זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"
 | |||||||||
| דיוקן הקיסר זיגמונד, מאת אלברכט דירר | |||||||||
| לידה |
15 בפברואר 1368 העיר הקיסרית החופשית נירנברג  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בדצמבר 1437 (בגיל 69) זנוז'מו, ממלכת בוהמיה  | ||||||||
| מדינה | האימפריה הרומית ה"קדושה" | ||||||||
| בת זוג |
מריה, מלכת הונגריה ברברה מצליה | ||||||||
| שושלת בית לוקסמבורג | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" (בגרמנית Sigismund) לבית לוקסמבורג, (15 בפברואר 1368 - 9 בדצמבר 1437), היה השלישי והאחרון בקיסרים הרומים גרמניים, שנשאו את התואר "קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"", מלך הונגריה, מלך בוהמיה, נסיך בוחר של ברנדנבורג ומלך קרואטיה.
זיגמונד נולד בנירנברג ונפטרז'מו שבמוראביה. זיגמונד היה למלך הונגריה משנת 1387, קיסר גרמניה משנת 1410 ומלך בוהמיה משנת 1419. הוא פתח במסע צלב נגד העות'מאנים בשנת 1396, מסע שנכשל. בשנת 1414 כינס את ועידת קונסטנץ והוביל להרשעתו של יאן הוס ולהוצאתו להורג.
היורש שהוכתר אחריו ב-1438 היה חתנו אלברכט השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" לבית הבסבורג, אשר צאצאיו שלטו באימפריה הרומית ה"קדושה" ובאוסטריה עד 1918.
ביוגרפיה
ראשית חייו
זיגיסמונד נולד ב-15 בפברואר 1368 בעיר החופשית נירנברג, לקרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ולאליזבת מפומרניה, בתם של בוגיסלב החמישי, דוכס פומרניה ואליזבייטה מפולין. זיגיסמונד נקרא על שם ה"קדוש" זיגיסמונד מבורגונדי, והיה מכונה בקרב משפחתו "השועל האדמוני" בגלל צבע שערו.
לאביו היו יחסים טובים מאוד עם לאיוש הראשון, מלך הונגריה, ובשנת 1374 התארס זיגיסמונד עם בתו מריה מהונגריה. בשנת 1378 מת אביו, וזיגיסמונד ירש את נסיכות הבוחר מברנדנבורג. לאחר מכן נשלח זיגיסמונד לחצר המלוכה ההונגרית, שם למד את השפה ההונגרית ואת אורח החיים ההונגרי, ומונה על ידי לאיוש הראשון, מלך הונגריה ליורשו.
בשנת 1381 נשלח זיגיסמונד על ידי אחיו ונצל, מלך גרמניה לקרקוב, על מנת ללמוד את השפה הפולנית ולהכיר את אורח החיים בפולין, והעניק לו את נוימארק השוכנת בין ברנדנבורג לפולין.
בשנת 1382 מת לודוויק, מלך פולין, אולם זיגיסמונד לא הצליח להיבחר למלך פולין, על אף תמיכתם של אצילי פולין גדול, ובמקומו נבחרו ידוויגה מהונגריה ובעלה יוגאילה מליטא.
מלך הונגריה
באותה שנה הוכתרה ארוסתו כמריה, מלכת הונגריה, ובשנת 1383 התחתנו השניים וזיגיסמונד החל לשלוט עמה בשותפות בהונגריה. בשנת 1385 טען קרלו השלישי, מלך נאפולי לזכותו על הכתר, אולם הוא מת שנה לאחר מכן ובני הזוג חזרו לשלטון.
