ועידת באנדונג
ועידת באנדונג (Bandung) היא ועידת מדינות אסיה ואפריקה שנערכה בשנת 1955 בעיר באנדונג שבאינדונזיה. מטרות הוועידה היו קידום שיתוף פעולה כלכלי ותרבותי בין מדינות אפריקאיות ואסייתיות והתנגדות לקולוניאליזם. הוועידה נחשבת לוועידת הייסוד של ארגון המדינות הבלתי-מזדהות. כיושב ראש של הוועידה כיהן ראש ממשלת אינדונזיה, עלי ססטרואמיג'ויו שהיה היוזם העיקרי של הוועידה. הצלחת ארגון הוועידה חיזקה את מעמד ארצו בעולם.
מהלך הוועידה
ועידת באנדונג התכנסה ב-17 באפריל 1955. בוועידה השתתפו 29 מדינות אסיה ואפריקה, שרובן הגיעו לעצמאות שנים אחדות בלבד קודם לכן, מהן 23 מדינות מאסיה ו-6 מדינות מאפריקה (מתוכן 9 מדינות ערביות). היו אלה כל המדינות העצמאיות באותה עת בשתי היבשות, מלבד ישראל וקוריאה שלא הוזמנו, טאיוואן שלא הורשתה להשתתף בתור "מדינת סין" (כפי שהוכרה אז באו"ם) עקב הזמנתה של סין העממית ומונגוליה שנחשבה למדינת חסות של ברית המועצות. ישראל לא הוזמנה להשתתף בוועידה בלחץ מדינות ערב, שאיימו להחרים את הוועידה אם ישראל תשתתף בה[1]. כמו כן אחת המוזמנות, פדרציה של אפריקה המרכזית שהונהגה אז על ידי לבנים סירבה להזמנה[2]. המטרות המוצהרות של הוועידה היו להשיג הרגעה של האווירה המתוחה שנוצרה בעולם על ידי המלחמה הקרה, ומאבק בקולוניאליזם[3].
החלטות הוועידה
הוועידה החליטה על עשרה עקרונות:
- כיבוד זכויות האדם הבסיסיות והעקרונות והמטרות של מגילת האומות המאוחדות;
- כיבוד ריבונותן ושלמותן הטריטוריאלית של כל האומות;
- הכרה בשוויון בין כל הגזעים ובשוויון בין כל האומות, גדולות כקטנות;
- הימנעות מהתערבות או מהפרעה בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת;
- כיבוד זכותה של כל אומה להגן על עצמה, לבד או במשותף, בהתאם למגילת האומות המאוחדות;
- א. הימנעות משימוש בהסכמים להגנה קולקטיבית לשירות אינטרסים של המעצמות;
- ב. הימנעות כל מדינה מהפעלת לחץ על אחרות;
- הימנעות מפעולות או איומים של תוקפנות או שימוש בכוח כנגד השלמות הטריטוריאלית או העצמאות הפוליטית של מדינה כלשהי;
- יישוב כל הסכסוכים הבינלאומיים בדרכי שלום, כגון משא ומתן, גישור, בוררות או הסדר משפטי, בנוסף לדרכי שלום כבחירת הצדדים, בהתאם למגילת האומות המאוחדות;
- קידום אינטרסים משותפים ושיתוף פעולה;
- כיבוד הצדק וההתחייבויות הבינלאומיות.
מגמת הוועידה בדיוניה ובעקרונות אלו הייתה מגמה של אי-הזדהות, נייטרליות.
במהלך הוועידה הותקפה מדינת ישראל על ידי המשתתפים ובהם נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. המופתי חאג' אמין אל-חוסייני הופיע לפתע באולם הוועידה ותקף את מדינת ישראל בחריפות. הוועידה החליטה כי מדינות אפריקה ואסיה יתייצבו לצד הערבים בסכסוך הערבי-ישראלי, וקראה להחזרת מדינת ישראל לגבולות החלוקה. ההחלטה התקבלה פה אחד, כולל קולה של טורקיה, שקיימה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל. החלטות הוועידה בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי מותנו במקצת בזכות דעתן של הודו ובורמה, שהוסיפו לנוסח פסקה הקובעת כי החלטות הוועידה יבוצעו בדרכי שלום בלבד. החלטות הוועידה גרמו להגברת בידודה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית ולהרגשת פגיעה בציבור ובהנהגת המדינה.
מדיניות החוץ של מצרים הושפעה רבות מן הוועידה. יש הרואים באירוע זה את המעבר של תנועת הקצינים החופשיים, שהשתלטה על מצרים במהפכה ביולי 1952. מהמישור הלאומי אל המישור הבינלאומי. נאצר, שזו הייתה הופעתו הראשונה בפורום בינלאומי, קשר קשרים איתנים עם מספר מנהיגים שהשתתפו בוועידה ולאחריה החל לארח בקהיר כינוסים של המדינות החדשות. מצרים תפסה את הנייטרליות שהביעה הוועידה ביחס למלחמה הקרה לא כנייטרליות פסיבית, אלא כמחויבות לפעול באופן אקטיבי למען שחרור העמים מהשלטון הקולוניאליסטי. בהתאם לתפיסת "נייטרליזם חיובי" זה, נאצר החל לסייע לארגונים מהפכניים באפריקה לחתור תחת בריטניה וצרפת, שעדיין שלטו באזור[4]. הוועידה גם סימלה את הנטישה המצרית את המערב והחבירה לגוש הקומוניסטי. יש הגורסים כי במהלך הוועידה נרקמה עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית שיצאה לפועל בספטמבר 1955[5]. יש הטוענים כי מפנה זה במדיניות החוץ המצרית הביא בסופו של דבר להלאמת תעלת סואץ ולמלחמת סיני בסוף 1956.
לקריאה נוספת
- Herbert Feith The Decline of Constitutional Democracy in Indonesia, Equinox, Jakarta, Kuala Lumpur, Singapore, also Cornell University Press 2007
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ ב. באלטי, ישראל באסיה, קול העם, 7 בינואר 1955
22 מדינות יבואו לוועידת באנדונג, למרחב, 7 במרץ 1955 - ^ H.Feith 2007
- ^ בסימן ההתנגדות לקולוניאליזם והשאיפה לדו־קיום נפתחה ועידת מדינות אסיה ואפריקה, קול העם, 19 באפריל 1955
- ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 146
- ^ רמי גינת, 'פעולת ישראל בעזה ופרשת "עסקת הנשק המצרית-צ'כית"': הערכה מחדש של מדיניותה הבין-גושית של מצרים, בתוך: אתגרים ביטחוניים ומדיניים במבחן המציאות: ישראל בין העולם הערבי והזירה הבינלאומית, עורכים: מיכאל לסקר ורונן יצחק, עמ' 316
