צמחי מרפא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף עשבי מרפא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה מכלולזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה מכלולזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
צמחי מרפא בשוק ימי-הביניים בספרד
צמחי מרפא בשוק בסאול
צמחי מרפא בשוק במדגסקר
צמחי מרפא בשוק העיר העתיקה בירושלים

צמחי מרפא הוא שם כולל לצמחים ממינים בוטניים וממשפחות בוטניות שונות, שנמצאו כבעלי ערך מרפא או מועיל, אם דרך מחקרים מדעיים מודרניים ואם מתוך מסורת של שימוש בקרב קבוצות אתניות שונות, לריפוי ולמניעה של מחלות ובעיות שונות בגוף האדם ובגוף החי. העיסוק בצמחי מרפא (הידוע בלעז בשם "הרבליזם") ידוע אף בשמו "רפואה בוטנית" ונמצא בשימוש הן כחלק מהרפואה העממית והן כחלק ממסגרות רפואיות מודרניות, למשל כתחום הנלמד במסגרת לימודי רוקחות או במסגרת טיפולי רפואה משלימה הניתנים במרפאות קופות החולים ובבתי חולים ממשלתיים[1]. צמחי מרפא כוללים תכשירים, תמציות תקניות, אבקות יבשות וחלקי צמחים או אף בעלי חיים, פטריות ואצות. צמחים רבים יוצרים סינתזה לחומרים העשויים להועיל לבריאות האדם ובעלי חיים אחרים.

צמחי מרפא משתייכים למשפחות בוטניות שונות והם יכולים להיות עצים, שיחים, פרחים, פירות וירקות. בישראל, מקובל לחלק את צמחי המרפא לצמחים מַעֲרָביים וצמחים סיניים, אך יש גם צמחים שמגיעים משימוש מסורתי באזורי תפוצות ישראל (תימן, מרוקו, עיראק וכו'), צמחים שמגיעים מהמסורת ההודית (איור ודה), וצמחים ייחודיים לארץ ישראל וסביבתה שנפוצים בשימוש בעיקר בקרב הבדווים וערביי הארץ, למטרות ריפוי.

המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא נקראים הרבליסטים, ובמדינות רבות הם נדרשים לעבור רישום מסודר בדומה לרופאים או רוקחים על מנת לקבל רישיון לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא. חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים.[2]

האנתרופולוגיה של ההרבליזם

עמים מרחבי תבל עשו שימוש במאות ואלפי צמחים מקומיים לצורך טיפול במחלות מאז ימי הפרה-היסטוריה[7]. לצד גופה שנקברה במערת שנידר בצפון מזרח עיראק מהתקופה הנקראת ניאנדרתלית נמצאו שמונה סוגי צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה העממית ברחבי תבל[8]. ולכן מניחים כי כבר אז השתמשו בצמחי מרפא. האתר הארכאולוגי הראשון שבו קיימת תמימות דעים באשר לראיות לשימוש בצמחי מרפא הוא בציורים על קירות מערת לאסקו בצרפת, צמחי מרפא נמצאו בין כליו של אצי, איש הקרח אשר גופתו הקפואה התגלתה בהרי האלפים השווייצריים, לפי השערות המחקר המסתמך על תיארוך פחמן מת לפני כ-5,300 שנה. משערים שצמחי המרפא שמשו אותו לטיפול בטפילים שמצאו במעיו[9].

אנתרופולוגים משערים כי בחיות התפתחה גם כן באופן הנטייה לאכול חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה, בתהליך שבני האדם למדו גם כן בצורה של ניסוי וטעיה בשילוב עם אינסטיקט לחיפוש תרופה במצב של מחלה.


מרפאים ילידים טוענים לעיתים קרובות כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, האוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל[10] חוקרי שטח בתחום הביולוגיה מצאו ראיות המאששות גישה זו, על יסוד תצפיות שנעשו בשימפנזים, תרנגולות, כבשים ופרפרים. חלק קבוע מתפריטה של הגורילה המערבית הוא פירות הצמח Aframomum melegueta, שהוא קרוב לצמח הג'ינג'ר, ומועיל נגד זיהומים חיידקיים וכן כנגד הידבקות במחלה השיגלה[11]. חוקרים באוניברסיטת אוהיו ווסליאן מצאו כי ציפורים מסוימות בוחרות חומרי קינון בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות המגינים על גוזליהם מזיהומים[12].

רפואות צמחים מסורתיות

רפואת צמחי המרפא המסורתית הייתה מוגבלת לצמחייה מקומית, כך שמרפאים והרבליסטים התעמקו כמעט באופן בלעדי בצמחים הגדלים בסביבתם, ופיתחו דרכים שונות ויצירתיות כדי להפיק מהם תרופות ולנצל היטב את ערכם הבריאותי. רפואת צמחים (פיטותרפיה) התפתחה במקביל במקומות שונים בעולם, ונשתמרה במרוצת הדורות בכתב ובע"פ. העיסוק המעשי בחלק ממסורות הריפוי נכחד, אך המסורות השתמרו על קלפים, ניירות, לוחות אבן או חרס ועמודי הספרים, וחלקן קיימות מזה אלפי שנים ועד היום כחלק מפרקטיקות הריפוי המקובלות בקרב עמים, קבוצות אתניות, שבטים ואף מדינות.

