רבי שמאי גינזבורג
הרב שמאי גינזבורג (י"ז בתמוז ה'תרס"ה – כ' בשבט ה'תשנ"ז; 1905–1997) היה רב ישראלי, חסיד גור ומשמשו האחרון של ה"אמרי אמת", האחראי הראשי על הכשרות של מחלקת העלייה והקליטה של הסוכנות היהודית וכן של חברת צים, ראש כולל פולין ופעיל ציבורי. מחבר הסדרה התורנית "אמרי שמאי".
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
שמאי גינזבורג נולד בלוקוב, מחוז לובלין, לשיינדל (לבית סורדוט) ור' ישראל חיים גינזבורג (נפטר בשנת ה'תש"י),[1] משפחה אמידה ומיוחסת מחסידות גור. בהיותו בחור נקרא "שאמע". למד אצל הרב דוד בליאכר במזריץ', הרב שמעון שקופ בגרודנה, במתיבתא בוורשה (של חסידות גור) שהרב מנחם זמבה היה אחד מראשיה, הרבי מאוסטרובצה, וכן תקופה בבית המדרש בעיירה גור. בטרם עלתה משפחתו לארץ ישראל התקבל בידי הרב מאיר שפירא לישיבת חכמי לובלין. לצד לימודיו התורניים נודע גינזבורג גם בכישרונו לשפות – עברית, יידיש, רוסית ופולנית למד בילדותו, ובהמשך השתלם בגרמנית, אנגלית, ערבית, איטלקית וצרפתית.[2] היה בעל ידע כללי רחב באסטרונומיה, אלגברה, גיאומטריה ועוד,[3] ושחקן מחונן בשחמט.[4]
עלייה לארץ ישראל
בחודש אלול ה'תרפ"ו (1926), בהיותו כבן 22, עלתה משפחתו של גינזבורג לארץ ישראל.[5] המשפחה התיישבה בבלפוריה שבעמק יזרעאל, בחלקה בשטח 23 דונמים שרכש יעקב סורדוט סביו, שהתגורר בארצות הברית. אמנם, המשפחה התקשתה לעבוד ולהתפרנס מחקלאות.
בחודש אייר ה'תרפ"ז (1927) נפגש ושוחח עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שבמסגרת "מסע הרבנים" השלישי שלו ביקר בבלפוריה. בעקבות שיחתם עבר שמאי לישיבת מרכז הרב בירושלים.[6] כעבור תקופה עלו גם ההורים לירושלים, והתפרנסו מאירוח בחורי ישיבות בביתם. תחילה למדו שמאי ואחיו פסח במרכז הרב, ובהמשך עברו לישיבת שפת אמת של חסידי גור בעיר. הרב גינזבורג הוקיר טובה כל חייו לראי"ה קוק שהחזיר אותו ל"עולם הישיבות".[7]
בשנת ה'תרצ"ה החל הרב גינזבורג לעבוד לפרנסתו, תחילה כפועל בניין באזור הר הצופים.
בי"ב בחשוון ה'תרצ"ב (1932) נישא בירושלים למרים לבית ברקוביץ' (ה'תרע"ג-ה'תשנ"ז, 1912–1997). הזוג התגורר תחילה בבית ישראל ובהמשך במאה שערים.
