הרפובליקה העממית של סין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף סין הקומוניסטית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק במדינה בשם "הרפובליקה העממית של סין". אם התכוונתם לישות תרבותית וגאוגרפית בת אלפי שנים במזרח אסיה, ראו סין (אזור). למשמעויות אחרות ראו סין.
הרפובליקה העממית של סין
中华人民共和国
דגלסמל
החומה הגדולה של סין, אחד משבעת פלאי תבל החדשים
החומה הגדולה של סין, אחד משבעת פלאי תבל החדשים

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםתוניסיהלובאלג'יריהניגריהקמרוןהרפובליקה הדמוקרטית של קונגומוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדימלאוויאתיופיהדרום סודאןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רתימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלספרדמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלמדגסקרסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמרקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלובקיההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגיאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיהארצות הבריתהאיים המלדיבייםיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתטאיוואןסינגפוראוסטרליהמלזיהברונייהפיליפיניםתאילנדוייטנאםלאוסקמבודיההודומזרח טימורפפואה גינאה החדשהאי חג המולדאיי קוקוסאיי שלמה
המנון לאומי מארש המתנדבים
Error missing media source
המנון
ממשל
משטר רפובליקה עממית חד מפלגתית מאואיסטית
שי ג'ינפינג
שפה רשמית מנדרינית תקנית[1]
עיר בירה בייג'ינג 36°55′N 116°23′E / 36.917°N 116.383°E / 36.917; 116.383
גאוגרפיה
יבשת אסיה
העיר הגדולה ביותר שאנגחאי
שטח יבשתי[2] 9,596,967.75 קמ"ר[3] (5 בעולם)
אחוז שטח המים 2.8%
אזור זמן UTC +8
היסטוריה
הקמה   
מלחמת האזרחים הסינית 1 באוקטובר 1949
ישות קודמת הרפובליקה הסיניתהרפובליקה הסינית הרפובליקה הסינית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[4]
(הערכה 1 בדצמבר 2024)		 1,417,968,458 נפש[3] (2 בעולם)
צפיפות 147.75 נפש לקמ"ר (84 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 16.01%
גילאי 15 - 24 11.45%
גילאי 25 - 54 43.87%
גילאי 55 - 64 14.01%
גילאי 65 ומעלה 14.67%
כלכלה
תמ"ג[5] (2023) 17.79 טריליון $ (2 בעולם)
תמ"ג לנפש 12,549$ (91 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2022)		 0.788 (75 בעולם)
מטבע השם הרשמי הוא רנמינבי (מילולית: "מטבע העם"), במערב נקרא יואן סיני‏ (CNY, ¥, בהונג-קונג CNH)
שונות
סיומת אינטרנט cn
קידומת בין־לאומית 86
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
בערך זה מופיע גוֹפן מזרח-אסייתי.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

הרפובליקה העממית של סין (בסינית מפושטת: 中华人民共和国, בפין-יין: Zhōnghuá Rénmín Gònghéguó, בתעתיק: דְּז'וֹנְגְּ-חוּאָה רֵנְמִין גוֹנְגְ-חֶה-גּוּוֹ; נקראת בקיצור סין העממית, סין הקומוניסטית או רק סין) היא מדינה במזרח אסיה. אוכלוסייתה מונה כ-1.4 מליארד תושבים, שנייה רק להודו. מבחינת שטח, סין ממוקמת במקום הרביעי בעולם, והיא גובלת ב-14 מדינות: קוריאה הצפונית, רוסיה, מונגוליה, קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נפאל, בהוטן, מיאנמר, לאוס ווייטנאם.

הרפובליקה העממית של סין הוקמה בשנת 1949 והיא מחולקת ל-33 מחוזות מנהליים.[7] מאז, היא טוענת לריבונות על האי טאיוואן ומספר איים נוספים הנמצאים בשליטת טאיוואן, ועל איי סנקאקו שבשליטת יפן. המונח "סין היבשתית" מבדיל בין הרפובליקה הסינית שעל האי טאיוואן, לבין הרפובליקה העממית של סין. מאז 2021 גברה המתיחות בין המדינות על רקע תביעת הריבונות של סין היבשתית על טאיוואן העצמאית.

המשטר הסיני הוא משטר חד-מפלגתי הנשלט על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין. זאת אף על פי שרוב החוקרים לא מגדירים אותו כמשטר קומוניסטי או סוציאליסטי. התאגדויות הנחשבות סכנה עבור המשטר, כגון הפאלון גונג ותנועות לשחרור טיבט, נרדפות על ידי השלטונות, ומחבריהן נמנעות לעיתים תכופות זכויות האדם. בשנת 2018 סימן דו"ח החירות המקוונת של Freedom House (אנ') את סין כמובילה עולמית במודל שלטון טוטליטרי עדכני, אותו מאמצות מדינות נוספות שמנסות להתקרב לסין.