ספרות צמחי המרפא המודרנית מכירה בחשיבותו של הפן המסורתי[13], לא רק בגלל הפולקלור אלא מסיבות רציונליות ותועלתיות. ראשית, שימושים מסורתיים לרוב מרמזים אילו צמחים רצוי לבדוק ולחקור, ואילו צמחים אינם בעלי סיכוי גבוה להימצא כבעלי תכונות ריפוי לאדם. שנית, אופן השימוש המסורתי בצמחים, שהרבה פעמים הוא תוצאה של ניסוי וטעייה של מאות ואלפי שנים, מתגלה במקרים רבים כאופן השימוש הטוב ביותר בצמח או שילוב של צמחים (פורמולה). כך למשל, כאשר מחקרים מודרניים ניסו לפענח את ההיגיון של שילובי צמחים מסורתיים, התגלה שבצמחים המרכיבים את הפורמולה קיימת פעילות תומכת או מאזנת, כלומר - צמח אחד מיתן את השפעת יתר הצמחים (השפעה מאזנת), וחומרים פעילים שהתגלו באחד מהצמחים שבפורמולה התבררו כמחזקים את השפעתם של חומרים שזוהו בצמח אחר שהרכיב אף הוא את הפורמולה, על גוף החי (השפעה תומכת). דוגמה נוספת ניתן לראות בכך שהכנה מסורתית של מרבית הצמחים ברפואת האיור ודה העתיקה היא על ידי בישולם בחלב, וכיום קיימות מספר השערות מחקריות לגבי חשיבותו של החלב במיצוי החומרים שבצמחים אלו.

פפירוס אברס, מרשם לטיפול באסתמה – תערובת צמחים המונחת על לבנה רותחת כדי שהחולה יוכל לנשום את האדים.

מצרים הקדומה

בפפירוס אברס, מסמך מהמאה ה-16 לפנה"ס, תועדו 877 מרשמים ותרופות בשילוב צמחים כגון מור, לבונה, שומר, שמן קיק, ושמנים ארומטיים מצמחים כגון מנטה ולבנדר[14].

מסופוטמיה

באתרים שומריים ובבליים אחדים נמצאו לוחות חרס ועליהן מרשמים רפואיים. בקובץ חוקי חמורבי (1728 לפנה"ס) קיימת עדות לשימוש בצמחי מרפא כגון שוש קירח, כסיה, שיכרון ומיני נענע[15].

תקופת המקרא

עדויות מקראיות לשימוש בצמחים כצמחי מרפא ניתן למצוא רק באופן עקיף. צמחים המוזכרים כצמחי בושם (מור ולבונה, חלבנה, לוט, נכאת), כצמחי רעל (דודא, רוש, לענה ופקועה) וכצמחי תבלין (שום, בצל, כמון, גד השדה, אזוב וקצח) היו ידועים במזרח העתיק כצמחי מרפא, אך סגולותיהם הרפואיות והשימוש בהם למטרות ריפוי, אינם מוזכרים במקרא[16].

הודו

ערך מורחב – איור ודה

סין

חנות סינית לצמחי מרפא

כתבים סיניים עתיקים מעידים על שימוש בתה מצמח מטפס בשם מה-הואנג (שרביטן) כבר לפני כ-5000 שנה,[17] אך תחילתו של השימוש בצמחי מרפא מיוחסת לקיסר שֶׁנּוֹנְג[18] שחי לפני כ-3500 שנה ונחשב גם לאבי החקלאות בסין. הרפואה הסינית המסורתית מסווגת את צמחי המרפא הסיניים (שכוללים חלקי צמחים, רכיבים מן החי ומינרלים) לפי התכונות הבאות: אנרגיה, טעם, פעולה, תכונות, השתייכות מרידיאנית, התוויה עיקרית[19]. הרבליסטים מערביים רבים עושים כיום שימוש בצמחים סיניים, בפורמולות צמחים מסורתיות ואף בשיטות האבחון הסיניות. אחד הצמחים הסיניים המוכרים ביותר במערב הוא הג'ינסנג[20] שנחקר רבות גם בכלים מערביים וידוע בעיקר הודות לפעילותו כאדפטוגן (צמח מרפא המסייע לעמוד במצבי לחץ) ואפרודיזיאק[21]. שיטות אינטגרטיביות בטיפול ובמחקר משלבות כיום בין שמות צמחים ומונחים סיניים מסורתיים לשמות ומונחים מערביים, ובין צמחים סיניים לשיטות מחקר מערביות מודרניות, ולהפך.