משמשו של ה"אמרי אמת"
מניסן ה'ת"ש (1940) שימש הרב גינזבורג כמשמשו של האדמו"ר מגור האמרי אמת עד לפטירתו של האדמו"ר בסיוון ה'תש"ח (1948).[8] על שנים אלה כתב זכרונות שנדפסו בחוברת "פרק זכרונות משנותיו האחרונות של כ"ק מרן האדמ"ר בעל "האמרי אמת" זצוק"ל" (ירושלים ה'תשמ"ח).[9] לאחר פטירת האמרי אמת המשיך לדבוק באדמו"רי גור: ה"בית ישראל", ה"לב שמחה", ה"פני מנחם" ורבי יעקב אריה אלתר.[10]
מפקד במלחמת העצמאות
בתקופת מלחמת העצמאות, על פי הדרכת רבו האמרי אמת, היה ממקימי "גדוד חזקיה" (מפורסם יותר בשם "גדוד טוביה") של בני ישיבות, שפעל בתחום ההגנה האזרחית בירושלים. כמפקד היה אחראי על ביצורי הגנה משער מנדלבוים, לאורך מאה שערים, שייח' ג'ראח וצפון העיר. בתקופת המלחמה ביצע פעולות חשובות ומסוכנות.[11] מסופר שבמהלך מתוחכם לכד ארבעה טנקים ירדנים באזור סנהדריה.[12] על שירותו כתב בשנת ה'תשנ"א: ”אשר לשירותנו במלחמת השחרור, מעולם לא פעלתי כמפקד. כל פעולה שהיתה בה מעין סכנה פעלתי לבד. ברוך השם מכל התלמידים של הישיבה אשר נשלחו מטעם גדוד טוביה לא נחסר ולא נפקד איש”.[13] כמפקד הוצעה לו לאחר המלחמה וילה ערבית גדולה בקטמון, אולם הוא סירב באומרו שפעל לשם שמים.[14]
עבודתו הציבורית
הרב גינזבורג היה תלמיד חכם מוערך וראש כולל פולין. רוב חייו הבוגרים עבד בסוכנות היהודית, וגם שם פעל רבות בענייני הלכה ויהדות. גם בחייו האישיים עסק בעשייה ציבורית במסגרת פועלי אגודת ישראל, והיה חבר בוועדות שיפוט ציבוריות.[15]
פטירתו
הרב שמאי גינזבורג נפטר ביום כ' בשבט ה'תשנ"ז (1997) ונטמן בהר הזיתים סמוך לקברי אדמו"רי גור. לצדו נטמנה כעבור זמן לא רב גם רעייתו מרים.[16]
פעילות ציבורית
בקיץ ה'תש"ח מונה הרב גינזבורג בידי האדמו"ר "הבית ישראל", לצד הרב גדליה הרץ, להסדרת הכשרות במטבחי החיילים בצה"ל.[17] באותה תקופה הוצעה לו משרה בבתי הדין הרבניים, אולם הוא סירב להתפרנס מדברי תורה.[18]
פועלי אגודת ישראל
הרב גינזבורג היה ממייסדי סניף תנועת פועלי אגודת ישראל בירושלים.[19] בקיץ ה'תש"ט (1949) נבחר לחבר מועצת הסניף,[20] והיה פעיל במשך שנים בסניף.[21]
עבודה בסוכנות היהודית
בשלהי שנת ה'תש"ט (1949) החל לעבוד ב"מדור לטיפול בעולה" של הסוכנות היהודית בירושלים, כנציג תנועת פועלי אגודת ישראל.[22] כרב בסוכנות היהודית עסק רבות בעניינים הלכתיים. במסגרת עבודתו ביקר בקביעות במחנות עלייה, ערך לילי סדר במחנות, העלה ספרי תורה, סייע בהפנייה למוסדות חינוך, קלט רבנים, סייע לניצולי שואה ועוד.
בשנת ה'תשט"ו הועבר למחלקה הכלכלית בסוכנות.[23] בהמשך, לבקשת ראש מחלקת העלייה שלמה זלמן שרגאי, נתמנה למפקח הכללי על כשרות המזון במחנות העולים, באוניות ובאווירונים המעלים עולים ארצה.[24] במסגרת זו הפעיל מערך של משגיחי כשרות באוניות חברת צים,[25] והגיע בעצמו למדינות כגון איטליה, צרפת, פולין, אוסטריה ועוד. הרב גינזבורג המשיך לעבוד בסוכנות היהודית עד לפרישתו לגמלאות.
כתלמיד חכם
לצד עבודותיו השונות, לכל אורך חייו קבע לעצמו מכסת לימוד של לפחות חמש שעות מדי יום.[26] בין השאר למד באוצרות הספרים בספרייה הלאומית, ישיבת חברון וישיבת פורת יוסף (שם הכיר את הרב עובדיה יוסף והתיידד עמו). למד בחברותא בקביעות עם הרב נתן לוברט ("שארית נתן") והרב בן-ציון פריימן (מרבני ישיבת הכותל).
