קרב מגידו
| מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 19 בספטמבר 1918 – 25 בספטמבר 1918 (7 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני |
קו שתי העוג'ות כיבוש בקעת הירדן | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | הקרב בנחל תרצה | |||||||||||||||||
| מקום | מהשרון והשומרון דרך עמק יזראל ועד לעמק הירדן באזור צמח | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי מכריע | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 היערכות הכוחות והתקפות עיקריות | ||||||||||||||||||
קרב מגידו נערך בין האימפריה הבריטית לאימפריה העות'מאנית במסגרת המערכה על ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, בין 19 עד 25 בספטמבר 1918. הקרב התחולל באזור השרון ועמק יזרעאל, והסתיים בניצחון הכוחות הבריטיים בפיקודו של גנרל אדמונד אלנבי. כוחות בריטים נוספים תקפו בעבר הירדן וכבשו את עמאן.
עם סיום הקרב השלימו הבריטים את כיבושה של ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה.
רקע
בסוף 1917 כבש הצבא הבריטי את ירושלים. ב-23 בדצמבר 1917 השלים חיל המשלוח הבריטי את משימת צליחת הירקון והרחיב אחיזתו בגזרת החוף עד צפונית לשפיים. בפברואר 1918 כבש חיל המשלוח את יריחו, והטורקים ייצבו קו הגנה חדש על העוג'א המזרחית. שני הצבאות התייצבו זה מול זה במרכז הארץ, בקו הגנה שנודע כקו שתי העוג'ות.
ההתקדמות הבריטית הושהתה במרץ 1918 לאחר שהגרמנים פתחו במתקפת האביב בחזית המערבית באירופה. אלנבי נאלץ להעביר כ-60,000 מחייליו המנוסים ואת כוח הטנקים שלו לאירופה[1]. בהמשך קיבל אלנבי יחידות הודיות, ובמהלך קיץ 1918 הסתיים תהליך ארגון היחידות החדשות בתוך חיל המשלוח הבריטי. לקראת ספטמבר 1918 נערך אלנבי למתקפה מכרעת.
הצבא העות'מאני באזור, תחת פיקודו של אוטו לימן פון סנדרס הגרמני, היה מורכב משלוש ארמיות: הארמייה השמינית הוצבה באזור שבין החוף להרי השומרון, הארמייה השביעית (בפיקודו של מוסטפא כמאל) הגנה מהרי השומרון לנהר הירדן, והארמייה הרביעית באזור עבר הירדן. סך הכול כלל הכוח העות'מאני כ-40,000 חיילים ו-402 תותחים. החיילים העותמ'אנים סבלו ממורל ירוד, ממחלות וממחסור באספקה לאחר ארבע שנים של מלחמה. הכוחות העות'מאנים התפרסו לכל אורך קו החזית הארוך כיוון שלא ידעו היכן יתקפו הבריטים. הדבר הביא לכך שלכוחות העות'מאנים לא היו כמעט כוחות עתודה.
חיל האוויר הטורקי היה בנחיתות מוחלטת ולחיל האוויר הבריטי הייתה למעשה שליטה מוחלטת באוויר.
תוכנית ההטעיה של אלנבי
אלנבי תכנן לפרוץ את קו שתי העוג'ות במערב, היכן שפני השטח מתאימים יותר להסתערות פרשים. כדי למנוע מהעות'מאנים לזהות את המאמץ העיקרי, הכין אלנבי תוכנית מפורטת להטעיית העות'מאנים כך שידמה כאילו ההתקפה העיקרית תתבצע במזרח, במטרה לכבוש את עמאן.
לצורך הפריצה היה צריך להעביר שלוש דיוויזיות מבקעת הירדן למישור החוף. תנועת הכוחות מערבה התבצעה בלילות בלבד, ופקודות בכתב הופצו לשותפי סוד מעטים. המאהלים הבריטיים נבנו מבעוד מועד לקליטת מספר כפול של חיילים, כך שלא היה צורך בהקמת מאהלים חדשים עבור היחידות. הבריטים ניצלו את עליונותם האווירית כדי למנוע ממטוסי תצפית גרמנים ועות'מאנים להבחין במתרחש. לאורך הירקון הוקם בית ספר בריטי לגישור שעסק בבנייה ופירוק של גשרים על הירקון. משנבנו הגשרים על הירקון בימים שלפני המתקפה היה נראה הדבר שגרתי.
