כיסוי ראש לנשים (הלכה)
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
כיסוי ראש הוא חיוב הלכתי על נשים יהודיות שנישאו לכסות את שיער ראשן. לכיסוי הראש מקובל להשתמש במטפחת ראש, כובע או פאה נכרית. בעבר, במיוחד ביהדות ארצות האסלאם, נהגו גם הרווקות לכסות את ראשן, אך כיום אין כמעט הנוהגות כך.
ישנן נשים שאינן מקפידות לכסות את ראשן בקביעות, אך נוהגות כך בבית הכנסת ובאירועים דתיים וחשובים אחרים[1].
דת משה ודת יהודית
ערך מורחב – עוברת על דת משה ויהודית
בתורה ובחז"ל
מקור דין זה במשנה במסכת כתובות[2] המונה את הנשים שאיבדו את זכותן לקבלת תשלום הכתובה בעת גירושיהן, ביניהם אשה היוצאת למרחב הציבורי "פרועת ראש". ”ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית”. בתלמוד שם מבוארת החלוקה הבאה:
- דת משה: מידת החיוב מהתורה.[דרוש מקור: איפה?] אשה ההולכת ללא כיסוי ראש כלל נחשבת לעוברת על 'דת משה', ואיסורו מהתורה. איסור זה לומד התנא דברי רבי ישמעאל ממשמעות הפסוק לגבי סוטה המחייב את הכהן לגלות את ראש האישה טרם השקייתה. מכאן הוא לומד שהתורה רואה בפריעת הראש מעשה חמור שעל נשות ישראל להימנע ממנו. ”ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב: ופרע את ראש האשה[3] ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש”. על פי הגמרא, די בכיסוי האוסף את השיער, כמין רשת ('אפילו קלתה שפיר דמי') כדי לצאת ידי חובת ציווי התורה.
- דת יהודית: מידת חיוב מחמירה יותר הנובעת ממנהג ישראל. אשה ההולכת עם כיסוי ראש חלקי עוברת על 'דת יהודית', כלומר אמנם אינה עוברת על איסור תורה, אך חורגת מההתנהגות המקובלת בציבור היהודי על פי המסורת[4][1].
בספרי ההלכה
דין זה הובא בספרי ההלכה ”לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש, אחת פנויה ואחת אשת איש[5]”. לדבריהם, חיוב התלמוד בכיסוי ראש הוא גם לנשים פנויות או לנערות, וכן נהגו ביהדות תימן. אולם ברוב המקומות לא כיסו הרווקות את ראשן, וכך הוא המנהג כיום. מקור להיתר הוא מדברי המשנה[6] המתארת כלה לפני חתונתה ההולכת ללא כיסוי ראש[7]. רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר[8] סבור שיש לנערות ופנויות ללכת רק עם שיער אסוף, אך רוב הפוסקים חלקו עליו והתירו זאת, כשהם מפרשים את דברי הרמב"ם והשולחן ערוך "אחת פנויה ואחת אשת איש" כהתייחסות לגרושה ואלמנה ולא לרווקה.
דאורייתא, דרבנן, או מנהג
לשיטת רוב ככל פוסקי ההלכה, כיסוי הראש הוא מצווה מדאורייתא, ולפיכך החיוב קיים לעולם, ואינו משתנה לפי המנהג והמקום. הם מסתמכים על דברי הגמרא, "דאורייתא היא"[9]. אבל רבי ישראל איסרלן בספרו תרומת הדשן[10] כותב כי לדעת הרמב"ם המצוה היא מדרבנן, והוא מפרש את דברי הגמרא "דאורייתא היא" שהכוונה היא לרמז מן התורה. רבי עובדיה יוסף הביא דוגמאות נוספות לכך, שהמילים "דאורייתא היא" אינן מוכיחות שמדובר באיסור דאורייתא[11], אך הסיק לבסוף כי כיסוי הראש הוא מצווה מדאורייתא.
