אחמד ג'מאל פאשה
 | |
| לידה | מיטילנה, האימפריה העות'מאנית שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: |
|---|---|
| פטירה | טביליסי, הרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: |
אחמד ג'מאל פאשה (6 במאי 1872 – 21 ביולי 1922) (בטורקית: Ahmed Cemal Paşa) היה איש צבא ומדינאי טורקי מהטורקים הצעירים, מתכנן רצח העם הארמני, שר הימייה, שליט מחוז (וילאייט) סוריה[1] ומפקד הארמייה הרביעית של צבא האימפריה העות'מאנית בזמן מלחמת העולם הראשונה.
קורות חיים
עד עליית הטריומווירט
אחמד ג'מאל נולד בעיר מיטילנה שבאי לסבוס, לאב שהיה רופא צבאי. הוא למד באקדמיה צבאית.
לאחר שהוצב בשנת 1898 בארמייה השלישית שבסלוניקי הצטרף לתנועת הטורקים הצעירים, תנועה של קציני צבא, אנשי מינהל ומשכילים שהתארגנה במחצית השנייה של המאה ה-19 לפעול נגד שלטונו של הסולטאן עבדול חמיד השני. אחמד ג'מאל בסיעת מועצת האיחוד והקידמה ונעשה לאחד מבכיריה. בשנת 1908 מרדו הטורקים הצעירים בסולטאן והחלה שורה של הפיכות והפיכות-נגד שזעזעו את הממלכה ואף גרמו לקרע ולפילוג בתנועת הטורקים הצעירים. בשנים אלו שימש אחמד ג'מאל בשורה של תפקידי מטה ופיקוד, במטרה לדכא כל מרידה בשלטון החדש.
בשנת 1913 תפסה את השלטון בהפיכת חצר קבוצה של שלושה שליטים אשר היו מזוהים עם מועצת האיחוד והקידמה – שכונתה בשם "טריומווירט שלושת הפאשות": אנוור פאשה, טלעת פאשה וג'מאל פאשה. מלבד היותו חלק מהשלישייה השלטת, בין תפקידיו מונה אחמד ג'מאל למפקד הארמייה הראשונה המוצבת באיסטנבול ולמושל העיר; עם עלייתו לשלטון החל לדכא את התנועות הליברליות. הטריומווירט שלט באימפריה עד התמוטטותה.
מלחמת העולם הראשונה
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה מונה אחמד ג'מאל למושל צבאי של מחוז סוריה. ארצ'יבלד וייוול, בספרו "מסעי-המלחמה בארץ-ישראל", כותב על תפקודו בכהונה זאת במילים: "היה שואף גדולות, אמביציוזי ובלתי מרוסן. כישרונו הצבאי היה קטן, אך כאיש מִנהלה גילה יכולת ומרץ".[2] הצבא תחת פיקודו סבל ממחסור בקצינים מקצועיים, ממערך לוגיסטי לקוי, והחמור ביותר - ממורל נמוך וממגפת עריקות. בתוקף תפקידו הצבאי ניהל ג'מאל פאשה שני מסעות צבאיים כושלים כנגד הצבא הבריטי במרחב תעלת סואץ במהלך המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה; חרף הצלחת חייליו לצלוח את התעלה בניסיון הראשון בפברואר 1915, הם נהדפו לאחור לגדה המזרחית של התעלה - חצי האי סיני, ובניסיון השני באוגוסט 1916 כלל לא הגיעו לטווח איום על התעלה בארטילריה. בשלב הבא נלקחה היוזמה ההתקפית על ידי חיל המשלוח המצרי בפיקוד בריטי. ביוני 1917, עם החרפת המצב הצבאי בחזית ארץ ישראל, נערך ארגון מחדש של שדרות הפיקוד העות'מאני העליון בזירה. פורקה הארמייה הרביעית בפיקודו של ג'מאל והוקמה קבוצת ארמיות 'ילדרים'. ג'מאל הוסט לתפקיד, ייצוגי מעיקרו, 'המפקד הכללי של צבאות סוריה וערביה'. במהלך 1918 נלקח ממנו גם תפקיד זה והועבר תחת אחריותה של 'ילדרים'. המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה הסתיימה בתבוסה עות'מאנית, איבוד שטחי ארץ ישראל, לבנון, סוריה, מסופוטמיה וחצי האי ערב, חידלונה של האימפריה העות'מאנית, כניעה בהסכם סוור (1920) והסכם לוזאן (1923) וכינונה של הרפובליקה הטורקית בגבולותיה המודרניים.
