לגיו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לגיו
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מראה מתל מגידו דרומה לעבר נחל קיני הזורם לרוחב התמונה לפני כלא מגידו שבו נמצא אולם התפילה הנוצרי. שרידי כפר עותנאי אינם נראים בתמונה והם ממוקמים במעלה המדרון שמימין
פסיפס שהתגלה בשנת 2006 בחפירות בבית הכלא במגידו

לגיו (Legio) הוא אתר ארכאולוגי הנמצא על שלוחה מצפון לנחל קיני, בסמוך לתל מגידו, אשר מזוהה במחקר עם העיירה כפר עותנאי (גם: כפר עותני) הנזכרת רבות במקורות חז"ל כיישוב מרכזי הנמצא בתפר שבין הגליל לשומרון.

במקורות הרומיים כונה המקום בשם לגיו, בשל מחנה הקבע של הלגיון השישי פראטה שהוקם על גבעה צפונית-מערבית לצומת מגידו ומדרום לתל מגידו, וזהו השם שהשתמר לחורבה ותועד עוד במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. לגיו העניקה את שמה לכפר הערבי לג'ון ולמחוז (סנג'ק) העות'מאני לג'ון.[1]

היסטוריה

במהלך התקופה הרומית והביזנטית קמו באתר שלושה יישובים - כפר, מחנה צבאי ועיר. בתקופת המשנה והתלמוד, בין המאה ה-1 והמאה ה-4, שכן במקום כפר עותנאי על גבעה מצפון לנחל קיני, והיה מאוכלס ביהודים ובשומרונים, ועל כן חז"ל קבעו לגביו מספר הלכות מיוחדות.

גוטליב שומאכר איתר מצודה צבאית קטנה בראש שלוחה מעל לכפר, מצפון לנחל קיני, בשטח מורם מסביבתו בשיפולים הצפון-מזרחים של גבעת אל-מאנאך. החוקרים ישראל רול ובנימין איזק, הציעו לזהות את גבעת אל-מאנאך עם מחנה הלגיון הרומי בלגיו. תחילה הלגיון השני טריאנה ולאחר מכן, הלגיון השישי פראטה, הלגיון נכח בלגיו משנת 117 עד ראשית המאה ה-4. לאתר נודעה חשיבות אסטרטגית שכן הוא שכן בשיפוליו המערביים של עמק יזרעאל, סמוך לדרך הים שהוליכה מבירת הפרובינקיה בקיסריה לבית שאן.[2] ממפקדת הלגיון נסללו בשנת 120 לספירה, כבישים גם לבירת הפרובינקיה, קיסריה,[3] לציפורי,[4] ולעכו.[5] במקום נמצאו כתובות, רעפים הטבועים בטביעות חותם של הלגיון השישי פראטה, מטבעות עם טביעות משנה של הלגיון וציוד צבאי רומי. היישוב השלישי שזוהה במקום הוא "מאקסימיאנופוליס", פוליס רומית-ביזנטית שנצבה על הגבעה הדרומית של קיבוץ מגידו ועל מדרונותיה. העיר נוסדה ככל הנראה בראשית המאה ה-4 לספירה והתקיימה עד לכיבוש המוסלמי.

לגיו במקורות הקדומים

במפת פויטינגר על הדרך מקיסריה לבית שאן מסומן מקום בשם Caporcotani, שאותו יש לזהות עם כפר עותנאי הנזכר במקורות היהודיים. גם במקרה זה רשום המקום אצל פטולמאוס בצורה הדומה לצורה שבה נכתב במפת פויטינגר. לגיו מופיעה פעמים אחדות באונומסטיקון של אוסביוס. בצורה זו הוא נזכר אצל הנוסע מבורדו ובמקורות מן התקופה הביזנטית.