גם באחרונים יש דעות בודדות הסוברות כי חיוב כיסוי הראש הוא מדרבנן. ביניהם ניתן למצוא את הרב יוסף ניסים בורלא[12], והרב יוסף משאש שהסיק כי כיסוי הראש מקורו במנהג המוזכר בתורה, ואינו חיוב מדאורייתא או דרבנן, ולפיכך הוא משתנה כפי מנהג המקום. הרב משאש הסתמך על פרשנות[13] הקובעת כי כל האיסור נבע מהנורמה שאשה שהולכת ללא כיסוי ראש נחשבת כמבוזה ופרוצה, ולכן כיום, שהנורמה שונתה, מותר[14]. במקום מושבו בתלמסאן שם כיהן כאב בית הדין, חשב כי המנהג התבטל בכל העולם[15], ולפיכך פסק הלכה למעשה לזוג שעמדו להתגרש, כי האשה אינה חייבת לכסות את ראשה. עם זאת, מדובר כאמור בדעת מיעוט, ולדעת רוב הפוסקים כיסוי הראש הוא חיוב מדאורייתא.
כיסוי מפאת דברים שבקדושה
- ערך מורחב – לא יראה בך ערוות דבר
הגמרא במסכת ברכות[16] דנה באיסור אמירת "דברים שבקדושה", כגון קריאת שמע, בזמן חשיפה למראות או קולות שעלולים לעורר הרהור עבירה. בין היתר, נקבע שם בקצרה כי "שער באישה ערווה", כלומר שיער האישה נחשב לצורך העניין לדבר שעלול להביא להרהור עבירה. לפיכך אסור לגבר ללמוד תורה, לקרוא קריאת שמע או לומר שאר דברים שבקדושה כנגד שיער גלוי של אשה, כמו נגד מראות לא צנועים אחרים. דין זה תקף לכל גבר בכל זמן, אפילו בעלה של האישה. אולם במשך השנים חיו יהודים במקומות שבהם נשים לא נהגו לכסות ראשן, ולכן היו פוסקים שקבעו שאין איסור לקרוא קריאת שמע כנגד שיער של אישה[17][18] מכיוון שכבר אין חשש שיביא להרהור עבירה.
ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי כיסוי ראש לרווקות בעת תפילה ולימוד תורה. רוב הפוסקים האשכנזיים מצאו סיבות שלא לדרוש מרווקות כיסוי ראש, אולם יש מהפוסקים הספרדיים אשר דורשים מבנות לכסות את ראשן בעת תפילה, אמירת ברכות ולימוד תורה. כך פסק הרב עובדיה יוסף[19], ובחלק מבתי הספר של רשת בני יוסף נוהגות כפסקו. בבתי הספר שבנשיאותו של הרב מאזוז מקפידים שהילדות תכסינה את ראשן בשעת תפילה ולדעתו אין הבדל בין בנות לבנים בדרישה לכיסוי ראש[20].
שיעור הכיסוי הנדרש
ישנם דעות ומנהגים שונים בין הקהילות היהודיות השונות בעניין סוג וגודל הכיסוי הנדרש ואורך השיער שניתן להשאיר מחוץ לכיסוי, אם בכלל. בגמרא[21] מובא שאסור לומר דברים שבקדושה כנגד "טפח באשה", כלומר טפח חשוף מגופה, וכנגד "שער באשה". ישנה מחלוקת האם השיעור של טפח נאמר גם לעניין שיערה, או לעניין גוף האישה בלבד. לפי האפשרות האחרונה, נכתבו פסיקות שונות מאוד בנוגע לשיעור הרלוונטי לאיסור השיער. יש שפסקו שהאיסור אפילו על פחות מטפח ויש שפסקו שאפילו יותר מטפח מותר כל עוד רוב השיער מכוסה.
