קול באישה ערווה
קול באישה ערווה (או בקיצור קול באישה) הוא איסור בהלכה לגבר לשמוע קול (זמר) אישה זרה לו, מטעמי צניעות ("זרה" - כלומר, להוציא את קרובותיו, ואת אשתו).
מקור הדין
מקור להלכה זו נמצא גם בתלמוד הבבלי וגם בירושלמי, שניהם מאותו אמורא כאשר קיימת אסמכתא שונה לדבריו. בתלמוד בבלי[1] נאמר: ”אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר "כי קולך ערב ומראך נאוה".[2]” ואילו בתלמוד ירושלמי[3] נאמר: ”שמואל אמר: קול באשה ערוה, מה טעם? "והיה מקול זנותה ותחנף הארץ" וגו'[4].” למרות הגישות השונות של הבבלי והירושלמי, התוצאה היא אחת, כאמור: איסור לשמוע קול שירתה של אישה.
ההקשר התלמודי
הגמרא בבבלי מסבירה כי המושג "טפח באשה ערוה" נאמר בהקשר של קריאת שמע, כלומר, אסור לקרוא קריאת שמע ליד אישה שטפח מבשרה, במקום שנהוג לכסותו, מגולה. לעומת זאת, דברי רב ששת כי אין להסתכל אף באצבע קטנה של אישה לשם הנאה, מכוונים להקשר רחב יותר. אולם, לא ברור מתוך הגמרא באיזה הקשר נאמרו דבריו של שמואל לגבי קול באישה: האם מדובר באיסור מצומצם לגבי הלכות קריאת שמע בלבד, או שמא באיסור רחב בדומה להסתכלות אסורה.
בספר אור זרוע נפסק שאיסור קול באישה ערוה דומה לאיסור הסתכלות ואינו קשור לקריאת שמע. כדבריו פסקו הרשב"א, הרא"ש והרמב"ם[5]. לעומתם הראבי"ה והריטב"א פסקו כי האיסור נוגע רק לעניין קריאת שמע. בשולחן ערוך פסק כדברי הרמב"ם באופן כללי לגבי הנאה מנשים[6] אך כתב שוב לאסור שמיעת קול זמר אישה בזמן קריאת שמע, באופן שממנו נראה שאם זה בזמן אחר, לכאורה אין איסור[7]. ובמשנה ברורה[8] כתב על דבריו, כי שלא בשעת קריאת שמע מותר, אך לא אשת איש, כלל העריות, אישה נידה ואישה נכריה, כך שבפועל צמצם זאת לכדי אשתו בלבד ולבנות מתחת לגיל וסת.
באיזה קול מדובר
הרשב"א כתב[9], על פי גמרא במסכת קידושין[10], שהאיסור חל אפילו על קול דיבור שיש בו קירבה נפשית (קרוב דעת) כגון שאילת שלום, וכן כתבו עוד ראשונים[11]; אולם רוב הפוסקים[12] כתבו כי מדובר על קול זמרה בלבד.
מקור ההבחנה בין דיבור לשירה הוא בגמרא במסכת סוטה[13]: ”אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני נשי - פריצותא, זמרי נשי ועני גברי - כאש בנעורת. למאי נפקא מינה? לבטולי הא מקמי הא” (תרגום: אמר רב יוסף, גברים שרים ונשים עונות - פריצות, נשים שרות וגברים עונים - כאש בנעורת {סיבי פשתן יבשים}. מה המשמעות המעשית להבדל בין השניים? אם אין ברירה אלא לבחור מביניהם) רש"י שם מבאר שההבדל קשור לכך, שהעונים מקשיבים בתשומת לב לקול המזמרים, כדי לענות אחריהם בהתאם.
על פי עדות המרדכי בשם הר"א ממיץ, מתברר כי בתקופתו לא נזהרו מלעסוק בדברי קודש בשמיעת שירי נשים גויות[14].
קול אישה ברבים
הרב יחיאל יעקב וינברג נשאל[15] על ידי חברי תנועת הנוער ישורון בצרפת, האם מותר להם לשיר יחד במקהלת בנים ובנות. בתשובתו הוא כותב כי לדעת רוב הפוסקים הדבר אסור, כי אין הבדל בין שמיעה של מספר נשים לבין שמיעת קולה של אישה אחת, משום שנאמר בגמרא[16], שניתן להבחין בקול חביב גם בין קולות רבים, ואין להפעיל כאן את הכלל 'תרי קלי לא משתמעי' (שני קולות לא נשמעים, כלומר לא מובחנים) הנאמר רק לגבי תקיעת שופר.
