סרן קירקגור
 | |
| לידה |
5 במאי 1813 קופנהגן, דנמרק-נורווגיה |
|---|---|
| פטירה |
11 בנובמבר 1855 (בגיל 42) קופנהגן, דנמרק |
| זרם | אקזיסטנציאליזם |
| תחומי עניין | תאולוגיה, מטאפיזיקה, אתיקה |
| הושפע מ | קאנט, הגל, סוקרטס, האמאן, שלינג |
| השפיע על | סארטר, דה-בובואר,ניטשה, קאמי, היידגר, ויטגנשטיין, בובר, לוינס, הרב סולובייצ'יק, אדורנו, יאספרס |
| מדינה | דנמרק |
סֶרְן אוֹבִּי קִירְקֶגוֹר (בדנית: Søren Aabye Kierkegaard (מידע • עזרה); 5 במאי 1813 – 11 בנובמבר 1855), פילוסוף דני הנחשב לאבי האקזיסטנציאליזם הדתי.
קירקגור ידוע בעיקר בזכות חקר החוויה הסובייקטיבית של הפרט, תוך התבוננות עמוקה על חשיבות הבחירה האישית, החופש והאותנטיות מול אי הוודאות של החיים. יצירתו של קירקגור, המאופיינת בהתבוננות עמוקה פנימה לנפש האנושית, הותירה חותם גדול על הפילוסופיה הקיומית
ביוגרפיה
סרן קירקגור נולד בקופנהגן בשנת 1813, בן הזקונים השביעי למשפחה אמידה. אמו לא זכתה להשכלה מסודרת, וקודם לנישואיה שימשה כמשרתת באותו בית. אביו הקפדן, מיקל קירקגור, התעניין בפילוסופיה של עידן הנאורות והיה אדם שניחן בדמיון פורה במיוחד.
במהלך ימי התבגרותו של סרן קירקגור, נפטרו אמו וחמישה מאחיו ואחיותיו. בתחילת חייו הבוגרים כפר בדת והלך ללמוד תאולוגיה. אחרי מספר שנים הוא עזב את האקדמיה וניסה להשתלב בבוהמה של קופנהגן. לאחר מכן שב לבית אביו הזקן ואל הדת. אחר מות אביו חזר קירקגור אל האקדמיה והחליט להקדיש את חייו לכתיבה. עבודת הגמר שלו עסקה באירוניה הסוקרטית כפי שהיא מתבטאת בדיאלוגים של אפלטון. בשלב כלשהו הוא הכיר את רגינה אולסן, צעירה דנית משכילה, ושיתף אותה ברעיונותיו. השניים התארסו, אך קירקגור ביטל את האירוסין, משום שחשב כי חיי הנישואין יפגעו ביכולתו להתמסר לשליחותו הדתית. פרשה זו השפיעה לא מעט על יצירתו, ובאה לידי ביטוי מפורש ומשתמע בכמה מכתביו. במהלך שנותיו האחרונות כתב ספרים רבים ומאמרים, חלקם הגדול תחת שמות העט יוהנס קלימקוס[1] ויוהנס דה-סילנטיו[2]. ב-1855 הוא התמוטט ונפל ברחוב, ומת לאחר שאושפז במשך כחודש. נראה שסיבת מותו הייתה סיבוכים שנגרמו עקב נפילה מעץ בילדותו. בן 42 היה במותו.
הגותו
יש הרואים בקירקגור את ראשון הפילוסופים האקזיסטנציאליסטים. בבסיס הגותו עומדת ההנחה כי לאדם יכולת לבחור את דרך חייו. קירקגור מונה שלוש דרכים, או כלשונו – שלושת "מעגלי הקיום" – המעגל האסתטי, המעגל האתי והמעגל הדתי. לאדם יש שלושה סוגים שונים של גדלות - גדלות בפני עצמך (המעגל האסתטי), גדלות בפני אחרים (המעגל האתי) וגדלות בפני אלוקים (המעגל הדתי).
