רבי יחזקאל לנדא
 | |
| לידה |
7 בנובמבר 1713 י"ח בחשוון ה'תע"ד  אפטא, האיחוד הפולני-ליטאי |
|---|---|
| פטירה |
29 באפריל 1793 (בגיל 79) י"ז באייר ה'תקנ"ג  פראג, האימפריה הרומית ה"קדושה" |
| מקום קבורה |
 פראג, צ'כיה |
| חיבוריו |
נודע ביהודה, צל"ח, דגול מרבבה, ועוד |
רבי יחזקאל לנדא (לעיתים: סג"ל לנדא; י"ח בחשוון ה'תע"ד, 7 בנובמבר 1713[1] – י"ז באייר ה'תקנ"ג, 29 באפריל 1793) היה רבה של העיר פראג, ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18 ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים ה"נודע ביהודה" וה"צל"ח" על שם ספריו.
שנים ראשונות
נולד ב-תע"ד בעיר אפטא בפולין, לר' יהודה סגל לנדא הלוי[2], פרנס קהילת אפטא ומנהיג (תואר) בוועד ארבע ארצות ונצר למשפחה המיוחסת לרש"י[3] ולחיה בתו של רבי אליעזר, אב"ד בעיר דובנא (נכדת רבי אברהם יהושע השל מקרקוב).
בילדותו למד תלמוד בבלי עם אביו, וכבר בתקופה זו פלפל בתורה[4] עם רבה של אפטא, רבי משה יעקב[5]. למד מגיל אחת עשרה עד גיל שלוש עשרה אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר[6], ומגיל בר מצוה למד בקלויז בברודי. למד גם תנ"ך ומפרשיו, קבלה ופילוסופיה יהודית. בספריו מורגש ידע מתמטי בסיסי ולפי הביוגרף שלו, שלמה וינד, למד בתקופה זו גם דקדוק עברי, גרמנית, מתמטיקה והיסטוריה של ימי הביניים. בגיל 18 נישא לליבא בת הגביר יעקב'קה מדובנה. הזוג התגורר תקופה קצרה בדובנה וכעבור זמן מה עבר עם משפחת האישה לברודי. הוא חזר ללמוד בקלויז בברודי בחברת "אריות ונמרים, וביראת ד' טרודים"[7] ביניהם היו רבי יצחק מהמבורג ורבי חיים צאנזר, והיה מגיע לביתו רק בשבתות[8].
רבנות
בשנים תצ"ד–תק"ד שימש כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שפעלו בעיר ברודי, אך נאלץ לעזוב את העיר יחד עם שני דיינים נוספים (רבי מאיר מרגליות מחבר הספר מאיר נתיבים ורבי גרשון מקיטוב גיסו של הבעל שם טוב) בשל מקרה שפסקו נגד אשה ממשפחה תקיפה ובעלת קשרים בעיר[9]. למשך תקופה קצרה שב לבית חותנו בדובנה, אך מספר חודשים לאחר מכן קיבל (ה'תק"ה, 1745) מינוי כרב ואב"ד של יאמפול, שם יסד ישיבה שמשכה תלמידים רבים והחל להתפרסם כפוסק הלכה. הוא התקין תקנות בענייני הקהילה ובסידור החברה קדישא, המתועדות בפנקס הקהילה שנכתב על ידו.
ב-תקט"ו קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד פטירתו בי"ז באייר תקנ"ג.
עוד קודם בואו לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדן ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים הראשון את האחרון בשבתאות בגלל הקמעות שכתב, ניסה להגן על הרב אייבשיץ. הוא טען שהקמעות אכן נראים שבתאיים, אך בשל אישיותו הרמה של כותבם יש לדונם שהוא לא מבין אותם נכון, או שהם סולפו לאחר שיצאו מתחת ידו, וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית של הרב אייבשיץ לכתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו, והכרזה על התנגדותו לשבתאות ודעותיה[10]. מאוחר יותר פעל רבי יחזקאל לנדא בתקיפות נגד הרב אייבשיץ, שנראה שאכן השתכנע בשבתאותו על אף שחששו ל"כבוד התורה" מנע ממנו לצאת נגדו בבוטות. הוא הותקף בידי רבי יעקב עמדן על פשרנותו[11].