במסגרת עבודתו בסוכנות היהודית ערך הרב גינזבורג בירורי הלכה נרחבים, לדוגמה בדבר עליית עולים – ממדינות שפיקוח נפש להישאר בהן – על אוניות בשבת,[27] פרשת האונייה שלום[28] ופרשת גיורי וינה.[29]
הרב גינזבורג נחשב בעיני רבים כגאון ובקי יוצא דופן, אשר הכיר בעל פה את ש"ס בבלי וירושלמי, מדרשי ההלכה והאגדה, וכן ספרות ראשונים ואחרונים. ידידו הרב שלמה זלמן אוירבך שיבח את ידענותו: ”איני צריך להשקיע בלימודי בקיאות, די לי שאני זוכר בעל פה את מספר הטלפון של ר' שמאי גינזבורג, והכל מונח לפני כשולחן ערוך”.[30] מסופר כי האדמו"ר מגור הלב שמחה, התבטא ביחס להצעת הרופאים שהרב גינזבורג ינותח לשם הסרת קריש דם במוח: ”ר' שמאי הוא בבחינת ספר תורה שלם! אסור לחתוך ספר תורה”.[31] באותה רוח, מסופר שבביקור בישיבת לייקווד, נפגש הרב גינזבורג עם הרב שניאור קוטלר, "שוחח בלימוד" עם בחורי הישיבה 12 שעות והותיר רושם עצום.[32] ברוח דומה התבטאו ביחס אליו הרבנים שמואל אוירבך ומרדכי אוירבך,[33] חיים בניש ("מדות ושיעורי התורה"),[34] יצחק וייס,[35][35] ויצחק אזרחי.[36]
הרב גינזבורג כיהן כראש כולל פולין במשך עשרות שנים. במסגרת תפקידו עסק באלפי צדקה וחסד לנתמכי הכולל. קשריו עם ראשי המדינה – דוגמת יצחק רבין וטדי קולק – סייעו לו בעבודתו.[37] במסגרת עבודתו הסב את בתי שכונת רמות פולין לנתמכי הכולל.
הספר "אמרי שמאי"
לאחר החלמתו ממחלה קשה בשנת ה'תשל"ה,[38] החל הרב גינזבורג להוציא לאור סדרת ספרים בשם "אמרי שמאי", בסיוע חתנו הרב יחזקאל אשלג. הספרים פרסמו את שמו בעולם התורה. על ספריו כתב: ”מן השמיים אילצו אותי להיכנס להרפתקה כבירה זו... איני יכול לעצור, כי מן השמיים מאלצים אותי להמשיך”.[39]
על סדרת ספריו קיבל הרב גינזבורג הסכמות חמות מאת הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל, וכן מאת ידידו מנוער הרב שלמה זלמן אוירבך, שכתב אל ”ידידי הגדול הרב הגאון המופלא ומפורסם לבקי עצום מוה"ר שמאי גינזבורג שליט"א... היה לי לעונג לראות בנועם אמרותיו... מאד השתוממתי כאשר כת"ר ברוב ענותו בקש ממני להשפיע חות דעתי העניה על דבריו היקרים”.
חיים אישיים
לרב גינזבורג שלושה אחים: אחותו פעשע שרה נישאה לרב ישראל מאיר קליינלרר, מחסידי גור, חבר מרכז פועלי אגודת ישראל ויקיר ירושלים. שני אחיו הם צבי מנחם (ה'תר"ע-ה'תשנ"ט), ופסח (ה'תרע"ג-ה'תשנ"ה).
ילדיו:
- יעקב גינזבורג - עורך ב"אוצר השאלות והתשובות" של מכון מהרש"ל (נפטר בשנת ה'תשס"ו).
- לאה אשלג - נישאה בשנת תשי"ט (1959) לרב יחזקאל יוסף הלוי אשלג, לימים האדמו"ר מאשלג (נכדו של "בעל הסולם").
- בן נוסף נפטר בהיותו בן שנתיים, בשנת ה'תרצ"ה.
אחיה (היחיד) של מרים אשתו הוא הרב משה אביטל (ברקוביץ'), ששימש כקצין בכיר ברבנות הצבאית ומנהל בחברא קדישא.
כתביו
ספריו
- אמרי שמאי - סדרה בת שמונה כרכים העוסקת בכל תחומי התורה:
- כרך א - יצא בשנת ה'תשל"ה. מחולק לשני חלקים:
- כרך ב – יצא בשנת ה'תשל"ו. מחולק לשלושה חלקים:
- חלק ראשון – פירוש לספרים תהילים, משלי ואיוב; פירוש למסכת אבות.
- חלק שני – מוסר, מידות, צדקה, גמילות חסדים וביקור חולים.
- חלק שלישי – בירורי הלכה שונים, חלקם מעובדתו בסוכנות היהודית.
- כרך ג - פירוש לספר בראשית.
- כרך ד - פירוש לספר שמות.
- כרך ה - פירוש לספר ויקרא.
- כרך ו - פירוש לספר במדבר.
- כרך ז - פירוש לספר דברים.
- כרך ח – יצא בשנת ה'תשנ"ג, על המועדים, אגדה, מנהג והלכה.
