יוסף שכטר

ד"ר יוסף שכטר (בגרמנית: Josef Schächter)‏ (16 בספטמבר 1901, גליציה המזרחית – 30 במרץ 1994, חיפה) היה פילוסוף, רב, מוסמך לדיינות, תאולוג, הוגה דעות ומחנך ישראלי.

ביוגרפיה

יוסף שכטר נולד בכפר קודרינץ (קודרינצה) שבגליציה המזרחית (על גבול פודוליה הרוסית), אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית. גדל בבית חסידי למדני מובהק, וכבר בהיותו ילד נתפרסם בסביבתו כעילוי, הזוכר מסכתות שלמות בעל פה. בהיותו נער החל ללמוד גרמנית ואת מקצועות הגימנסיה הגרמנית ופילוסופיה, וכן לכתוב על נושאים אקטואליים וללמד בסביבתו תנ"ך, תלמוד וספרות.

בווינה

מלחמת העולם הראשונה והפוגרומים שאחריה הביאו על משפחתו ועליו נדודים רבים. בתחילת שנות ה-20 לחייו הוא הגיע לווינה, שם פתח בפעילות מסועפת בתנאים כלכליים קשים.

שכטר הוסמך לדיינות על ידי הרב ירוחם פישל אראק אב"ד אוזיראן (Озеряни) ב-1926. לימד תלמוד ב"פדגוגיון העברי" בווינה מיסודו של ר' צבי פרץ חיות בשנים 1922–1938, וב-Bibel Rambam Institut בעיר בין 1935 ל-1938. באותו הזמן, החל משנת 1925 הוא למד פילוסופיה ולוגיקה באוניברסיטת וינה במחיצתו של פרופ' מוריץ שליק, שהשפיע עליו עמוקות והפכוֹ לעוזרו הקרוב. במסגרת פעילות זאת השתתף שכטר באופן קבוע בדיוני החוג הווינאי. ב-1931 קיבל תואר דוקטור, על דיסרטציה אשר עסקה בניתוח ביקורתי של חיבור של ניקולאי הרטמן (Kritische Darstellung von N. Hartmanns Grundzüge einer Metaphysik der Erkenntnis). לאחר רצח שליק ב-1936, החליף שכטר לפרקים את פרידריך וייסמן בהוראת סמינרי פילוסופיה.

את ספרו Prolegomena zu einer kritischen Grammatik (גרמנית: "אקדמות לדקדוק ביקורתי"), שיצא לאור במסגרת הסדרה "כתבים בהשקפת עולם מדעית" (הוצאת שפרינגר, בין פרסומי החוג הווינאי), כתב בהשפעת שליק, וייסמן ולודוויג ויטגנשטיין. כבר בהיותו בווינה כתב מאמרים בעברית על לימודי היהדות, הפילוסופיה והלוגיקה. חלקם נדפסו אז בכתבי-עת בארץ ישראל, כגון ב"מאזניים" (החל בכרך א' תרצ"ד) וב"גליונות" של יצחק למדן (החל בכרך ב', תרצ"ה). בשנת תרצ"ד ראתה אור חוברת מפרי עטו – "מבוא קצר ללוגיסטיקה" – המחקר הראשון בלוגיקה בעברית המודרנית. ההקדמה לחוברת זו נכתבה בידי פרופ' שמואל הוגו ברגמן, אשר ציין "גדולה היא זכותו של ד"ר יוסף שכטר שנתן לנו כאן תורת-ההגיון המתמטית כתובה בשפתנו. הספר הזה הוא ספר מקורי שנכתב בעברית על ידי בעל מקצוע שהצטיין כבר על ידי מחקריו בנושא זה. הופעתו היא בעיני תחנה חשובה בדרך אל יצירת ספרות מדעית עברית". מאמר חשוב אחר שלו, חדשני וחלוצי כדרכו, היה "התלמוד מבחינת ההגיון הלשון", אשר נתפרסם ב"כנסת" תרצ"ט, ובו נעשה ניסיון לזווג את שני העולמות שבהם הצטיין שכטר: עולם התלמוד ועולם הלוגיקה.

