רבי יוסף מפוזנא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יוסף מפוזנא
לידה ה'תצ"ו
ז'ולקייב
פטירה ה' באדר ה'תקס"א (בגיל 65 בערך)
פוזנא
תפקידים נוספים רב העיר יאברוב, רב העיר פוזנא

רבי יוסף מפוזנא (ה'תצ"ו 1736 - ה' באדר ה'תקס"א 1801), רב פוסק הלכה וצדיק מפורסם בפולין, נודע בכינוי "רבי יוסף הצדיק".

ביוגרפיה

נולד בשנת תצ"ו[1] בז'ולקייב לאביו רבי משה פנחס מסווירז', הפרנס האחרון של ועד ארבע ארצות בגליל לבוב, בנו של רבי אברהם ר' חיימס' מנהיג ועד ארבע ארצות בלובלין, ולאמו רבקה בת רבי ישראל איסר מראשי קהילת ז'ולקייב.
בגיל שלש עשרה בערך[2], נשא את פריידא בתו של הנודע ביהודה בעת שכיהן כרבה של יאמפיל.
לאחר נישואיו התגורר שנים רבות בז'ולקייב, על תקופה זו כתבו על גבי מצבתו "במשך עשרים ושתיים שנים רצופות לא ראה פני אשה גוי או חיה טמאה".
נודע כחריף וכתלמיד חכם מופלג. חמיו העריצו מאוד, ובמכתביו כתב אליו תארי הערצה מופלגים, בין היתר כתב אליו "כבן עזאי בשוקי טבריה".
מחידושיו מצוטטים כבר בספרי גדולי דורו כמו "חכמת אדם", ובספרי החיד"א.

רבנות

בסביבות שנת תקל"ג החל לכהן כרב העיר יאברוב, שלש שנים לאחר מכן עבר לויטקוב, ומשם לסקאהל, ובשנת תק"מ נבחר כרב העיר פוזנא.
כרב בפוזנא העמיד בעמוד הקלון את אחד מעשירי העיר שסעד עם נכרים, ופסק להלקות נערה שלא התנהגה כשורה, על כך נקנס ע"י השלטון הפרוסי בקנס של אלף טאלר במזומן[3].
יחד עם חותנו, היה מגדולי הלוחמים בנפתלי הרץ וייזל, על פי הוראתו החרימו את וייזל בפומבי בפוזנא, ולאחר מכן שרפו את מכתבו[4].
על היותו איש של שלום, ידוע כי נעשה נסיון לתווך בין חמיו לרבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, בשליחותו של רבי פנחס הורוביץ מפרנקפורט.

פסקים ציבוריים

בעת היותו רב ביאברוב בשנת תקל"ה התיר קידושי קטן.
במענה לקהילת קמפנו אודות חזן בלתי ראוי העדיף להותירו במשרתו, בכדי שלא להרבות מחלוקת בישראל.

ספריו

מחידושיו נדפס כבר בשנת תקי"ג, כשהיה בגיל שבע עשרה בלבד, פלפול בספר "אבן העוזר" שנדפס בעירו ז'ולקייב.

דברי תורתו נדפסו לאחר מותו בספר בשם "חדושי רבינו יוסף מפוזנא" ובספר זכרון שארית יוסף. מלבד ספרים אלו נדפסו כמה תשובות בשמו בספר חותנו 'הנודע ביהודה'[5], וכן שני קטעים למסכת חולין מובאים בשמו בספרו של אחיו - "בית שמואל - אחרון" - בסוף חלק יורה דעה.

לאחרונה נתגלו חידושים נוספים בשמו שנדפסו בקובץ "צפונות" חלק ד', מתוך כתב יד שנמצא בספרייה הלאומית. על כתב היד נכתב:

ראה זה דבר חידוש הוא, מקנקן חדש מלא ישן, ה"ה ש"ב האברך הרבני המופלא החריף והבקי, המושלם בכל המעלות, כבוד מו' יוסף נר"ו, בן כבוד הרב המאה"ג הנגיד המפורסם ושר בישראל מו' משה פנחס נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק סווירז, ונאמן דב"י דד"א [= נאמן דב'ית י'שראל דד' (ארבע) א'רצות] יצ"ו, המעותד להיות פרנס ורועה צאן קדשים בגליל לבוב, חתנא דבי נשיאה הרב גאון המפורסם בדורו, החריף הגדול החכם השלם כבוד מו' יחזקאל סג"ל אב"ד דק"ק יאמפלי יצ"ו

פטירתו

נפטר בה' באדר תקס"א ונקבר בבית העלמין הישן בפוזנא.
מסופר כי אשתו הרבנית נהגה לבזותו בחייו פעמים רבות בפני תלמידיו ואנשי העיר, ואחרי פטירתו גילתה שהיתה אנוסה על פי ציוויו בכדי שלא יבא לחשש גאוה.
שלש שנים אחרי פטירתו בתקס"ד נאלצו לפנות את בית הקברות הישן בעיר, ומפורסם כי גופו של רבי יוסף היה שלם לגמרי בשעת הפינוי.

משפחתו

  • אחיו רבי שמואל פלקנפלד מפוזנא מחבר הספר "בית שמואל אחרון".
  • בנו רבי יהודה לנדא מוולדובה.
  • בנו רבי פנחס חתן רבי בנימין מהורודנה.
  • בנו רבי ישראל משה איסר מלובלין. יש שכתבו שהוא טעות ושם בנו הוא 'דוד חיים' מחבר ספר 'זיכרון חיי דודים' בכתב יד שאבד, ומייסד בית הכנסת הראשון בדעמביץ.
  • חתנו רבי אלעזר מקומרנה בן רבי שמחה ויטלש מבוברקה [לפי מקור לא מוסמך].

תלמידיו

קישורים חיצוניים

ספריו

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ בהקדמתו של גיסו ר' יעקבקא לנדא לנודע ביהודה כתב שבשנת תקט"ו כאשר התמנה חותנו לרב בפראג היה בן י"ט. ישנם כאלו שציינו את שנת לידתו לתפ"ו או לתצ"ב, אך זו כנראה טעות.
  2. ^ בכסליו תק"י כתב אליו אביו מכתב בו הכתירו בתואר "בני האברך".
  3. ^ קריה נשגבה לר"ש בובר.
  4. ^ לפי עדותו של וייזל באגרותיו.
  5. ^ נודע ביהודה מהדו"ק, אבה"ע סימן סג, וחו"מ סימן כה, כז.
  6. ^ חותנו של רבי אשר אנשיל מטשנגר בעל "מנוחת אשר".

מניח תבנית זו מצהיר על היותו בעל הזכויות
של טקסט זה לפני הופעתו בערך זה
ולמרות שקיים טקסט זהה או דומה בוויקיפדיה.