אולם, הרב וינברג מספר כי בהגיעו לגרמניה, הוא שם לב כי גם בבתי החרדים האנשים והנשים מזמרים יחד זמירות שבת. וכששאלם על פי מי הם נוהגים כך, ענו לו כי כך פסקו להם הרב עזריאל הילדסהיימר והרב שמשון רפאל הירש. הרב וינברג מצדיק היתר זה, על פי דעות הראשונים הפוסקים שהאיסור חל רק כאשר השומע מתכוון ליהנות מקולה של האישה. בנוסף, השירה ביחד גורמת שלא ניתן יהיה להבחין בקולה של אישה מסוימת. למעשה, הרב ויינברג פסק להם כי יש להקל כדעת רבני גרמניה, במטרה לעורר את הבנים והבנות לאהבת התורה העם והארץ ולשמור אותם מהתבוללות. על פי פסק זה נהגו להקל גם בתנועת בני עקיבא, למשל בצוות הווי בני עקיבא.
הרב אליעזר יהודה ולדנברג[17] דחה את דברי הרב ויינברג, על פי האמור בסוגיית "קול באישה ערווה". לעומת זאת, יש שניסו להוכיח את פסיקתו של הרב ויינברג, וטענו כי על פי כמעט כל הפרשנים הראשונים בסוגיה זו, אין מקור ממנה לאיסור האמור[18].
שירה שלא לשם פריצות
ההבחנה בין שירי עגבים לשירה תמימה אינה מפורשת אצל הפוסקים הראשונים, אך משתמעת מהלשון 'ערווה' המופיעה בביטוי 'קול באשה ערוה'. על פי זה פסק רבי חיים חזקיהו מדיני[19] כי מותר לשמוע זימרת אישה אם אינו מתכוון ליהנות מקולה. אולם הוא ציין כי לכתחילה ראוי להחמיר גם במקרה זה.
ראש ישיבת הקיבוץ הדתי הרב דוד ביגמן, כתב כי ניתן להבחין בין שירה אסורה למותרת על פי המילים, הלחן, הסגנון המוזיקלי, הלבוש ושפת הגוף[20].
הרב אהרון סולובייצ'יק פסק כי אין איסור לשיר בציבור כשהבנים שרים יחד עם הבנות, משום שמדובר בשירה "תמימה" שלא לשם פריצות, והשווה זאת להסתכלות באישה שלא לשם איסור[20]. הרב משה פיינשטיין, שפסק שאין איסור הלכתי בהנאה מקולה של פנויה טהורה, אלא הבעיה היא בהרהור, התיר בהקשר מקהלת בית ספר לשמוע קול של בנות מגיל 11 ומטה, כי במקרה כזה לא מצוי הרהור עבירה[21], אך היו שהסתייגו מהקלה זו כמו הגרא"ד הורוויץ[22].
היו שרצו לטעון כי ניתן להוכיח שמותר לאישה לשיר שיר בפני גברים מהדוגמה של מרים הנביאה, ששרה לפני עם ישראל לאחר קריעת ים סוף[23]. אולם, בדברי הפרשנים מבואר שאין לראות במעשיה של מרים תקדים הלכתי להתנהגות בתנאים רגילים מכמה סיבות. הסבר אחד הוא שההתעלות הרוחנית של שירת הים הייתה מעין עולם הבא, בו אין חשש יצר הרע. כך הבין רבי מנחם עזריה מפאנו (1548-1620): ”דהא לשירה כיונה היא וליכא קפידא בכל גוונא, כי יצה"ר בההוא עלמא ליכא” (תרגום: שהרי לשירה כיוונה היא [=מרים] ואין להקפיד [=לאסור זאת] בכל מקרה, כיוון שיצר הרע איננו [קיים] באותו עולם [=העולם הרוחני]).[24] מעבר לכך, יש מפרשים הטוענים כי מרים הנביאה לקחה עימה תופים על מנת לעמעם את קולן ולמנוע מהגברים לשמוע אותו, אף שהשירה הייתה בנפרד מהם[25].
קול משודר או מוקלט
הרב מרדכי יעקב ברייש[26] אסר גם לשמוע קול שירת אשה ברדיו או בהקלטה. הוא נימק זאת בכך שהאיסור הוא על עצם ההנאה מקול אשה זרה ומוכיח זאת מגמרא במסכת ברכות המספרת על רב ששת שנהג איסור בדבר למרות עיוורונו. לעומת זאת, מהר"ם שיק פסק כי אין איסור לשמוע קול שירת אשה שאינו רואהּ ואינו מכירהּ, כיון ששירה כזו לא תעורר הרהורי עבירה "מטעם דאין יצה"ר שולט, אלא במה שעיניו רואות". על פי דבריו, הרב עובדיה יוסף[27] פוסק שראײת תמונת הזמרת בעיתון נחשבת להכרות, וממילא יש לאסור לשמוע את קול שירתה ברדיו או בהקלטה; אולם במקום אחר[28] חזר בו והתיר להאזין לשירת נשים גם כאשר ראה המאזין את תמונת הזמרת. לעניין זמרת מתה פסק הרב עובדיה יוסף שעדיין יש איסור בשמיעת קולה.