יחסו של קירקגור למסורת הפילוסופיה המערבית, ובעיקר לזו המכונה "חדשה", הוא אמביוולנטי. מחד, משנתו מהווה המשך ישיר שלה, תוך אימוץ תמות פילוסופיות, מושגי יסוד ואופני חשיבה. מאידך, הגותו במובנים רבים היא בבחינת מרד בתולדות המחשבה המערבית. הביטוי המובהק ביותר לשניות זו, מצוי ביחסו של קירקגור לפילוסוף המשפיע והחשוב של זמנו, פרידריך הגל. קירקגור מאמץ מהגל את אופן החשיבה הדיאלקטי, אולם, לא כעיקרון מטפיזי או כמתודת ביאור של תופעות עולם ומגמות רוחניות, אלא כאמצעי להבנת קיומו הסובייקטיבי. עיקר ביקורתו על הגל, נסבה על הממד הבלתי אישי והספקולטיבי של הגותו של הגל, המתיימרת לבטא את "הרוח המוחלטת", בו בזמן שלהוגה הקונקרטי עצמו, הגל במקרה זה, אין בה דריסת רגל. דהיינו, קירקגור שאף ליצור פילוסופיה של "מגדל-אור" על פני "פילוסופיה של מגדל השן", כלומר העברת עיקר העיסוק לסובייקטיביות.
המעגל האסתטי
מעגל הקיום האסתטי מתאפיין בחיים שהדגש בהם הוא על פורקן מיידי של הצרכים האנושיים, בכל תנאי ובכל מחיר. בחירותינו בחיים, בדרך זו, צריכות להיקבע על פי שיקולים של הנאה, סיפוק, עניין ואושר, ולא על פי שיקולים מוסריים, כגון נאמנות, אחריות, חובה או מוסר.
בספר "או - או", קירקגור מציג חלק מהיתרונות שבחיים מסוג זה וגם את הבעייתיות שבהם. מצד אחד, מסביר קירקגור, חיים אלה רוויים בהתרגשות ובאנרגטיות רבה. מצד שני, ההנאה שבכל חוויה פיזית היא זמנית ולאחריה ישנה תחושה של שובע וחוסר סיפוק. לשם השגה מחדש של אותה הנאה, יש צורך ב"העלאת הרף" בכל פעם, ובהגדלת מינון החוויות הפיזיות. קירקגור מציין כי בחיים אלה ישנו יסוד בולט של תסכול, כתוצאה מהעובדה שכל ההנאות הפיזיות הן בנות-חלוף. הצורך בפורקן מיידי ותמידי מוביל לשעמום, הנובע מחזרה על גירויים וניסיונות להשיג פורקן נוסף. "האדם האסתטי" נתון גם בסכנה מתמדת של ניסיונות למודעות עצמית אשר יובילו אותו לתחושה של חוסר-תכלית וחוסר טעם בחייו ועליו למצוא את הדרך לטעון במשמעות את הנאותיו, כדי להגיע לסיפוק נפשי ולא רק לפורקן פיזי. בתיאורו את דון חואן, המייצג את "האדם האסתטי", קירקגור מציג את התוצאה הישירה של דרך חיים זאת - דיכאון וייאוש.
תחת זאת, מציג קירקגור את המונח "קפיצת אמונה", המתאר את ניסיונו של "האדם האסתטי" להעניק מחדש משמעות לחייו. בשל התסכול והייאוש הנובעים ממעגל החיים האסתטי, פונה האדם לדרך חיים שונה.
המעגל האתי
מעגל הקיום האתי מתאפיין בבחינת ההתנהגות האישית על פי עקרונות תבוניים וכלליים. בדרך חיים זו הקו המנחה אינו ההנאה האישית אלא החובה המוסרית. מושג זה, שקירקגור מאפיין את האדם האתי בו, לקוח ישירות מהאתיקה הקאנטיאנית, והשיפוט של מושג החובה הוא פועל יוצא של תורת קאנט. האדם האתי צריך לממש את חובתו על פי הצו הקטגורי - עליו לפעול כאילו הכלל המעשי של פעולותיו יהיה לחוק טבע. קירקגור, בניגוד לקאנט, אינו מתעניין בשאלה מדוע צו זה תקף, אלא עסוק בתיאורו בלבד.
על אף תחושת המשמעות הגלומה בדרך חיים זו, קירקגור מציג את הצל של תחושת האשמה, העולה מאי היכולת לחיות חיים מוסריים מלאים. ניתן אולי להתגבר על תחושת האשמה שעולה מהכישלון לעמוד בצווי המוסר באמצעות עשיית מעשים טובים. אך עצם הצורך להזדקק להקלה של תחושת האשמה שלא בראי תבוני וכללי, הצורך להתמודד עם מושג החטא - מוביל את האדם לחרוג ממעגל החיים האתי אל עבר דרך חיים שלישית.