בשנת 1387 חטף זיגיסמונד את אשתו מריה ואמה אליזבתה מבוסניה, על מנת לתפוס את השלטון בהונגריה, ובמהלך החטיפה נרצחה חותנתו, ועל כך לא סלחה לו אשתו עד מותה. ב-31 במרץ אותה שנה נבחר זיגיסמונד למלך הונגריה, לאחר שהצליח לגייס מספיק כסף על ידי מכירת נסיכות הבוחר מברנדנבורג לדודנו יושט ממורביה. במהלך תשע השנים הבאות נאבק זיגיסמונד לשמור על שלטונו, ובשל הזדקקותו לתמיכת האצילים נחלש מאוד השלטון המרכזי בממלכה. במחוזות הדרומיים של הממלכה הצליח לאדיסלאו, מלך נאפולי, בנו של קרלו השלישי, מלך נאפולי לתפוס את השליטה בתמיכת טברקטו הראשון, מלך בוסניה, עד שהובס בשנת 1395 על ידי מיקלוש השני גאראי. באותה שנה מתה גם אשתו של זיגיסמונד - מריה, מלכת הונגריה, ולא הותירה בנים אחריה.
בשנת 1396 הוביל זיגיסמונד מסע צלב נגד האימפריה העות'מאנית, לאחר שקרא לכך האפיפיור בוניפקיוס התשיעי. בנוסף לאלפי לוחמים הונגרים, הצטרפו אליו מתנדבים רבים מכל רחבי אירופה, ובכלל זה כוח גדול בראשות ז'אן מבורגונדי, בנו של פיליפ השני, דוכס בורגונדיה. זיגיסמונד בראש 90,000 חיילים ו-70 גליאות יצא לעבר הטורקים, אולם ספג תבוסה מוחצת מבאיזיט הראשון בקרב ניקופול שהתרחש בין 25 ל-28 בספטמבר אותה שנה. זיגיסמונד חזר דרך הים ודרך נסיכות זטה, ומינה את דראד השני בלשיץ מושל מונטנגרו למושל האיים כבאר וקורצ'ולה כהגנה מפני העות'מאנים, ורק לאחר מותו של דראד בשנת 1403 חזרו אליו האיים.
האסון בניקופול הביא לחוסר יציבות בהונגריה, ומשום כך הפנה זיגיסמונד את מבטו לעבר גרמניה ובוהמיה, אולם בשנת 1400 הודח אחיו ונצל, מלך גרמניה מתפקידו, ורופרכט השלישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ עלה לשלטון במקומו, ללא שלזיגיסמונד יהיה כוח לשנות זאת.
בשנת 1401 פרצו בהונגריה מרידות נגד שלטונו של זיגיסמונד, ואף נעשו ניסיונות להדיחו מהשלטון. באותה שנה פרצו גם מרידות נגד אחיו ונצל, מלך גרמניה בבוהמיה, וזיגיסמונד שלט במקומו 19 חודשים, עד לחזרתו לשלטון בשנת 1403. לבינתיים חברו חלק מאצילי הונגריה ללאדיסלאו, מלך נאפולי, ועד מהרה הוא כבש את זאדאר אולם נעצר שם. המאבק המחודש עמו הוביל לסכסוך עם הרפובליקה של ונציה, משום שלאיסלאו מכר להם את הערים בדלמטיה תמורת 100,000 דוקטים. בשנים שלאחר מכן פעל זיגיסמונד לסכל את תוכניותיו של לאדיסלאו לכיבוש מרכז איטליה, על ידי חבירה לערי המדינה המתנגדות לו, ועל ידי הפעלת לחץ דיפלומטי.
בשל היעדרויותיו התכופות של זיגיסמונד מהונגריה, הוא הקים את משרת "פלטין הונגריה", שהיה המשנה למלך והממונה על ניהול הממלכה בעת היעדרויותיו של זיגיסמונד. בתקופת שלטונו הארוך של זיגיסמונד בהונגריה, הרחיב זיגיסמונד באופן משמעותי את ארמון בודה וחיזק את ביצוריו והוא הפך כנראה לארמון הגותי הגדול ביותר באירופה בימי הביניים המאוחרים, ובודה הייתה למרכז חשוב של האמנות הגותית. הבנייה הסתיימה ברובה בשנות ה-20 של המאה ה-14 אם כי חלק עוד נמשך עד מותו של זיגיסמונד בשנת 1437.