כלכלת סין, נכון לשנת 2018, היא השנייה בגודלה בעולם. למרות זאת, סין אינה חברה בארגון המדינות המתועשות הן משום שהתמ"ג לנפש שלה נמוך בהשוואה למדינות המפותחות והן מסיבות פוליטיות אחרות. לסין הצבא הגדול בעולם מבחינת כוח אדם. תקציב הביטחון של סין שני רק לארצות הברית[8]. בנוסף, סין היא מדינה החמושה בנשק גרעיני וחתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

פורטל
פורטל

לשער לנושאים, אישים ומאמרים בנושא סין, ראו פורטל סין.

היסטוריה

ערכים מורחבים – היסטוריה של סין, לוח זמנים של ההיסטוריה של סין, היסטוריה של הרפובליקה העממית של סין

על פי הערכות, כלכלת סין הייתה הכלכלה הגדולה בעולם למשך תקופה ארוכה, החל מתחילת המאה ה-15 ועד לתחילת המאה ה-19. ככל הידוע, נכון לתחילת המאה ה-19 כלכלת סין הייתה שליש מהתמ"ג העולמי.[9] למרות העוצמה הכלכלית שלה, לא הצליחה סין לתרגם זאת לעוצמה דיפלומטית,[10] ובמהלך המאה ה-19 נכנסה סין לסדרת מאבקים מול האימפריה הבריטית, שהחלישו אותה משמעותית בהשוואה לאימפריות העולות מאירופה.

בשנת 1949 הסתיימה מלחמת האזרחים הסינית בין הקומוניסטים ללאומנים בניצחונם של הקומוניסטים. שרידי הלאומנים ברחו לאי טאיוואן. ב-1 באוקטובר הכריז מאו דזה-דונג על הקמת הרפובליקה העממית הסינית כמדינה קומוניסטית.

לאחר כינון שלטונם יזם מאו סדרה של תוכניות פיתוח כלכליות שהשאפתנית בהן הייתה "הקפיצה הגדולה קדימה" (1961-1958), שהביאה למותם של עשרות מיליוני סינים ברעב. מאו ועמיתיו לשלטון ניהלו שורה ארוכה של מסעות טיהורים, שהביאו לכליאתם ולמותם של מיליונים נוספים. מסע הטיהורים הידוע ביותר נערך בתקופת "מהפכת התרבות" ונמשך רשמית בין 1966–1976.

לאחר מותו של מאו, לאחר פרק זמן, עלה לשלטון דנג שיאופינג. הוא החל ברפורמות כלכליות של מעבר לשוק חופשי – לטענתו על מנת להקל את הלחץ על האוכלוסייה. למרות זאת, המפלגה הקומוניסטית נותרה המפלגה החוקית היחידה בסין. הרפובליקה העממית קיבלה את חוקתה הנוכחית ב-4 בדצמבר 1982.

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של הרפובליקה העממית של סין

לפי פרסומיה הרשמיים, סין העממית היא מדינה קומוניסטית, אך פרשנות זו לא מקובלת על כל חוקרי מדע המדינה. הניסיונות לתאר בפשטות את המבנה הפוליטי של סין לא עלו בצורה יפה. המשטר תואר כדיקטטורה המשלבת אלמנטים של משטר אוטוריטרי, סוציאליסטי וקומוניסטי.

משטרה של סין, אם מתעלמים מהשפעת המפלגה הקומוניסטית על הפוליטיקה הסינית ואי קיום בחירות ישירות וחופשיות, ייחשב כמשטר פרלמנטרי, אך בפועל[דרושה הבהרה] מתפקד כמשטר נשיאותי הדומה למשטרים הנשיאותיים בקוריאה הדרומית ובפרו.

ממשלת הרפובליקה העממית של סין נמצאת תחת פיקוחה של המפלגה הקומוניסטית של סין. אף על פי שהיו אי אלו צעדים ליברליים, הסינים לא איפשרו קיום מפלגות חדשות. למרות זאת, היחס לכלכלה השתנה, ובשלושת העשורים האחרונים כלכלת סין צומחת בממוצע בקצב של 10-9% בשנה.[11]

בראש סין עומד נשיא. רשמית תפקיד הנשיא הוא תפקיד טקסי בלבד, אך החל משנת 1993 הנשיא מחזיק גם בתפקידי מזכ"ל המפלגה ויושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. תפקידים אלה מקנים לנשיא סמכויות פוליטיות נרחבות. תפקיד ראש הממשלה הוא תיאום פעולות הממשלה ועמידה בראש הביורוקרטיה הסינית.

רשמית הפרלמנט הסיני הוא פרלמנט חד-ביתי, הקונגרס הלאומי העממי, אך בפועל הוועידה הפוליטית העממית המייעצת יכולה להיחשב כבית עליון. הקונגרס, על כל 3000 ציריו, מתכנס רק פעם בשנה ובדרך כלל מאציל מסמכויותיו לוועדה המתמדת. לכן, בפועל, הקונגרס הלאומי העממי אינו אלא "בובה" של המפלגה, ואפילו ניתן לתארו כחבר אלקטורים חסר סמכויות.

