גירוש יפו (1914)
גירוש יפו היה אירוע בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בו גורשו מיפו למצרים יהודים בעלי אזרחות רוסית.
הגירוש
בחורף 1914 פרסם ג'מאל פחה, המפקד הצבאי העליון בחזית ארץ-ישראל וסוריה מטעם השלטונות העות'מאניים, צו לגירושם של נתיני רוסיה למצרים.
מושל יפו, בהאא א-דין, ניצל את עגינתה של האוניה האיטלקית "פלוריו" בנמל יפו, ובצהרי 17 בדצמבר, נר חמישי של חנוכה[1], (שכונה מאז "יום חמישי השחור") פשטו שוטרים וחיילים על רחובות יפו ותל אביב וחטפו כ-700 נפש - גברים, נשים וטף. רבים הופרדו ממשפחותיהם ומרכושם. פרטי הנחטפים תועדו ב"פנקס המגורשים" (המצוי בארכיון הציוני). החטופים הועלו בכוח על סירות שהובילו אותם אל האוניה, שם נבזזו מהם כסף וחפצי ערך שהיו ברשותם בטענה שעליהם לממן את הנסיעה, ובשעות הערב הפליגה האוניה לאלכסנדריה.
משה סמילנסקי תיאר את האירוע:
עד הערב נאספו על חוף הים מאות אנשים, אבות בלי בנים, בנים בלי אבות, בעלים בלי נשיהם, ונשים בלי בעליהן, מן החוף עלו צעקות ויללות והעלבון עולה על הכאב, את המון הנתפסים שמו צפופים כדגים מלוחים בסירות משא וישלחום אל האנייה.
— משה סמילנסקי, "זכרונות" כרך עשירי, עמ' 18
ביישוב השתררה בהלה עצומה. כשלושים עסקני ציבור מיפו ומירושלים חתמו על עצומה שנשלחה לשער העליון בקושטא, ובה דרישה לעצור מיד את הגירוש ואף לפטר את מושל יפו. בסופו של דבר נכנע השער העליון ללחצים וציווה על ביטול פקודת הגירוש, אך המגורשים לא הוחזרו לארץ.
תוצאות
במצרים הוקם "ועד העזרה לגולי ארץ ישראל וסוריה", שתמך במגורשים. השלטון הבריטי במצרים שיכן את הפליטים במתקנים כגון ורדיאן וגבארי, שם התאפשרו חיי קהילה עם מסגרות תרבויות וחינוכיות.
התוצאה הישירה של גירוש יפו הייתה התעת'מנות של למעלה מ-15,000 איש שבקשו בדרך זו למנוע את גירושם מהארץ בעתיד, ובמקביל עזיבה של למעלה מ-10,000 איש שיצאו מן הארץ מיוזמתם. ביזמת השגריר האמריקאי בקושטא, הנרי מורגנטאו, שוגרה לארץ אניית המלחמה האמריקנית "טנסי", כדי לסייע בפינוי היהודים המבקשים לצאת. האוניה נסעה הלוך ושוב בין יפו לאלכסנדריה, והעבירה אלפים למצרים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בעולמנו (המצב בארץ ישראל), הצפירה, 31 בדצמבר 1914
- מגלות ארץ ישראל (מכתב אחד הגולים), הצפירה, 22 בינואר 1915
- בארץ ישראל (עוד ע"ד מעשיהם של הטורקים ביפו), הצפירה, 3 בפברואר 1915
- גירוש יהודי תל אביב בשנת 1914, באתר הארכיון הציוני
- יגאל עילם, 1914, בתוך כרוניקה של העם היהודי בעת החדשה, אתר מכללת ספיר
- פליטי ארץ ישראל באלכסנדריה, מצרים, באתר העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה
- מנחם יצחק קליונר, מגילת כפר סבא - קורות הגולים בכפר-סבא תרע"ז-תרע"ח, הוצאת מתתיהו אליהו, יפו, תר"פ-1920.
הערות שוליים
- ^ יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים - מחורבן לחורבן