בישראל

במרץ 1938 סופחה אוסטריה לגרמניה. התפרצויות אנטישמיות ורדיפות נעשו למנת חלקם של היהודים, וחייהם נעשו לתלויים להם מנגד. יוסף שכטר והוריו לא יצאו מכלל זה. הנאצים תרו אחריו, והוא נאלץ להתחבא מפניהם במקלטים ארעיים. בחודש יוני של אותה שנה עלה בידו לצאת מאוסטריה בדרך-לא-דרך. הוא הגיע לנמל תל אביב בשלהי תקופת העלייה החמישית, בהותירו מאחריו את הוריו (הללו עלו לארץ מאוחר יותר) וכן כתבים רבים שאבדו.

חבריו, הסופרים העבריים (יצחק למדן, אשר ברש ואחרים), קיבלוהו בחמימות מרובה, ערכו לכבודו מסיבה ושילבוהו ביניהם. כבר בשנת ת"ש נתמנה כחבר בוועדת השופטים לחלוקת פרס ביאליק לחוכמת ישראל של עיריית תל אביב. בתפקיד זה שימש במשך שנים רבות מאז ועד שנות השישים. נוסף על כך היה שכטר חבר הוועד המרכזי של אגודת הסופרים העבריים בישראל במשך פרקי זמן ממושכים. את רעייתו נטע נשא לאישה בשנת תש"ג. בשנים תשי"ז-תשי"ח היה חבר בוועדת השופטים לפרסי ישראל בחינוך. משנת תשכ"א היה חבר במרכז הישראלי לקידום תרבות האדם במוסד ון-ליר, שבראשו עמד פרופ' אהרון קציר. בשנת תשל"ג היה חבר בוועדת השופטים בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מדע. בהמשך זכה בפרס רופין של עיריית חיפה.

חינוך בישראל

בתחילת דרכו החינוכית לימד בפתח תקווה וכן ב"גימנסיה שלווה" בתל אביב. בשנת הלימודים תש"א הוזמן שכטר על ידי ד"ר ארתור בירם ללמד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. עם מעברו לחיפה התמסר לעשייה חינוכית ולכתיבה בשטח החינוך והחינוך לערכים בכלל ובתחום החינוך ליהדות ולערכי היהדות בפרט.

במשך שנים אחדות שמש כמפקח במשרד החינוך. בין השאר כיהן כמפקח הראשי על החינוך במחוז חיפה ובצפון, והיה חבר בוועדות שונות: בוועדה להכשרת מורים ליד המזכירות הפדגוגית, בוועדה לעריכת שאלונים בבחינות הבגרות בתנ"ך ועוד. כמו כן השפיע השפעה רבה על עיצוב תוכניות הלימודים בתנ"ך, בתורה שבעל פה ובמבוא לפילוסופיה שנכתבו אז.

עם פרישתו מן הפיקוח, בתשי"ד, איחד שכטר את שני הסמינרים להכשרת מורים וגננות שהיו אז בחיפה – הסמינר של בית הספר הריאלי והסמינר של "זרם העובדים" – לסמינר אחד בהנהלתו, שנקרא, בהשראתו של שכטר, על שמו של א"ד גורדון. שכטר קבע את דפוסי ההכשרה בסמינר ואת הדגשים הלימודיים והתוכניים, שאחד מהם היה לימוד התנ"ך והיהדות בדרכו המיוחדת, הבלתי-סקטוריאלית. בו בזמן פתח שכטר במפעל מקביל ומכין – מכינות פדגוגיות. היה זה בית-ספר תיכון, שהיה מיועד פורמלית להכשיר עתודה לסמינר אותו ניהל. סגל המורים לבית הספר נבחר על-ידו. כגרעין לסגל שימשו תלמידיו (מהם מאנשי הקבוצה שעלתה אחר-כך ליודפת). הוא הקפיד על כך שלא פחות משליש התלמידים במוסד זה יהיו מעדות המזרח; באותן שנים הייתה אינטגרציה שכזאת תופעה חריגה וחלוצית במערכת חינוך התיכון. לאחר כמה שנים העביר שכטר את בית-הספר לעיריית חיפה, וייחודו הראשוני לא נשתמר.