חלק נוסף בתוכנית כלל יצירת רושם של ריכוז כוחות בבקעת הירדן. יחידות הודיות החלו צועדות באור יום מירושלים מזרחה לבקעה, והן הוחזרו בלילה במשאיות לנקודת ההתחלה רק כדי לבצע למחרת את אותו המסלול. הוקמו מחנות חדשים וכ-15,000 דחלילי סוסים הוצבו בהם. מזחלות רתומות לפרדות העלו ענני אבק כדי ליצור רושם של פעילות רבה באזור. על הירדן הוקמו גשרים חדשים כדי לאפשר, לכאורה, מעבר כוחות.
תוכניתו של אלנבי כללה גם מספר תקיפות הסחה. ב-16 בספטמבר תקפו כוחות ערביים בפיקודו של לורנס איש ערב צומת רכבות בדרעא. תקיפה נוספת בוצעה ב-18 בספטמבר באזור בקעת הירדן.
יום לפני פתיחת המתקפה ערק חייל הודי לצד העות'מאני וסיפר להם על התוכנית, אולם העות'מאנים לא האמינו לו. תוכנית ההונאה הצליחה, והפיקוד העות'מאני לא זיהה את ריכוז הכוחות באזור החוף. אלנבי הצליח לרכז באזור המערבי כ-35,000 חיילים ו-383 תותחים מול כ-8,000 חיילים עות'מאנים וכ-130 תותחים.[2]
מהלך הקרבות
ב-19 בספטמבר בשעה 4:30 לפנות בוקר החלה הרעשה ארטילרית בריטית על העמדות העות'מאניות באזור ואדי אל-פאליק (נחל פולג). זמן קצר לאחר מכן תקפו רגלים בריטים והודים ופרצו את קווי ההגנה. לאחר פריצת קו החזית של ואדי אל-פאליק פרצו שתי דיוויזיות רכובות של הקורפוס המדברי הרכוב בדרכם צפונה לתפוס את צומת הרכבות הראשית של עפולה כדי למנוע תגבורת וכדי לכתר את הארמייה השביעית הטורקית שישבה בשומרון. הכוחות הבריטים המשיכו להתקדם לאורך החוף באין מפריע כיוון שלעות'מאנים לא היו כוחות עתודה. עד הערב הגיעו הכוחות הבריטים לטולכרם, כשהארמייה השמינית הע'ותמאנית שהייתה פרושה בגזרה המערבית נמצאת במנוסה.
ב-20 בספטמבר המשיכו הכוחות הבריטיים בהתקדמות מהירה מול הכוחות העות'מאנים הנסוגים. בשעות הבוקר המוקדמות אבטח כוח בריטי את המעבר בוואדי עארה. כוחות אחרים המשיכו הלאה וכבשו באותו יום את עפולה וביסאן (בית שאן). חטיבה נוספת (13) התקדמה וכבשה את נצרת, שם ישבה מפקדתו של לימן פון סנדרס. פון סנדרס עצמו ברח לדמשק עוד בשעות הבוקר באותו יום, בטרם הגיעו הבריטים לעיר. כוח בריטי אחר כבש אחר הצהריים את ג'נין.
תוך 36 שעות התקדמו כוחות הפרשים הבריטיים במתקפת בזק כ-150 קילומטרים וכיתרו את הארמיות השביעית והשמינית. הייתה זו מתקפת הפרשים הגדולה האחרונה בהיסטוריה.
משהבין מוסטפא כמאל, מפקד הארמייה השביעית שישבה בשכם, כי הבריטים מתקדמים במהירות, החליט להסיג את כוחותיו מזרחה לכיוון ירדן. ב-21 בספטמבר זיהו מטוסי חיל האוויר המלכותי את השיירה הנסוגה במורד לכיוון נהר הירדן. המטוסים הבריטים הפציצו את השיירה כאשר השיירה העות'מאנית לכודה באזור נחל תרצה במלכודת טופוגרפית. באותו יום נהרגו חיילים עות'מאנים רבים ונפגעו מאות כלי רכב ותותחים.
