קרב מגידו (המאה ה-15 לפנה"ס)
 | ||||||||||||||||||||||
| צילום אווירי של תל מגידו | ||||||||||||||||||||||
| תאריכים |
המאה ה-15 לפנה"ס: משך המסע: 24 ימים משך הקרב: יום אחד משך המצור: שבעה חודשים – הווה | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | עמק יזרעאל למרגלות מגידו, כנען | |||||||||||||||||||||
| עילה | מרד ברית ערי-מדינה כנעניות, בתמיכת ממלכת מיתני, נגד מצרים | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מצרי וחיזוק השליטה המצרית בלבנט, הקמת מערך מנהלי-שלטוני מקומי הכפוף ישירות למצרים | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
קרב מגידו הוא קרב שנערך במאה ה-15 לפנה"ס[1] בין תחותמס השלישי פרעה מצרים וברית של ערי-מדינה כנעניות בלבנט בראשות מלך קדש, אשר שכנה על גדות נהר האורונטס, ובתמיכת ממלכת מיתני.[2] למרות שהדיווח ההיסטורי היחיד שבידינו הוא זה של הצד המצרי, כפי שמופיע במספר כתובות: כתובת שנחקקה על גבי מקדש אמון בכרנך ואסטלה שנתגלתה בג'בל ברקל שבנוביה, קרב זה נחשב לכאורה לעימות המתועד המהימן הראשון בהיסטוריה.[3] אלא שהממצא הארכיאולוגי סותרו. בחפירות בשכבה המתוארכת לתקופת תחותמס השלישי לא נמצאו כלל חומות לעיר מגידו [4].
הרקע הפוליטי והמסע אל מגידו
פרעוני השושלת ה-18 ערכו מספר מסעות מלחמה בלבנט.[5] המקורות המצרים לא מספקים מידע מדויק באשר להתרחשויות הפוליטיות ערב מסעו של תחותמס למגידו. כל שידוע הוא, כי ככל הנראה לאחר עלייתו לשלטון של תחותמס השלישי, החליטו מספר ערי-מדינה בכנען ובסהר הפורה למרוד במצרים ויצרו ברית נגדה בראשות מלך קדש אשר על נהר האורונטס. אל אותה הברית הצטרף גם מלך מגידו, אשר עירו המבוצרת שלטה על דרך הים שעברה בסמוך. למרות שהטקסט המצרי אינו מפרט את גודל הצבא של המורדים, חוקרים משערים כי גודלו הגיע לכדי 10,000 - 15,000 חיילים, אשר כללו חיל רגלים ומרכבות.[6][7]
בשנת 22 למלכו, גייס תחותמס בין צבא בין 10,000 ל-20,000 חיילים אשר כלל חיל רגלים ומרכבות, וביום ה-25 של החודש הרביעי של העונה השנייה[8] יצא למסע מלחמה נגד ברית המלכים המורדים. צבאו יצא ממצודת גבול בשם ת'ארו, בחלקה המזרחי של דלתת הנילוס, ולאחר עשרה ימי צעידה הגיע לעזה.[9] למחרת המשיכו למקום הנקרא יחם (חורבת ימה בתחומי המועצה המקומית זמר בצפון השרון), לשם הגיעו כעבור 11 ימי צעידה נוספים.[10][11][12][13]
חוקרים נדרשו לפתרון סוגיית הזמן אשר נדרשה לצבא מצרים לגמוע את המרחק שבין עזה ליחם העומד על 128 ק"מ, כמחצית מהמרחק בין ת'ארו לעזה (240 ק"מ). על פי המקורות המצרים נדרשו לצבאו של תחותמס 11 ימים על מנת לגמוע כמחצית מהמרחק אשר גמעו עם צאתם לכיוון עזה בעשרה ימים. סוגיה זאת ניתן להסביר על ידי "התעכבותו" של תחותמס בהכנעת ערים כנעניות אחרות באזור, דוגמת גזר ויפו.[7]
ביחם ערך תחותמס מועצת מלחמה בה נידונו דרכי התקדמות אפשריים אל מחנה המורדים שנמצא בעמק יזרעאל, בקרבת העיר מגידו:
למה הדבר דומה ללכת בדרך זו ההולכת וצרה? הוגד לנו שהאויבים שם, מחכים בחוץ והמה רבים. האין סוס הולך בה אחרי סוס... הלא עוד דרכים שתים פה. הדרך האחת, ראה, הנה [ממזרח לנו] והיא יוצאת (אל העמק) ליד תענך. והאחרת, ראה, הנה היא מצפון לצפת, והיו תוצאותיה מצפון למגידו
— מתוך הכתובת במקדש אמון בכרנך (תרגום: יוחנן אהרוני)
_-_Routes.jpg)
על פי הטקסט המצרי, שרי המלחמה של תחותמס הציעו שתי דרכים עוקפות למגידו:[12]
- דרך צפונית - עברה בוואדי מילק דרך עיר בשם "צפת", ובקרבת יקנעם.
