ספר עשבים

דפים מתוך ספר עשבים, מהדורה לחיבורו של פדניוס דיוסקורידס, 'De Materia Medica'

ספר עשבים (בלטינית: herbarius) הוא מונח היסטורי המתייחס ל"אוסף של תיאורי צמחים שנאספו יחד למטרות שימוש לצורכי רפואה". בהרחבה, זהו ספר שכולל שמות ותיאורי צמחים, לרוב עם תיאור הסגולות הרפואיות שלהם, בייחוד תכונות ושימושם לצורכי רוקחות, מאכל, רעל, הזיה, ארומה וכישוף, זאת לצד תיאור אגדות המתקשרות לצמח.

חלק מספרי העשבים כוללים מיון של הצמחים המוזכרים באוסף, זיהוים, וכן מתכונים של תמציות צמחים, תמיסות ושיקויים להכנה. בחלקם אף ישנם כאלה הכוללים בשימוש בבעלי חיים לצרכים המוזכרים.

חשיבותם של ספרי העשבים היא בתיעוד הידע שהצטבר בעת פרסומו בתחום הבוטניקה והרפואה, וגם התפתחות הספרות וייצור הנייר שהיו דרוש לכתיבתו. במספר תרבויות, כגון מצרים העתיקה, סין, הודו ואירופה, ספרי העשבים נמנים עם הספרים הראשונים שהוכנו. בהתאמה, ספרים אלו גם היו בין הראשונים להיות מודפסים עם התפתחות טכנולוגית הדפוס. העיסוק בספרות העשבים פרח במשך מאתיים השנים הראשונות להמצאת הדפוס במערב אירופה (1670-1470).

בסוף המאה ה-17, עם עליית ענפי מדע הכימיה, טוקסיקולוגיה ורפואה המודרניים, ירדה חשיבותם של ספרי העשבים. סוגה מדעית זו, שהייתה המקור העיקרי לעיון בצמחים בזמנה, הלכה ופינתה את מקומה לפלורות, שמתארות את מצאי מיני הצומח באזור גאוגרפי מסוים. ספרי העשבים זכו לעדנה מחודשת בעשורים האחרונים של המאה ה-20 כאשר ההרבליזם ודיסציפלינות קשורות, כדוגמת הומיאופתיה וארומתרפיה הפכו להיות צורות מקובלות בקרב הציבור כרפואה משלימה.