הרהורים רעים
בהלכה, הרהורים רעים (גם הרהורים אסורים), הם מחשבות על תשוקה גופנית אסורה. ישנו איסור להביא את עצמו לידי מחשבות אלו. חז"ל אף אסרו לעשות מעשים או לראות דברים שונים שיכולים להביא לידי הרהור.
מקור ההלכה
האיסור מבוסס על שתי דרשות מפסוקי התורה:
- ”'ולא תתורו אחרי לבבכם' - זו מינות, ...'ואחרי עיניכם' - זו זנות” (ספרי על במדבר טו לט) - על דרשה זו, המשמשת גם כמקור לאיסור הסתכלות בערווה, מבוסס איסור הרהור עבירה.
- ”ונשמרת מכל דבר רע מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה” (כתובות מו א) - דרשה זו אוסרת הרהורים שעלולים לגרום הוצאת זרע לבטלה, אף ללא מחשבה על עבירה.
ישנה מחלוקת האם דרשה זו היא דרשה גמורה והאיסור דאורייתא[1] או שהדרשה היא אסמכתא בלבד והאיסור דרבנן.[2]
איסורים נלווים
מחשש זה של הרהור אסור, נובעים מגוון רחב של איסורים והנהגות בדיני צניעות, וכפי המופיע, לדוגמה, ברמב"ם:
”אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור... ולא יסתכל בבהמה ובחיה ועוף בשעה שמזדקקין זה לזה... אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה אפילו להסתכל בבגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור שלא יבוא לידי הרהור... ואסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו שלא יבוא לידי הרהור ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו שמא יבוא לידי הרהור ואם השתין מים לא יאחוז באמה וישתין ואם היה נשוי מותר ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו.” (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא).
מחמת חשש זה של הרהורים, אף מחויב אדם לישא אישה, אף אם חשקה נפשו בתורה ביותר, ותורתו אומנתו, וכפי שכתב הרמב"ם:
”מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושוגה בה כבן עזאי ודבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון. והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבוא לידי הרהור.” (רמב"ם הלכות אישות טו ג)
בתלמוד[3] מובא שלאחר מלחמת מדין על אף שלא חטאו בבנות מדין, אמרו בני ישראל למשה שעליהם להקריב קורבן, בטענה ש"אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו".
הרהור עבירה
הרהור עבירה הוא מונח של חז"ל, שמשמעותו מחשבת זנות וניאוף. המונח מופיע בין היתר בדרשת הפסוק[4]: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ודרשו חכמים: "אחרי עיניכם" - זה הרהור עבירה.[5]
הרהורי עבירה קשים מעבירה
המונח הרהורי עבירה, מוזכר במימרה מפורסמת: "”הרהורי עבירה - קשים מעבירה” (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ט עמוד א').
בטעם הדבר נחלקו הראשונים. רש"י מפרש: "תאוות נשים קשה להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה", כלומר מפרש קושי כנזק רפואי. ואילו הרמב"ם[6] מפרש: "מפני שהחוטא בהרהור חוטא בשכל, במבחר מדותיו, ואינו דומה מרי של עבד פחות למרי של שר גדול".
רבי חסדאי קרשקש מפרש בספרו אור ה' במאמר על הבחירה שב"הרהור עבירה" הכוונה להחלטה לעשות עבירה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרהורי עבירה באתר בית אבי חי
- הרהור עבירה באתר "שומרי ברית קודש".
- הרהור עבירה באתר ויקישיבה
- "האם מותר לאדם להרהר באשתו", שו"ת באתר "דין".
הערות שוליים
- ^ למשל בתוספות עבודה זרה כ ב: "האי קרא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא". על פי המופיע במתיבתא כתובות חלק ג' ילקוט ביאורים עמוד קלז זאת גם דעת רמב"ן ור"ן בחולין לז:, סמ"ג (ל"ת קכו), סמ"ק מצווה כד, רבינו יונה גירונדי (שערי תשובה ג מ, איגרת התשובה יא), ורבי שמואל מפיורדא (בפירוש בית שמואל כא ב)
- ^ כך מובא במתיבתא שם בשם חיים עוזר גרודזנסקי בשו"ת אחיעזר חלק ג סימן כד אות ה בדעת הרמב"ם והשולחן ערוך. והוסיפו שם שכן משמע מדברי אליעזר ממיץ: "הזהירונו רבותינו שלא להסתכל בעריות ואסמכוה אקרא דונשמרת מכל דבר רע" (ספר יראים מצווה מה)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ד עמוד א'
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ט
- ^ כך בברייתא המובאת בברכות יב ב לעומת זאת בספרי על במדבר טו לט הנוסח הוא: "ואחרי עיניכם זו זנות"
- ^ מורה נבוכים חלק שלישי פרק ח
28608725הרהורים רעים