לפי פסיקת הרמב"ם והשולחן ערוך, יש לכסות את כל הראש. לעומת זאת, שיער היוצא מחוץ לכיסוי, הנקרא "שיער שחוץ לצמתה", הותר על ידי הרשב"א וראשונים נוספים. מנהג זה היה נפוץ בעבר בארצות המזרח, והדבר נדון בתשובת מהר"ם אלשקר. כיום רוב הפוסקים מגבילים את אורך השיער המותר מחוץ לכיסוי. מנהג זה קיבל תוקף הלכתי על ידי הרב עובדיה יוסף והרב משה פיינשטיין שהתירו בדיעבד לגלות כטפח מרובע (=שתי אצבעות) בקדמת הראש.
בציבור החרדי מקובלת השיטה המחמירה שמחייבת כיסוי מלא, ובחלקים מהציבור החסידי יש אף נשים שמגלחות כליל את שיער ראשן לאחר נישואיהן כדי לוודא שלא יצא אפילו מעט שער מהכיסוי. מנהג זה מושפע מהנהגה של אישה בשם קמחית המוזכרת בתלמוד ובמדרשים[22], עליה מסופר שאפילו קורות ביתה מעולם לא ראו את קלעי שערה.
כיסוי הראש בפאה נכרית
שימוש בפאה נכרית ככיסוי ראש מעורר מחלוקת הלכתית. ישנן דעות הסוברות כי פאה נכרית שווה לכיסוי ראש רגיל, בעוד דעות אחרות רואות בפאה פתרון עדיף על כיסויי ראש אחרים, ודעות אחרות רואות בפאה דבר שאינו יכול לשמש כלל ככיסוי ראש.
הדעה המתירה
המתירים את השימוש בפיאה ככיסוי ראש מתבססים על דברי המשנה במסכת שבת, ”יוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר”, משנה העוסקת באיסור הוצאה מרשות לרשות. המשנה קובעת כי יציאת נשים מביתן כשלראשן פאה נכרית מותרת בשבת, על פי הכלל שתכשיט הצמוד לגוף מותר. בספר שלטי הגיבורים דייק מכאן כי דווקא בנוגע לאיסורי שבת עולה שאלת האיסור בפאה נכרית, אבל שימוש בפיאה ככיסוי ביום חול מותר.
כמו כן, מדברי ראשונים רבים עולה כי הפאה הנוכרית המוזכרת במשנה שימשה כתכשיט, ועל כן אין מניעה לשיטה זו שהפאה תהיה הדורה ויפה[23][24].
בין הרבנים המתירים שימוש בפאה נוכרית ככיסוי ראש נמנים הרמ"א[25], המשנה ברורה[26], רבי משה פיינשטיין[27], החזון איש[28] ועוד, גם מקרב רבני יהדות המזרח יש המתירים, מהם: רבי בן ציון אבא שאול[29], רבי שלום משאש[30], והרב יוסף קאפח[31].
בקרב המתירים בולטת דעתו של הרבי מליובאוויטש רבי מנחם מנדל שניאורסון שטען שכיסוי הראש בפאה עדיף על כיסוי במטפחת[32], וביקש והציע פעמים רבות שנשים תלכנה רק עם פאה מחוץ לביתם[33].
הדעה האוסרת
הדעה האוסרת מבוססת על פרשנות הערוך ל'קפלטין' המוזכר בתלמוד ירושלמי[34] ככיסוי אסור. כך נאמר בירושלמי: "היוצאה בקפליטין למבוי, יש בה משום יוצאה וראשה פרוע" ופירש הערוך ”קפליטין בלשון רומי, שיער ותלתלים ופיאה נכרית”
טענות נוספות הועלו משום פריצות, הרהור או מראית עין, מפני שהפאה דומה מדי לשיער טבעי ואף עלולה להיראות כשיער טבעי בפני אנשים זרים, סיבה הפוסלת אותה משימוש ככיסוי ראש. בשיטה זו החזיקו הרב שמואל יהודה קצנלבוגן בספרו י"ב דרשות, רבי עובדיה יוסף[35] וכן כתב היעב״ץ, הגאון מווילנא, שות באר שבע, חתם סופר ועוד[36]. הראשון לציון הרב יצחק יוסף (בנו של הרב עובדיה יוסף) הביא ב״קונטרוס על פאה נכרית״, יותר משלושים רבנים שאוסרים, רובם מעדות המזרח.
