קרל הגדול
 | |
| לידה |
2 באפריל 742 או 747 הרסטל (אנ'), האימפריה הפרנקית |
|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 814 (בגיל 71 או 66) אאכן, האימפריה הפרנקית |
| מקום קבורה |
 קתדרלת אאכן |
| בת זוג |
דסידרטה (770–771) הילדגרד (771–783) פסטרדה (784–794) לויטגרד (794–800) |
קרל הגדול (בלטינית: Carolus Magnus, בצרפתית מודרנית: Charlemagne, מבוטא "שארלמאן"; בגרמנית: Karl der Große, 2 באפריל 742/7 – 28 בינואר 814) היה מגדולי שליטי אירופה בימי הביניים. קרל היה בנם של ברטארדה מלאן ופפין הגוץ וחלק מהשושלת הקרולינגית. היה מלך הפרנקים בשנים 768–814, מלך לומברדיה בשנים 774–814. הוכתר לקיסר הרומאים (Imperator Augustus Romanorum) ברומא ב-25 בדצמבר 800 על ידי האפיפיור לאו השלישי, ועקב כך נחשב בדיעבד לקיסר הראשון של האימפריה הרומית ה"קדושה", כשהוא מחזיק כתואר "מלך הפרנקים" והתואר "הקיסר אוגוסטוס" במקביל, אם כי אימפריה זו הוקמה זמן רב אחרי מותו. בעקבות כיבושיו הוא שלט על ממלכה שהשתרעה על רוב מערב אירופה.
שמו
כינויו של קרל הגדול בעברית מושפע משמו בגרמנית: Karl der Große (זה האחרון נובע מן הכינוי בלטינית Carolus Magnus). שמו באנגלית של קרל הגדול – Charlemagne (מבוטא: "שארלמאן") מושפע מן הנוסח של שמו בצרפתית עתיקה, לפי הלטינית Carolus Magnus, והוא זהה לשמו בצרפתית גם עכשיו, אם כי ניתן לכנותו גם Charles le Grand, כמו בהולנדית: Karel de Grote. באיטלקית ובספרדית נהוג לקרוא לו Carlomagno. בשפות סלאביות רבות ובהונגרית, המונח ל"מלך" נלקח מן השם הגרמני של קרל הגדול – Kороль –"קורול" ברוסית, Král בצ'כית, Kralj בסרבו-קרואטית, Król בפולנית, Király בהונגרית (דרך שפות סלאביות).
מקור השם אינו ברור אולם נקשר בדיעבד להישגיו המדיניים.
תואר
- על המטבעות: Karolus Imperator Augustus – קרל קיסר נאצל
- בתעודות:"Karolus Imperator Augustus Romanum gubernans Imperium = קרולוס קיסר נאצל המושל באימפריה הרומית
Karolus serenissimus Augustus a Deo coronatus, magnus pacificus Imperator Romanorum
קרולוס הוד רוממותו הנאצלת המוכתר על ידי הא-ל הקיסר הגדול ושוחר השלום המושל באימפריית הרומאים
רקע
הפרנקים היו במקור עובדי אלילים ברברים גרמאנים, אשר קיבלו עליהם את הנצרות. הם היגרו במאה החמישית מעבר לנהר הריין אל תוך האימפריה הרומית המתפוררת, והיו במאה ה-8 שליטי גאליה ומרבית שטחי מרכז אירופה שממערב לריין. השליטים הקדומים של הפרנקים, המרובינגים, איבדו בהדרגה את סמכותם, וכונו "Rois fainéants", כלומר "המלכים חסרי המעש". למעשה, כל כוחות הממשלה נוהלו בידי המזכיר הראשי שלהם, שנקרא "מאיורדומוס".
ב-687 שם פפין מהריסטל קץ לעימות בין המלכים למאיורדומוסים שלהם, על ידי ניצחונו בקרב טרטי, והפך למעשה השליט היחיד של כל הפרנקים. פפין מהריסטל עצמו היה נכדם של שניים מהשליטים הקודמים בממלכת אוסטרזיה, חלקה הצפוני-מזרחי של ממלכת המרובינגים, ארנולף ממץ ופפין מלנדן. יורשו היה בנו הבלתי-חוקי קרל מרטל, ויורשיו של זה היו שני בניו, קרלומן ופפין הגוץ, שהוא אביו של קרל הגדול. כדי למנוע את פיצול הממלכה ביניהם, החליטו שני האחים למנות את כילדריך השלישי למלך, והוא למעשה היה המלך המרובינגי האחרון.