יוון העתיקה

כתבים עבריים ויהודיים

צמחי מרפא מוזכרים בכתבים עבריים ובכתבים ומסמכים של יהודים שחיו בתפוצות ישראל. מלבד המקרא, ישנם מסמכים שמעידים כי הקהילה היהודית בקהיר בימי הביניים השתמשה בכ-450 מינים של צמחים לצורכי רפואה, וכתביהם של הרמב"ם (נסים קריספיל מציג רשימה מפורטת של צמחי המפרא של הרמב"ם[22]) ושל אסף הרופא מעידים אף הם על שימוש וידע רב ברפואת צמחים.

המחקר המודרני בצמחי מרפא

בין המחקרים הראשונים שנעשו בצמחי מרפא בתקופה המודרנית, ניתן למנות מחקרים שהגיעו מתחום האתנובוטניקה והפרמקולוגיה. המחקר האתנו-בוטני והאתנו-רפואי משמש מאז כניסתו לאקדמיה בראשית המאה ה-20 ועד היום ללימוד, הבנה ותיעוד של צמחי מרפא והשימוש בהם. בסוגי המחקר הללו, החוקר מגיע לאזור בו גדל הצמח באופן טבעי, ולומד כל מה שניתן ללמוד מהתושבים וממרפאים מקומיים שעושים שימוש בצמח למטרות ריפוי שונות. החוקר מגדיר באופן בוטני את הצמח ומתעד את אופן הכנתו בידי המקומיים, את דרכי השימוש ואת המחלות או המצבים שבהם משתמשים בו כריפוי.

סוג מחקר נוסף הוא מחקר קליני. במחקר זה, הצמח או חלקי הצמח שפעילותם משוערת או דורשת בדיקה, ניתנים למספר נסיינים. בדומה למחקרים הנעשים בתרופות, משתמשים החוקרים הקליניים של צמחי מרפא בשיטת הסמיות הכפולה וחלק מהנסיינים מקבלים פלצבו. בסיום המחקר נרשמות תוצאותיו ומוסקות המסקנות. חוקרים שמעוניינים לפענח מנגנוני פעולה וחומרים פעילים בצמחים, עורכים מחקרי מעבדה. מחקרים אלו נערכים אין ויוו (כלומר, בבעלי חיים) ואין ויטרו (כלומר, במעבדה). מחקרים הנעשים בחיות, (חולדות, עכברים, ולעיתים גם תרנגולות, פרות ומיני יונקים אחרים) בוחנים את השפעות הצמח, את תופעות הלוואי האפשריות שלו ואת טווח המינונים המומלץ. לרוב מחקרים אלו מבוצעים בצמחים שכבר קיים תיעוד היסטורי ו/או עכשווי של שימוש בהם על ידי בני אדם, או על ידי חיות שאוכלות מהם באופן טבעי בסביבת המחיה שלהן. מחקרי מעבדה מיועדים לבחינה של מיצוי הצמח, של חומר או קבוצת חומרים על תאים, אורגניזמים ותהליכים כימיים ומטרתם לקבוע מנגנוני פעולה משוערים, בתנאים סטריליים ומבוקרים, על ידי תצפית מיקרוסקופית ובחינת השינויים שמתרחשים כתוצאה מנוכחותם של חומרים המצויים בצמח.

מחקרים הכוללים את המונח פיטותרפיה (רפואת צמחים) החלו להופיע בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, ומאז ועד היום המחקר בצמחי מרפא נמצא בעליה מתמדת ותלולה.

קבוצות חומרים

מטבוליטים משניים שנמצאו בצמחים בעלי יכולות ריפוי כוללים בין היתר קומרינים, חומצות שונות, פלבנואידים, ספונינים, אלקלואידים, טאנינים, רזינים, שמנים נדיפים ועוד. קבוצות חומרים אלו אחראיות למגוון פעילויות המיוחסות לצמחים, גם אם מנגנון הפעילות שונה מצמח לצמח.

פעילות סינרגטית

דוגמה למורכבות מנגנון הפעילות של הצמחים ניתן לראות במקרים רבים בהם צמחים הוכחו כיעילים במחקרים קליניים, אך לא הראו כל פעילות, או פעילות מזערית בלבד, בניסויי מעבדה, כאשר פורק המבנה הכימי שלהם על מנת לבודד רכיב אחד. השערה מקובלת שמסבירה תופעה זו היא שבצמחים רבים קיימת פעילות סינרגטית של מספר מרכיבים שמעצימים את השפעת הצמח על גוף האדם, וכאשר מבודדים רכיב אחד בלבד השפעת הצמח יורדת או שאין השפעה כלל. בכך נבדלת, בין השאר, רפואת צמחי המרפא (פיטותרפיה) מהרוקחות הקונבנציונלית, מאחר שבענף הרוקחות נעשה שימוש בחומר פעיל יחיד המאפשר רישום פטנט לאחר הפקתו במעבדה.