- דרך דרומית - עברה בעמק דותן ובקרבת תענך.
אך תחותמס בחר בדרך השלישית והמרכזית שעברה בנחל עירון. דרך זאת, אשר הובילה ישירות למגידו נחשבה לקצרה יותר, אך גם למסוכנת יותר, היות שהייתה צרה מאד ולא אפשרה את התפרסות הצבא המצרי. תחותמס הניח כי אם שרי המלחמה שלו העדיפו לבחור את אחת משתי הדרכים המוזכרות לעיל, בוודאי יניחו זאת גם אויביו ויציבו בפתחן את צבאם כנגדו. לכן בתקווה שכוחות הברית לא יצפו לו בחר בנתיב המרכזי.[14]
שלושה ימים לאחר שהגיע ליחם, יצא הצבא המצרי צפונה לעבר מגידו.[15] ב"עַרוּנַה" (תל ערה) שנמצאה בנחל עירון נתקלו המצרים בכוח קטן של מורדים, ובתום עימות קצר חנה הצבא המצרי, ככל הנראה, בערונה למשך לילה[16]. למחרת[17] המשיך הצבא המצרי להתקדם במעבר הצר שבנחל עירון. התנועה בנחל הצר ערכה זמן רב, שכן בהגיעם לאזור נחל קיני, שבפתח נחל עירון, השעה הייתה 13:00.[18] תחותמס הורה על הקמת מחנה והכין את צבאו לקראת הקרב למחרת בבוקר.[13]
בבוקר למחרת[19] נערכו המצרים להתקפה על מגידו.[12][20][21]
מהלך הקרב
_-_Egyptian_attack.jpg)
נראה כי הימורו של תחותמס הצליח; הכנענים לא ציפו לבואו של הצבא המצרי מכיוון נחל עירון, שכן עיקר צבאם הרגלי נערך באזור תענך וואדי מילק. הצבא המצרי תקף בהפתעה את כח המרכבות של המורדים אשר הושאר באזור מגידו, בעמק הצר מאחורי העיר, במקום בו לא יכלו לתמרן. אין בידינו פרטים מדויקים על מהלך הקרב עצמו, אולם נראה כי לאחר חציית נחל קיני פיצל תחותמס את צבאו לשלוש זרועות:[13]
- הזרוע הדרומית - תקפה מכיוון דרום-מזרח, מהגבעה הדרומית לנחל קיני.
- הזרוע הצפונית - תקפה מכיוון צפון-מערב למגידו.
- הזרוע המרכזית - בפיקודו של תחותמס, רכוב במרכבה, תקפה ישירות לכיוון מגידו.