מאמריו
- 'שתי תשובות בנידון הסעת עולים בשבת בשעת צורך' – התכתבות עם ברוך דובדבני, אור המזרח לה-לט [י, ג-ד], תשרי ה'תשכ"ג, עמ' 23–26
- 'הסעת עולים לארץ ישראל בשבת', נעם ו, תשרי ה'תשכ"ג, עמ' קצד-קצח[40]
- 'חיוב סוכה במקדש', שבילין כא-כב, כסלו ה'תשכ"ט, עמ' נו-נז
- 'קידושא־רבא ללידת בת־מצווה או לא?', שבילין כה-כו, אלול ה'תש"ל, עמ' נח-ס
- 'הערות לעניין שתילת לב,' שבילין כה-כו, אלול ה'תש"ל, עמ' סא-סב
- 'בדין מחלל שבת, אם אוסר יין במגע', שנה בשנה ה'תשל"ד
- 'בירור עובדתי והלכתי בשאלת השימוש בחשמל בשבת', שנה בשנה ה'תשל"ח, עמ' 155–[19]164
- 'אם מאמינים לנוצרים שהילד יהודי', שנה בשנה ה'תשמ"ד, עמ' 188–190
לקריאה נוספת
- הגאון החסיד: פרשת חייו וגדולתו של הגאון החסיד רבי שמאי גינזבורג זצ"ל – ירושלים ה'תשע"א (2010)
הערות שוליים
- ^ ר' ישראל חיים גינזבורג, שערים, 16 במרץ 1950
- ^ הגאון החסיד, ירושלים ה'תשע"א, עמ' 385.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 489.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 490.
- ^ על נסיבות העלייה יוצאות הדופן ראו הגאון החסיד, עמ' 71.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 85.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 92.
- ^ ראו לדוגמה: דברי עידוד של כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, מעריב, 20 בפברואר 1948
- ^ על החיבור ראו: אריה אלברט, 'שנותיו האחרונות של ה"אמרי אמת" ז"ל', שערים, ט"ו בטבת תשמ"ח, עמ' 17.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 324 ועוד.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 311 (שם גם תמונתו מאותה תקופה).
- ^ הגאון החסיד, עמ' 313.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 314.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 323.
- ^ הרב יוסף בא-גד, 'שיטת הסוגיות כתחליף לשיטת ההוראה בתושב"ע', שמעתין 78, אייר-תמוז תשמ"ד, עמ' 37
- ^ כרטיס הנפטר של הרב שמאי גינזבורג באתר הר הזיתים
- ^ הגאון החסיד, עמ' 346; אברהם פרבר, 'האדמו"ר מגור במערכות יהדות התורה', דגלנו, תמוז-אב תשל"ז, עמ' ח.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 347.
- ^ ישיבת מרכז פא"י החדש', דרכנו, ט"ז אב תרצ"ה, עמ' טו.
- ^ נבחרה מועצה חדשה לסניף פא"י בירושלים, שערים, 23 ביוני 1949
- ^ אולפן בסניף פא"י בירושלים, שערים, 30 בינואר 1953; יעקב הלוי קצנלנבוגן, השירותים הדתיים בירושלים והתפתחותם, שערים, 6 באוגוסט 1956
- ^ נציג במדור לטפול בעולה, שערים, 1 בספטמבר 1949
- ^ הגאון החסיד, עמ' 423.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 398; י. סגלוביטש, מפריס השובתת – לנתיבי העליה ההומים, הצופה, 12 באפריל 1964; התכתבויותיו עם הרב ישראל נתן סלאווין, בין השנים תשי"ט-תשכ"ג, בתוך: הנ"ל, בית ישראל, ירושלים תשס"א, עמ' 215–233.
- ^ יחס של זלזול לכשרות ושבת רווח בצוותות אוניות "צים", הצופה, 7 באוקטובר 1963
- ^ הגאון החסיד, עמ' 146.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 402.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 413.
- ^ מחלקה לגיור כרך ד', באתר ארכיון המדינה, עמ' 11-13
- ^ הגאון החסיד, עמ' 233. בנוסח נוסף: "קח את מספר הטלפון של ר' שמאי גיזנבורג – זה יפטור אותך מסחיבה מכבידה של ארון ספרים שלם" (שם, עמ' 164).
- ^ על פי המסופר, המחלה התרפאה ללא טיפול (הגאון החסיד, עמ' 162).
- ^ הגאון החסיד, עמ' 166.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 234.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 237.
- ^ 35.0 35.1 הגאון החסיד, עמ' 288.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 294.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 427.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 283.
- ^ הגאון החסיד, עמ' 280.
- ^ ראו: המותר ליהודי דתי להסיע בשבת עולים שסכנת טמיעה צפוייה להם?, הצופה, 31 בינואר 1963
36410070שמאי גינזבורג