הקלויז בברודי
 | |
| בנין הקלויז | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שימוש | בית כנסת |
| מיקום | ברודי |
| מדינה | אוקראינה |
| בעלים | קהילת יהודי ברודי |
| זרם | אורתודוקסי |
| נוסח תפילה | אשכנזי |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ה'תק"ב–הווה |
הקלויז בברודי היה בית מדרש מפורסם (ביידיש: קלויז, או קלויזן; מכונה גם בית הכנסת קלאוז או קלאוס-שול) שפעל בעיר ברודי במשך עשרות שנים[1], משנות הארבעים של המאה ה-18 ועד לשלהי המאה, והתפרסם כמקום תורה נכבד ובעל סמכות, בשל הריכוז הגבוה של תלמידי החכמים הגדולים והמפורסמים שלמדו בו.
ייסוד
שנת ייסודו של הקלויז, איננה ידועה בדיוק, אך מקובל לתארך את הקמתו לעשור של שנות ה'ת"ץ[2], אז הקים הרב חיים סג"ל לנדא מפודקמין, את הקלויז, בשיתוף חותנו רבי יעקב באב"ד.
רבי חיים נטל על עצמו את החזקתם הכספית של הלומדים שהיו שוהים בקלויז במשך כל השבוע כולו, ורק בשבתות היו שבים לביתם.
מבנה
בנין הקלויז הוקם בשנת תק"ב על ידי רבי חיים סג"ל לנדא על חורבותיו של בית הכנסת שנשרף שנה קודם לכן. הבניין תוכנן בצורה מבוצרת, דבר שהיה נהוג באותה תקופה בבתי כנסיות רבים בפולין, על מנת שבמקרה של פוגרום יוכלו להסתתר בו. בנין הקלויז שרד ברובו את מלחמת העולם השנייה, כאשר חזיתו ומבנה הכניסה נחרבו. בשל חשיבותו ההיסטורית הבניין הוכרז כמבנה לשימור.
באב תש"פ פורסם כי המבנה העתיק הוצף במים והוא עומד בסכנת התמוטטות. בחודש אדר תשפ"א קרסו חלקים גדולים מגג המבנה ואחד העמודים המרכזיים נשבר.
|
.jpg)
השפעה
השפעתו של הקלויז היתה רבה מאד ומכריעה. רבי יחזקאל לנדא, בעצמו מלומדי הקלויז בצעירותו, כותב לבנו:
"שהיה לי נחת כי נתחברת עם בעלי תריסין יושבי הקלויז בבראד, העמלים בתורה ופוסקים"[3].
גם בנו רבי יעקבקא לנדא כותב:
"בעת ההיא היתה העיר הזאת כלילת יופי מלאה חכמים וסופרים, ממנה יצאה הוראה לכל ישראל למאות גאוני ארץ מבית המדרש דפה יצאו, ומלאה הארץ דעה, עיר צדק ילין בה"[4].
מחבר ספר אחר בהקדמה לספרו כתב:
"ואם כי גדול הוא בנגלות ונסתרים, לא סמך על עיונו עד שהוסיף להראות לפני חכמי ק"ק ברוד היושבים ראשונה בקלויז ועומדים על המשמרים"[5]
חכמי הקלויז
בין חכמי הקלויז ניתן למנות את:
- רבי חיים צאנזר שהיה ראש המקובלים בקלויז. (ה'ת"פ-תקמ"ג)
- רבי אברהם אריה לייב כהנא מברדיטשוב ופולנאה מחבר "אור הנערב". (נפטר ב-1788)
- רבי אברהם גרשון מקיטוב. (שליח הציבור בימי החול בקלויז)
- רבי אברהם יקותיאל זלמן רפפורט, מוכר בכינוי "רבי זלמן פרלס". (בנו רבי מרדכי צבי היה חתן רבי שמעלקא מניקלשבורג). (נפטר תקנ"ט)
- רבי אברהם נח הלר מדולינא מחבר "זריזותא דאברהם".
- רבי אהרן משה המכונה "מגזע צבי" מתלמידי החוזה מלובלין בסוף ימיו עלה לארץ ישראל ועמד בראש העדה החסידית בירושלים (תקל"ה-תר"ה).
- רבי אליעזר ליפמן מחבר "בית שלמה" ו"טל אורות" (נפטר י"ב בניסן תקמ"א).
- רבי אליעזר פישל מסטריז'וב, מקובל ומגיד מישרים בברודי ומחבר "מדרש לפירושים".
- רבי אפרים אשכנזי בנו של החכם צבי, ואחיו רבי נתן. (אבי אביו של רבי יעקב לורברבוים).
- רבי אשר מרגליות מחבר סידור רבי אשר.
- רבי דוד הקארו מזבורוב מחבר "אהל רחל".