לאחר שקרלומן התפטר ממשרתו, הדיח פפין הגוץ את כילדריך באישור האפיפיור. בשנת 751 נבחר פפין ונמשח למלך הפרנקים, וב-754 נמשחו שוב הוא ובניו הצעירים על ידי האפיפיור סטפנוס השני. מעשה זה סימל למעשה את החלפתה של השושלת המרובינגית על ידי השושלת הקרולינגית. המלך המפורסם ביותר בה הוא קרל הגדול.
יורשיו המידיים של פפין היו שני בניו, קרל וקרלומן, שירשו את הממלכה העצומה שהשתרעה על פני רוב מערב ומרכז אירופה. החלוקה המנהלית של הממלכה בין האחים היוותה את הבסיס ליצירת גרמניה וצרפת בעתיד.
ביוגרפיה
קרל היה בנם הבכור של פפין הגוץ וברטארדה מלאן. אף על פי שלא קיימות עדויות מוצקות לכך, היסטוריונים טענו בעבר כי נולד ב-2 באפריל 742. זאת, בהסתמך על המידע שניתן עם מותו, ולא בהסתמך על מידע ראשוני לגבי לידתו. תאריך אחר שניתן הוא ה-1 באפריל 747 (אך האפשרות קלושה, כי בשנת 747 1 באפריל היה חג הפסחא, וסביר שהיסטוריונים בעבר היו מתייחסים ללידתו של מנהיג בחג הפסחא; לפיכך נראה כי תאריך זה הוכנס לספרי ההיסטוריה בדיעבד ועל מנת לפאר את שמו). אפשרות נוספת שניתנה היא שנת 748. קרל נולד ככל הנראה בהרסטל, עיירה בקרבת לייז' (בבלגיה של ימינו) שממנה הגיעו השושלות של הקרולינגים והמרובינגים. כשהיה בן שבע עבר לאזור ז'וליפ, ולעיתים מציינים מקום זה כמקום לידתו.
קצת לפני מותו של פפין הגוץ, התחתן קרל עם הנסיכה פידינה מהעיר הסמוכה. לאחר מותו של פפין הממלכה נחלקה בין שני בניו, קרל וקרלומן. קרל קיבל את החלקים החיצוניים של הממלכה, בעוד שקרלומן קיבל את החלקים הפנימיים.
לאחר מות קרלומן, ירש קרל את חלקו והרחיב את גבולותיו במלחמותיו בלומברדיה, בסקסוניה ובספרד. באחת מפלישותיו לספרד הקים את המארקה הספרדית, מחוז ספר מבוצר שלימים נהפך לקטלוניה.
בשנת 799 נתבקש על ידי האפיפיור לאו השלישי להתערב בסכסוך שניטש בינו לבין אצולת רומא. אחרי שהכריע לטובת האפיפיור, הכתיר אותו האפיפיור לאו השלישי לקיסר ב-25 בדצמבר 800 בעת מיסת חג המולד (אנ') ברומא. "הכתרה בחסד הא-ל" (Gratia Dei Rex) זו הייתה היסוד להקמת הקיסרות הגרמנית של ימי הביניים, שכונתה האימפריה הרומית ה"קדושה".
הכתרתו כקיסר קראה תיגר על מעמדה של האימפריה הביזנטית כיורשת רומא החוקית. לא רק מבחינה חוקית הייתה לאימפריה הביזנטית בעיה עם קרל הגדול: גם מבחינה צבאית, קרל כבש את שארית השטחים הנתונים לשליטה ביזנטית בצפון איטליה, וב-812 נאלצה הקיסרות הביזנטית להכיר בו כקיסר הרומאים.
קרל הגדול עודד התעוררות תרבותית בהקימו בתי ספר ליד המנזרים, הפצת ספר דרשות לחינוך העם והנהגת סדר תפילה אחיד ברחבי האימפריה. הוא גם עודד העתקת ספרים בכתב האירי "המינוסקול הקרולינגי" המשמש יסוד לאותיות האלף בית הלטיניות של ימינו. קרל הגדול התעניין מאוד בלימודים (רטוריקה, דיאלקטיקה ואסטרונומיה). הוא למד לקרוא לטינית בבגרותו אך המשיך לדבר גרמנית בחצרו. ליקט חומר על דקדוק גרמני ועל שירה גרמנית קדומה. בספרו "חיי קרל הגדול" מזכירו איינהרד כתב: "הוא החזיק לוחות צפחה וחרט תחת כריתו כדי שבזמנו הפנוי יוכל להתאמן בכתיבת אותיות לטיניות. אך היות שהתחיל בכך מאוחר מדי בחייו מאמציו לא נשאו פרי."