צנזורה היא דבר שבשגרה בסין, והמפלגה הקומוניסטית מדכאת כל תנועה שלדעתם מהווה איום על ההגמוניה של המפלגה. למרות זאת, עקב הרפורמות הליברליות, התקשורת קיבלה מעט חופש, ותחילת המאה ה-21 ניתן בה ביטוי גם לקשייה של המדינה. אף על פי שהמפלגה הקומוניסטית הסינית לא מאפשרת עליית כוחות מתחרים, ופעילות מחאה ברמה הלאומית נאסרת, ניתן חופש יחסי ברמה המקומית, והתושבים מביעים לעיתים מחאה מקומית בצורת הפגנה, דבר שהשלטונות מאפשרים במידת מה. מידת התמיכה שהמפלגה זוכה לה בקרב האוכלוסייה איננה ברורה, היות שאין בחירות חופשיות.

בשנת 2018 סימן דו"ח החירות המקוונת של Freedom House (אנ') את הרפובליקה העממית של סין כמדינה המנסה להפוך למובילה העולמית של מודל טוטליטרי עדכני אשר יתאים למאה ה-21, וסימן כסכנה לחופש הביטוי את ההשפעה של סין על מדינות רבות בעולם שמנסות לאמץ את מודל השלטון הסיני: "בשעה שחברות דמוקרטיות נאבקות עם האתגרים של סביבה מקוונת מסוכנת יותר, מנהיגים בבייג'ינג הגבירו את מאמציהם להשתמש במדיה דיגיטלית כדי להעצים את כוחם בבית ובחו"ל. בשנה שחלפה, ממשלת סין ארחה בכירים מעשרות מדינות לסמינרים בני שבועיים או שלושה שעסקו במערכת הצנזורה והמעקב המקיפה שלה", וסיכם: "מגוון מדינות נעות בכיוון של סמכותנות דיגיטלית באמצעות אימוץ המודל הסיני של צנזורה מקיפה ומערכות מעקב אוטומטיות".[12]

יחסי החוץ

ערך מורחב – יחסי החוץ של סין

סין מקיימת יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם, אך טוענת לבעלות על טאיוואן, ולא מקיימת איתה יחסים רשמיים, למרות יחסי מסחר ותיירות הדוקים. בנוסף לכך היא מתנגדת לטנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14 של טיבט.

לצד התחזקותה הכלכלית בראשית המאה ה-21, שואפת סין להגביר את מעמדה הבינלאומי והשפעתה, ולתרגם את עוצמתה הכלכלית לעוצמה דיפלומטית. השאיפות הללו מגיעות בעיקר מאינטרסים כלכליים, אולם גם מצורכי פנים – הרצון להציג בפני אזרחי סין מצג שסין היא מדינה מצליחה בכל קנה מידה, שחוזרת לימי התהילה הגדולים שלה.[13] סין ממצבת את עצמה כמודל לחיקוי עבור מדינות לא ליברליות רבות. ממשלים דיקטטוריים רבים ניצבו זמן רב מול הנוסחה שהייתה נהוגה במחצית השנייה של המאה ה-20, דמוקרטיה ליברלית עם צמיחה כלכלית, או משטר דיכוי עם קשיים כלכליים. סין היא מודל ייחודי של צמיחה כלכלית משגשגת לצד משטר אוטוקרטי מובהק, וחלק מהשפעתה הרבה של סין על מדינות רבות הוא ניסיון להוות מודל לחיקוי בהקשר זה.[12][13]

אחת השאיפות המרכזיות של סין בעשור השני של המאה ה-21 היא יזמת "החגורה והדרך", בה שואפים הסינים לחדש את דרך המשי ההיסטורית בגרסה מודרנית יותר, וליצור מערכת תובלה יבשתית וימית שתאפשר לשנע סחורות במהירות למזרח התיכון ולאירופה. שאיפות אלו עודדו את סין לקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות רבות במזרח התיכון, וסין ייחודית בכך שהיא מקיימת יחסים דיפלומטיים פוריים גם עם מדינות המשויכות בדרך כלל לשני צידי מתרס יריבים בדיפלומטיה העולמית – לדוגמה, עם איראן מצד אחד, ועם ישראל וערב הסעודית מצד שני. האינטרסים של סין מעודדים אותה לשאוף ליציבות המשטרים במזרח התיכון, והיא מנסה במידת מה לסייע במניעת הפיכות שעלולות להקשות על שיתוף הפעולה הכלכלי. קשריה בעולם הערבי והסיוע שלה ליציבות מדינות אלו משתלמים לה גם בהקשרים נוספים – הן בחיזוק קשרי המסחר סביב הנפט של מדינות ערב, והן בהעלמת עין דיפלומטית מדיכוי האוכלוסייה המוסלמית האויגורית שבמחוז שינג'יאנג.[13]

סין מרבה להלוות סכומים גדולים למדינות מתפתחות,[14] וארצות הברית האשימה את סין שהיא מספקת את ההלוואות ללא בטוחות סבירות במטרה להביא את המדינות לחדלות פרעון, שתאפשר לסין להשתלט על נכסים של המדינות. האשמות אלו נתלו במספר מקרים ספציפיים,[14] למשל, העברת נמל ימי מסרי לנקה לסין, לאחר שסרי לנקה לא עמדה בהלוואות לסין,[14] או הכפפת מרבית עתודות הנפט של אקוודור לשליטת סין בתמורה לכיסוי הלוואות.[15] עם זאת, מחקר של קבוצת רודיום, המפרסמת עצמאית מחקרים הקשורים לסין והמערב, הראה שמקרים אלו הם מיעוט, ושבדרך כלל במקרים של אי עמידה בחובות, סין מבצעת פריסה מחדש של התשלומים, תוך ויתור או דחייה של חלק מהחובות.[16][14]