- רבי וולף הלוי.
- רבי זאב וולף אלסקר מחבר "חידושי הרז"ה", ואחיו רבי חיים אלסקר מרובנו ואוסטרהא.
- רבי אברהם זאב וולף פרנקל מחבר "משיב כהלכה".
- רבי יהודה זונדל רמר"ז, וחתנו רבי אלעזר רוקח (אביו של רבי שלום מבלז).
- רבי יהושע בן רבי צבי.
- רבי יוסף לנדא אביו של רבי ישראל יונה לנדא מקמפנו.
- רבי יחזקאל לנדא.
- רבי יצחק הלוי הורוביץ.
- רבי יצחק מדרוהוביטש, ובנו רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב.
- רבי ישעיה יעקב הלוי רבה של אלעסק מחבר "וחרב פיפיות" (נפטר בשנת תקע"א).
- רבי ישראל הלפרין (גיסו של רבי חיים צאנזר).
- רבי לוי שור (מחבר הספר "בית לוי"), ובניו רבי נתן ורבי נפתלי.
- רבי לייב פיסטינר מקולומיי.
- רבי מנחם מנדל ז'ולקובר מגיד מישרים בברודי (נפטר י"ב בניסן תקנ"ו).
- רבי מנחם מנדל מבאר, מגיד מישרים מבאר (נפטר י"ב בניסן תקכ"ה)[6]
- רבי מרדכי בן רבי אליעזר ליפמן מגיד בברודי מחבר "נפש דוד".
- רבי מרדכי זאב אורנשטיין.
- רבי מרדכי מרגליות המוכר בכינוי "רבי מרדכי חסיד", בנו רבי מנחם מאניש מרגליות, ונכדיו: רבי אפרים זלמן מרגליות (שהיה חתנו של רבי חיים סג"ל לנדא בזיווג ראשון), רבי חיים מרדכי מרגליות ורבי אליקים גצל.
- רבי משה אוסטרר מחבר "ערוגות הבושם". (נפטר י"א בטבת תקמ"ה)
- רבי משה רוקח מזלוטשוב בנו של רבי אלעזר רוקח.
- רבי משולם איגרא.
- רבי נחמן מהורודנקא.
- רבי נפתלי בן רבי משולם פייבוש מרגליות.
- רבי נפתלי הירץ מדובנה, בנו של רבי צבי הירש ביאלה.
- רבי פרץ בן רבי משה מחבר "בית פרץ" (עלה לא"י בתקכ"ד).
- רבי צבי הירש מגוליגור מחבר "אור צבי" (נפטר תקכ"ו).
- רבי שבתי מרשקוב.
- רבי שמואל בן מנחם (נפטר י"ד בניסן תקל"ח).
- רבי מרדכי מארדוש מפאריצק מחבר ה"ביאור מהר"ם שיף".
חכמי הקלויז והקבלה
לצד לימוד הנגלה בקלויז, היתה בקלויז גם חבורה של מקובלים. הקלויז בברודי היה אחד מבתי המדרש הראשונים במזרח אירופה ללימוד הקבלה, בראשם של אלו עמד רבי חיים צאנזר.
המקובלים מבין חכמי הקלויז התפללו ב"שטיבל" - חדר נפרד סמוך לקלויז, ולמנין זה הותר להצטרף רק למי שמלאו לו שלושים שנה. המקובלים בקלויז נהגו גם ללבוש בגדי לבן בשבתות ובימים טובים.
בזכות חבורת המקובלים המפורסמת שקבעה בקלויז את משכנה נחשב הקלויז לאוטוריטה גם בענייני קבלה, בין היתר ניתן לראות זאת מדבריו של רבי מרדכי זאב אורנשטיין, גם הוא מלומדי הקלויז בעברו, הכותב:
"וכבר הסכימו על ידו החכמים הגדולים חכמי הקלויז שבק"ק בראד, אשר להם משפט הבחירה והבכורה בחכמה זו"
— הסכמה לספר "באר יצחק" ז'ולקווא תקל"ח
יש האומרים שמנהג אמירת "כגוונא" בליל שבת מקורו מחכמי הקלויז[7].
בשנת תקל"ג ניהלו חכמי הקלויז מאבק עיקש ביעקב פרנק וחבורתו, בעיקר על רקע עיסוקו בקבלה, והחרימוהו מספר פעמים[8].