מנגנוני פעולה של צמחים בגוף החי

ברפואת הצמחים המודרנית המערבית, מקובל להשתמש במינוחים מתחום הרפואה המערבית לתיאור התוויות הצמח, ולציין האם מדובר בפעילות שמיוחסת לצמח בעקבות שימושים מסורתיים או בעקבות מחקרים.

פעילות היפוגליקמית

צמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר בדם ונחקרים בהקשר של סוכרת. ידועים כ-1500 סוגי צמחים להם מיוחסת פעילות זו. מנגנוני הפעולה הם על ידי עיכוב אנזימי עיכול, עיכוב העברה של גלוקוז, האטת התרוקנות הקיבה ועוד. במחקרים שונים, צמחים וחומרים שבודדו מצמחים הראו יכולת להוריד רמות סוכר בדם. בין הצמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, גלגה (Galega officinalis),סירה קוצנית, עלי זית, געדה, מרווה רפואית, מרווה מרושתת, הדס,סרפד.

איזון הורמונלי

ישנם צמחים שבאופן מסורתי שימשו לטיפול בבעיות הורמונאליות, כגון בטטת בר (דיוסקוריאה). בצמח זה השתמשו הן האינדיאנים והן הסינים לבעיות נשים הקשורות במחזור החודשי, בהריון ובלידה. כאשר נחקר הצמח, התגלה שהחומר לו מיוחסת ההשפעה ההורמונאלית, דיוסג'נין, אינו משפיע על פרוגסטרון בגוף, אך מחקרים מאוחרים יותר הוכיחו כי חומר זה נצמד לקולטנים של אסטרוגן.

צמחים שנחשבים כמאזנים הורמונליים: שיח אברהם, קוהוש שחור, אנג'ליקה סינית, מרווה. נר הלילה החופי, מליסה רפואית. צמחים אצלם קשירת האסטרוגן הייתה הגבוהה ביותר: סויה, שוש קירח, תלתן אדום, בת קורנית, כורכום, ורבנה.

פעילות נוגדת חיידקים ווירוסים

כמנגנון הגנה בפני חיידקים ווירוסים שונים, צמחים רבים מכילים חומרים המזיקים למבנה התא של טפילים ומיקרואורגניזמים או מתערבים במבנה תאי המאכסן[23] ובכך מגנים לא רק על עצמם מפניהם אלא גם מסייעים לגוף האדם להתגבר על מחלות הנגרמות על ידי וירוסים וחיידקים.

בנוסף לפעילות מפרקת התא ישנם צמחי מרפא המשפיעים על מערכת החיסון[24] ובכך מסייעים בהתגברות על מחלות.

צמחים בעלי פעילות אנטי-ויראלית ואנטי בקטריאלית הם למשל עלי זית[25], אכיניצאה, קלנדולה (ציפורן החתול)[26], ציפורני החתול[27] ומור, לבונה, אתרוג, מרווה רפואית.

אופני שימוש בצמחי מרפא

מיצוי

בעוד ישנם צמחים שניתן לאכול כפי שהם (כגון שום או גרעיני רימון), פעולת המיצוי הכרחית בחלק מהצמחים על מנת לאפשר לחומרים הפעילים שבצמח להיות זמינים לגוף האדם, וגם כאשר מעוניינים בחומרים המצויים בחלקי הצמח הקשים לאכילה כפי שהם. מיצוי ניתן לעשות בעזרת חליטה, הרתחה, השרייה ממושכת באלכוהול (טינקטורה), והשרייה בגליצרין או חומר דמוי גליצרין. ניתן למצות בשמן, רצוי בשמן זית. שיטת המיצוי נקבעת בהתאם לקבוצות החומרים המצויות בצמח - ישנן קבוצות שנמסות טוב יותר באלכוהול בעוד אחרות נמסות טוב יותר במים, וכן בהתאם לחלק הצמח אותו ממצים וגודל חלקיו (טחון דק, כתוש, מגורר וכן הלאה). בעוד שרף למשל יצריך לרוב מיצוי ב-70% אלכוהול, מיצוי של עלים עדיף שייעשה לרוב בחליטה.

מינונים

חלק מהצמחים הם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן, והמינונים המומלצים ללקיחה עבור כל צמח נקבעים בהתאם לכך. כדוגמה אפשר לקחת למשל את הצמח ליקוריץ (שוש קירח), שמכיל ספונינים, פלבנואידים, אמינים ואיזופלבנואידים. קיימות מספר השערות בנוגע למנגנון הפעולה שלו כנוגד דלקות, נוגד אלרגיה, מגן על הקיבה והתריסריון ויעיל במקרים של אי ספיקה של הורמונים אדרנוקורטוקיאודים, אך שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול לגרום לאגירת נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם. לפיכך, המינון המומלץ הוא לא יותר מ-5 עד 15 גרם של שורש טחון או כתוש ליום, או לחלופין חליטה של 2 עד 4 גרם בכוס מים, שלוש פעמים ביום, כאשר משך הטיפול אם נעשה ללא השגחה רפואית לא יעלה על 4 עד 6 שבועות[28].