על הראיה שהובאה ממסכת שבת משיבים המתנגדים כי הפאה הנכרית המוזכרת במשנה שונה במראה משיער טבעי באופן ניכר בבירור, בניגוד לפאה נוכרית מודרנית שעלולה בקלות ליצור רושם של שיער טבעי. להסבר זה נמצאו סימוכין בדברי התוספות[37], תירוץ נוסף מובא בפוסקים, שבמשנה במסכת שבת מדובר על פיאה שנועדה לעבות את שיער האשה ומדובר שם שמניחים את הפיאה מתחת לכיסוי ראש. עם זאת, מפאת הצורך של גרושות ואלמנות צעירות להתחתן מחדש, גם מבין האוסרים יש שהתירו לנשים אלו חבישת פאה.
המנהג כיום בציבורים השונים
ברוב הציבור החרדי ליטאי ובחסידויות שמקורן מפולין ובלארוס (כגון חסידות גור וחסידות חב"ד) נוהגות הנשים ללכת עם פאה נכרית. בחסידויות שמוצאן מהונגריה (כגון חסידות בעלז, חסידות סאטמר) ורומניה, נוהגות הנשים לחבוש על הפאה כובע. בציבור הדתי לאומי ובקהילות היישוב הישן בירושלים, חובשות הנשים מטפחות לכיסוי ראשן.
בציבור החרדי הספרדי ישנן נשים ההולכות במטפחת או כובע בהתאם לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף, אך ישנן גם נשים רבות החובשות פאה[38]. ישנם גם ראשי ישיבות ספרדיות המורים לתלמידיהם כי על נשותיהם להשתמש בפאה[39].
על רקע המחלוקת קיימים גורמים הפועלים להפסקת השימוש בפאה נכרית. בכמה ערוצי קודש מקדישים חלק ניכר מהשידורים על מנת לעודד נשים לעבור מפאה נכרית לכיסוי ראש אחר[40], וכן מופצים פשקווילים רבים באזורים חרדיים המתריעים על האיסור לכאורה בפאה נוכרית ככיסוי ראש.
בחסידות חב"ד מקפידות הנשים על כיסוי ראשן דווקא בפאה נכרית, זאת על פי הוראתו של הרבי מחב"ד[41].
מיעוט בקרב הנשים בציבור הדתי לאומי האשכנזי, בעיקר מבוגרות יותר חובשות פאה[1], כאשר אצל הנשים הצעירות מדובר בתופעה חדשה יחסית המסוקרת בתקשורת[42].
אירוע מפורסם שנקשר בעניין הפאות הנוכריות אירע בשנת ה'תשס"ד (2004), אז נפוצה ידיעה בקרב הציבור החרדי ששיער הפאות הנכריות מגיע בחלקו מהודו, שם נתרם השיער כחלק מפולחן עבודה זרה ולכן אסור לשימוש. בתקופה זו אסרו רבים על חבישת אותן פאות שנחשדו שמוצאן מהודו, ובקרב הציבור התפשטה תופעה של שריפת פאות, מכיוון ש"עבודה זרה טעונה שרפה". בעקבות אותה פרשה קיים כיום פיקוח על שיווק הפאות על מנת לוודא שאין שיער שמקורו בעבודה זרה[43].
סגנון הפאות המותרות
חלק מפוסקי ההלכה בדורות האחרונים סייגו את ההיתר לשימוש בפאה נכרית, וטענו כי רק פאה במראה פשוט ומוקפד מותרת, בעוד פאה נוכרית במראה טבעי "מודרני" (תסרוקת פרועה וארוכה) אסורה בשימוש. בדעה זו מחזיקים רבי שמואל הלוי וואזנר ורבי יוסף שלום אלישיב. הנימוק העיקרי לדבריהם הוא האיסור על אישה למשוך תשומת לב יתרה, והיות שפאה במראה פרוע או בנפח בולט עלולה למשוך תשומת לב יתרה, יש לאוסרה בדומה לאיסור לבישת "בגד אדום". הדברים באו לידי ביטוי בתקנון שנוסח על ידי בית דין "משמר התורה"[44]. עם זאת, הרב משה שטרנבוך הביע את דעתו שקשה לנסח תקנונים בעניין זה[45].
