אסטרוגן

אֶסְטְרוֹגֶן (estrogen) הוא שם כולל לקבוצת הורמונים שמיוצרים בגוף בעלי החוליות ואצל חלק מפרוקי הרגליים. האסטרוגנים מעורבים בהתפתחות ובתפקוד מערכת הרבייה, וכן מערכות נוספות כגון מערכת השלד, המערכת הקרדיווסקולרית (מערכת כלי הדם והלב), והמערכת הנוירואנדוקרינית. גוף האדם מייצר כ-25 סוגים שונים של אסטרוגן. הראשיים בהם הם אסטריול, אסטרדיול ואסטרון, כאשר אסטרדיול הוא הנפוץ והמרכזי מביניהם.

מולקולות אסטרוגן חודרות לתאים באמצעות קולטנים (ER – estrogen receptor). זוהו שני סוגי קולטנים: קולטני אלפא (ERα) וקולטני בטא (ERβ). קולטני אלפא מעודדים פעילות אסטרוגנית, וקולטני בטא מדכאים פעילות אסטרוגנית. באיברים שונים קיים יחס שונה של קולטני אלפא ובטא, והשפעת האסטרוגן על איברים אלה מווסתת על ידי היחס בין הקולטנים. בין היתר קולטני אלפא הם רבים יותר ברחם ובאזור הסטרומה שבבלוטת הערמונית. בכבד יש בעיקר תאי אלפא. לעומת זה תאי בטא הם רבים יותר באשכים, באזורים מסוימים ברחם, במוח, ובמח העצם.

אסטרוגן בגוף האישה

האסטרוגנים הם ההורמונים הנשיים העיקריים, ויש להם תפקיד מכריע בהתבגרות הפזיולוגית של האישה. ביונקים הם מופרשים מהשחלות. הפרשתם בגיל ההתבגרות גורמת באדם לפיתוח צורת גןף נשית. בימים ה-28-10 למחזור החודשי עולה כמות האסטרוגן המופרשת ומגיעה ל-150-50 pg/ml (פיקוגרם למ"ל) בדם; בימים אלו האסטרוגן תורם להכנה של גוף האישה לקליטת העובר על ידי גרימה לעיבוי רירית הרחם והתפתחות צינורות החלב שבשד. בתקופת הווסת, שבה נהרסת רירית הרחם ונפלטת, יורדת כמות האסטרוגן בדם ל-64-24 pg/ml. אסטרוגן מופרש בכמויות נמוכות בזמן היריון והנקה (40-15 pg/ml) ובגיל האל-וסת.

נשים שגופן מייצר כמויות קטנות של אסטרוגן, בייחוד נשים בגיל המעבר, עלולות לסבול מתופעות כגון יובש בנרתיק. ניתן לטפל בבעיה זאת על ידי נטילת אסטרוגן באופן מלאכותי, טיפול המכונה טיפול הורמונלי חלופי (HRT, hormone replacement therapy).

אסטרוגן רצפטור α בתאי סרטן השד

אסטרוגן וסרטן השד

כאמור, תפקידו הטבעי של האסטרוגן הוא לגרום לחלוקת תאים ברקמות מסוימות כמו רקמת השד והרחם. חלק מהגידולים הסרטניים ברקמות אלו מתפתחים כתוצאה מחשיפתם לאסטרוגן. סוגים אלו נקראים סרטן תלוי אסטרוגן. ניתן לנצל את תלותם של התאים הסרטניים באסטרוגן למטרות ריפוי: נשים המבטאות בגידולים הסרטניים שלהם רצפטורים לאסטרוגן או פרוגסטרון מגיבות היטב לטיפול הורמונלי בתרופה טמוקסיפן (Tamoxifen), שהיא אנלוג כימי לאסטרוגן. התרופה נקשרת לרצפטור אבל לא מפעילה אותו. בשנים האחרונות החלו להשתמש בטמוקסיפן גם כצעד מניעתי בנשים בעלות נטייה גנטית לחלות בסרטן השד והשחלות.

חשיפה לאסטרוגן והסיכון לסרטן השד

בעשורים האחרונים נמצאו עדויות לכך שחשיפה לאסטרוגן, בין אם ממקור חיצוני ובין אם ממקור פנימי, מעלה באופן זעיר את הסיכון לסרטן השד. חשיפה לכמות מוגברת של אסטרוגן ממקור פנימי יכולה לנבוע מהתבגרות מוקדמת, מאל-וסת מאוחרת או מאי כניסה להיריון בגיל מוקדם (עד גיל 30). גם השמנת יתר מעלה בנשים את כמות האסטרוגן ואיתו את הסיכון לסרטן השד.