ד"ר שכטר פרש מהנהלת הסמינר לקראת שנת תש"ך, ובמשך כמה שנים אחר-כך המשיך ללמד בו.

כתיבה בישראל

לאחר עלייתו לארץ ישראל פרסם שכטר עשרות מאמרים בתחומי התנ"ך, האגדה וההגות. אז גם נתפרסמו ספרים וחוברות אחדות משלו: מבחרים לתלמידים – מתוך בראשית רבה (עם יהושע גוטמן, תש"ב), מתוך המכילתא דרבי ישמעאל (תש"ד) ומתוך משנה תורה לרמב"ם (שלושה חלקים, החל בתש"ה) וכן "פרקי הלכה – בבא מציעא" (תש"ה). כל הללו בהוצאת בית הספר הריאלי בחיפה. בהוצאת "דביר" יצאו לאור אז שתי חוברות משלו: "משנה" (תש"ח) – מורה-דרך ללימוד המשנה (הספר העברי הראשון שראה אור במדינת ישראל לאחר הכרזת עצמאותה), ו"מבוא לאגדה" (תש"י) – מורה דרך להכרת האגדה על מאפיינה ותפיסת עולמה.

שנות החמישים וראשית שנות השישים היו עבור שכטר גם שנים של פעילות הגותית ספרותית ענפה. בפרק זמן זה ראו אור ספרים וחוברות רבים: "ממדע לאמונה" (ספר מאמרים בסיסי וחשוב, שבו הותוו עיקרי גישתו במחשבה ובחינוך), מבחר מכתבי סרן קירקגור (הופיע במהדורה מחודשת בתשנ"א), "מבוא לתלמוד", "מבוא לסידור", "על הוראת האגדה", ספר האגדה לבתי הספר" (בשני כרכים), "פרקי חסידות", "משנתו של א.ד. גורדון", "פרקי הדרכה בתנ"ך" (בספר זה, וכן במבוא לתנ"ך סיכם שכטר את גישתו האידאית המיוחדת בלימוד התנ"ך ובהוראתו), "שבילים בחינוך הדור" (התוויית דרכים מקוריות בחינוכו האידאי של דורנו), "העל אנושי באנושי" (מאמרים פילוסופיים) וכן "אוצר התלמוד" – "לקסיקון" ייחודי שבו נתבארו מושגים ומונחים מן התלמוד. ד"ר יוסף שכטר עסק בכתיבתו במשך שנים רבות. הספר יצא בשלוש מהדורות.

לאחר שפרש מן ההנהלה ומן ההוראה, התמסר שכטר לכתיבת מאמרים וספרים, תוך שהוא מתדיין בכתב ובעל-פה עם קוראיו ותלמידיו. ספריו העיקריים שיצאו לאור מאז הם ספרי-מאמרים, שבהם הוא מפתח ומדגים את הגותו החינוכית והיהודית בדרכו שלו, תוך פקיחת עין בוחנת אל הדור הצעיר ומצבו הרוחני, ותוך הפנייתו אל נושאים ופרקי-עיון מן התרבות הכללית וממקורות היהדות (התנ"ך, האגדה והחסידות, שאותם הוא רואה כמרכזיים). הספרים העיקריים שנתחברו בתקופה זו הם: "יהדות וחינוך בזמן הזה", פרקי עיון לנבוכי זמננו", בפרוזדור להשקפת עולם", שיחות על פרשת שבוע", דרכים בחינוך לערכים", בדרך האמונה", "עיונים במחשבת זמננו", "מסות שיחות ומכתבים" (א'-ו').

יוסף שכטר נפטר בחול המועד פסח תשנ"ד (1994) בחיפה, כשהוא מותיר אחריו כ-500 כותרים (ספרים, חוברות ומאמרים). על שמו רחוב הממוקם בשכונת אחוזה בחיפה.