במסכת גיטין שבמשנה נזכר מעשה ברבן גמליאל שעבר בעיירה ונדרש להכריע לגבי גט שעדיו שומרונים: ”מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אישה, והיו עדיו עדי כותים והכשיר”[6]. כמו כן, מובאת במסכת גיטין שבמשנה הלכה הנוגעת לכך שאנשי הגליל היוצאים ליהודה רשאים לחזור בהם מהצהרה על גירושין עד שיגיעו לכפר עותנאי, אשר סימן את גבול הגליל: ”והיה הולך מגליל ליהודה, והגיע לכפר עותנאי וחזר, בטיל התנאי”[7].

כמו כן, קבעו חז"ל כי על פירות וירקות השומרונים בכפר עותנאי חל דין דמאי בשל הספק שבעישורם: ”רשב"ג אומר במקום שעשו פירות כותים דמאי כגון ירק שבכפר עותני מעשר מהן על הטבלין אבל לא מן הטבלין עליהן”[8].

במסכת בכורות נזכר היישוב כעיירת מחוז גדולה לעניין מעשר בהמה, הכוללת ספר של יישובי משנה: ”מעשר בהמה מצטרף מלא רגל רועה ולא מלא רגל בהמה מהלכת כמה רגל בהמה שנים ושלשים מיל - כיצד, היו לו חמש בספר חנניא וחמש בספר עותני וחמש בספר בציפורי הרי אלו מצטרפות”[9], כאשר בפירוש רש"י על כך אף ננקבו המרחקים המדויקים מכפר עותנאי לציפורי ולכפר חנניה, באופן התואם לאתרה של לגיו.

כמו כן, במקורות חז"ל נזכרים חכמים בני המקום, ובהם התנא רבי שמעיה איש כפר עותני, בן דורו של רבן יוחנן בן זכאי, אותו שאל במספר הלכות[10].

אולם תפילה נוצרי

בחפירות שנערכו בכלא מגידו נחשפו שרידי מבנים וסמטאות, בית בד, אורווה, בורות מים, מתקני אחסון, בישול וכן מקוואות טהרה וממצא רב. נמצא כי היישוב במקום התקיים מהתקופה הרומית הקדומה ועד שלהי התקופה הביזנטית, עם שרידים מועטים וארעיים שתוארכו לתקופה המוסלמית הקדומה והמאוחרת. בשוליו המערבים של האתר נחשפו חלקי מבני מגורים לצד סמטאות במערך הכפרי. בחלקו העליון של שטח החפירה נמצא מבנה מגורים גדול שתוארך לפי מטבעות וקרמיקה למאה-3 והיה בשימוש במשך פרק זמן קצר. במבנה מספר חדרים סביב חצר פנימית ובאגפו המערבי נמצא אולם שרצפתו עשויה פסיפס ובה עיטורים גאומטריים, מדליון עם דגים, ושלוש כתובות ביוונית עתיקה. בכתובת הצפונית מסופר כי רצפת הפסיפס נבנתה מכספו של קצין בצבא הרומי. הכתובת השנייה פונה מזרחה, ומנציחה את זכרן של ארבע גבירות. הכתובת השלישית פונה מערבה ובה מסופר על אישה נוספת, אוהבת האל, המקדישה שולחן לזכרו של האל ישו כריסטוס. ממצאים אלה הן עדות ארכאולוגית לקהילה נוצרית קדומה שבין חבריה גם קצינים בצבא הרומי, מתקופה בה טרם הוכרה הנצרות כדת, ושנים לפני הפיכתה לדת רשמית של האימפריה הרומית.

כמו כן, נמצאו בין הממצאים שני חותמות לחם צבאיים, עשוים אבן שעליהם חרותים שם האופה ושם היחידה הצבאית שאליה יועד הלחם.[11] בחותם הראשון רשום "Auti Lic[i](nius) Priscus", בחותם השני, שדומה מאוד לחותם מבריטניה ולא נעשה מאבן מקומית, רשום Lul(ius) Maxim(us), מהקנטוריה של Caecil(ius) Ter(tius.