גם חשיפה לאסטרוגן ממקור חיצוני מעלה את הסיכון ללקות בסרטן השד: נשים המשתמשות באמצעי מניעה חשופות לאסטרוגן ופרוגסטרון למשך שלושה רבעים מן המחזור. הסיכון גדול יותר לנשים שהחלו להשתמש באמצעי מניעה לפני גיל 20. הנזק אינו נשאר לאחר הפסקת נטילת הגלולות (כמו במקרה של נזקי עישון), כך שעשר שנים אחרי הפסקת הנטילה הסיכוי לנשים שנטלו גלולות שווה לאלו שלא נטלו. בצירוף מספר גדול של מחקרים בהם נכללו יחד 150,000 נשים נמצא שיש עלייה זעירה בסיכון לסרטן השד.^{[דרוש מקור]}

נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חלופי (HRT) עושות זאת בגיל האל-וסת כאשר הן נמצאות בסיכון גבוה ללקות בסרטן השד. על כן טיפול הורמונלי חלופי מעלה את הסיכוי לסרטן השד אחרי 5 שנות שימוש בערך ב-35% ביחס לשאר האוכלוסייה. הסיכון לסרטן יורד כשנתיים אחרי הפסקת הטיפול ההורמונלי.

גם נשים העוברות טיפולי פוריות עשויות להיות חשופות לאסטרוגן ממקור חיצוני.

אסטרוגן וגברים

אסטרוגן מופרש בכמויות קטנות יותר בגברים מן האשכים (34-12 pg/ml). יצירה מוגברת של אסטרוגן או נטילה של אסטרוגן באופן מלאכותי על ידי גברים גורמת לפמניזציה, כלומר לצורת גוף נשית כגון גדילת שדיים, זאת בין היתר בזכות דיכוי הפרשת הטסטוסטרון. ניתן להשתמש באסטרוגן לטיפול בסרטן הערמונית בגברים: האסטרוגן מדכא את ייצור הטסטוסטרון ובכך מעכב את הגידול הסרטני.

הבקרה ההורמונלית על ייצור האסטרוגן

כולסטרול הוא חומר המוצא לסטרואידים שחלתיים, ובהם האסטרוגן. הכולסטרול כולל 27 פחמנים, כאשר תהליך יצירת ההורמונים כרוך בסילוק חלק מהפחמנים באופן הבא:

1. סילוק השרשרת הצדדית של הכולסטרול בת שישה פחמנים, לקבלת שלד של 21 פחמנים המשותף לכל הנגזרות של הפרוגסטרון-פרגנן (pregnane).
2. סילוק שני פחמנים בעמדה 20, 21 לקבלת מבנה של 19 פחמנים המשותף לכל האנדרוגנים-אנדרוסטן.
3. הורדת הפחמן בעמדה 19 על ידי ביצוע ארומטיזציה (על ידי האנזים ארומטאז) לקבלת מבנה של 18 פחמנים המשותף לכל האסטרוגנים ונקרא אסטרן.

הזקיק הנמצא בשחלה מורכב בין היתר מתאי הגרנולוזה אשר צריכים סובסטרט כדי לייצר אסטרוגן (ראו עוד – ביצית), ואשר מבטאים רצפטורים להורמון ה-FSH, הכולסטרול, ממנו כאמור מיוצר בסופו של דבר האסטרוגן, מגיע באמצעות מערכת הדם אל שכבת ה- theca (שכבת תאים חיצוניים של הסטרומה השחלתית אשר עוטפים את הזקיק מבחוץ ובעלי גישה לכלי דם). שם עובר הכולסטרול מטבוליזם לשלב האנדרוגנים (ובהשפעת הורמון ה-LH), ומשם האנדרוגנים, שהם בעלי משקל נמוך, עוברים בקלות את הממברנה הבזאלית אשר מפרידה בין תאי הגרנולוזה אשר עוטפים את הביצית לתאים החיצוניים. תאי הגרנולוזה, באמצעות האנזים ארומטאז אשר מיוצר בהם, הופכים את האנדרוגנים לאסטרוגנים (ראו שלב 3 לעיל) בהשפעת ההורמון FSH. האסטרוגן שנוצר בדרך זו עובר בחזרה את הממברנה הבזאלית וחוזר למחזור הדם. זהו שיתוף פעולה של שני תאים ושני גונדוטרופינים הקרוי two cell two gonadotropins theory.

באופן כללי, רמת האסטרוגנים המופרשת מהזקיק הנבחר להיות הזקיק בעת הביוץ, נמצאת במגמת עלייה עד כדי כך ש-72 שעות לפני הביוץ יש שיא ביצירת האסטרוגנים. רמת שיא זו תגרום לעלייה הדרגתית בהפרשת ההורמון LH עד להופעת שיא של הורמון זה הקרויה LH surge, או בעברית "שפך" הLH.

ראו גם

• אסטרדיול
• הורמון
• טיפול הורמונלי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אסטרוגן בוויקישיתוף

• בדיקת אסטרוגן, מתוך infomed, אתר הרפואה הישראלי

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24850462אסטרוגן