השכטריסטים

בהיותו מורה מן המניין בבית-הספר הריאלי בחיפה, החלו להימשך אחריו תלמידים, שדבריו החודרים על החינוך לערכים ועל ערכי היהדות מצאו מסילות ללבותיהם. אותם תלמידים היו מצטרפים אליו לשיחות נוקבות בשעת ההפסקות ולאחר הלימודים, וכן בחוגים שנוצרו ביוזמתו וביוזמתם, בבית-הספר ובביתו אחר-הצהריים, ונסתיימו בשעות הלילה המאוחרות. בפגישות אלה נתלבנו תדירות ערכי האדם והיהדות. אותם תלמידים מעולים שהתגבשו סביב ד"ר שכטר בתחילת שנות החמישים החליטו להתעמק בתפיסות ובדרכים שקיבלו ממנו ולהופכן לאורח חיים. הללו, שנתכנו על שמו בשם "שכטריסטים", התגייסו לנח"ל, עברו גילגולים שונים, עד שבשנת תש"ך (1960) עלו על הקרקע בלב הגליל המרכזי, ביודפת. יודפת היה היישוב היהודי הראשון באותו חבל ארץ, והיווה דוגמה ומקור השראה ליישובים יהודיים שנוסדו שם בעקבותיו. גם בשנים הבאות היה שכטר נפגש עם תלמידיו, בביתו וביודפת, והיה ממשיך לשוחח עמם ולפתח אותם הנושאים. יודפת, כיום יישוב פורח, עבר שינויים מאז, אך אחדים מבין ראשוניו ומבין אלה שבאו בעקבותיהם המשיכו לקיים קשרים עם יוסף שכטר עד יומו האחרון. אחרים פנו להשפעות מתנועת גורדייף.

ספריו

שכטר היה כותב פורה: בישראל עסק בעיקר בשאלת קיום המחשבה הדתית בעולם המודרני ובנושאי החינוך היהודי בישראל; ככלל עסק בשפה, במשמעות ובאמונה בהקשר של מדע ודת. להלן מרבית ספריו:

• סינטאכסיס [סינטקסיס], תל אביב: מצפה, תש"ד.
• על ההכנה: דיאלוג, תל אביב: מ' ניומן, תש"ח.
• ממדע לאמונה, תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשי"ג.
• משנתו של אהרן דוד גורדון, תל אביב: דביר, 1957.
• אוצר התלמוד: ביאורי מונחים עניינים וכללים בתלמוד הבבלי [יצא במהדורות נוספות], תל אביב: דביר, תשכ"ג.
• לימודי היהדות בחינוך העל יסודי, תל אביב: הוצאת תלמידי המחבר, תשכ"ג.
• שבילים בחינוך הדור, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשכ"ג.
• העל אנושי באנושי, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשכ"ג.
• מסות ורשימות, ירושלים: קריית ספר, 1964.
• דברים ששמעתי מאבי ז"ל, חיפה: חמו"ל, תשכ"ה.
• הירהורים ושיחות על החינוך ליהדות בזמן הזה, חיפה: [חמו"ל], תשכ"ו.
• יהדות וחינוך בזמן הזה, תל אביב: דביר, תשכ"ו.
• פרקים בהגותו של ארנסט פורמן,‫ [תל אביב?]: [חמו"ל], תשכ"ח.
• פרקי עיון לנבוכי זמננו, תל אביב: דביר, תש"ל.
• בפרוזדור להשקפת עולם, ירושלים–תל אביב: מ' ניומן, תשל"ב.
• דרכים בחינוך לערכים, תל אביב: הוצאת יחדיו, בסיוע משרד החינוך והתרבות, תשל"ו-1975.
• עיונים במחשבת זמננו, תל אביב: יחדיו, תשל"ז.
• בדרך לאמונה, [תל אביב]: יחדיו, תשל"ט-1978.
• חינוך לערכי היהדות, חיפה: בית המדרש למורים ולגננות על שם א"ד גורדון, תש"ם.
• פרקים במחשבה ערכית, חיפה: [חמו"ל], תש"ם.
• תורתו של הבעל-שם-טוב: לאנשים בעלי רקע חילוני, תל אביב: הוצאת אל"ף, (תש"ם-1980.
• ארחות חיים של החסידות, ‬תל אביב: הוצאת אל"ף, תשמ"א-1980.
• פרקים במחשבה דתית, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשמ"ב 1981.
• בין אדם למקום, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשמ"ב-1982. [מהדורה ראשונה: יודפת, תשל"ט).
• יסודות אידיאיים ומעשים סמליים, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשמ"ה-1984.
• רוח ונפש: גשרים ליהדות פנימית, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשנ"ב-1992.