הרב ולדנברג[29] כתב על פי הראבי"ה וספר "מטה משה", כי ברדיו מותר אפילו לשמוע קול זמרת אשה מוכרת. הוא מסביר כי לשיטתם, השמיעה האסורה היא רק כזו שיכולה להביא לקירוב מײדי. בנוסף כתב, כי קול העובר דרך הרדיו אינו קול האשה המקורי וממילא אינו נכלל באיסור.
שמיעת קול איש לאישה
בספר חסידים מובא שאסור לאישה לשמוע קול שירה של גבר[30]. כמעט כל הפוסקים דוחים דעה זאת ואומרים שאינה להלכה, עם זאת בשו"ת שבט הלוי הרב שמואל הלוי וואזנר מביא שאסור לאישה לשמוע קול איש שר אם היא מתכוונת להנאה[31].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, קול באשה
- הרב חיים רטיג, שמיעת קול אישה, אתר מורשת
- קובי נחשוני, צעדת הל"ה: הלהקה הופיעה, רוב החניכים עזבו, באתר ynet, 29 בינואר 2010
- חנן גרינברג, בשל שירת חיילת: צוערים קמו בטקס רבין ונכלאו, באתר ynet, 20 באוקטובר 2010
- "למסור הנפש על שירת נשים, גם אם יירו בחיילים למוות", פסק הלכה של הרב אליקים לבנון, באתר כיכר השבת
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד , ובתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע' עמוד א'
- ^ מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק י"ד.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חלה, פרק ב', הלכה א'
- ^ ספר ירמיהו, פרק ג', פסוק ט'
- ^ משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כא, ב.
- ^ אבן העזר סימן כא, סעיף א.
- ^ אורח חיים סימן עה, סעיף ג.
- ^ משנה ברורה הלכות קריאת שמע ע"ה סעיף קטן י"ז
- ^ חדושי הרשב"א, ברכות כד.
- ^ דף ע, א (בסוף העמוד). "...ואלא מיהו נראה דדוקא קול של שאלת שלום או בהשבת שלום, כי התם דאיכא קרוב הדעת."
- ^ ספר מאורות (כה, א) בשם ראב"ד, אור זרוע (א, קלג).
- ^ "יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה" (שולחן ערוך). "דלא אסרו אלא לשמוע קול שיר, ע"ד המקרא (שה"ש א', י"ד) "השמיעני את קולך כי קולך ערב"" (מהרש"ל). "זמר אשה - אפילו פנויה (ב"ש) ועיין באבן עזר סימן כ"א, דקול זמר אשת איש לעולם אסור לשמוע אבל קול דיבורה שרי" (מגן אברהם או"ח סימן עה ס"ק ו).
- ^ דף מח, א.
- ^ "ובעונותינו... אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול שיר של נשים ארמאיות." מובא בערוך השולחן סימן עה סעיף ח
- ^ מובא בשו"ת שרידי אש, חלק א סימן עז
- ^ מסכת מגילה כא, ב
- ^ בספרו ציץ אליעזר חלק יד סימן ז, חלק ה סימן ב וחלק ז סימן כח
- ^ הרב שאול דוד בוצ'קו, בירור שיטת ראשונים בסוגיה דטפח, שוק, שער וקול באשה ערוה
- ^ בספרו שדי חמד מערכת הקוף כל ל מ"ב
- ^ 20.0 20.1 הרב דוד ביגמן, עיון מחודש ב'קול באשה ערוה', אתר ישיבת מעלה גלבוע
- ^ שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א סימן כו
- ^ הובא בשו"ת שרידי אש חלק א סימן קכא עמוד שצד
- ^ שמות ט"ו, כ-כ"א.
- ^ "ותען להם מרים - על שירת נשים בפני גברים", מאת אדמיאל קוסמן. המאמר מציג גם מקורות נוספים.
- ^ רבי מאיר מפרמישלאן, דברי מאיר, פרשת בשלח, ד"ה ותקח, ברדיוב, תרס"ט, דף ח, ב; רבי שלום רוקח, אמרי קודש- מהר"ש, תל אביב, תשכ"ה, עמ' לה; ילקוט הגרשוני פרשת בשלח; שיחות צדיקים, פרשת בשלח, בשם הרמז"ל; חיים אריה ליב פנסטר, שער בת רבים, ורשה, תרנ"ו, עמ' 90; ועוד.
- ^ שו"ת "חלקת יעקב", אורח חיים סימן ל
- ^ יביע אומר א ו
- ^ יביע אומר ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג)
- ^ שו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן ב
- ^ סימן תרי"ד "שתזהר האישה שלא תשמע כל איש, שכל שהאיש מוזהר האשה מוזהרת"
- ^ שו"ת שבט הלוי, חלק ה', סימן קצ"ז, מביא את שיטת הדוחים את דברי הספר חרדים ומוסיף "אבל כשהיא שומעת באופן זה שהיא זנה עצמה מזה, ונהנית מקולו המעורר יצרה פשיטא דאיכא איסור".
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
24394808קול באישה ערווה