משהגיע פון סנדרס לדמשק פקד על הארמייה הרביעית לסגת צפונה מעמאן אל דרעא ואירביד. מטוסים בריטים ואוסטרלים זינבו בארמייה הנסוגה בבהלה, תוך שהם גורמים לנפגעים רבים. כך נכבשה גם עמאן בידי הבריטים ב-25 בספטמבר.
ב-23 בספטמבר 1918 נכבשה חיפה. כוח עות'מאני נשאר להגן על העיירה סמח' (צמח) בחופה הדרומי של הכנרת, אולם כוח פרשים אוסטרליים הצליח לכבוש את העיירה ב-25 בספטמבר בקרב פנים אל פנים קשה שנודע בשם קרב סמח'. באותו היום נכבשה גם טבריה.
אחרית דבר
במסגרת מערכת מגידו כבשו הבריטים את חלקה הצפוני של ארץ ישראל ואת עבר הירדן. מיד לאחר כיבוש עמק יזרעאל ונצרת הורה אלנבי לכוחותיו להמשיך במהירות לכיוון דמשק. הדיוויזיה הרביעית של הקורפוס הרכוב עלתה דרך צמח ואדרעי כדי לחסום את המסילה החיג'זית ולחסום את הארמייה הרביעית העות'מאנית מלסגת מעבר הירדן ובקעת הירדן לכיוון דמשק. הדיוויזיה החמישית של הקורפוס הרכוב והדביזיה האוסטרלית עלו דרך גשר בנות יעקב לעבר קונייטרה ומשם לדמשק. ב-27 בספטמבר התחולל קרב גשר בנות יעקב, ועם סיומו המשיך כוח בריטי דרך רמת הגולן לדמשק. בחמשת הימים האחרונים של התנועה לעבר דמשק היו הקרבות הקשים ביותר, אך גם לאחר כיבוש דמשק ב-1 באוקטובר לא הירפו הכוחות הבריטיים מהטורקים והמשיכו לרדוף אחריהם עד חומס וחלב. ב-25-26 באוקטובר התנהל הקרב האחרון במסע המלחמה הזה בעיר חלב שבצפון סוריה ובכך הסתיימה מערכת מגידו והמערכה לכיבוש ארץ ישראל וסוריה. ב-30 באוקטובר נחתם הסכם הפסקת האש בין האימפריה העות'מאנית לכוחות מדינות ההסכמה.
בעקבות הניצחון קיבל אלנבי תואר אצולה, "הוויקונט הראשון אלנבי ממגידו".
לקריאה נוספת
- יהודה ואלך, "קרב מגידו - ספטמבר 1918", בספר: אריה שמואלביץ' (עורך), זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ ישראל, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 2007.
קישורים חיצוניים
- אלנבי - קרב מגידו, באתר Battlefield anomalies (באנגלית)
יובל מלחי, פרק 76. המלחמה הגדולה - קרב מגידו 1918 - 1/2, באתר "קטעים בהיסטוריה", 17 ביולי 2013- יובל מלחי, פרק 77. המלחמה הגדולה - קרב מגידו 1918 - 2/2, באתר "קטעים בהיסטוריה", 23 ביולי 2013
- דני אשר, ההונאה במבצעי אלנבי לכיבוש ארץ ישראל, מערכות 329, אפריל 1993, עמ' 20-27
- ערן תירוש, הקרב האחרון, מודל 1918, 27 בספטמבר 2018
הערות שוליים
- ^ ביניהם הבריגדה הרכובה ה-5 והדיוויזיה הרכובה "יומנרי". שתיהן מקורפוס המדבר הרכוב
- ^ ההונאה במבצעי אלנבי לכיבוש ארץ ישראל, מערכות 329
| מגידו | ||
|---|---|---|
| מקומות | קיבוץ מגידו • כלא מגידו • בקעת מגידו • צומת מגידו | |
| היסטוריה | ||
| ארכאולוגיה | תל מגידו • שנהבי מגידו • מטמון מגידו (אנ') • לגיו • כנסיית מגידו (אנ') | |
| הנצחת מגידו | מועצה אזורית מגידו • מנחת מגידו • מטבע זיכרון "תל מגידו" • ארמגדון | |
31956998קרב מגידו