המעגל הדתי
במעגל החיים הדתי מושג החובה נשמר, אך מופנה לכיוון אחר. הסובייקט שכבר עמד בקריטריונים של מוסר תבוני אוניברסלי מגלה שאין בכך די. כדי להתבגר עליו לפרוץ מעבר לאתי אל המוחלט, האוניברסלי. עליו לעמוד לבדו מול המוחלט, להתמודד עם המועקה ולהחליט מי הוא יהיה. את מעגל האמונה מאפיינת השתיקה, כיוון שאדם אינו יכול להתייעץ עם אחרים בנוגע להחלטות החשובות ביותר בחייו, מה גם שהחלטות אלו לעיתים קרובות עלולות לפגוע באנשים הקרובים לו ביותר.
קירקגור הוא אמנם תאולוג אך הגותו אינה מכוונת רק לאנשים דתיים. את מעגל האמונה מאפיינים בנוסף לשתיקה ולמועקה גם הוויתור האינסופי, השהיית האתי, האמונה באבסורד ופרדוקס האמונה, להם מוקדש ספרו של קירקגור, "חיל ורעדה". בספר זה, קירקגור ממחיש את מצב האמונה באמצעות הדוגמה של אברהם בעת הצו של עקדת יצחק. מצד אחד, אברהם נדרש להקריב את בנו, וכ"אביר האמונה" (כפי שקירקגור מכנה אותו) הוא מחויב לבצע את מצוות הקל. מצד שני, אברהם נתון באי יכולת להסביר לאחרים, שלא חוו את המראה הנבואי, את הצו שקיבל ומדוע הוא מאמין בו. כל ניסיון לברר עם אחרים אם המעשה שהוא עומד לבצע הוא ראוי היה זורק את אברהם חזרה אל השלב המוסרי. בדוגמה זו מוכיח קירקגור כי מעגל האמונה דורש את השהיית האתי, או השהיית המוסר. היות שלאברהם יש יחס פרטי אל הקל, אין הוא יכול להתייעץ באחרים שאין להם יחס דומה אל הקל. בדוגמאות רבות נוספות בספר זה, קירקגור מוכיח כי הדילמה העומדת בפני הגיבור או הגיבורה, לדבר או לשתוק, מעידה על המעגל שבו הוא או היא נמצאים כרגע. מאפיין נוסף של מעגל האמונה הוא האמונה באבסורד - על פי קירקגור, אברהם הוא אביר האמונה כיוון שוויתר על הדבר היקר לו ביותר מתוך אמונה שהליכה אחר הצו האלוקי הוא הדבר הנכון ביותר, בכל מצב. לכן אין הוא מתפלא ואינו נבוך כשהגזרה בוטלה. אברהם האמין באבסורד. קירקגור עצמו הפר הבטחת נישואין לארוסתו רגינה וכשרצה לחזור אליה, כבר הייתה נשואה לאחר. האמונה שלמרות זאת ישיג אותה היא אמונה באבסורד.
משנתו ודרך כתיבתו
בספריו נוקט קירקגור גישה שונה מאוד משיטת הכתיבה של הפילוסופים שקדמו לו. קירקגור מעדיף לרוב להציג עמדה אפשרית ואת ההשלכות שלה ולא להצדיקה על ביסוס טיעונים לוגיים. שיטת הכתיבה שלו קוראת תיגר על עמדתו של הגל, לפיה כל קונפליקט בין מושגים שונים ניתן למיצוע דיאלקטי ולסינתזה גבוהה יותר. קירקגור טוען כי הגל מבלבל בין עולם המושגים, שהוא ניתן לבחינה אוניברסלית, לבין המצב האנושי, שהוא ייחודי לכל אדם ופתוח בפני החלטותיו.
תפקיד הפילוסוף, לפי קירקגור, אינו להורות כיצד יש לפעול, אלא להבהיר מהן אפשרויות הבחירה המצויות בידינו ומהן המשמעויות השונות של כל אפשרות. אחד הדברים המאפיינים את קירקגור בשל עמדה זו, הוא הכתיבה בלשון דמויות שונות ותחת שמות עט שונים, כאשר כל דמות מייצגת עמדה שונה, דבר הדומה לדיאלוגים המופיעים בפילוסופיה היוונית.