חכמי הקלויז ורבי יהונתן אייבשיץ
כבר בקיץ תקי"א עמדו חכמי הקלויז להכריז על חרם על רבי יהונתן אייבשיץ שנחשד בשבתאות, אלא שרבי יחזקאל לנדא שתמך בו והשתדל כל העת לפשר בין הצדדים, הצליח לדחות את הכרזת החרם. לבסוף, באלול תקי"ב יזמו רבי חיים צאנזר ורבי משה אוסטרר, חרם על הקמיעות של רבי יהונתן מטעם חכמי הקלויז, עליו חתמו:
"הרבנים המאורות הגדולים המפורסמים והרבנים המופלגים היושבים ראשונה במותבא רבא בביהמ"ד הקלויז פה ק"ק בראד יצ"ו. הקטן יצחק הלוי איש הורוויץ[9] החונה בק"ק הארחוב ומצו"פ בגליל לאדמיר יצ"ו, הקטן נפתלי הירץ באמ"ו הגאון המפורסם צבי הירש זצ"ל החונה בק"ק קוואלא ואגפיה יצ"ו, הקטן חיים סג"ל לאנדא מאפטא, הקטן נחמן בא"א מוה' אברהם זצ"ל מקוואלי, נתן בהרב מוהר"ר לוי זצ"ל ה"ה הכ"מ, הצעיר מרדכי בא"א ה"ה המפורסם מ"ו אליעזר ליפמן ז"ל ה"ה, הקטן חיים באמ"ו המנוח מוהר"ר מנחם זצ"ל ה"ה מצאנזו, הקטן נפתלי באמ"ו מ' משולם פייבש ז"ל מרגליות, הקטן משה מאוסטרא היושב בקלויז דק"ק בראד.
— ספר "התאבקות" לרבי יעקב עמדין.
בי"ב בניסן תקי"ג, העיד רבי נתן בן רבי לוי בפני ראשי הקלויז, רבי חיים סג"ל לנדא, רבי חיים צאנזר, ורבי נפתלי מרגליות, על הספר "ואבוא היום אל העין" שיוחס לרבי יהונתן אייבשיץ, שהוא מלא מינות וכפירה. והם חתמו על הדברים לאישור.
חכמי הקלויז והגט מקליווא
בעשרה בטבת תקכ"ח, יצאו חכמי הקלויז לחזק את כשרותו של הגט שסידר רבי ישראל ליפשיץ מקליווא, כנגד רבני פרנקפורט המערערים, בכרוז מטעם רבני פולין שרוב החותמים בו היו חכמי הקלויז. והם:
"כ"ד הרבנים המאורות הגדולים גאוני הזמן, הנמצאים כעת פה ביומא דשוקא, ובראשם כבוד הגאון אב"ד ור"מ דפה ק"ק בראד. נאום הק' יוסף שצק"ש מבראד חונה פה ק"ק הנ"ל, הק' חיים סג"ל לנדא, הק' חיים מצאנז, יהושע בלא"א מהור"ר צבי זצ"ל, הק' נפתלי מרגליות מבראד, הק' מנחם מענדל בהרב מו' אפרים זלמן מזאלקווי', הק' אברהם אריה ליב בן מהורר"ש כ"ץ ז"ל, ה"ה מבראד, ונאום הק' נפתלי הירץ החונה פה ק"ק דובנא רבתי יצ"ו, ונאום דוד הוא הקטן טעבלה בהאב"ד מבראד חו' בק"ק הארחיב יצ"ו".
פסק דין זה נשרף ברחובה של עיר בפרנקפורט, באדר תקכ"ח כמחאה על כבוד רבני העיר.
חכמי הקלויז והחסידות
יחסם של חכמי הקלויז לחסידות היה מסויג ושנוי במחלוקת, באופן רשמי הצטרפו חכמי הקלויז לחרם נגד החסידות שהוכרז בשנת תקל"ב גם בברודי, לאחר שהוכרז קודם לכן בוילנה, ראשי קהילת וילנה שלחו לקהילת ברודי איגרת עידוד למלחמה בחסידות, ומול ביתו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב מחכמי הקלויז שהיה מראשי החסידות, אף שרפו כתבים חסידיים. ספר הפולמוס כנגד החסידות זמיר עריצים וחרבות צורים אף הוא נדפס באלקסניץ הסמוכה לברודי.
לאחר הכרזת החרם בברודי, שלח רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג, שהוערך גם בקרב מתנגדי החסידות למרות היותו חסיד בעצמו, מכתב הגנה על החסידות לראשי הקהילה. לא ידוע האם היה למכתב השפעה כל שהיא, או אם נתקבלה תגובה[10].
ראשי חכמי הקלויז כמו רבי יחזקאל לנדא ורבי חיים צאנזר ידועים כמתנגדים לחסידות באופן מוצהר, אלא שעדויות רבות מצביעות על כך שבשנותיה הראשונות של החסידות, התקיימו קשרים בין ה"חסידים" של הקלויז כפי שכונו לחסידי הבעל שם טוב, לפני שהתפשטה והיתה לתנועה המונית.