בתחילת המאה ה-20, עם חידוש ההתיישבות היהודית באזור עמק-יזרעאל, משפחות ערביות אחדות מהיישוב אום אל-פחם הגיעו לאזור חאן לג'ון והתיישבו במקום. המשפחות הערביות אימצו את השם ההיסטורי "אל-לג'ון" על שם מפקדת הלגיון הרומי. בעקבות המרד הערבי הגדול בין 19361939, הקימו הבריטים מצודת טגראט בצומת מגידו שנקראה בשם "מצודת לג'ון" (או "מצודת לג'ו"). כיום משמשת המצודה ככלא מגידו. בתחילת מלחמת העצמאות חנתה יחידה צבאית עיראקית באזור כפר לג'ון. הכפר עצמו שימש מעין מפקדה לוגיסטית לכוח הצבאי העיראקי. הכפר הותקף לראשונה על ידי כוחות ההגנה ב-12 באפריל 1948, אך לא נכבש[12]. לאחר קרבות קשים שנערכו באזור ב-29 במאי 1948 כבשה חטיבת גולני את כל מתחם מגידו מידי הצבא העיראקי. במהלך הקרבות, ננטשו בתי הכפר, ותושביו מצאו מקלט ביישוב אום אל-פחם. לאחר כיבוש כל מתחם מגידו, נוסד ב-1949 קיבוץ מגידו ליד חורבות "אל-לג'ון".

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יותם טפר, סקר מרחב לגיו ליד מגידו : מחקר גאוגרפי היסטורי - עבודת תזה, תל אביב, 2003
  • יותם טפר, סקר מרחב לגיו, חדשות ארכאולוגיות 115, 2003, עמ' 35–37.
  • יותם טפר, לגיו, כפר עותנאי, חדשות ארכאולוגיות 118, (2006)
  • טפר, יותם, כביש רומי ב"מעבר עירון" - שרידי סלילה מקיסריה למחנה הלגיון השישי בלגיו, מחקרים בארץ ישראל (תשס"ד) 47-82, 2004.
  • יותם טפר ולאה די סגני, אולם תפילה נוצרי מהמאה הג’ לסה"נ בכפר עותנאי (לגיו), ירושלים : רשות העתיקות, תשס"ו 2006
  • יותם טפר ולאה די סגני, אולם פולחן נוצרי קדום בכפר עותנאי (לגיו), קדמוניות 136, 2008, עמ' 113–120
  • צביקה צוק, אמת המים ללגיו ומקום המחנה של הלגיון ה-6, נופים 20 (תשן), 1990, עמ' 47–51
  • מ. הקר, כביש רומאי לגיו-ציפורי ידיעות 25 - 3, 1961, עמ' 175–186
  • Matthew J. Adams, Yotam Tepper, Jonathan David, Excavations at the Camp of the Roman Sixth Ferrata Legion at Legio (el-Lajjun), Israel. A Preliminary Report of the 2013 Season, STRATA - Bulletin of the Anglo-Israel Archaeological Society, 2017
  • Y, Tepper, L. Di Segni, A Christian prayer hall of the third century CE at Kefar `Othnay (Legio) : excavations at the Megiddo prison, Jerusalem 2006
  • Y. Tepper, Lajjun-Legio in Israel: Results of a Survey in and Around the Military Camp Area. In: Freeman, P., Bennett, J., Fiema Z.T. and Hoffmann B. eds. Proceedings of the XVIIIth International Congress of Roman Frontier Studies (BAR International Series 1084). Oxford, 2002, pp. 231–242.
  • Y. Tepper, The Roman Legionary Camp at Legio, Israel: Results of an Archaeological Survey and Observations on the Roman Military Presence at the Site, in: The late Roman Army in the Near East from Diocletian to the Arab Conquest: Proceedings of a Colloquium Held at Potenza, Acerenza and Matera, Italy (May 2005), ed. A. S. Lewin and p. Pellegrini, (BAR International Series 1717), Oxford: Archaeopress, 2007, pp. 57-71
  • B. Zissu, Y. Tepper. and D. Amit, Miqwa’ot at Kefar ‘Othnai near Legio, Israel Exploration Journal 56.1, 2006, pp. 57-66
  • B. Isaac, and I. Roll, Roman Roads in Judaea I - The Scythopolis-Legio Road, (BAR S141, Oxford 1982).
  • B. Isaac and I. Roll, Legio II Traiana in Judaea, ZPE 33, (1979), pp.149-156.
  • Werner Eck, Yotam Tepper, A dedication to Silvanus near the Camp of the Legio VI Ferrata near Lajjun, SCI 20 (2001), pp. 85-88
  • G. Schumacher, Tell el-Mutesellim, Leipzig, 1908
  • T. Tsuk, The Aqueduct to Legio and the Location of the Camp of the VIth Roman Legion. Tel Aviv 15–16 (1988–89), pp. 91-37

