פי הרי"ף שהביא לחדירת מנהגי ספרד לפרובנס.

בראש חיבורו מובא בדפוס שיר קצר, שאינו שייך לחיבור זה במקורו. בהקדמה לחיבור הוא מאריך במעין התנצלות על שהעז להשיג על דברי הרי"ף. וכך הוא כותב שם על הרי"ף: ואינו צריך להאריך בגדולתו ובחכמתו. כי היא גלויה לכל בעלי עינים. כשמש בחצי השמים. וכנפי צדקותיו. בחבור הלכותיו. פרושות על דורותיו. ועל כל דורות הבאים אחריו. כי לא נעשה חבור יפה כמוהו בתלמוד מאחרי סתימתו. ומסיים דבריו אלו: ועל כן חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר, לכבדו ולפארו לקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כחנו. ולזאת חברתי הספר הזה.

לאחר פתיחה זו, הוא מסביר בהקדמה מדוע בחר לקרוא בשמות הללו לחיבוריו: 'המאור' נקרא כך, משום שענינו להאיר עיני התלמידים. 'המאור הגדול', שנכתב על סדרי נשים ונזיקין, נקרא כך כיון שדיני ממונות, המרובים בסדר זה, נקראו בפי חז"ל: מקצוע גדול בתורה. 'המאור הקטן', שנכתב על סדר מועד, נקרא כך כיון שהמועדים נקבעים על פי קידוש החודש, על פי חידוש הלבנה, שהיא המאור הקטן.

בספר ישנה מערכת הפניות פנימיות מפורטת ומסועפת - ומדויקת להפליא. דיוק זה נובע מהחלטתו שלא להפיץ את הספר עד שיעבור הגהה אחרי הגהה ושיפוץ אחרי שיפוץ, כך שלמעשה נכתב הספר עד סוף ימיו. רז"ה ביקר בחריפות את בן פלוגתו הגדול, הראב"ד, גם על התגאותו של זה בכך שחזר בו לעיתים קרובות. לדעת רז"ה, אין זה ראוי מצדו של פוסק לפרסם דעה שתתברר לאחר מכן כשגיאה.

שאר ספריו

כאמור, בנערותו חיבר הרז"ה חיבור קצר בשם 'הלכות שחיטה וטריפות', ככל הנראה עוד בטרם הגיע לנרבונה.

חיבור אחר, 'ספר הצבא', הוא מעין השלמה לספר המאור. בספר זה מציג הרז"ה שלושה עשר כללים בדרכי לימוד הגמרא, שמתוכם נובעות כמה השגות על הרי"ף.

כמו כן, חיבר הרז"ה חיבור על מסכת קינים, שבו הוא נחלק כמה פעמים על מה שכתב הראב"ד בפירושו למסכת קנים והוא מכנהו בתואר החכם בלא הזכרת שמו, כמו כן חיבר ספר הנקרא "סלע המחלוקת", ובו השגותיו על ספר "בעלי הנפש" של הראב"ד.

חיבור נוסף של הרז"ה הוא 'דברי ריבות', בו חלופת מכתבים בינו לבין הראב"ד בסוגיית שתי פרות בבבא מציעא, החיבור הובא ברובו בספר שיטה מקובצת בבבא מציעא , ובשנים האחרונות הודפס בשלמותו מכתב היד.

עוד כתב הרז"ה תשובות רבות, אשר חלקם מופיעים בפוסקים, וחלקם נדפסו מכתב יד.

זאת כאמור מלבד פיוטיו הרבים, ביניהם אזהרות לשבת הגדול הנאמרות במנהג פרובנס וקטלוניה. בשנים האחרונות כונסו הללו לספר 'שירת המאור'.

אחד מפיוטיו, הפיוט יום יצאה כלת עדנים לחג השבועות, התפרש על ידי הרשב"ץ ועל ידי רבי נתן בר יצחק.

מבקריו

למרות התנצלותו של הרז"ה בהקדמתו, השגותיו על הרי"ף נתקבלו ברעש גדול. הראב"ד, שהיה גם חברו, הגיב בחריפות רבה על ההשגות, בחיבורו 'השגות ותשובות' (המכונה 'כתוב שם'). גם הרמב"ן, הקדיש את חיבורו מלחמות ה' להגנת הרי"ף מפני 'בעל המאור'. ספר נוסף שיצא למטרה זו הוא ספר העזר לרבי מאיר מטרינקטלייש. יש האומרים שאף נאלץ לעזוב את העיירה לוניל בעקבות הביקורת על חיבורו.

לעומת זאת רבי אשר בן שלמיה מלוניל בחיבורו מגן תמיד על הרז"ה מהשגות הראב"ד. עוד יצא להגנתו של הרז"ה מפני השגות הרמב"ן בספר "מלחמות ה'", וכן לביאור דברי המאור, יצא ר' עזרא מלכי (גיסו של הפרי חדש, ומחבר הספר מלכי בקודש על הרמב"ם) בחיבורו 'שמן למאור'.

לקריאה נוספת

• ישראל מ' תא-שמע, רבי זרחיה הלוי: בעל המאור ובני חוגו, ירושלים: תשנ"ג.

קישורים חיצוניים

• הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבי זרחיה הלוי", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ג, עמודים רי-ריב, באתר HebrewBooks, אות קז