מלך קרואטיה
בשנת 1406 התחתן זיגיסמונד עם ברברה מצליה, בתם של הרמן השני, רוזן צליה ואנה משאונבורג. אמו של הרמן השני הייתה קתרינה קוטרומניץ', שהייתה אחותה של מריה קוטרומניץ', אמה של אליזבתה מבוסניה. הנישואים היו מוצלחים, ונולדה להם בת אחת - אליזבת מלוקסמבורג.
זיגיסמונד הצליח לבסס את שליטתו בסלאבוניה, ולא היסס להשתמש באלימות, אולם מדרום לנהר סאווה לא הייתה שליטתו אפקטיבית. בשנת 1408 הוביל זיגיסמונד מסע צלב נגד הקרואטים והבוסנים, ולאחר שניצח אותם בקרב דובור טבח ב-200 משפחות אצולה.
מלך הרומאים
לאחר מותו של רופרכט, מלך גרמניה בשנת 1410, נבחר זיגיסמונד על ידי שלושה מהנסיכים הבוחרים, בעוד ארבעה מהנסיכים בחרו בדודו יושט ממורביה. לאחר מותו של יושט ב-18 בינואר 1411, נבחר זיגיסמונד שוב ב-21 ביולי אותה שנה, וב-8 בנובמבר 1414 הוכתר באאכן למלך הרומאים.
במהלך הסכסוך בין אבירי המסדר הטבטוני לממלכת פולין, שיחדו האבירים הטבטונים את זיגיסמונד ב-300,000 דוקאטים, ובתמורה ניסה זיגיסמונד לפגוע בברית הפולנית-ליטאית. אולם מאמציו לא הועילו, וב-15 ביולי 1410 התרחש קרב גרונוולד, שבו ספגו האבירים הטבטנים מפלה מוחצת ומנהיגם אולריך פון יוגינגן נהרג במהלך הקרב. לאחר הקרב נאלצו האבירים לשלם לפולין סכום כסף עצום, וזיגיסמונד סייע להם לקבל הלוואה נוחה מוולדיסלב השני, מלך פולין.
ועידת קונסטנץ
בשנת 1414 כינס זיגיסמונד את ועידת קונסטנץ, בניסיון לפתור את הפילוג בכנסייה. בשנת 1418 החליטה הוועידה לקבל את התפטרותו של האפיפיור גרגוריוס השנים עשר, והדיחה את האנטי-אפיפיורים יוחנן העשרים ושלושה ובנדיקטוס השלושה עשר, ובחרה לאפיפיור את מרטינוס החמישי. כמו כן, במהלך הוועידה קרא זיגיסמונד ליאן הוס להרצות את טענותיו בפני הוועידה, והבטיח לו חסינות ומעבר בטוח בשטחי הממלכה. יאן הוס הגיע לוועידה, ועד מהרה נעצר על ידי אנשי הכנסייה, למרות מחאותיו של זיגיסמונד. יאן הוס הועמד למשפט על כפירה, וב-6 ביולי 1415 הועלה על המוקד. באותה שנה אף העניק זיגיסמונד לפרידריך השישי, רוזן העיר נירנברג את נסיכות הבוחר מברנדנבורג, כאות הוקרה על תמיכתו בו, ובכך הונחו היסודות לצמיחתו של בית הוהנצולרן.
לאחר התבוסה הצרפתית בקרב אז'נקור בשנת 1416, התקרב זיגיסמונד לאנגליה, וב-15 באוגוסט אותה שנה חתם על אמנת קנטרברי עם הנרי החמישי, מלך אנגליה.