ישנם פוסקים שסברו אחרת[46], ביניהם רבי שלום משאש, שכתב כי ”לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם”[47]. הרב יצחק עבאדי כתב כי ”בוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר”[48].כך גם דעתו של הרב יוסף קאפח הסבור שמותר לחבוש פאה ”יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות”[49].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "כיסוי ראש לנשים", באתר ויקישיבה
- הערך "פאה נכרית", באתר ויקישיבה
- שאלות ותשובות בנושא הפאה
- אסופת מאמרים בנושא כיסוי ראש, באתר ספריית אסיף
- ספר לקט שכחת הפאה, הרב שלום דב וולפא
- ספר חן וכבוד, הרב ליאור עזרן
- ספר ותשקוט הארץ, הרב יואל שילה
- כיסוי ראש האישה ופאה נכרית באנציקלופדיה היהודית באתר דעת
- אילן פוקס, עיון במשנתם של פוסקים בני עדות המזרח לכיסוי ראש - קריאה מחודשת, באתר קולך
- הדר גלרון ואמילי עמרוסי, פולמוס כיסוי ראש, באתר nrg, 9 בנובמבר 2004
- הרב אריה דוד וסרמן, כיסוי ראש לאשה בפאה נכרית, באתר "שטייגן"
- הרב שאול סילם, מעלת חבישת הפאה, סדרת שיעורים באתר מדיה הלכה
כיסוי ראש (הלכה), דף שער בספרייה הלאומית- דיון בפאות של ימינו מצד חשש עבודה זרה, באתר פורום לתורה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 סימה זלצברג, עוז אלמוג, שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי באתר אנשים ישראל, 2008.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ב עמוד א'
- ^ ספר במדבר, פרק ה', פסוק י"ח
- ^ מנהג צניעות שעל פניו אין מקורו בחיוב מהתורה, אלא לפי המקובל בין בנות ישראל
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה י"ז.שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"א
- ^ משנה, מסכת כתובות, פרק ב', משנה א'
- ^ ראבי"ה ע"ו; מרדכי פ; רא"ש לז
- ^ ספר מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ע"ה, סעיף א'
- ^ מסכת כתובות דף ע"ב עמוד ב
- ^ סימן רמ"ב
- ^ בשו"ת יחוה דעת חלק ה' סי' ס"ב
- ^ שו"ת וישב יוסף, יורה דעה סימן ב
- ^ רש"י כתובות דף עב עמוד א'. ד"ה אזהרה, המסביר את טעם האיסור בשני אופנים. לדעת הרב משאש שני ההסברים לא קיימים כיום
- ^ יוסף משאש, אוצר המכתבים, חלק ג, סימן אלף תתפ"ד, באתר היברובוקס
- ^ "ועתה כל הנשים יוצאות בריש גלי פרועי שער, זולת הזקנות הן שמכסין ראשן, ולא כולה, רק מניחין חלק גלוי מצד פנים" (מתוך תשובתו).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד עמוד א'
- ^ Eliezer Brodt, Two Editions of R. Chaim Berlin's Responsa: An Egregious Example of Censorship, Tradition sefarim Blog
- ^ ערוך השולחן, אורח חיים, ע"ה, ז'
- ^ יחוה דעת חלק ה' סימן ו' ובאוצר דינים לאשה ולבת (לרב יצחק יוסף פרק ט' הלכה כ"ג
- ^ אתר כיסא רחמים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד עמוד א' (ד"ה 'לאשתו ולק"ש')
- ^ הרב יוסף אלנקווה, מעשה קמחית, מתוך שו"ת מורשת
- ^ דברי הרמב"ם מופיעים בתשובתו של הרב אליהו לבנון ויספיש באתר היברובוקס
- ^ ראו גם תשובתו של הרב יוסף קאפחבאתר היידפארק
- ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ע"ה, סעיף ב'.
