רבי שמואל לנדא
 | |
| לידה |
1750 ה'תק"י יאמפאלא, האיחוד הפולני-ליטאי |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 1834 (בגיל 84 בערך) כ"ח בתשרי תקצ"ה פראג, ממלכת בוהמיה |
| מקום פעילות | בוהמיה |
| רבותיו | הנודע ביהודה |
| תלמידיו | שמואל הולדהיים, אברהם כהן |
| חיבוריו | שו"ת שיבת ציון |
רבי שמואל סג"ל לנדא (ה'תק"י, 1750- כ"ח בתשרי תקצ"ה, 31 באוקטובר 1834), היה בנו של הנודע ביהודה ויורשו כראש בית הדין בפראג וראש הישיבה בה במפנה המאה ה-19. היה פוסק הלכה ומחבר תורני, כתב חלק מתשובות אביו והוציאם לאור לאחר פטירתו, במהדורה שנייה של הספר נודע ביהודה.
ביוגרפיה
נולד ביאמפול, בנו השני של רבי יחזקאל סג"ל לנדא - הנודע ביהודה, שכיהן כרב העיירה. בהיותו בן 5 עברה משפחתו לפראג, שם נתמנה אביו לכהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו. נשא את הינדכה, בתו של רבי אורי פייבל (פייביש) היילפרין רבן של קעלין וליסא, ונכדת רבי שמואל הילמן היילפרין רבה של מץ. לאחר נישואיו התגורר בפראג. לעת זקנותו של אביו, מינהו אביו למלא את מקומו בתפקידיו כרב העיר וכראש הישיבה, עד לפטירת אביו המשיך לכתוב את תשובותיו ולאחר פטירתו הוציא לאור את המהדורה השנייה של הספר 'נודע ביהודה' כשחלק מתשובותיו מובאים בספר. הוציא לאור את תשובותיו בשו"ת "שיבת ציון", בו הוא מתמקד בביאור תשובות אביו. הגהותיו לספר שער המלך נדפסו במהדורת מכון ירושלים של ספר זה.
לאחר פטירת אביו מילא את מקום אביו כראש בית הדין בפראג אך מאז פטירת אביו לא התמנה אב"ד רשמי לעיר. למינוי התלווה סכסוך ארוך עם רבי ברוך ייטלס שקידם עצמו כמועמד לאב"ד פראג. במהלך הסכסוך האשים הרב לנדא את ייטלס בגניבה ספרותית מדרשותיו[1]. הרב ייטלס מצדו הגיב בפרסום ספר בעילום שם נגד הרב לנדא, הספר "האורב" (סלוניקי תקנ"ה) מציג שני קונטרסים - "פלוגתיה דשמואל", המציג את עמדתו של הרב לנדא, ו"תיובתיה דשמואל", המשיב על טענותיו[2]. המריבה נסובה בפומבי על מינויים של שני דייני העיר האחרים, רבי יעקב גינצבורג מחבר "זרע יעקב" ורבי מיכאל בכרך מחבר "ערוגת הבושם" כדיינים עצמאיים שאינם כפופים למרות ראש בית הדין. עם שוך הסכסוך חזרו השלושה לשתף פעולה בהנהגת הקהילה היהודית בפראג.
בתק"ס פרץ עימות קשה עם קהילת הפרנקיסטים הגדולה שחיה בעיר כמעט בגלוי ושסרה למרותה של ה"נביאה" השבתאית רייזל איגר. בשיאו הושלכו לזמן מה הרב לנדא והדיין אלעזר פלקלס, שתקפו את אויביהם קשות, לבית האסורים.[3]
נפטר בכ"ח תשרי תקצ"ה ונקבר בבית העלמין היהודי בפראג-ז'יז'קוב.
משפחתו
- בנו, רבי יוסף סגל לנדא מפראג.
- בנו, משה סגל לנדא מאומן (נזכר בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת יו"ד קצ"ה קצ"ו קצ"ז ועוד).
- בתו, יראת. נישאה לרבי ליפמאן בן רבי יעקב מפראג.
- בנו, יחזקאל.
לקריאה נוספת
- הרב יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיוטרקוב תרצ"ד. עמ' צה-צט.
קישורים חיצוניים
- יוסף מנחם וויס, ציון המצויינת - קברי הנודע ביהודה ומשפחתו, אייר תשנ"ג, באתר היברובוקס
- דוד הלחמי, רבי שמואל לנדא (בעל שו"ת „שיבת ציון”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- תמונת מצבת קברו
- "לנדא, שמואל בן יחזקאל", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מידע על רבי שמואל לנדא בקטלוג הספרייה הלאומית
- ספריו
- שו"ת שיבת ציון, סדילקוב תקצ"ד, באתר היברובוקס
- שו"ת שיבת ציון, ורשה תרע"ג, באתר היברובוקס
- דרוש הספד על פטירת אדונינו הקיסר האדיר הגדול החסיד הרחמן לעאפאלד השני ז"ל, הספד על פטירת לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", שנשא בק"ק פראג בבית הכנסת מייזל, פראג תקנ"ב, באתר אוצר החכמה
- דרשה שלו לחג הסוכות, בסוף הספר שני עפרים של ר' צבי הירש ברודא, פראג תקפ"ו, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ ראו: נודע ביהודה (מהדורה תנינא) או"ח סי' צא: "ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו במה שהי[ה] בכח השגתו לתפוס". כוונתו לדברים שנדפסו ב"טעם המלך" בהלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג.
- ^ פנחס חנניהו ארגוזי די סילוא (שם בדוי), ספר האורב, שאלאניקי תקנ"ה, באתר היברובוקס.
- ^ Hillel J. Kieval, Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands, University of California Press, 2000. עמ' 243.
32965887שמואל לנדא