סין וישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל–סין

ישראל הייתה מהמדינות הראשונות שהכירו בסין העממית מייד עם היווסדה. בתחילת שנות ה-50, נראה היה כי שתי המדינות יכוננו קשרים דיפלומטיים ביניהן אולם הקמת גוש המדינות הבלתי-מזדהות וכינוסה של ועידת באנדונג ב-1955, סיכלה סופית ניסיונות אלו. ממחצית שנות ה-50 ועד מחצית שנות ה-70, הייתה סין גורם עוין לישראל. היא תמכה באופן בלתי-מסויג בעמדה הערבית והפלסטינית, אירחה את נציגי אש"ף במעמד של שגרירות וטענה כי הבעיה במזרח התיכון תיפתר רק עם חיסולה של ישראל.

מותו של מאו ב-1976 יצר שינוי במדיניות הסינית כלפי ישראל ובין שתי המדינות החלו קשרים בלתי-רשמיים, בעיקר בתחומי מסחר ותעשיית הנשק. לאחר שנים של גישושים, כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים מלאים בתחילת 1992. יחסים אלו נשארו טובים ותקינים עד היום, אם כי הם אותגרו מעט בעקבות משבר הפלקון בין שתי המדינות בשנת 2000. בשנת 2014, בעקבות שיחות דיפלומטיות, שוקם הקשר ואף הנשיא לשעבר שמעון פרס יצא לשליחות דיפלומטית לסין.

בשנת 2017 השתתפה תזמורת הנוער הלאומית של ישראל בפסטיבל מוזיקה בשינגדאו שבסין.

זכויות האזרח

ערך מורחב – זכויות האדם בסין

סוגיית זכויות האזרח בסין עוררה ביקורת רחבה במדינות מערביות. לממשלה כוח רב מול האזרחים והיא מפעילה אותו על פי שיקוליה. לדוגמה, הממשלה העתיקה מאות אלפי אזרחים מבתיהם, ללא אפשרות של התנגדות, כדי לבנות את אחד מהסכרים הגדולים בעולם. בנוסף, העתיקה תושבים לצורך ארגון אולימפיאדת בייג'ינג. הענישה בסין היא חמורה ולפי ארגון "אמנסטי" סין ניצבת בראש המדינות המובילות בעולם בהוצאות להורג. חלק מההוצאות להורג הן חשאיות והמשטר מסתיר אותן. ניתן להוציא להורג במדינה זו על כ-60 פשעים שונים, בהם גם עבירות סמים, שוחד, מעילה והונאת מס. על פי נתוני אמנסטי בשנת 2007 הוצאו להורג בסין לפחות 470 איש.[17]

עם התפתחות הטכנולוגיה של העשור השני של המאה ה-21, הקימה ממשלת סין מערך ריגול המוני סביב המיעוט האויגורי במחוז שינג'יאנג, הכולל פריסה רחבה במיוחד של מצלמות עם טכנולוגיית זיהוי פנים וזיהוי תנועה, תחנות משטרה וציוד האזנה, לצד רישום מפורט של התושבים, מאפייניהם והתנהגותם.[18] בעקבות דיווחים בכלי תקשורת מערביים על כליאתם של מיליוני אויגורים ללא משפט במחנות חינוך מחדש ומעשי עינויים שונים, הטילה ממשלת ארצות הברית סנקציות כלכליות על סין, כחלק ממלחמת הסחר בין המדינות.[19] על פי תחקיר של הניו יורק טיימס, החל משנת 2017 החלו יחידות משטרה מקומיות לפרוס מערכות ריגול מקומיות גם בערים רבות שמחוץ למחוז שינג'יאנג[20] (ראו דיכוי העם האויגורי).

כלכלה

ערכים מורחבים – כלכלת הרפובליקה העממית של סין, הרפורמה בכלכלת סין

עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20, התפקיד שמילאה סין בכלכלה העולמית היה שולי יחסית. בתקופה זו אומנם הצליחה סין לייצר פיתוח כלכלי, אך הפיתוח לא הצליח להדביק את הגידול באוכלוסייה, ולכן רמת החיים בסין ירדה למרות הגידול המעשי בהון.[10]

בסוף 1978, לצד מדיניות צמצום הילודה שפתרה את הבעיות הכלכליות שיצר הגידול המאסיבי באוכלוסייה,[10] התחילה הנהגת סין לבצע רפורמות כלכליות, במטרה להעביר את סין משיטת כלכלה ריכוזית לשיטה המשלבת גם שוק חופשי, תוך כדי שמירה על פיקוח הדוק בתחומים מסוימים כמו בנקאות. בתחום החקלאות עברה סין משיטת האחריות הקולקטיבית לחקלאות פרטית. בתעשייה, מנהלי המפעלים קיבלו עצמאות וסמכות גדולה יותר; הכלכלה נפתחה לסחר חוץ.