ספריו שתורגמו לעברית
- מכתבים לקורדליה (מבחר ותרגום: ש' תמרי; ציור: יעקב וכסלר; כתב: יעקב שילה), תל אביב: עקד, 1961. (הספר בקטלוג ULI)
- חיל ורעדה: ליריקה דיאלקטית (תרגם מדנית: איל לוין; הקדים וערך: יעקב גולומב), ירושלים: מאגנס, תשמ"ו-1986 (הוצאה ראשונה: אשמדת, 1983). (הספר בקטלוג ULI)
- האסתטי, האתי והדתי: מבחר כתבים (בעריכת יוסף שכטר ואילן כרוך; תולדותיו של סרן קירקגור מאת יוסף מנילה), תל אביב: דביר, תשנ"א-1991 (הוצאה ראשונה: תשי"ד). (הספר בקטלוג ULI)
- או-או (תרגמה מדנית: מרים איתן; הקדים וערך: יעקב גולומב), ירושלים: מאגנס, תשנ"ו-תשס"ח. (הספר בקטלוג ULI)
- העת הזאת, חזרה, ההבדל בין גאון לשליח (תרגמה מדנית: מרים איתן; הקדים וערך: יעקב גולומב), ירושלים: הוצאת כרמל, תשס"ח-2008. (הספר בקטלוג ULI)
- מה יגידו שושני השדה – שלוש שיחות בונות בהלכי רוח שונים (תרגום: מרים איתן; עריכה מדעית: תמר אילת-יגורי), רסלינג, 2009. (הספר בקטלוג ULI)
לקריאה נוספת
- אבי שגיא, קירקגור - דת ואקסיסטנציה, המסע של האני, ירושלים, מוסד ביאליק, 1991. (הספר בקטלוג ULI)
- שרון קרישק, פילוסופיית האהבה של קירקגור, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן דביר, 2011. (הספר בקטלוג ULI)
- תמר אילת-יגורי, דיאלוג אנושי עם המוחלט: הסולם של קירקגור לפסגת הקיום הרוחני, ירושלים, הוצאת מאגנס, 2008. (הספר בקטלוג ULI)
- פול סטראת'רן, שעה קלה עם קירקגור, הוצאת מודן, 2000. (הספר בקטלוג ULI)
- תמי יגורי, יעקב גולומב, פיני איפרגן (עורכים), קירקגור: בין אמונה אותנטית להונאה עצמית, ירושלים, הוצאת מאגנס, 2018. (הספר בקטלוג ULI)
- אירי ריקין, מישנת הפילוסוף צמחה מחייו הפרטיים ביקורת על ספרו של סרן קירקגור "או-או", מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ט בחשוון תשנ"ז, 1 בנובמבר 1996
- יהודית כפרי, שיחה עם מרים איתן בצאת הכרך הראשון של "או-או" מאת סרן קירקגור, בתרגומה, פסיפס, כרך 35 1997
- סרן קירקגור – על הדמוקרטיה (מדנית: אלה נובק), דחק, כרך טז, 2023.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: סרן קירקגור |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סרן קירקגור |
- סרן קירקגור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי סרן קירקגור בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- סרן קירקגור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
סרן קירקגור (1813-1855), דף שער בספרייה הלאומית
- הספר "העת הזאת, חזרה, ההבדל בין גאון לשליח" באתר "טקסט"
- שבחו של אברהם, באתר דעת
- נועה לימונה, לב שבור הוא לב שלם, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2011
יעקב גולומב, עצות להדוניסט מתחיל על פי קירקגור, באתר הארץ, 17 במאי 2013- תמי אילת-יגורי, קפיצת האמונה של אבי האקזיסטנציאליזם, באתר הארץ, 17 במאי 2013
- תמי יגורי, רבות הדרכים: 5 פרקים על קירקגור ברדיו מהות החיים, 16 בספטמבר 2014
- גדעון לב, לראות כל יום ביומו כאילו היה זה יומנו האחרון, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2018
הערות שוליים
סרן קירקגור37469527Q6512