קרל הגדול ניהל קשרים עם המזרח המוסלמי. בשנת 797 הוא שלח משלחת של שלושה אנשים לחצרו של הח'ליפה העבאסי הארון א-רשיד בבגדאד, בהם יצחק היהודי. בשנת 801 הגיעה לנמל פיזה משלחת מהמזרח שהביאה עמה ברכות ומתנות מהארון א-רשיד ומהמושל המוסלמי של צפון אפריקה שישב בפוסטאט. קרל שהה באותה עת באיטליה ושמע מאנשי המשלחת כי מאנשי משלחתו שלו נותר בחיים רק יצחק היהודי, שמתעכב לשוב מכיוון שהוא מלווה את "אבו אל-עבאס", פיל ששלח לו הארון א-רשיד במתנה. יצחק הגיע לחצר באאכן עם הפיל רק ביולי 802. משלחות נוספות יצאו בשנים 803, 807 ואולי גם בשנת 808, ונראה כי מטרתן הייתה חיזוק הקשרים אך ללא מצע מדיני.[2].
קרל הגדול ניהל קשרים גם עם הפטריארך של ירושלים. בשנת 799 הגיע לחצרו של קרל נזיר מירושלים ועמו מתנות מהפטריארך, בהן שרידי קדושים ומזכרות מכנסיית הקבר. קרל שלח עם הנזיר מתנות לפטריארך ואת אחד מאנשי הכמורה בחצרו, וזה שב מן המזרח יחד עם שני נזירים, אחד מהר הזיתים והאחר ממנזר מר סבא, שהביאו עמם מתנות מהפטריארך: את מפתחות כנסיית הקבר, את מפתח העיר ירושלים והר ציון ואת דגל העיר ירושלים. המשלחת ועיתוי הגעתה לרומא, רק זמן קצר לפני ההכתרה האימפריאלית של קרל הגדול בשנת 800, עוררו התרגשות רבה בממלכה הפרנקית[3].
מראהו האישי המדויק של קרל לא ידוע משום דיוקן ששרד בימינו (חוץ מדמותו על מטבעותיו), אך ידוע בערך מתיאור טוב של ההיסטוריון הפרנקי איינהרד, שנכתב בספר הביוגרפיה "ויטה קארולי מאגני". הוא מתואר כגבוה, הדור, בעל שער נאה ובעל צוואר עבה.
בחייו נישא קרל הגדול חמש פעמים ונולדו לו שנים-עשר ילדים מנשותיו השונות, מתוכם ארבעה בנים שהגיעו לבגרות. כמו כן היו לו ילדים נוספים מפילגשיו. קרל העניק לבניו מחוזות שלטון שונים, ובנו פפין נועד לרשת את כסאו אחריו. אך היות ששלושה מתוך ארבעת בניו מתו לפניו, הוריש קרל את הממלכה לבנו היחיד שנותר בחיים, לואי החסיד.
דרך שלטונו
ערך מורחב – פיאודליזם
קרל הגדול צירף שטחים רבים לשלטונו וניהל את הקיסרות מעיר הבירה אאכן. ארמונו שבאאכן הפך למרכז שלטוני שבו ניהלו את אוצר המלך ומועצות המלך שאליהן הוזמנו הרוזנים ששלטו במחוזות השונים בממלכה. השטחים היו מיושבים בדלילות והדרכים לא היו מהמשובחות לכן ניהל קרל את ממלכתו על ידי רוזנים שקיבלו קרקעות תמורת שירותם בצבא וניהול האדמות שבבעלותם. יחסים אלו בין הקיסר למקבלי הקרקעות שכונו 'וסאלים מלכותיים' (Vassi dominici) או "שליחי המלך" נחשבים לבסיס של הפאודליזם (למעשה מדובר בפיאודליות הקלאסית).