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מחוז לג'ון הקיף במאות ה16 וה17 את הגליל התחתון, עמק יזרעאל, צפון שומרון והכרמל
  2. ^ B. Isaac and I. Roll, Roman Roads in Judaea, vol.I: The Legio-Scythopolis Road, BAR International Series 141, Oxford, 1982
  3. ^ יותם טפר, כביש רומי ב"מעבר עירון" - שרידי סלילה מקיסריה למחנה הלגיון השישי בלגיו, מחקרים בארץ ישראל (תשס"ד), 2004, עמ' 47–82 ; יהודה נאמן, ח' שוני, אמת המים ושרידי יישוב, חדשות ארכאולוגיות צ"ד,1989, עמ' 31 ; ישראל רול ואיתן איילון, "דרכים ראשיות בשרון בתקופות הרומית והביזנטית", ישראל - עם וארץ, ד’(22), תל אביב, (1986/87), עמ' 156-7; I. Roll and E. Ayalon, Roman Roads in Western Samaria, PEQ 118 (1986), pp. 113-134 ; I. Roll, Roman Roads to Caesarea Maritima, In: Avner Raban and Kenneth G. Holum, (eds.), Caesarea Maritima: A Retrospective after Two Millenia, Leiden, 1996, pp. 556-7 ; Israel Roll, The Roads in Roman-Byzantine Palaestina and Arabia, The Madaba Map Centenary, Jerusalem 1999, pp. 109-113, Sp. Note 6
  4. ^ מ. הקר, כביש רומאי לגיו-ציפורי, ידיעות 25 - 3, 1961, עמ' 175-186; Isaac and I. Roll, Judaea in the Early Years of Hadrian's Reign, Latomus 38 (1979), pp. 54-66 ; B. Isaac and I. Roll, 'Legio II Traiana in Judaea', ZPE 33, (1979), pp.149-156.; J. Rea, 'Legio II Traiana in Judaea?', ZPE 38, (1980), pp. 220-221.; B. Isaac and I. Roll, 'Legio II Traiana in Judaea – a reply', ZPE 47, (1982), pp.131-132; Isaac, The Near East under Roman Rule. Selected Papers, (1997), p. 198-220 ; בנימין איזק וישראל רול, יהודה בשנים הראשונות למלכות הדריאנוס, נופים 13-14, 2004, עמ' 41-54
  5. ^ שם
  6. ^ משנה, מסכת גיטין, א, ה.
  7. ^ משנה, גיטין, ז, ז.
  8. ^ תוספתא, דמאי, ה, כה.
  9. ^ תוספתא, בכורות, ז, ב.
  10. ^ תוספתא, פרה, י, ב.
  11. ^ יותם טפר, לגיו, כפר עותנאי, חדשות ארכאולוגיות 118, (2006)
  12. ^ הותקף כפר ערבי בדרך חיפה ג'נין, מעריב, 13 באפריל 1948
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36187707לגיו