כרב העיר פראג התקין הרב לנדא תקנות רבות, וייסד ישיבה בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום, שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך. בין תלמידיו רבי אברהם דנציג בעל ה"חיי אדם", רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה" ואחרים. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-תקמ"ט, עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.
בשנת ה'תקל"ב פרצה שרפה ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.
בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג חידקן ענק (Huso Huso) האסור לאכילה[12]. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-תקכ"ז, היה בצד המכשירים את הגט. הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו, כתנועת ההשכלה. הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון, ויצא נגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שקרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.
הוא התנגד לדרך החסידות, על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם"). יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי הקבלה על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". התנגד למנהג השל"ה והחסידים באמירת "לשם ייחוד" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש.
בשנת ה'תקמ"ג הוציא הקיסר יוסף השני חוקי נישואין חדשים אשר לפיהם רק להממשלה יש סמכות לדון בענייני אישות. אחר מחאותיהן ובקשותיהן של הקהילות היהודיות פנה הקיסר אל הרב לנדא וביקש ממנו גילוי דעת אודות החוקים החדשים עד היכן יתנגדו להדת הישראלית. בשנת ה'תקמ"ה כתב רבינו את חוות דעתו בשם Das mosaisch-talmudische Eherecht היינו "חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד". בשנת ה'תר"ס יצא לאור בלשון המקור, בשפה הגרמנית, על ידי דר. אלכסנדר קיש. בשנת ה'תרס"ג יצא לאור שוב על ידי רבי זאב וולף שענבלום בעברית[13].
לעת זקנותו, לאחר שנפטרה אשתו, העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סג"ל לנדא שגם החליף את אביו ברבנות בעיר פראג לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו. כשחלה בשנת ה'תקמ"ח אמר שהוא מקבל עליו מיתתו והוא מוכן ומזומן להיות כפרת כל עם ישראל[14].
הנהגותיו
הרבה בתעניות וסיגופים, מיעט בשינה, והיה מיצר ונוהג במנהגי אבלות על חורבן בית המקדש וגלות השכינה. הרבה בנתינת צדקה ללומדי תורה[14].
שו"ת "נודע ביהודה" ושאר ספריו
ערך מורחב – נודע ביהודה
ספר השאלות ותשובות שכתב - "נודע ביהודה" ופירושו לשולחן ערוך "דגול מרבבה", הם מספרי ההלכה החשובים והמשפיעים ביותר עד ימינו. גם ספרו על הש"ס "ציון לנפש חיה", המכונה צל"ח, הוא ספר חשוב ביותר, וכמו כן שאר חיבוריו.
מתלמידיו
מתלמידיו היו תלמידי חכמים גדולים מבין גדולי הדור[15], וביניהם:
- רבי אלעזר פלקלס מחבר ספר שאלות ותשובות תשובה מאהבה.
- רבי אברהם דנציג מחבר ספר חיי אדם.
- רבי בצלאל רנשבורג.
- רבי דוד דייטש מחבר ספר אהל דוד.
- רבי ידידיה טיאה וייל, רבה של קרלסרוהה.
משפחתו
- בנו רבי יעקב'קה, נישא בזיווג ראשון לבתו של רבי איציקל המבורגר, רבם הנערץ של קהילות אה"ו;
- חתנו רבי יוסף מפוזנא, רבה של פוזנן;
- בנו רבי ישראל לנדא, מחבר ספר חק לישראל[16] (פראג תקנ''ח), והמו''ל מחדש של 'אגרת אורחות עולם' לרבי אברהם פריצול (פראג תקנ''ג). (אביו של רבי אלעזר לנדא);
- בנו רבי שמואל לנדא.
- בתו, רחל מרים נישאה בזיווג ראשון לרבי יוסף זלמן [בן רבי מאיר] פרעשבורג מווינה, מחבר ספר מנחת עני. לאחר שהתגרשה ממנו נישאה בשנית לרבי אהרן בער וועלא מעיר פראג.
- בתו עלקא נישאה לרבי יום טוב וועלא מפראג. (נזכר בספר צל"ח סוף מסכת פסחים).
- בתו, מירל נישאה לרבי יעקב סג"ל לנדא מבראד. בן רבי חיים סגל אב"ד פודקאמין.
- בתו, יראת (או יארית) נישאה לאחד ממשפחת רבי חיים סג"ל הנ"ל.
עוד על צאצאיו ראו בהערה[17].