יחסו ליהודים
- ערך מורחב – קרל הגדול והיהודים
כמו אביו לפניו, קרל נמשח למלוכה בטקס בסגנון מקראי שמבטא את ההמשכיות שבין מלכי המקרא לבין השושלת הקרולינגית. כאשר קרל מחפש מקורות השראה לאימפריה הנוצרית שהוא מייסד, הוא מוצא אותה בפעולתם של מנהיגי המקרא ואת עצמו הוא רואה בדמויותיהם של משה, דוד ויאשיהו[4]. את המלך יאשיהו הוא הזכיר כדי להצדיק את התערבותו בנושאי דת וכנסייה, כפי שמלך יהודה החזיר את עמו לדרך הישר באמצעות שיתוף פעולה עם הכוהנים[5][6]. קרל הגדול נטה חסד ליהודים, כפי שנהג אביו פפין הגוץ שזכר ליהודים את עזרתם בכיבוש פרובאנס מידי המורים. האגדות שפרחו בין היהודים לאחר מותו של קרל מהללות את יחסו ליהודים. ההגבלות שהוטלו על ידי הוויזיגותים בוטלו, יהודים צורפו לחצר המלך. ויצחק מאאכן, כפי הנראה מתורגמן, השתתף במשלחת ששלח קרל להארון א-ראשיד. ימי מלכותו של קרל תוארו על ידי היהודים כתור הזהב ליהודי צרפת ואשכנז.
הרנסאנס הקרולינגי
הרנסאנס הקרולינגי הוא מושג המתאר את הפריחה התרבותית בממלכתו של קרל הגדול ובמיוחד סביב חצר ארמונו באאכן. קרל עצמו עודד אנשי דת, רוח ומדע להתרכז סביב חצר מלכותו ולהשתמש בספרייה עצומה שהקים בארמונו. הספרייה עצמה הכילה ספרות עלילתית (במיוחד מתקופת יוון ורומא העתיקות) וכתבי קודש בנוסף לחיבורים תאולוגים מרובים של אנשי דת נוצרים קדומים. בנוסף אליה הקים קרל גם אקדמיה עשירה באותו מקום, שיועדה בעיקר לאבירים ממוצא פרנקי. הוא החליף את השפות וסוגי הכתבים המרובים שהיו באימפריה דאז למרקם אחיד הכולל שפת דיבור וצורת כתיבה אחת. בנוסף לכך התקיים באותה התקופה עידוד לראייה שפרנקים-אתנים הם גזע נשגב שתפקידו להמשיך את מורשת העולם העתיק ובמיוחד של שלוש המדינות רומא, יוון ופרס[7].
קרל הגדול באמנות
דיוקן של קרל הגדול והקיסר זיגיסמונד (אלברכט דירר)
קרל הגדול, זכה לשבחים רבים במסעות כיבושו וברפורמות התרבותיות שביצעה במונרכיה, כשהמפורסמת מהיצירות אודותיו היא יצירתו של אלברכט דירר (Albrecht Dürer), שמשלבת בין גותיקה לבין התחייה האמנותית המחודשת בסגנון הקלאסי של תקופת הרנסאנס (הוא עצמו חי במאה ה-16 והיצירה נוצרה בשנת 1512). למעשה זהו חצי מהיצירה, כהחצי השני מציג את הקיסר זיגיסמונד. מעל ראשו של קרל הגדול מופיעים פלר דה ליס המייצג את צרפת וסמל האימפריה הרומית ה"קדושה" כייצוג לגרמניה (שתי האומות העתידות להיוולד מחוזה ורדן מעט לאחר מותו). הקיסר זיגיסמונד כשלעצמו מכותר בסמלי חמש האומות העיקריות עליהן שלט בתקופתו (או חמשת השטחים העיקריים). ליצירה המחולקת לשניים יש קשר הדוק עם העיר נירנברג ושם היא מוצגת (לאחר תקופה ארוכה בה היא הוצגה באוסטריה ואף הספיקה להילקח על ידי גרמניה הנאצית)[8][9].
קרל הגדול (בצרפתית: Charlemagne או Charles I le Grand)
יצירה זאת שופכת אור עדין יחסית על אופיו של המלך הפרנקי והקיסר הרומאי קרל הגדול, כשהוא אוחז סמלי המלכות ועונד את כתרו על רקע בד ורוד. מוצג זה הוא מהספרייה הלאומית של צרפת[10].