תנאי ספיגה

ישנם צמחים ובעיקר קבוצות חומרים המצויות בצמחים שמצריכות סביבה מסוימת על מנת להיספג כראוי בגוף, או שנדרשים תנאים מיוחדים על מנת שיגיעו לסביבה בה נדרשת פעולתם. כך למשל, ישנם חומרים רבים בצמחים שאינם עוברים את מחסום הדם-מוח (blood-brain-barrier); ישנם חומרים שדורשים רמת חומציות מסוימת בקיבה על מנת שיגיעו למחזור הדם (למשל, החומר הפעיל Levadopa המצוי בפול (Vicia faba) או ב-Mucuna pruriens, שמצריך להוריד את רמת החומציות ל-5.5 ph) וכן חומרים שנספגים במלואם רק בנוכחות של חומר אחר, כגון כורכומין (החומר הפעיל בכורכום), שנספג באופן מיטבי בנוכחות פלפל שחור חריף, פלפל אדום חריף או ברומלין.

מונוגרף

מונוגרף משמש כפרוטוקול תיעודי של תיאור הצמח בשימושיו הרפואיים. מונוגרף על צמח יכלול את שמו הלטיני, שמותיו המקובלים בשפה, תיאור הצמח (השתייכות בוטנית, מקום גידול, מין וחלקים למאכל), מרכיבים וחומרים, פעילות הצמח, התוויות ומינון מקובל. ישנם מונוגרפים הכוללים גם שימושים מסורתיים בצמח, שילובים מקובלים עם צמחים אחרים ומחקרים בולטים שנעשו עליו.

כללי כתיבת מונוגרף של צמחי מרפא דומים לכללי כתיבה של כל פרוטוקול ונקבעים על ידי גופי-על מפקחים. כך למשל מונוגרף צמחי מרפא בארצות הברית[29] יהיה שונה במעט ממונוגרף צמחי מרפא באחת ממדינות האיחוד האירופי[30]. מאחר שבישראל לא קיים גוף-על המפקח על נושא צמחי המרפא, לא קיימים כללי כתיבה לתיאור מונוגרפי של צמחים בעברית.

צמחי מרפא והרפואה הקונבנציונלית

ברפואה הקונבנציונלית קיימות תרופות רבות שמופקות מצמחים ונמכרות כתרופות מרשם בבתי מרקחת, למשל צמח ההרדוף הרעיל ביותר, המשמש להפקת תרופה לאי ספיקת לב. במקומות רבים בעולם קיימת אינטגרציה בין תרופות ורפואה 'קונבנציונלית' לבין השימוש בצמחי מרפא, ובתי חולים בסין, בגרמניה ובמדינות אחרות מטפלים בחולים במחלקות השונות בשיטות משולבות ומשלימות. המצב בישראל שונה, והרבליסטים אינם מהווים חלק אינטגרלי מצוותים של בתי חולים ומרפאות, אלא מטפלים באופן פרטי. בנוסף, רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות נוספות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי ומוסרים מידע מוטעה או לא מדויק כשהם נשאלים על צמחים, ובמקרים מסוימים גם על תוספי מזון ותזונה. הטענה העיקרית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה[31]. כך נוצר מצב בישראל ובמדינות אחרות של שני מחנות כביכול, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא וההרבליסטים, למרות שרוב החוקרים והמטפלים בתחום של צמחי מרפא מגיעים כיום מתחומים מדעיים כגון כימיה, בילוגיה, מדעי התזונה ובוטניקה, ואינם דומים לקוסמים או מכשפים שהרפואה הקונבנציונלית נוטה לראות בהם.

תרופת אכיניציאה, פופולרית מאד בחודשי החורף.

שיווק צמחי מרפא

מספר צמחים זכו למחקרים רבים והפכו מצד אחד מוכרים בקרב הציבור הרחב ומצד שני זכו לביקורות לא מעטות. ביניהם ניתן למנות את האכיניציאה, הפרופוליס, הפרע, הסמבוק השחור ועוד כמה אחדים. בשל מעורבותם של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר, משווקים ביותר אגרסיביות ודובק בהם הדימוי של מעין 'תרופות פלא' מודרניות. כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספים או כמאכל, ללא צורך במרשם, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם אינם תואמים את המינונים המומלצים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית, וכך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר בעל יכולות מוכחות ובדוקות, אינם עונים על הציפיות. מהצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש, ישנם מקרים של לקיחת כמויות מוגזמות עד כדי הופעת תופעות לוואי. הדרך הנכונה והיעילה ביותר לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים היא על ידי ליווי של איש מקצוע, הרבליסט מוסמך.