הממשלה שמה דגש על העלאת ההכנסה והצריכה האישית, תוך כדי הכנסת שיטות ניהול חדשות על מנת לשפר את התפוקה. הממשלה התמקדה בסחר חוץ כמנוע הצמיחה הראשי של המשק הסיני. למטרה זו הגדירה מעל 2,000 אזורי סחר מיוחדים, שבהם יש חוקים נוקשים פחות והכלכלה חופשית יותר. התוצאה הייתה גידול מסיבי של פי 70 בתמ"ג ריאלי ופי 48 בתמ"ג ריאלי לנפש משנת 1978 עד שנת 2014, מה שהפך את הכלכלה הסינית לגדולה בעולם לפי תמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה.

הצמיחה הכלכלית הובילה לירידה חדה בעוני המוחלט לצד גידול חד באי השוויון, אך למרות זאת ההכנסה עלתה דרסטית – פי 7.5 בהכנסה ממוצעת לפי כוח קנייה לפי נתוני קרן "Gapminder",[21] והייתה צמיחה של 11.45% בתמ"ג לנפש מ-1990 עד 2014 לפי נתוני הבנק העולמי.[22]

ההכנסה הממוצעת של פועל סיני היא כ-1,810 דולר לשנה. סין היבשתית היא חברה בארגון הסחר העולמי. הבערות בסין ירדה עד כדי 4%–8% בכפרים. הצמיחה השנתית בסין היא כ-10% (2006). העודף במאזן המסחרי של סין נאמד ב-30 מיליארד דולר. לסין העממית יצא שם של מדינה שהייצור בה זול במיוחד – בעיקר בזכות ההוצאות הנמוכות על שכר העובדים, ונכון לשנת 2017 מהווה היצוא הסיני כ-19.75% מהתמ"ג.[23]

בסוף חודש יוני 2018, על רקע מלחמת הסחר בין סין לארצות הברית, הודיעה ממשלת סין כי לאור התחייבותה להמשיך ולפתח את כלכלת המדינה, בכוונתה להקל באופן משמעותי על השקעות זרות בשורה של תחומים, לרבות בנקאות, רכב, רשתות חשמל וגידולים חקלאיים.[24] ההקלות נכנסו לתוקף ב-28 ביולי 2018. בנוסף הודיע משרד המסחר בסין כי החל מסוף אוגוסט 2018 יוטל מכס בגובה 25 אחוזים על יבוא אמריקאי בשווי 16 מיליארדי דולרים שיכלול שורה ארוכה של מוצרים – מלבד נפט גולמי.[25] הכרזה זו לא הוסברה על ידי גורם רשמי, אולם יש המעריכים כי מדובר בתגובה להכרזה מקבילה אמריקאית לפיה יוטלו מכסים על יבוא מסין בשווי זהה,[26] שממנה הוחרג הנפט בשל התלות הסינית בנפט זר.

חלוקה מנהלית

ערך מורחב – חלוקה מנהלית של סין העממית

סין מורכבת מ-22 מחוזות (הממשלה המרכזית מחשיבה את טאיוואן כמחוז ה-23; בנוסף לכך, היא טוענת לחזקה על מספר איים בים סין הדרומי). פרט למחוזות אלו ישנם חמישה מחוזות אוטונומיים, המזוהים עם מיעוטים שונים, ארבעה מחוזות עירוניים לארבע הערים הגדולות של סין ושני אזורים מנהליים מיוחדים.

Click to Shrink Back

שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת.

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
מחוזות הרפובליקה העממית של סין. למידע על מחוז, לחצו עליו


נוף טיפוסי בדרום גאנסו, סין.

המחוזות:

מחוזות אוטונומיים:

מחוזות עירוניים:

אזורים מנהליים מיוחדים:

גאוגרפיה

הרפובליקה העממית הסינית היא המדינה הרביעית בשטחה בעולם, אחרי רוסיה, קנדה וארצות הברית, והמדינה שגובלת בהכי הרבה מדינות. בסין יש מגוון רחב של נופים: רמות ענק והרים במערב ושפלה במזרח; כתוצאה מכך, הנהרות זורמים ממערב למזרח. כמעט כל הנהרות בסין נשפכים לימים השוליים של האוקיינוס השקט שממזרחהּ: הים הצהוב, ים סין המזרחי וים סין הדרומי.

רוב השטחים הראויים לעיבוד חקלאי נמצאים לאורך שני הנהרות המרכזיים: נהר הצַ'אנג-ג'יאנְג (長江), המכונה גם "יאנגצה", ונהר הְווַאנְג-הֶה (黃河), המכונה "הנהר הצהוב". כל אחד מהם היה מרכז של תרבויות סיניות עתיקות. נהרות חשובים נוספים הם סי-ג'יאנג (西江), מקונג ברהמפוטרה ואמור.

במזרח – לאורך חופי הים הצהוב וים סין המזרחי – נמצאים מישורים, המאוכלסים בצפיפות. החוף של ים סין הדרומי הוא הררי ובדרום סין רכסי הרים רבים.