תמונות נוספות
-
"הקיסר קרל הגדול" -
הכתרתו של קרל הגדול (מסביבות שנת 800 לספירה
-
הכתרתו של קרל הגדול (רפאל)
-
פסלו של קרל הגדול -
קרל הגדול (משמאל). העתק מהמאה ה-10 של ציור מקורי מהמאה ה-9
ראו גם
לקריאה נוספת
- איינהרד, חיי קרל הגדול, תרגום, מבוא והערות: יצחק חן, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, מהדורה מעודכנת, תשפ"א 2021[11]
קישורים חיצוניים
- קרל הגדול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קרל הגדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קרל (742-814), הגדול, דף שער בספרייה הלאומית- קרל הגדול, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ François Velde The Title of Emperor 2002 site heraldica
- ^ איינהרד, חיי קרל הגדול, תרגום יצחק חן, נספח א: קרל הגדול והמזרח, עמ' 109–110
- ^ איינהרד, חיי קרל הגדול, תרגום יצחק חן, נספח א: קרל הגדול והמזרח, עמ' 110–111
- ^ אסף מלאך, מהתנ"ך ועד מדינת היהודים. גלגולי הלאומיות היהודית והפולמוס הישראלי, ראשון לציון: משכל, 2019, עמ' 32-33
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב; פרק כ"ג
- ^ איינהרד, חיי קרל הגדול, מבוא מאת המתרגם יצחק חן, עמ' 19
- ^ היוול ויליאמס, ימים ששינו את העולם, הוצאת מטר, 2011, עמ' 47
- ^ "Portrait of Charlemagne by Albrecht Dürer". About.com Education. נבדק ב-2016-11-29.
- ^ Emperor Charlemagne and Emperor Sigismund by DÜRER, Albrecht, www.wga.hu
- ^ "Charles le Grand". About.com Education. נבדק ב-2016-11-29.
- ^
עפרי אילני, "חיי קרל הגדול": סיפורו של נער הפוסטר של תרבות המערב, באתר הארץ, 12 בינואר 2022
| השושלת הקרולינגית | ||
|---|---|---|
| שבט פפין | פפין הזקן (580–640) • גרימואלד הזקן (אנ') (616–656) • כילדברט המאומץ (אנ') (מת ב-662) | |
| שבט ארנולף | ארנולף ממץ (אנ') (582–640) • כלודולף ממץ (אנ') (מת ב-696 או 697) • אנסגיסל (אנ') (מת לפני 679) • פפין האמצעי (635–714) • גרימואלד הצעיר (אנ') (מת ב-714) • דרוגו משמפן (אנ') (670–708) • תאודואלד (אנ') (מת ב-714) | |
| השושלת הקרולינגית | קרל מרטל (686–741) • קרלומן (מת ב-754) • פפין הגוץ (714–768) • קרלומן הראשון (751–771) • קרל הגדול (מת ב-814) • לואי החסיד (778–840) | |
| לאחר הסכם ורדן (843) | לותאר הראשון (795–855) • קרל הקירח (823–877) • לואי הגרמני (804–876) | |
| מלכי צרפת | ||
|---|---|---|
| המלכים הקרולינגים (843–987) |
שארל השני • לואי השני • לואי השלישי • קרלומן השני • קרל השלישי • אודו • שארל הרביעי • רובר הראשון • ראול • לואי הרביעי • לותר • לואי החמישי | |
| בית קאפה (789–1328) |
איג קאפה • רובר השני • אנרי הראשון • פיליפ הראשון • לואי השישי • לואי השביעי • פיליפ השני • לואי השמיני • לואי התשיעי • פיליפ השלישי • פיליפ הרביעי • לואי העשירי • ז'אן הראשון • פיליפ החמישי • שארל הרביעי | |
| בית ולואה (1328–1589) |
פיליפ השישי • ז'אן השני • שארל החמישי • שארל השישי • שארל השביעי • לואי האחד עשר • שארל השמיני • לואי השנים עשר • פרנסואה הראשון • אנרי השני • פרנסואה השני • שארל התשיעי • אנרי השלישי | |
| בית בורבון (1589–1792) |
אנרי הרביעי • לואי השלושה עשר • לואי הארבעה עשר • לואי החמישה עשר • לואי השישה עשר • לואי השבעה עשר | |
| בית בונפרטה (1804–1814; 1815) |
נפוליאון הראשון • נפוליאון השני | |
| בית בורבון (1814–1815; 1815–1830) |
לואי השמונה עשר • שארל העשירי • לואי התשעה עשר • אנרי החמישי | |
| בית אורליאן (1830–1848) |
לואי פיליפ • פיליפ השביעי | |
| בית בונפרטה (1852–1870) |
נפוליאון השלישי | |
| תשעת המכובדים באמנות ימי הביניים | |
|---|---|
|
38601297קרל הגדול