הצהרת בייג'ינג

בנובמבר 2008 נערך כנס של ארגון הבריאות העולמי (WHO) בנושא רפואה מסורתית, ובו ניתנה הצהרת בייג'ינג. במאי 2009 אושרה ההצהרה על ידי כל המשתתפים באספה הכללית של ארגון הבריאות העולמי[32]. ההצהרה מסכמת את עמדתן של המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי בכל מה שנוגע לרפואה המסורתית, שמכונה גם אלטרנטיבית, עממית או משלימה. עיקרי ההצהרה: יש לכבד, לשמר, לקדם ולהנגיש את הרפואה המסורתית, באופן נרחב והולם. הממשלות הן האחראיות על בריאות הציבור ולכן עליהן לקבוע תקנות וסטנדרטים ולהסדיר במערכת הבריאות את השימוש בתרופות מסורתיות כך שיהיה הולם, בטוח ויעיל. מתוך הכרה בהתפתחות המושגת במדינות בהן שולבה הרפואה המסורתית במערכת הבריאות הלאומית, ההצהרה קוראת למדינות שעדיין לא עשו כן לנקוט יוזמה. יש לפתח ולחקור, תוך שיתוף פעולה בינלאומי, צמחים ורפואות מסורתיות. על הממשלות להקים מערכי הכשרה, הסמכה ורישוי של מתמחים ברפואה מסורתית. יש לחזק את הקשר בין הרפואה הקונבנציונלית והמסורתית, ולהקים תוכניות הכשרה נאותות לעוסקים ברפואה ציבורית, סטודנטים לרפואה וחוקרים[33].

צמחי מרפא של ארץ ישראל

מרוות ירושלים בשמורת המסרק

בארץ ישראל גדלים כ-100 מינים של צמחי מרפא מקומיים שנחקרו וידועים בשימוש במסורות שונות. על כך נוספים מינים רבים שהם פליטי תרבות, פולשים וכאלו שלא נחקרו אך מקובלים כתרופות במסורות עממיות מקומיות. שימושים מסורתיים בצמחי מרפא של ארץ ישראל ניתן למצוא כיום בקרב עדות ישראל השונות, הבדואים, הדרוזים, הצ'רקסים, הערבים המוסלמים והערבים הנוצרים[34].

עוזרר קוצני הוא מין ממשפחת הורדניים שהיה מקובל עוד ברפואה העממית ביוון, ונכלל כיום בפרמקופיאה הבלגית, הצרפתית, הגרמנית והפולנית כתרופה ללב[35]. מחקרים מודרניים שנעשו על מין זה, מצאו בו פעילות נוגדת חמצון[36] ויכולת הטבה בחולים עם בעיות לב, לחץ דם וחרדה[37].

צמחי מרפא של ארץ ישראל שנזכרים כמעט בכל ספרות התרופות מימי הביניים הם החבלבל הרפואי ואבטיח הפקועה. שניהם שימשו בעיקר כמשלשלים חזקים, ותאמו את תפיסות הרפואה המקובלות אז לפיהן אחת הדרכים העיקריות לשמירה על הבריאות היא התנקות מחומרי פסולת[38]. החבלבל, שכעשרים מינים שלו גדלים בר בארץ, נחקר ונמצא יעיל בהקשר של סרטן[39]. המין Convolvulus pluricaulis, שנפוץ ברפואת האיור ודה, נמצא כמשפיע על תהליכים עצביים[40] ועל אולקוס[41].

אזוב מצוי בהר הכרמל

גם הזית נחשב לאחד הצמחים הבולטים והנחקרים הגדלים בארץ ישראל. שמן הזית, שהשימוש בו ידוע משחר האנושות, נמצא במחקרים כיעיל למערכת העיכול, הלב וכלי הדם, לריכוך העור, לשמירה על כושר מנטלי ועוד[42]. עלי הזית משמשים אף הם כצמח מרפא, ברפואות מסורתיות ומודרניות. ברפואה העממית, עלי זית כתושים משמשים לריפוי פצעים, ומרתח מהעלים - להורדת לחץ דם והורדת סוכר[43]. מחקרים מודרניים מוכיחים שבעלים אכן ישנם חומרים שמורידים הן לחץ דם[44] והן כולסטרול מסוג LDL (הכולסטרול המזיק)[45] ויעילים למחלות אחרות.