המלחמות ההוסיטיות
בשנת 1419 מת אחיו וצלאב הרביעי, מלך בוהמיה, וזיגיסמונד עלה לשלטון במקומו. מאחר שזיגיסמונד נתפס בעיני הבוהמים כבוגד, משום שהפר את החסינות שנתן ליאן הוס, פרצו נגדו מרידות שהתפתחו עד מהר למלחמות ההוסיטיות ונמשכו עד לשנת 1434. את המרד הוביל המצביא יאן ז'יז'קה הנחשב לאחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה ומהראשונים שהשתמשו בנשק חם באירופה. ז'יז'קה נחשב לגיבור לאומי עד היום ולמצביא שלא הפסיד באף קרב שבו נטל חלק. בשנת 1422 נכשלה תוכניתו של זיגיסמונד לגייס צבא שכירי חרב, בעקבות התנגדות הערים. בשנת 1424 ניסו הנסיכים הבוחרים, וביניהם פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, לחזק את כוחם על חשבון זיגיסמונד, אולם על אף שהתוכנית נכשלה, הוביל הדבר להיחלשות כוחו של זיגיסמונד בגרמניה ולהפחתת כוחו במלחמה נגד ההוסיטים. לאחר מותו של ז'יז'קה בשנת 1424, נטל את הפיקוד הצבאי פרוקופ הגדול ותחת פיקודו ההוסיטים שלטו עוד כ-10 שנים על מרכז אירופה והשליטו טרור על האזורים בהם שלטו עקב קנאותם הרבה. לאחר הקרבות הקשים ומותו של ז'ז'קה התפצלו ההוסיטים לשתי אסכולות עיקריות, האוטראקים המתונים והטאבוריטים הקיצוניים. לבסוף ניצחו האוטראקים (בעזרתם של הקתולים) את הטאבוריטים בקרב ליפאני בשנת 1434.
שנותיו האחרונות
בשנת 1428 הוביל זיגיסמונד מסע נוסף נגד האימפריה העות'מאנית, אך לא נחל הצלחה במסעו. בשנת 1431 נסע זיגיסמונד לאיטליה, שם הוכתר במילאנו ב-25 בנובמבר כמלך איטליה. לאחר מכן נשאר זיגיסמונד למשך תקופה בסיינה, על מנת לדון עם האפיפיור בהכתרתו כקיסר ובהכרה בוועידת בזל. ב-31 במאי 1433 הוכתר זיגיסמונד ברומא לקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", על ידי האפיפיור אאוגניוס הרביעי. לאחר מכן חזר זיגיסמונד לבוהמיה, שם הוכתר שוב כמלך, אולם הוא קיבל את דרישתם של האוטראקים לחופש דת. זיגיסמונד תכנן תוכניות לסייע לאלבנים שהתמרדו נגד האימפריה העות'מאנית, אולם המורדים הובסו תוך זמן קצר וזיגיסמונד ירד מתוכניותיו.
ב-9 בדצמבר 1437 מת זיגיסמונד בזנוז'מו, ועל פי בקשתו נקבר בנאד'-וואראד על יד קברו של לסלו הראשון, מלך הונגריה. מאחר שלא היו לו בנים, נכחד במותו בית לוקסמבורג. לאחר מותו נבחר כמלך הונגריה, חתנו אלברכט השני, מלך גרמניה מבית הבסבורג.
משפחתו
בשנת 1383 התחתן זיגיסמונד עם מריה, מלכת הונגריה, בתם של לאיוש הראשון, מלך הונגריה ואליזבתה מבוסניה, ממנה נולד לו בן אחד שמת בלידה.
בשנת 1383 התחתן זיגיסמונד עם ברברה מצליה, בתם של הרמן השני, רוזן צליה ואנה משאונבורג, ממנה נולדה לו בת אחת:
- אליזבת מלוקסמבורג (1409–1442), התחתנה עם אלברכט השני, מלך גרמניה
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בית לוקסמבורג נולד:15 בפברואר 1368 מת:9 בדצמבר 1437 | ||
| מריה | ממלכת הונגריה 1387–1437 |
אלברכט (השני) |
| רופרכט | ממלכת גרמניה 1410–1437 | |
| וצלאב השלישי (ונצל) | ממלכת בוהמיה 1419–1437 | |
| נסיכות הבוחר מברנדנבורג 1378–1388 1411–1417 |
יובסט | |
| יובסט | פרידריך הראשון | |
| קרל הרביעי | האימפריה הרומית ה"קדושה" 1433–1437 |
פרידריך השלישי |