בצפון-מערב סין יש מישור סחף ענק ומדרום לו מישור עם הרים בעלי גובה בינוני הנושק להימאליה; אזור זה כולל חלק מהאוורסט. בצפון-מערב המדינה ישנן רמות גבוהות בעלות אקלים צחיח; שם נמצאים מדבריות גובי וטַקְלַמַקָן. לאחרונה התעצם תהליך המדבור בסין, וסופות חול הפכו למחזה נפוץ באביב.

האקלים בסין מגוון מאוד: מאקלים טרופי לחופי ים סין הדרומי ועד אקלים סובארקטי באזור חרבין.

החי בסין

קובץ:Muntjac deer at Dumbleton Hall (cropped).jpg
מונטיאק סיני
ערך מורחב – החי בסין

בסין קיים מגוון רחב של מינים המותאמים לתנאי סביבה שונים ומרובים, מחופיו הצפוניים של האוקיינוס השקט ועד ליערות הגשם שבדרום ולהרי ההימאליה בדרום מערבה. בנוסף לכך ישנם אזורי טיבט, המכילים מספר מינים ייחודיים.

בסין ישנם 7,516 מיני חולייתנים הכוללים 4,936 מיני דגים, 1,269 מיני עופות, 562 מיני יונקים, 403 מיני זוחלים ו-346 מיני דו-חיים. סין היא המדינה המגוונת ביותר במינים מחוץ לאזור הטרופי, והשלישית במספר מיני היונקים, השמינית במספר מיני העופות והשביעית במספר מיני הזוחלים.

דמוגרפיה

הערים הגדולות של הרפובליקה העממית של סין
מפקד האוכלוסין הלאומי השביעי של סין (2020)[אוכלוסין 1]
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
שאנגחאי
שאנגחאי
בייג'ינג
בייג'ינג
1 שאנגחאי שאנגחאי 21,909,814 11 האנגג'ואו ג'ג'יאנג 9,236,032 שנג'ן
שנג'ן
גואנגג'ואו
גואנגג'ואו
2 בייג'ינג בייג'ינג 18,960,744 12 פושאן גואנגדונג 9,042,509
3 שנג'ן גואנגדונג 17,444,609 13 נאנג'ינג ג'יאנגסו 7,519,814
4 גואנגג'ואו גואנגדונג 16,096,724 14 שניאנג ליאונינג 7,026,358
5 צ'נגדו סצ'ואן 13,568,357 15 ג'נגג'ואו חנאן 6,461,013
6 טיינג'ין טיינג'ין 11,052,404 16 צ'ינגדאו שאנדונג 6,165,279
7 ווהאן חוביי 10,494,879 17 סוג'ואו ג'יאנגסו 5,892,892
8 דונגגוואן גואנגדונג 9,644,871 18 ג'ינאן שאנדונג 5,648,162
9 צ'ונגצ'ינג צ'ונגצ'ינג 9,580,819 19 צ'אנגשה חונאן 5,630,256
10 שיאן שאאנשי 9,392,938 20 קונמינג יונאן 5,273,144
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

במוצהר, סין היא מדינה רב-לאומית המכירה ב-56 קבוצות מיעוטים. הרוב המכריע של הסינים משתייכים לקבוצה האתנית של ההאן (汉); הם מהווים כ-92% מהאוכלוסייה, אך מאכלסים כשליש משטחה של המדינה.

ההנהגה הסינית מנסה להגביל את אוכלוסייתה, ומפקחת על מספר הילדים הנולדים. עד ינואר 2016 נהגה נורמה לפיה משפחות עירוניות הורשו להביא לעולם רק ילד אחד, ומשפחות כפריות (מבני ההאן בלבד) הורשו להביא לעולם שני ילדים, במקרים בהם היילוד הראשון היה בת. הנימוק לכך היה שבכפר יש צורך בבנים, המתאימים יותר לעבודה פיזית. תוצאת מדיניות זו הייתה ילודה סלקטיבית וטיפול חסר בתינוקות בנות.

מבחינה מספרית הובילה מדיניות זו להולדת 115 בנים על כל 100 בנות – תופעה שאין לה אח ורע בארצות העולם. ההנהגה הסינית מצידה ניסתה להיאבק בתדמית הנחותה של הבנות, נתנה ביטוי בפרסומים רבים ליתרונות שיש בלידת בת, ואף הטילה סנקציות על הורים שנתפסו מנסים לבחור את מין התינוק.

באוקטובר 2015 שונתה באופן רשמי המדיניות של ילד אחד למשפחה, וניתנה רשות לכל להביא שני ילדים לעולם.[27] בשנת 2021 ניתנה רשות להביא שלושה ילדים לעולם.[28] בשנת 2022, לראשונה מזה 60 שנה, אוכלוסיית סין בירידה למרות הניסיון לעודד ילודה. זאת לאחר עשרות שנים של מדיניות הפוכה.[29]

השפה הרשמית של סין, שנלמדת בבתי הספר, היא מנדרינית תקנית. במחוזות מסוימים, וכן בנפות מסוימות בעלות סטטוס אוטונומי, נעשה שימוש רשמי גם בשפות מקומיות. כך למשל בטיבט ובאזורים מסוימים בסצ'ואן, גאנסו, צ'ינגהאי ויונאן מונהגת הטיבטית כשפה רשמית בנוסף למנדרינית, ובנפה האוטונומית שׂי-שְוַאנְג-בּאן-נָה (西双版纳) שבדרום חבל יונאן ניתן לראות שילוט רשמי בשפת בני הדאי.