ממשפחת השפתניים, רוזמרין רפואי, שאופייני לצמחיית הים התיכון, מכיל נוגדי חימצון חזקים ומשמש ברפואה המסורתית בשימושים שונים ביניהם המרצת דם, חיזוק השיער, שיפור הזיכרון ומצב הרוח, ועוד[46]. הודות לשימושיו המסורתיים הרבים נחקר צמח זה, ונמצאו בו חומרים כמו קרסונול, שמגיעים למוח ומשפיעים עליו[47] מרווה משולשת, מרוות ירושלים ומיני מרווה אחרים גדלים בר בארץ ונפוצים בשימושים רפואיים ותזונתיים רבים בקרב ערביי הארץ, שמכנים את הצמח מארמייה (مرمية). במרווה הרפואית, שהיא מין אחר הגדל בר באירופה ונחשב מסקרן עבור חוקרים רבים, נמצא מספר גבוה של חומרים פעילים, חלקם מצויים גם במרווה המשולשת. חומרים המצויים במרווה נמצאו במחקרים כיעילים לשיפור הזיכרון והריכוז[48][49]. האזוב, גם הוא ממשפחת השפתניים, שמוזכר כבר בתלמוד כתרופה נגד תולעי מעיים ומופיע גם בכתבי הרמב"ם, הוא אחד מצמחי המרפא הבולטים במסורות העממיות המקומיות (אצל הערבים, יהודי תימן ויהודי צפון אפריקה) ונמצא במחקרים שונים כיעיל לטיפול בפטריות, נוגד חיידקים ואף משפיע על המוח.

הרימון המצוי הוזכר אף הוא בכתבי הרמב"ם כעוצר שלשול ומרפא בעיות בטן אחרות, ומחקרים מודרניים מצאו בו נוגדי חמצון חזקים וחומרים אחרים[50][51][52]

צמחים נוספים שאופייניים לאזור והוכחו כיעילים במחקרים שונים, קליניים ומעבדתיים, הם בין היתר: שיח אברהם, פטל קדוש, פרע מחורר. מלבד צמחים האופייניים לאזור, ישנם צמחים שמגודלים בישראל בתנאי גידול מיוחדים ובמטרה להימכר כצמחי מרפא, למרות שאינם אופייניים לאזור. כמקובל בעולם, מגדלים של צמחי מרפא בישראל שולחים את תוצרתם בקביעות לאנליזה במעבדה על מנת לוודא שאחוז החומרים הפעילים בכל צמח אכן תואם את הסטנדרטים הנדרשים. חלקם מגדלים את הצמחים בגידול אורגני.

צמחי מרפא נפוצים

שורש הכורכום
גבעולי ריבס

ראו גם

לקריאה נוספת

  • המדריך המקצועי לצמחי מרפא, ד"ר י. כהן וגל רן N.D, הוצאת בראשית genesis, 1996
  • ספר רפואת הצמחים, ד"ר מינה פארן, הוצאת יריד הספרים התורני, תשס"ג.
  • צמחי מרפא ברפואה המודרנית, ד"ר מינה פארן ואנה טשרני, הוצאת אקדמון, 1997.
  • צמחי המרפא של ארץ ישראל, פרופ' דן פלביץ' ופרופ' זהרה יניב, הוצאת מודן, 2008.
  • המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם, נסים קריספיל, הוצאת הד ארצי, 2000
  • צמחי רפואה סינים, משה אולשבסקי ואורנה לוין M.D, הוצאת ספרי רפואה הוליסטית.
  • Botanical Safety Handbook, CRC Press, 1997

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: הרבליזם
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: צמח מרפא
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: רפואה בוטנית

