הסכם סוור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אסיה הקטנה לפי הסכם סוור
נציגי האימפריה העות'מאנית להסכם סוור

הסכם סוורטורקית: Sevr Antlaşması, באנגלית: Treaty of Sèvres, ביוונית: Συνθήκη των Σεβρών, בצרפתית: Traité de Sèvres, בכורדית: Peymana Sêwrê) היה הסכם שלום בין האימפריה העות'מאנית ומדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה, למעט ארצות הברית, אשר נחתם ביום 10 באוגוסט 1920 בסוור שבצרפת. לפי ההסכם חולקה האימפריה העות'מאנית באופן רשמי בין המדינות המנצחות בהתאם לסיכומי ועידת סן רמו מחודש אפריל 1920 ולוועידת לונדון מחודש פברואר 1920. בעת חתימתו של הסכם סוור חלקים מאסיה הקטנה ותראקיה נשלטו על ידי מי ממדינות ההסכמה בהמשך להפסקת האש של מודרוס מיום 30 באוקטובר 1918 ולכיבוש איסטנבול החל ב-12 בנובמבר 1918. בהיעדר פרלמנט עות'מאני מכהן, לאחר שזה פוזר על ידי הבריטים במרץ 1920, ההסכם לא אושר על ידי הרשות המחוקקת העות'מאנית, לא פורסם בעיתון רשמי כלשהו ולא אושר או אושרר על ידי הסולטאן מהמט השישי.

עיקרי ההסכם

גורלו של הסכם סוור

הסכמות סוור לא יצאו לפועל בשל דחייתן על ידי התנועה הלאומית הטורקית בראשותו של מוסטפא כמאל. התמשכותה של מלחמת העצמאות של טורקיה על כל נספחיה הביאה לבסוף לקביעת עובדות בשטח והצדדים להסכם נפגשו שוב וניסחו את הסכם לוזאן שנחתם ביום 24 ביולי 1923 וביטל את הסכם סוור באופן רשמי, תוך שהוא מכיר בריבונותה של הרפובליקה הטורקית בגבולותיה החדשים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הסכם סוור בוויקישיתוף



הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

21952964הסכם סוור