המקור המצרי מוסר כי ההתקפה המצרית בהנהגת המלך הצליחה - המורדים נשברו והחלו לנוס לעבר העיר, כשהם מותירים מאחוריהם את מרכבותיהם, סוסיהם, זהבם ורכושם. המצרים היו כה קרובים לכנענים הנסוגים, עד שמגיני מגידו סירבו לפתוח את שערי העיר ולכן משכו את הנמלטים מעל לחומות.[22]
החיילים המצרים פשטו על מחנה האויב והחלו לבוז שלל, ובכך אפשרו למורדים לסגת אל תוך מגידו ולהתבצר במקום לרדוף אחריהם לתוך העיר ולחסלם באותו היום.[13][23] הדבר אילץ אותם להטיל על העיר מצור שנמשך שבעה חודשים עד לכניעתה (במהלך פרק זמן זה הצליח מלך קדש להמלט).[23] בתום הקרב ערכו המצרים מניין של הרכוש, השבויים שנלקחו בחיים ושל המורדים ההרוגים על ידי קטיעת כפות ידיהם.[13]
השליטים המורדים נשבעו אמונים לתחותמס, העבירו את בניהם כבני ערובה למצרים, ולבסוף הורשו לשוב לעריהם.[12]
יוחנן אהרוני, בספרו "אטלס כרטא לתקופת המקרא", טוען כי הסיבה העיקרית לכך שצבא הברית פיצל את כוחותיו ולא ניצל את יתרונה הטופוגרפי של העיר מגידו נעוצה בטקטיקה שהייתה מקובלת בקרב הכנענים: העמים הכנעניים לא נטו לסמוך על חיל הרגלים שברשותם, אלא בעיקר על פעולות של התקפת פתע מצד מרכבותיהם המוסתרות מעיני האויב. לפיכך מתוך המחשבה כי המצרים יגיעו באחת משתי הדרכים הנוחות והעוקפות, היה חיל הרגלים הכנעני, אשר הוצב באזור תענך ויקנעם, מתחיל בנסיגה מתוכננת, על מנת למשוך את המצרים עמוק לתוך עמק יזרעאל, ולאחר מכן היו תוקפים את האחרונים באמצעות חיל המרכבות שהוסתר מבעוד מועד באזור מגידו.[24]
תוצאות
על פי המקורות המצריים הניצחון היה מוחץ ומושלם. בעקבות ניצחונו הקים תחותמס השלישי מערך מנהלי-שלטוני בכנען. הוא השאיר את השלטון הישיר על הערים בידי השליטים המקומיים, אולם מספר ערים הופקעו והוקמו בהם מרכזים שלטוניים ישירים של מצרים. העיר ששימשה כמרכז השלטון המצרי בכנען הייתה עזה, במקביל הופקעו ערים נוספות ביניהן: יפו, בית שאן, ינועם, כומידו בבקעת הלבנון, ובחוף הפיניקי צומור ואולזה.[25]
בשנים שלאחר קרב מגידו ערך תחותמס 16 מסעות מלחמה נוספים לאזור הלבנט כמעט בכל שנה משנות מלכותו,[26] ושמונה שנים לאחר הקרב, במהלך מסעו ה-6 של תחותמס, הצליח האחרון לכבוש את קדש שעל נהר האורונטס.[22][27] על ידי החזרת ההגמוניה המצרית בלבנט, הגיעה האימפריה המצרית בימי תחותמס השלישי לשיאה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא - גאוגרפיה היסטורית, עמ' 125–135, 1987.
- יגאל ידין, תורת המלחמה בארצות המקרא, 1963, עמ' 151–153.
- יעקב פולוצקי "מערכות מגידו וקדש", מתוך היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא (עורך יעקב ליוור), 1968, עמ' 17–26.
- יוחנן אהרוני, תולדות ארץ ישראל, בעריכת יואל רפל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1986, עמודים 109-106
- גידי יהלום, סוס אחר סוס: בחינה מחודשת של קרב מגידו לאור הטופוגרפיה, קתדרה 129 תשרי תשס"ט
- J.B. Pritchard (ed.), John A. Wilson (trans.), ANET (Ancient Near Eastern Texts), 1969, pp. 235ff
- I. Show & P. Nicholson (ed), British Museum Dictionary of Ancient Egypt, pp.178-179
קישורים חיצוניים
- תיאור של קרב מגידו, באתר קיבוץ רשפים (באנגלית)
- תרגום תיאור של קרב מגידו מהכתובת במקדש אמון בכרנך, באתר קיבוץ רשפים (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ קיימות מחלוקת רבות בין החוקרים לגבי התאריך המדויק, במשך השנים הועלו מספר תאריכים במחקר בה: 1468 ו-1479 לפנה"ס.