רשימת ספריו
- נודע ביהודה - שו"ת - ספרו הידוע ביותר, הקרוי על שם אביו.
- ציון לנפש חיה (צל"ח) - סדרת חידושים על הש"ס שחידש בעת לימודו עם תלמידיו. את שם הספר קבע על שם אמו חיה.
- מראה יחזקאל - הגהות על הש"ס
- דגול מרבבה - הגהות על השולחן ערוך
- אהבת ציון - דרשות בהלכה
- דורש לציון - דרשות בהלכה
- דרושי הצל"ח - דרשות באגדה
- דרוש הספד - על מותה של הקיסרית מריה תרזה. פראג, תקמ"א.
- דרוש הספד - על מותו של הקיסר לעאפאלד. פראג, תקנ"ב.
- חוקי האישות ע״פ דת משה והתלמוד – על פי בקשת הקיסר האוסטרי, בגרמנית. תורגם לעברית ונדפס במונקאטש, בסביבות תרס"ג.
| תקופת חייו של רבי יחזקאל לנדא על ציר הזמן |
|---|
 |
לקריאה נוספת
- יקותיאל קאמלהאר, מופת הדור, ניו יורק תשכ"ו, באתר אוצר החכמה
- י"מ תא-שמע, הגר"א ובעל "שאגת אריה", ה"פני יהושע" וספר "ציון לנפש חיה": לתולדותיהם של הזרמים החדשים בספרות הרבנית ערב תנועת ההשכלה. בתוך: סידרא, טו (תשנ"ט), עמ' 181–191
- מעוז כהנא, מהנודע ביהודה לחתם סופר - הלכה והגות לנוכח אתגרי הזמן, מרכז זלמן שזר, 2015.
קישורים חיצוניים
- "לנדא, יחזקאל ב"ר יהודה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 53–54, באתר HebrewBooks
- רבי דוד הלחמי, רבי יחזקאל לנדא מפראג (בעל „נודע ביהודה”), בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קע"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- רבי יחזקאל לנדא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "יחזקאל בן יהודה לנדא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אריה לייב גלמן, הנודע ביהודה ומשנתו (לאור פסקיו ודרושיו), ירושלים תשכ"ב, באתר היברובוקס
- מעוז כהנא, משנים את מידות העולם - על מהפכת יחידות המידה אצל הנודע ביהודה ובקלויז בברודי, AJSR, עברית.
- מעוז כהנא, שבת בבית הקפה של ק״ק פראג - על חדירת הקפה לרחוב היהודים בפראג, ותקנות בית הדין של הנודע ביהודה, כתב עת ציון תשע״ג
- מיכאל סילבר, מעוז כהנא, "דאיסטים, שבתאים ומקובלים בקהלת פראג: דרשה מצונזרת של הרב יחזקאל לנדא, תק"ל". קבלה: כתב עת לחקר המיסטיקה היהודית, כרך כ"א, תק"ע. עמ' 349-384.
- יחסו של הנודע ביהודה לשבתאות ולספרות קבלית ושבתאית: The Allure of Forbidden Knowledge: The Temptation of Sabbatean Literature for Mainstream Rabbis, JQR 2012
ספריו
- נודע ביהודה מהדורה קמא, באתר היברובוקס
- נודע ביהודה מהדורה תנינא, באתר היברובוקס
- דגול מרבבה, באתר היברובוקס
- דורש לציון, באתר היברובוקס
- אהבת ציון, באתר היברובוקס
- דרושי הצל"ח, באתר היברובוקס
- דרוש הספד על מיתת המלכה הקיסרת, מריה תרזה, באתר היברובוקס (טרוירענדע אויף דען בטריבטיסטן, ביידיש)
הערות שוליים
- ^ התאריך 8 באוקטובר 1713 המופיע בערכו ב-Jewish Encyclopedia שגוי, תאריך זה הוא י"ח בתשרי של אותה שנה עברית.
- ^ בנו השלישי של צבי הירש לנדא שהיה אף הוא פרנס קהילת אפטא ונכדו של דיין באפטא ובקראקא.
- ^ להרחבה על המשפחה: "משפחת לנדו", נספח לספרו של שלמה וינד, רבי יחזקאל לנדוי (להלן "קישורים חיצוניים"), עמ' 92–95. המאמר נכתב על פי: חיים דב פרידברג, בני לנדא למשפחותם: לתולדותם ... בספרותנו מחצי המאה השנייה לאלף הנוכחי עד ימינו אלה. פרנקפורט תרס"ה.