על פי מסורות חסידיות, ניסה הבעל שם טוב למשוך אליו את רבי חיים צאנזר אותו העריץ מאוד[11] אך ללא הצלחה, רבים אחרים מחכמי הקלויז כן הצטרפו לחסידות[12]. בין אלו שהיו בעצמם לחסידים: רבי אברהם גרשון מקיטוב[13], רבי יצחק מדרוהוביטש ובנו רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, רבי לייב פיסטינר, רבי שבתי מרשקוב, רבי נחמן מהורדנקא, רבי חיים אלסקר, רבי אהרן משה מגזע צבי.
גם רבי משה אוסטרר, תלמידו המובהק של רבי חיים וממשיכו כראש חבורת המקובלים בקלויז, נפגש עם הבעל שם טוב, ולפי המסורה היה "מהאהובים של הבעל שם טוב". רבי אפרים זלמן מרגליות גם הוא קשר קשרים הדוקים עם גדולי החסידות.
כן ידוע כי הבעל שם טוב תמך כספית בכלכלתם של תלמידי הקלויז.
ראו גם
קישורים חיצוניים
ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.
- נתן מיכאל גלבר, "הקהלה ורבניה-מגידים-חכמי הקלויז-קדושים", בתוך: ערים ואמהות בישראל, חלק ו', ירושלים תשט"ו, עמ' 62-73. באתר אוצר החכמה
- הרב נפתלי פלינטשטיין, "הקלויז בברודי וחכמיו", בתוך קולמוס (המוסף התורני של משפחה), גליון 093, ירושלים תשע"א, עמוד 10, באתר אוצר החכמה.
- הרב יחזקאל סלומון, "חכמי הקלויז דבראדי והבעש"ט", בתוך נחלת צבי, קובץ י', בני ברק תשנ"ד, עמוד ס"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
הערות שוליים
- ^ לא ידוע עד איזו שנה בדיוק פעל הקלויז (בשנת תקפ"ט עדיין מוזכרים חכמי הקלויז כבעלי משקל תורני במסגרת מחלוקתם של רבי אלעזר לנדא ורבי שלמה קלוגר [ספר "שבעה עינים" דף מז.]), אך ככל הנראה הוא לא נסגר רשמית מעולם, אלא הלך ודעך עד שהסתיים, ניתן לשער שעם פטירתו של רבי חיים סג"ל לנדא (בגיל מאה) בשנת תקנ"ז (ייתכן גם שנחלש מחמת זקנה כמה שנים לפני כן), הופסקה התמיכה הכספית בלומדים, ומאז החל הקלויז לרדת מגדולתו עד שנסגר כליל.
- ^ בספר "ערים ואמהות בישראל" חלק ו', הובאה גם דעה שלמעשה הקלויז במתכונת מוקדמת פעל משנת ה'תפ"ב.
- ^ שו"ת נודע ביהודה יורה דעה סימן צו.
- ^ דברי ידידות בפתח שו"ת "נודע ביהודה".
- ^ הקדמה לספר עולם הגדול.
- ^ הרב נפתלי פלינטשטיין, "הקלויז בברודי וחכמיו", בתוך קולמוס (המוסף התורני של משפחה), גליון 093, ירושלים תשע"א, עמוד 13, באתר אוצר החכמה; וכן אצל שלום חיים פרוש, אור יקרות, ירושלים תשנ"ח, חלק א', עמוד רד.
- ^ משה חלמיש בקובץ 'סיני' קי"ד.
- ^ הרב נפתלי פלינטשטיין, "הקלויז בברודי וחכמיו", בתוך קולמוס (המוסף התורני של משפחה), גליון 093, ירושלים תשע"א, עמוד 13, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי יעקב עמדין כתב מאוחר יותר בספרו כי רבי יצחק הלוי הורוביץ חתם על כתב החרם נגד רצונו, בלחצו של רבי אריה לייב מאמסטרדם וחזר בו לאחר מותו של רבי יהונתן.
- ^ מרדכי וילנסקי "חסידים ומתנגדים".
- ^ הבעל שם טוב החשיב מאד גם את רבי יחזקאל לנדא ורבי זלמן פרלס.
- ^ גם רבי חיים עצמו בא בקשרי שדוכין עם רבי יעקב יוסף מפולנאה שמזכירו בספריו, בנו רבי צבי היה חתנו של רבי יעקב יוסף, ורבי יחזקאל לנדא מזכיר בספריו את רבי לייב פיסטינר, ורבי חיים אלסקר, ואף נתן המלצה לרבי נחמן מקוסוב, רבי שבתי מרשקוב מובא בסידור ר' אשר.
- ^ יש הטוענים כי עלה לא"י לאחר שראה שלא יצליח להשפיע על חבריו לטובת החסידות בכדי להימנע ממחלוקות.
של טקסט זה לפני הופעתו בערך זה