אויגורים
אוכלוסייה | |
---|---|
כ-10.3 מיליון | |
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
סין (שינג'יאנג) 10,001,302 (2010)[1] קזחסטן 223,100 (2009)[2] אוזבקיסטן 55,220 (2008) קירגיזסטן 49,000 (2009) טורקיה 19,300 (2010) רוסיה 3,696 (2010)[3] פקיסטן 3,000 (2009) | |
שפות | |
אויגור | |
דת | |
אסלאם סוני | |
קבוצות אתניות קשורות | |
עמים טורקיים אחרים |
האוּיְגוּרִים (באויגור: ئۇيغۇر (הגייה: אוּירוּ), בסינית: 维吾尔) הם עם טורקי ממרכז אסיה, הנאמד בכ-10 מיליון נפשות. כ-80% מהאויגורים מתגוררים בשינג'יאנג, מחוז אוטונומי בצפון-מערב סין, שם הם מהווים כמעט מחצית מהאוכלוסייה. באזור זה הייתה האימפריה האויגורית במהלך המאות ה-8 וה-12 לספירה. כיום מרבית האויגורים הם מוסלמים סונים. מתוך 55 קבוצות המיעוטים המוכרות על ידי הממשל בסין, האויגורים הם הקבוצה החמישית בגודלה והם מהווים (נכון לשנת 2010) כ-0.7555% מכלל האוכלוסייה בסין.
היסטוריה
בעבר התקיימה באזור צפון סין של היום האימפריה האויגורית, אשר בין היתר השפיעה בצורה ניכרת על האימפריה המונגולית בתחילת דרכה. האויגירים האמינו בעבר בדתות סיניות קדומות. במהלך המאה ה-9, החלו רבים מהאויגירים להאמין בנצרות, בגרסתה האשורית המוקדמת, ואימצו לעצמם את הכתב הארמי. לאחר התמוטטות האימפריה שלהם, במהלך המאה ה-12, התאסלמו האויגורים. האויגורים השפיעו רבות על המונגולים, ניתן לציין את הכתב הארמי-אויגירי אשר אומץ על ידי ג'ינגיס חאן ככתב הרשמי של אימפריה המונגולית, ובמהלך השנים נודע ככתב המונגולי. כיום האויגירים הם מוסלמים סונים ושפתם נכתבת באמצעות האלפבית הערבי, הקירילי, והלטיני.
האויגורים בגלות
קהילות של אויגורים בגלות קיימות בפקיסטן, אפגניסטן, רוסיה, קזחסטן, קירגיזסטן, מונגוליה, אוזבקיסטן, גרמניה, טורקיה וקבוצה קטנה במחוז הונאן בדרום-מרכז סין. ניתן למצוא רבעים אויגוריים בערים הסיניות הגדולות כגון שאנגחאי ובייג'ינג. בצפון אמריקה קיימות קהילות קטנות אך פעילות מאד של אויגורים בעיקר בלוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, ניו יורק, וושינגטון די. סי., טורונטו וונקובר. קבוצות הגולים השונות פועלות לכינונה של מדינה אויגורית עצמאית בחבל הגובל בפקיסטן ואפגניסטן, אותה הם מכנים מזרח טורקסטן.
הסכסוך הסיני-אויגורי
בשנת 1933 פרץ המרד האויגורי הראשון בשלטון הסיני. האויגירים דרשו עצמאות במחוז שינג'יאנג. כשנוסדה הרפובליקה העממית של סין באוקטובר 1949 זכו האויגורים לאוטונומיה חלקית באזורים בו הם היוו רוב האוכלוסייה בשינג'יאנג. המתיחות בין האויגורים לשלטון הסיני נמשכה לאורך השנים[4]. על אף שישנם אויגורים הנושאים במשרות ציבוריות במחוז, הכוח בפועל נמצא בידי קבוצת הרוב בסין- ההאן. למרות שעל פי החוק יש לאויגורים אוטונומיה, הם עדיין מנהלים מאבק חלוקה על משאבים כיוון שהם רוצים יותר שליטה בהקצאת המשאבים שלהם.
בתחילת יולי 2009 היו התנגשויות בין כוחות החוק של סין לבין מפגינים אויגורים בעיר אורומצ'י, בהתנגשויות נהרגו כ-200 אנשים. ב-1 במרץ 2014 נכנסה קבוצה של שמונה טרוריסטים לתחנת רכבת עמוסה בעיר קונמינג, בירת מחוז יונאן שבדרום סין, ודקרה למוות, באמצעות סכינים ומצ'טות, 29 נוסעים. באירוע זה גם נפצעו כ-140 אנשים. שום גוף לא לקח אחריות על האירוע, אך לטענת הרשויות מבצעי התקיפה היו אויגורים אם כי לא הוכח קשר לאויגורים פרט לדגל מזרח טורקסטאן שנמצא במקום. ב-29 ביולי 2014 התבצע אירוע דקירה נוסף, שבו נהרגו עשרות אזרחים[5].
<gallery widths="230px" heights="160px" perrow="3">
Khotan-mezquita-d03.jpg|מסגד אויגורי בעיר חוטן, מערב שינג'יאנג, 2005 קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|