כן כתב עבור תלמידי תיכון מבוא לתנ"ך, מבוא לתלמוד ומבוא לסידור, וליקט מבחר מתוך "ספר האגדה" לח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי; כתב על הוראת התורה והוראת האגדה בבית הספר התיכון, וחיבר הדרכות נוספות עבור מורים; ערך אסופות כתבים משל יעקב קלצקין, קובץ כתבים של סרן קירקגור (עם אילן כרוך), "פרקי חסידות: מבחר מאור הגנוז" למרטין בובר (מהדורה מוערת, עם יהודה ארליך), קובצי מבחר ממדרש בראשית רבה, מ‫מכילתא דרבי ישמעאל ומבחר מבואר משנה תורה לרמב"ם; והוציא (בהוצאה עצמית, בשנות ה-70) ספר על "מוריץ שליק: אישיותו והגותו".

לקריאה נוספת

• ישעיהו תדמור, התכוונות לאלוקי שבאדם: חינוך אכסיסטנציאליסטי-דתי במשנתו של יוסף שכטר, תל אביב: רשפים, תשנ"ד-1994.
• דוד ליברמן, הנצח מתגלה בנפש: על משנתו החינוכית של יוסף שכטר, מסכת, ג, תשס"ה, עמ' 123-115.
• שי חורב, יוסף שכטר, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 371, 2018.

קישורים חיצוניים

• ד"ר יוסף שכטר והשכטריסטים, באתר בית הספר הריאלי בחיפה
• ד"ר יוסף שכטר, מחשבת ישראל
• ר' יוסף שכטר, בגיליונות נחמה ליבוביץ (ע"פ א' וינריב, "שכטר יוסף", האנציקלופדיה העברית, ל"א, ירושלים: תשל"ט, עמ' 862–863
• יוסף שכטר: ביוגרפיה, באנציקלופדיה הביוגרפית הגרמנית בעריכת רודולף פירהאוס (Vierhaus), עמ' 733 (בגרמנית)
• מיכל קפרא, השכטריסטים, מעריב, 14 בנובמבר 1986, המשך, המשך
• דוד ליברמן, הנצח מתגלה בנפש: על משנתו החינוכית של יוסף שכטר, מסכת ג', תשס"ה-2005, עמ' 115 - 123.

מכתביו

• שבילים בחינוך הדור (תל אביב, תשכ"ג), בספרייה הווירטואלית של אתר "דעת"
• בפרוזדור להשקפת עולם (ירושלים, תשל"ב), בספרייה הווירטואלית של אתר "דעת"
• שיחות על פרשת שבוע, בספרייה הווירטואלית של אתר "דעת"
• פרקי הדרכה בתנ"ך (ירושלים–תל אביב, תש"ך), בספרייה הווירטואלית של אתר "דעת"
• לימודי היהדות בחינוך העל-יסודי (תל אביב, תשכ"ג), בספרייה הווירטואלית של אתר "דעת"
• אוצר התלמוד
• שבילים בחינוך הדור
• הספר "מבוא לתנ"ך", באתר "סימניה"
• הספר "מבוא לתלמוד", באתר "סימניה"
• הספר "יהדות וחינוך בזמן הזה", באתר "סימניה"
• הספר "ממדע לאמונה", באתר "סימניה"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24344100יוסף שכטר