הרכבת בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת מסילות הרכבת בשנת 1924 - לאחר סיום פעולת הרכבת הטורקית בשנת 1917 - ההבדלים בתוואי הם דרומית מבאר שבע
תוואי מסילות בשימוש הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה
תחנת הרכבת בבאר שבע

הרכבת בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה הייתה אמצעי הניוד המודרני היחיד בארץ ישראל בעשור הראשון של המאה ה-20. כלי רכב מוטוריים כמעט לא היו בארץ, ובוודאי שלא כלי תעופה. ולכן זכו פיתוח רשת מסילות הברזל בארץ ישראל במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה והשימוש בהן, לעדיפות הצדדים הלוחמים.

הרכבת הצבאית העות'מאנית

ערך מורחב – הרכבת הצבאית העות'מאנית

הרכבת בארץ ישראל הייתה אחד הנכסים האסטרטגיים שהיו בידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה. מפקדת הצבא העות'מאני השתמשה ברכבות כדי לשנע גייסות ואספקה אל חזית הלחימה. הרכבות היו בפועל ברשותו הבלעדית של הצבא לאחר שהופקעו מבעליהן האזרחיים. לייעול תפקוד מערך הרכבות הועברה מנהלת מסילת הרכבת החיג'אזית מדמשק שבסוריה לחיפה בארץ ישראל.

הרכבת הצבאית הבריטית

ערך מורחב – הרכבת הצבאית הבריטית

לאורך ציר התקדמותם מתעלת סואץ-קנטרה, לאורך חופי סיני בואכה שערי ארץ ישראל-רפיח ולאחר מכן בשטח ארץ ישראל, תכננו מהנדסי הרכבת הבריטים את מסילת ברזל, תכנון שגדודי העבודה המצריים הוציאו לפועל. שני מקטעים היו למיזם. הראשון, לאורך חופי צפון סיני ועד שערי עזה נתכנה Sinai Military Railways, ר"ת S.M.R. לימים עם התקדמותם של הבריטים צפונה בשטחה של ארץ ישראל החל השימוש במונח Palestine Military Railways, ר"ת P.M.R, ומ-1920 הרכבת המנדטורית[1].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מחקרים

הערות שוליים

  1. ^ פול קוטרל, ישרו בערבה מסילה היסטוריה מצולמת של הרכבת בארץ ישראל, עורך ומתרגם חן מלינג, בהוצאת רכבת ישראל, 2008, עמוד 33-34


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0