בריאות הציבור

סין סובלת ממספר בעיות רפואיות חמורות – גידול במספר נפגעי האיידס ומאות מיליוני מעשנים. בעיה נוספת שמגיעה לממדי מגפה היא צהבת נגיפית B, ומבין 350 מיליון החולים בה ברחבי העולם, כשליש גרים בסין. לעיתים קרובות גורמת מחלה זו לסרטן כבד סופני. סין מפעילה מספר תוכניות ממשלתיות לחיסון ילדים נגד הצהבת; נכון ל-2006 חוסנו 11 מיליון ילדים, שיעור שאינו גבוה דיו לעצירת התפשטות המחלה. כמו כן, יצאו מסין מספר מגפות שהתפשטו ברחבי העולם כגון סארס ומגפת הקורונה.

נתונים סטטיסטיים

האומדנים הסטטיסטיים הבאים הם לשנת 2004

  • התפלגות גילאים
    • גיל 0–14: 22.2% (153,401,051 זכרים; 135,812,993 נקבות)
    • גיל 15–64: 70.3% (469,328,664 זכרים; 443,248,860 נקבות)
    • גיל 65 ומעלה: 7.5% (46,308,923 זכרים; 50,747,133 נקבות)
  • קצב גידול אוכלוסייה: 0.47%
  • שיעור ילודה: 12.98 לידות/1000 תושבים
  • שיעור תמותה: 6.92 מיתות/1000 אנשים
  • תוחלת חיים: 71.96 שנים
    • תוחלת חיים לגברים: 70.4 שנים
    • תוחלת חיים לנשים: 73.72 שנים

צבא

ערך מורחב – צבא השחרור העממי

הצבא הסיני הוא הצבא הגדול בעולם במונחי כוח אדם. מספר הטנקים הוא השני הגדול בעולם אחרי רוסיה, וצי הצוללות הוא השני בגודלו אחרי ארצות הברית.[30] אין נתונים רשמיים על גודל תקציבו של הצבא הסיני, עקב האיפול שמטיל המשטר על המידע. ההערכות נעות בין 90 ל-400 מיליארד דולר. לסין יש מצבור גדול של נשק לא קונבנציונלי, כולל נשק גרעיני. למרות זאת, סין לא נחשבת בדרך כלל למעצמת על, אם כי השפעתה רבה במזרח אסיה ובמערב האוקיינוס השקט.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: סין
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: סין
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סין

הערות שוליים

  1. ^ וגם קנטונזית תקנית ואנגלית בהונג קונג ופורטוגזית במקאו. שפות נוספות המוכרות על ידי הממשל הן מונגולית, אויגור, טיבטית ועוד 55 שפות נוספות.
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ 3.0 3.1 כולל את איי פאראסל, לא כולל את הונג קונג ואת מקאו
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  7. ^ הקמת הרפובליקה העממית של סין בעיתונות יהודית היסטורית
    -מאו-טסה-טונג - נשיא סין העממית, קול העם, 2 באוקטובר 1949
    -הוכרזה ריפובליקה עממית בסין, חרות, 2 באוקטובר 1949
    -הוכרזה הריפובליקה הסינית העממית, הארץ, 2 באוקטובר 1949
    -הוכרזה ריפובליקה עממית בסין, חרות, 2 באוקטובר 1949
  8. ^ צפו אלו המדינות בעלות תקציב הביטחון הגדול בעולם, באתר וואלה! עסקים וצרכנות
  9. ^ פרופ' יצחק שיחור-מקיסרות על למעצמת על, דקות 12:30-9:00
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 פרופ' יצחק שיחור-מקיסרות על למעצמת על, דקות 14:30-12:30
  11. ^ סין בדרך למעצמת-על במאה ה-21 (ב')
  12. ^ 12.0 12.1 מחקר: החירות המקוונת בירידה - והשינוי מזיק לדמוקרטיה העולמית
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 קובי לוי, הפורום לחשיבה אזורית, מה סין מחפשת במזרח התיכון?, באתר ynet, 29 בספטמבר 2018
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 אופיר דור, בייג‘ינג, סין רוצה להתחבר לאירופה ולאפריקה, האם בדרך תטביע את העולם בחובות, באתר כלכליסט, 4 במאי 2019
  15. ^ סוכנויות הידיעות, במחיר מציאה: סין הבטיחה לעצמה 90% ממשלוחי הנפט העתידיים של אקוודור, באתר כלכליסט, 27 בנובמבר 2013
  16. ^ Agatha Kratz, Allen Feng, and Logan Wright, New Data on the “Debt Trap” Question, Rhodium Group, ‏April 29, 2019
  17. ^ "מדליית זהב" לסין בהוצאות להורג ב-2007, באתר הארץ, 15 באפריל 2008
  18. ^ עומר כביר, טביעות אצבע? בסין דורשים מאנשים גם צילומי איברים פנימיים, באתר כלכליסט, 10 ביולי 2019
  19. ^ ynet והסוכנויות, מחנות המוסלמים בסין: סנקציות חדשות מארה"ב, באתר ynet, 10 באוקטובר 2019
  20. ^ עומר כביר, סין כבר הפכה למדינת המשטרה שכולם הזהירו מפניה, באתר כלכליסט, 19 בדצמבר 2019
  21. ^ Gapminder World Data
  22. ^ GDP per capita, PPP (current international $) | Data, data.worldbank.org
  23. ^ Exports of goods and services (% of GDP) | Data, data.worldbank.org
  24. ^ "סין: הקלות על השקעות זרות בבנקאות, רכב וחקלאות". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 2018-06-29. נבדק ב-2018-10-08.
  25. ^ "סין נסוגה: מדוע לא תטיל מכס על נפט אמריקאי?". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 2018-08-10. נבדק ב-2018-10-08.
  26. ^ "מלחמת הסחר: סבב שיחות נוסף בין סין לארה"ב - בשבוע הבא". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 2018-08-17. נבדק ב-2018-10-08.
  27. ^ היסטוריה: סין מבטלת את מדיניות הילד האחד, באתר ynet, 29 באוקטובר 2015
  28. ^ סין בשינוי דרמטי: תותיר למשפחות עד 3 ילדים בשל הצניחה בילודה - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, ‏2021-05-31
  29. ^ לראשונה מזה 60 שנה: אוכלוסיית סין בירידה | חדשות 13, באתר רשת 13
  30. ^ שירות כלכליסט, הצבאות החזקים בעולם: באיזה מקום ישראל?, באתר כלכליסט, 24 באפריל 2016