- ^ משנה ברורה, סימן ע"ה, סעיף קטן ט"ו.
- ^ אגרות משה חלק אבן העזר חלק ב', יב
- ^ (שסבר שלפעמים פאה מכסה יותר ולכן יש בה יתרון) כך נאמר "לפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער". דינים והנהגות מהחזון איש חלק ב', פרק ח' אות ט'
- ^ ראו שו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, ובהערות שם באתר היברובוקס, וכן כאן
- ^ תשובותיו של הגאון רבי שלום משאש בעניין פאה נכרית [1]
- ^ ראו תשובתו של הגאון רבי יוסף קאפח באתר היידפארק
- ^ שיחה לא' דראש־חודש אלול ה'תשי"ד, באתר Google Docs
- ^ ואף סירב לסדר חופה וקידושין לזוגות אם הכלה לא התחייבה לחבוש פאה נוכרית. שלום דובער וולפא, לקט שכחת הפאה, תשסא, עמ' 80
- ^ מסכת כתובות פרק ז הלכה ו
- ^ שו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה'. יהדות נט
- ^ הרב חיים הלברשטאם, והרב צבי הירש חיות. הרב נסים הכהן הביא ראיה מדברי רש"י על הפסוק בספר ישעיהו, פרק ג', פסוק ט"ז, שפאה נכרית אסורה.
- ^ ראו ציטוט וצילום הספרים באתר "פרידמן" ספרי קודש
- ^ מתוך כתבה בכיכר השבת:"ברשת החינוך של הרב עובדיה לא מצייתים לפסקים של מרן ונשים באות לעבודה עם פאות... עשרות נשים בתפקידי מנהלה, שכמחציתן חובשות פאות"
- ^ יוני גבאי, דוד החתן: "הגאווה הספרדית נחלשה, מוכרחים לחזק אותה", באתר כיכר השבת
- ^ שיער וכיסוי ראש של נשים במגזר החרדי
- ^ שטען כי אמנם הכיסוי במטפחת עדיף אלא שלא ייתכן במציאות שאשה תכסה את ראשה כהלכה באמצעות מטפחת (תורת מנחם כרך י"ב עמ' 188 ואילך (ניתן לראות כאן)). למען חיזוק הוראה זו יזם הרבי הקמת גמ"ח הלוואות עבור נשים המתקשות לרכוש פאה נכרית (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תתל"ב).
- ^ כתבה מתוך מגזין 'בשבע' ומגזין 'מקור ראשון'
- ^ דעת אנציקלופדיה יהודית, "נפלה עטרת ראשנו" - כתבה מפורטת באתר ערוץ7
- ^ ראו נוסח התקנון באתר 'שטייגן'
- ^ בשו"ת דת והלכה סימן א', ראו כאן
- ^ בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (תלמיד ה"ערוך לנר", חלק ב' סי' ל"ו): "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה", ובשו"ת "כרם שלמה" אורח חיים ע"ה המיישב את הגמרא בכתובות (סו:) ש"נתעטפה בשערה" מדבר על פאה נכרית
- ^ בשו"ת תבואות שמש חלק אבן העזר סימן קל"ח, ראו כאן
- ^ בשו"ת אור יצחק חלק אבן העזר סימן ג', ראו כאן
- ^ ספר ברכת משה, הלכות ברכות פרק א' סעיף מ"ב בהערה.
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • נישואים • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה (לידה) • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה | |
| טהרת המשפחה | נידה • דם בתולים • דם חימוד • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה | |
| צניעות | איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
36414097כיסוי ראש לנשים (הלכה)