יחסו ליישוב
בראשית שלטונו הצהיר ג'מאל כי הוא מתנגד רק לציונים, ואינו שונא יהודים, והמשיך במדיניות רדיפת הציונים שהייתה נקוטה עוד קודם לכן, מבלי להתאנות לכלל היישוב היהודי. אל היהודים הוא פנה כאל כלל תושבי האזור לגלות נאמנות לשלטון במאבקו למען "ניצחון האור על החושך וניצחון האנושיות האשלאמית"[3]. ג'מאל העריך את הכוחות המקצועיים וההשכלה של היהודים, כרופאים, מהנדסים ואגרונומים. הוא הסתייע בשירותיו של האגרונום אהרן אהרנסון (לאחר מכן איש ניל"י) במאבק נגד מכת הארבה. בענייני אספקת מזון הוא נועץ בד"ר ארתור רופין ובמומחים יהודים אחרים. את ארגון הנטיעות בנגב הטיל על אליהו קראוזה מנהל מקוה ישראל ותלמידיו. מהנדס יהודי בשם נחום וילבושביץ' (אף הוא היה איש ניל"י בהמשך) נתמנה להיות מהנדס ראשי במטהו.
אולם בשנת 1915, לכשהגיעו הידיעות על הקמת גדוד נהגי הפרדות ועל השתתפותו בקרב גליפולי, ולאחר מכן על דבר הקמת הגדודים העבריים על ידי זאב ז'בוטינסקי, שינה ג'מאל את יחסו ליהודים והחל לדכאם ולרודפם. תוך כדי כך, ובמשך יתר תקופת מלחמת העולם הראשונה, דיכא ג'מאל באכזריות כל פעילות לאומית, יהודית כערבית, בתחום שלטונו. יחסו ליישוב הפך לעוין ביותר, והוא הטיל על היישוב גזירות קשות כגון גיוס כפוי לצבא הטורקי, חובת התעת'מנות (קבלת האזרחות העות'מאנית), ביטול הקפיטולציות (זכויות היתר של יהודים אזרחי חוץ), הוצאות להורג של מרגלים ועריקים, פינוי מקומות ישוב יהודיים עם התקרבות החזית (לרבות גירוש תל אביב), וגירושים מן הארץ, לרבות גירושם מן הארץ ב-1915 של דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי.
במידת מה, השלטון העות'מאני התייחס ליהודים טוב יותר מאשר לערבים. זאת בזכות קציני מטה מגרמניה (שהייתה בעלת ברית של האימפריה העות'מאנית) אשר ביקשו למנוע אווירה אנטי-גרמנית בקרב יהודי אירופה.
יחסו לעמים אחרים
גם יתר הקבוצות הלאומיות תחת שלטונו סבלו קשות: הגיוסים ההמוניים לצבא והחרמות המזון המיטו רעב כבד בסוריה ובלבנון, ואינטלקטואלים ולאומנים ערבים ניתלו בדמשק. שבויי מלחמה בדווים מן המרד הגדול במדבר נטבחו ללא רחמים.
פשע המלחמה החמור ביותר שביצע אחמד ג'מאל היה השמדת האוכלוסייה הארמנית בסוריה במסגרת רצח העם הארמני. בתוקף תפקידו כמושל צבאי הורה ג'מאל לגרש ולהשמיד קהילות ארמניות שלמות בתחום שליטתו. באמצע 1915 רוכזו הארמנים במחנות הסגר בהם גוועו ברעב החלשים, בעוד החזקים נלקחו לעבודה בתנאים תת-אנושיים בפרויקטים שאפתניים, כגון מסילת הברזל לבגדאד דרך האזורים ההרריים של כורדיסטן. תחת אחריותו של ג'מאל אירעו מעשי הטבח המוניים בא-רקה, בראס אל-עין (אנ') אשר במחוז אל-חַסָכָּה ובדיר א-זור.
אחריתו
אחרי שביתת הנשק בשנת 1918 נמלט ג'מאל לברלין, ומשם לשווייץ ולרוסיה. בעזרת הבולשביקים הוא הגיע לאפגניסטן מתוך כוונה להמשיך במלחמה נגד הבריטים. במקביל, הוא ושותפיו לטריומווירט נידונו למוות שלא בפניהם על ידי בית דין צבאי עות'מאני באשמת פשעי מלחמה -בין היתר גם על מעשי טבח נגד הארמנים.
במסגרת "מבצע נמסיס"(אנ') של הנוקמים הארמנים[4], נרצח ג'מאל פאשה בשנת 1922 על ידי שני מתנקשים ארמנים בטביליסי, בירת גאורגיה. באותה שנה התפרסם ספרו "זכרונותיו של מדינאי טורקי 1913–1919".
נקבר בעיר ארזורום שבטורקיה.
ספרים
- 1898 - Plevne Müdafaası (הגנת פלבנה)
- 1918 - Alte Denkmaeler aus Syrien, Palastina und West Arabien (בגרמנית)
(Suriye, Filistin ve Batı Arabistan'daki Eski Anıtlar) (עתיקות בסוריה, פלסטין ומערב ערב)
- 1913-1922 Cemal Paşa Hatırası (זכרונות ג'מאל פאשה) (נודע בשפות זרות כ"זכרונותיו של מדינאי טורקי)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אחמד ג'מאל פאשה |
- אחמד ג'מאל פאשה באתר טורקי המוקדש למלחמת העולם הראשונה (באנגלית)
- Djemal Pasha, Memories of a Turkish statesman: 1913–1919, New York: George H. Doran Company, 1922
- אחמד ג'מאל פאשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
29453653אחמד ג'מאל פאשה