- ^ רבקה גונן, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, כרך 7 עמוד 98.
- ^ Pritchard, pp. 235-238.
- ^ יצחק מייטליס, כשהארכאולוגיה אינה פוגשת את ההיסטוריה, על אתר, אלול תשע"ט
- ^ פולוצקי, עמ' 17.
- ^ Pritchard, עמ' 235-236.
- ^ 7.0 7.1 Cline, Eric H, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age. University of Michigan Press. 2002, p.17. מסת"ב 978-0472067398.
- ^ לאחר המרה מלוח השנה המצרי לגרגוריאני המסע לעבר כנען החל ב-3 במאי.
- ^ 12 במאי לאחר המרה מלוח השנה המצרי לגרגוריאני.
- ^ 23 במאי לאחר המרה מלוח השנה המצרי לגרגוריאני.
- ^ לדיון מקיף על זיהוי הדרכים הנידונות, ותחנות העצירה ראה פולוצקי עמ' 19 ואילך, ויוחנן אהרוני, עמ' 125-127.
- ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 יהודה ואלך, אתרי קרבות בארץ ישראל, הוצאת כרטא, ירושלים, 2000, עמ' 161-162.
- ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 תרגום תיאור הקרב מהכתובת במקדש אמון בכרנך, באתר קיבוץ רשפים.
- ^ Cline, Eric H, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age. University of Michigan Press. 2002, p.18. מסת"ב 978-0472067398.
- ^ 25 במאי לאחר המרה מלוח השנה המצרי לגרגוריאני.
- ^ כך ניתן להסביר את פער הימים המצוין בכתובת המצרית שנחקקה על גבי מקדש אמון בכרנך.
- ^ 26 במאי לאחר המרה מלוח השנה המצרי לגרגוריאני.
- ^ בכתובת שנחקקה על גבי מקדש אמון בכרנך מתוארת השעה בה הגיע צבא מצרים לנחל קיני בתור השעה השביעית.
- ^ 27 במאי לאחר המרה מלוח השנה המצרי לגרגוריאני.
- ^ יובל גדות, דוד אילן, אלי ינאי, יותם סופר, שתי מערות קבורה מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת ליד תל ערה, קדמוניות, 137, ,2009, עמוד 26.
- ^ Cline, Eric H, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age. University of Michigan Press. 2002, p.19. מסת"ב 978-0472067398.
- ^ 22.0 22.1 תיאור של קרב מגידו, באתר קיבוץ רשפים.
- ^ 23.0 23.1 Cline, Eric H, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age. University of Michigan Press. 2002, pp.20-21. מסת"ב 978-0472067398.
- ^ יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים, 1964, עמ' 32.
- ^ מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 99.
- ^ Cline, Eric H, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age. University of Michigan Press. 2002, p.22. מסת"ב 978-0472067398.
- ^ עמ' 234 וראה טקסטים על מסעותיו האחרים -שם עמ' 238-241, ודיון על זיהוי גאוגרפי של המקומות אותם כבש - אהרוני, עמ' 127–135.
| מגידו | ||
|---|---|---|
| מקומות | קיבוץ מגידו • כלא מגידו • בקעת מגידו • צומת מגידו | |
| היסטוריה | ||
| ארכאולוגיה | תל מגידו • שנהבי מגידו • מטמון מגידו (אנ') • לגיו • כנסיית מגידו (אנ') | |
| הנצחת מגידו | מועצה אזורית מגידו • מנחת מגידו • מטבע זיכרון "תל מגידו" • ארמגדון | |
22747750קרב מגידו (המאה ה-15 לפנה"ס)