בן-עמי שרפשטיין
 | |
| בן-עמי שרפשטיין, 2008 | |
| לידה | 12 באפריל 1919 |
|---|---|
| פטירה | 12 בדצמבר 2019 (בגיל 100) |
בן-עמי שרפשטיין (Scharfstein; 12 באפריל 1919 - 12 בדצמבר 2019) היה חוקר פילוסופיה ישראלי, פרופסור בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לשנת ה'תשס"ה (2005).
ביוגרפיה
שרפשטיין נולד בשנת 1919 בניו יורק, בן למהגרים מפולין. אביו, צבי שרפשטיין, היה מורה וסופר. בבעלות המשפחה הייתה הוצאה לאור (הוצאת "שילה"), שבה החל בן-עמי לעבוד בתור נער. בשנת 1939 קיבל תואר בוגר בספרות עברית מבית הספר ללימודים מתקדמים בחינוך יהודי שבברוקלין קולג' (ניו יורק). ב-1940 קיבל תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת הרווארד, וב-1941 קיבל תואר בוגר בחינוך יהודי מבית הספר ללימודים מתקדמים בחינוך יהודי. בשנת 1942 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה. בין השנים 1941 ל-1949 היה מרצה בברוקלין קולג', ולאחר מכן בשנים 1949–1950 היה מרצה באוניברסיטת קולומביה.
בשנת 1950 עלה לישראל. בין 1950 ל-1951 היה מורה בבית הספר הריאלי בחיפה, ובין 1953 ל-1954 היה מרצה בהאנטר קולג'. לאחר מכן התמנה לפרופסור באוניברסיטת יוטה. שרפשטיין היה המורה הראשון לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב בראשית ימיה, עת שכנה באבו כביר; הוא החל ללמד משנת 1955, היה מקימו של החוג לפילוסופיה ועמד בראשו במשך שנים רבות. ב-1958 התמנה לפרופסור חבר, ב-1976 לפרופסור מן המניין וב-1988 יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס. בין השנים 1970 ל-1976 היה עורך משותף של "קשת" – רבעון לספרות, עיון וביקורת.
שרפשטיין היה מחלוצי הפילוסופיה ההשוואתית בעולם. בכתביו ערך השוואה בין פילוסופיה מהמערב לפילוסופיה מן המזרח (כמו הסינית וההודית) ובין תרבויות שונות מן העולם. במחקרו הפילוסופי שילב כלים ורעיונות ממדעי הרוח השונים, מדעי החברה והאמנויות, ויצר מהם סינתזה בין דיסציפלינות שונות.
נפטר בשנת 2019, בגיל מאה.
ספריו בעברית
- מלון אנגלי עברי מאת בן עמי שרפשטיין ורפאל ספן, בעריכת צבי שרפשטיין, תל אביב: הוצאת שילה ניו יורק, על ידי דביר, 1961.
- פילוסופיה, בעריכת ג'. או. יורמסון; עורך המהדורה העברית: ב. ע. שרפשטיין, תל אביב: ש. פרידמן, 1967.
- האמן בתרבויות העולם, תל אביב: עם עובד, תש"ל-1970.
- תרבות סין, מרחביה: ספרית פועלים, תשל"ב-1972.
- החויה המיסטית, תל אביב: עם עובד, תשל"ב-1972.[1]
- פילוסופיה במזרח ופילוסופיה במערב, תל אביב: יחדיו, תשל"ח-1978.
- האם אתה זוכר את זיגמונד פרויד: ילקוט עיונים, בעריכת בן-עמי שרפשטיין, תל אביב: 1976.
- תולדות הפילוסופיה: מהרנסאנס ועד קאנט, תל אביב: משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת, תשל"ח-1978.
- הפילוסופים כבני אדם: חיי הפילוסופים וטיב מחשבתם, תל אביב: זמורה ביתן, תשמ"ד-1984.
- טבעה האוניברסלי של האמנות, תל אביב: עם עובד, תש"ן-1989.
- ספונטניות באמנות: אלתור, תנועה, תמימות, טירוף, הפתעה, ליצנות, השראה, תל אביב: עם עובד, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ו-2006.[2]
- ציפורים, פילים ואמנים אחרים: הרהורים על אמנות בעלי-חיים וילדים; מאנגלית: אמנון כץ, תל אביב: הוצאת חרגול, תשס"ז-2007.[3]
קישורים חיצוניים
- בן-עמי שרפשטיין, באתר של פרסי ישראל
- בן-עמי שרפשטיין, האם ניתן לשפוט אמנות בצורה הוגנת?
- שיחה עם בן-עמי שרפשטיין, מזרח מול מערב, מחשבות 38, יוני 1973, עמ' 10–15
- שיחה עם בן-עמי שרפשטיין, על המוות, מחשבות 21, יולי 1967, עמ' 3–18
הערות שוליים
- ^ ביקורת: יורם ברונובסקי, החוויה המיסטית לסוגיה, דבר, 8 בדצמבר 1972.
- ^ ביקורת: דרור בורשטיין, זה מה שנשאר מהאמנות: ביד אחת גוש צואה ובשנייה חופן דולרים, באתר הארץ, 3 באפריל 2006.
- ^ ביקורת: תמרה טראובמן, ספר פילוסופיה חדש טוען: גם חיות נהנות מאמנות, באתר הארץ, 6 ביוני 2007.
26879542בן-עמי שרפשטיין