מחוזות הרפובליקה העממית של סין
מחוזות אַנְחְװֵי • גַאנְסוּ • גֶ'גְ'יַאנְג • גְװַאנְגְדונְג • גווֵיְג'וֹאוּ • גְ'יַאנְגְסוּ • גְ'יַאנְגְשִׂי • גִ'ילִין • הַאיְנַאן • חֶבּיי • חֶנַאן • חוּבּײ • חוּנַאן • חֵייְלוֹנְגְגְ'יַאנְג • יוּנַּאן • לְיַאונִינְג • סצ'ואן • פֿוּגְ'ייֵן • צִ'ינְגְהַאי • שַאַנשִׂי • שַאנְדונְג • שַאנְשׂי
מחוזות אוטונומיים גְװַאנְגְשִׂי • טיבט • מונגוליה הפנימית • נינְגְשְׂיַה • שׂינגְ'יַאנְג
מחוזות עירוניים בּייְגִ'ינְג • צ'וּנְגְצִ'ינְג • שאנגחאי • טייֵנְגִ'ין
אזורים מנהליים מיוחדים הונג קונג • מקאו
ראו גם מעמדה הבין-לאומי של טאיוואן
מדינות אסיה
אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה3 • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה1 • הודו • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן2 • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקיה1 • טורקמניסטן • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור3 • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן1 • קטר • קירגיזסטן • קמבודיה • קפריסין • רוסיה1 • תאילנד • תימן

1חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2המדינה לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.

אסיה
היסטוריה של סין
התקופה הקדומה שלושת המלכים וחמשת הקיסרים • שושלת שיה • שושלת שאנג
שושלת ג'ואו תקופת האביב והסתיו • תקופת המדינות הלוחמות
דרקון סיני, סמל סיני מסורתי
דרקון סיני, סמל סיני מסורתי
סין הקיסרית שושלת צ'ין
שושלת האן שושלת האן המערבית • שושלת שין • שושלת האן המזרחית

שלוש הממלכות • שושלת ג'ין (265–420) • השושלות הדרומיות והצפוניות • שושלת סווי • שושלת טאנג • חמש השושלות ועשר הממלכות • שושלת סונג • שושלת ג'ין (1115–1234) • שושלת יואן • שושלת מינג • שושלת צ'ינג

התפוררות הקיסרות מרד טאיפינג • מלחמת סין–צרפת • מלחמת סין–יפן הראשונה • רפורמת מאה הימים • מרד הבוקסרים
מלחמות האופיום מלחמת האופיום הראשונה • מלחמת האופיום השנייה
סין המודרנית מהפכת שינהאי • הקמתה של המפלגה הקומוניסטית של סין • המצעד הארוך • תקרית שיאן • מלחמת סין–יפן השנייה • מלחמת האזרחים הסינית
העת החדשה הקמת הרפובליקה העממית של סין • מערכת מאה הפרחים • הקפיצה הגדולה קדימה • הפיצול הסיני-סובייטי • מלחמת הודו–סין • מהפכת התרבות בסין • תקרית טיין-אן-מן • מדינה אחת, שתי שיטות
נושאים נוספים הרפובליקה הסינית • לוח זמנים של ההיסטוריה של סין
פורטל סין • קטגוריה ראשית
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36175459הרפובליקה העממית של סין

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרפובליקה_העממית_של_סין&oldid=2419036"