- ^ צל"ח, פסחים דף ע עמוד ב.
- ^ עליו: צבי הירש הורוביץ, לתולדות הקהילות בפולין: מחקרים לקורות הקהילות היהודיות במזרח אירופה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח. עמ' 61–62.
- ^ על פי דבריו בהקדמת ספרו נודע ביהודה ”מורי החריף והשנון מאד מו"ה יצחק אייזיק סג"ל מלאדמר, למדתי אצלו מהיותי בר חדסר עד היותי בר תליסר”.
- ^ כלשונו בהקדמה ל"נודע ביהודה" מהדורא קמא
- ^ שנים אחר כך הזכיר עובדה זו בהספד על אשתו ש"ישבה גלמודה" במשך כל השבוע בתקופה זו. אהבת ציון, סדילקוב תקצד, דרוש ז, באתר היברובוקס.
- ^ מקובל כי היה זה מקרה של גביית עדות על חיה אשתו או כלתו של רב המדינה רבי אריה לייב ברנשטיין, אולם הרב ראובן מרגליות דחה אגדה זו בראיות רבות[דרוש מקור], וכתב כי היתה זו סתם משפחה אלימה בעיר.
- ^ שניאור זלמן ליימן 'איגרת שלומים' לרבי יחזקאל לנדא.
- ^ כשרב מואשם בכפירה - על יחסו של הנודע ביהודה לרב יהונתן אייבשיץ. מחקר זה של סיד להמן מסיק שהרב לנדא פעל להשגת פשרה למרות שלדעתו הייתה ברב אייבשיץ נטייה לשבתאות, משום 'כבוד התורה' ומניעת חילול השם. הוא כתב אליו מכתב תקיף בעניין שבתאותו של בנו של רבי יהונתן - וולף ותלמידיו. הוא מנע את מעברו של הרב אייבשיץ לפראג, והתכתב עם שגרירות דנמרק נגדו, על היותו שבתאי, ובהספד על רבי יהונתן, התנצל על כך שנאלץ להספיד משום 'כבוד התורה'. מחקר זה נסמך על מסמכים שנמצאו ופורסמו לגבי בקשת הרשאת המעבר לפראג של הרב אייבשיץ משגרירות דנמרק, ושמקוריותם אומתה, וממכתבים שפרסם הרב יעקב עמדן שאין עליהם עוררין. מסורות של תלמידיו שנרשמו בעניין סיפרו שאמר שמי שחשוד בשבתאות אכן יש בו, ושאת ההספד אילצה אותו אשתו לומר. בספרו על הפולמוס כתב רבי יעקב עמדן שחשד ברב לנדא שהסיבה לפשרנותו הייתה הרצון להשיג את רבנות פראג, שלקהילה השבתאית החזקה בה (בעיר התגוררה בגלוי נביאה שבתאית, רייזל איגר, עם קהל תומכים רחב) הייתה השפעה גדולה. המשרה נמנעה במפתיע מקרוב משפחתו של הרב עמדין, הרב אריה ליב לוין, לאחר שכבר נבחר; הדבר אירע כשהתבטא בחריפות נגד הרב אייבשיץ. שנתבקש רבי יעקב עמדן לבחור את מחליפו של רבי יהונתן אייבשיץ באה"ו והוצע לכך את רבי יחזקאל לנדא מנע ממנו את התפקיד.
- ^ נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו
אברהם דוד מוסקוביץ, כשרותו של דג ״מרלין הכחול״, אור ישראל ל"ז, תשרי תשס"ה, עמ' קצ"ג - ^ ושוב סונף לשו"ת נודע ביהודה בהוצאות החדשות
- ^ 14.0 14.1 רבי אלעזר פלקלס, עולת חֹדש, פראג תק"ס, חלק ג', דרוש י"ז.
- ^ ראה רשימת תלמידים אצל רבי יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיוטרקוב תרצ"ד, פרק ד'.
- ^ אלי שטרן, סיפור של ספר: חק לישראל, פראג תקנ"ח, באתר בלוג 'נוטריקון'
- ^ צאצאי הנודע ביהודה בפורום אוצר החכמה (הכולל קישורים למאמרים נוספים); יוסף מנחם וייס, ציון המצוינת, מעמוד 42 ואילך, באתר היברובוקס
36267276יחזקאל לנדא