הערות שוליים

  1. ^ צמחי מרפא לחיזוק, אתר המחלקה האונקולוגית, בית החולים לניאדו
  2. ^ רשימת צמחי מרפא האסורים במכירה בישראל
  3. ^ History of Plants in Medicine
  4. ^ Lietava J. Medicinal plants in a Middle Paleolithic grave Shanidar IV? J Ethnopharmacol. 1992;35:263-6.
  5. ^ Capasso L. 5300 years ago, the Ice Man used natural laxatives and antibiotics. Lancet 1998;352:1864.
  6. ^ The evolution of herbal medicine: behavioural perspectives
  7. ^ History of Plants in Medicine
  8. ^ Lietava J. Medicinal plants in a Middle Paleolithic grave Shanidar IV? J Ethnopharmacol. 1992;35:263-6.
  9. ^ Capasso L. 5300 years ago, the Ice Man used natural laxatives and antibiotics. Lancet 1998;352:1864.
  10. ^ Huffman MA (May 2003). "Animal self-medication and ethno-medicine: exploration and exploitation of the medicinal properties of plants.". Proc Nutr Soc 62 (2): 371-81. PMID 14506884
  11. ^ Wild Health: How Animals Keep Themselves Well and What We Can Learn From Them, Cindy Engel, Houghton Mifflin, 2002
  12. ^ Jan Ichida, Proceedings of the 104th General Meeting of the American Society for Microbiology. reported in Birds use herbs to protect their nests, BJS, Science Blog, Wed, 2004-05-26
  13. ^ זהרה יניב, צמחי רפואה בראי הדורות
  14. ^ מתוך ההקדמה לספר צמחי המרפא של ארץ ישראל, דן פלביץ' וזהרה יניב, הוצאת מודן, 2008
  15. ^ שם
  16. ^ שם
  17. ^ מתוך ההקדמה לספר צמחי המרפא של ארץ ישראל, דן פלביץ' וזהרה יניב, הוצאת מודן, 2008
  18. ^ כיצד צמחי מרפא סיניים פועלים
  19. ^ צמחי רפואה סינים, משה אולשבסקי ואורנה לוין, ספרי רפואה הוליסטית, עמ'4
  20. ^ Ren Shen - Ginseng Radix מידע פרמקולוגי, מחקרים, מאפיינים סיניים. אתר תמורות
  21. ^ The aphrodisiac and adaptogenic properties of ginseng, Nocerino E, Amato M, Izzo AA.
  22. ^ נסים קריספיל, צמחי המרפא של הרמב"ם, יריד - כח ספרים הספרים, 1989, עמ' 67-218
  23. ^ ד"ר מינה פארן באתר על עלים על הביוכימיה של צמחים אנטי ויראליים
  24. ^ מנגנוני פעולה של צמחים אדפטוגניים, מאמר של ד"ר מינה פארן באתר על עלים
  25. ^ Olea Europaea
  26. ^ Calendula Officinalis
  27. ^ Uncaria tomentosa
  28. ^ ספר רפואת הצמחים, ד"ר מינה פארן, הוצאת יריד הספרים התורני, תשס"ג, עמ' 214-217
  29. ^ ארגון American Botanical Council
  30. ^ European Medicines Agency
  31. ^ Herbal Medicines Today and the Roots of Modern Pharmacology, Peter Goldman, MD
  32. ^ WHO Congress on Traditional Medicine, 7-9 November 2008, Beijing, China
  33. ^ Beijing Decleration
  34. ^ מתוך ההקדמה לספר צמחי המרפא של ארץ ישראל, דן פלביץ' וזהרה יניב, הוצאת מודן, 2008
  35. ^ שם
  36. ^ Antioxidant activity of Crataegus aronia aqueous extract used in traditional Arab medicine in Israel
  37. ^ עץ העוזרר והטיפול באי ספיקת לב
  38. ^ ד"ר יעל בוכמן, אוניברסיטת בר-אילן: סממני מרפא משלשלים: שימוש ומסחר בארץ-ישראל הקדומה, תקציר ההרצאה מתוך הכנס השנתי של העמותה לצמחי מרפא, 2004, בנושא צמחי המרפא של ארץ ישראל: עבר והווה, הוצאת המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, העמותה הישראלית לצמחי מרפא ומרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה של יד יצחק בן צבי ואוניברסיטת בר-אילן
  39. ^ צמחים נוגדי סרטן
  40. ^ Neuroprotective role of Convolvulus pluricaulis on aluminium induced neurotoxicity in rat brain
  41. ^ Effect of Convolvulus pluricaulis Chois on gastric ulceration and secretion in rats
  42. ^ ד"ר שאול אגר, שמן זית - בית מרקחת של הטבע, תקציר ההרצאה מתוך הכנס השנתי של העמותה לצמחי מרפא, 2004, בנושא צמחי המרפא של ארץ ישראל: עבר והווה, הוצאת המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, העמותה הישראלית לצמחי מרפא ומרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה של יד יצחק בן צבי ואוניברסיטת בר-אילן
  43. ^ דן פלביץ' וזהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ ישראל, הוצאת מודן, 2008, עמ' 132
  44. ^ Blood pressure lowering effect of an olive leaf extract (Olea europaea) in L-NAME induced hypertension in rats
  45. ^ Food supplementation with an olive (Olea europaea L.) leaf extract reduces blood pressure in borderline hypertensive monozygotic twins
  46. ^ Rosmarinus officinalis - רוזמרין רפואי מונוגרף מאת ד"ר מינה פארן באתר עלעלים
  47. ^ Carnosol, a component of rosemary (Rosmarinus officinalis L.) protects nigral dopaminergic neuronal cells קרסונול, רכיב המצוי ברוזמרין, מגן על תאי עצב דופמינרגיים במוח
  48. ^ Effects of Salvia officinalis L. (sage) leaves on memory retention and its interaction with the cholinergic system in rats מרווה רפואית והשפעתה על הזיכרון
  49. ^ An extract of Salvia (sage) with anticholinesterase properties improves memory and attention in healthy older volunteers מרווה רפואית ושיפור ביכולות זיכרון וריכוז
  50. ^ Antioxidant Activities of Pomegranate Fruit Extract and Its Anthocyanidins:  Delphinidin, Cyanidin, and Pelargonidin
  51. ^ Antioxidant activity of pomegranate juice and its relationship with phenolic composition and processing
  52. ^ מחקר על הפעילות נגדת החימצון של מיצוי קליפת וזרעי הרימון במודלים אין ויטרו
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23456197צמחי מרפא

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=צמחי_מרפא&oldid=2074060"