שלוש הממלכות

שינויים טריטוריאליים לאורך תקופת שלוש הממלכות

תקופת שלוש הממלכות (בסינית מסורתית: 三國時代, בסינית מפושטת: 三国时代, הגייה במנדרינית תקנית: סַאנ¹גְּװֹ² שְׁה²-דַּאי⁴) הייתה תקופה בהיסטוריה של סין, שהחלה עם התמוטטות שושלת האן⁴ בשנת 220 ונמשכה עד לשנת 280, עת אוחדה סין על ידי שושלת ג'ין⁴ קצרת הימים. במהלך התקופה נשלטה סין בידי שלוש ממלכות עיקריות שטענו לריבונות על כל הארץ: װֵײ⁴ (魏), ווּ² (吳) ושׁוּ³ (蜀).

העשורים שקדמו לתקופת שלוש הממלכות התאפיינו במרידות, בהידרדרות צבאית וכלכלית ובאובדן המשילות של שושלת האן לטובת אילי מלחמה מקומיים שנלחמו זה בזה ללא הרף. לאחר חורבנה הסופי של השושלת בשנת 220 נוצרו שלושה בסיסי כוח מרכזיים: ווי החזקה שנשלטה על ידי בית צַאו² (曹) מצפון לנהר היאנגצה (מכונה גם צאו-ווי), וו תחת שלטון בית סוּן¹ (孫) בדרום סין (מכונה גם דּונְגּ¹-וו, 東吳, או סון-וו) ושו שבשליטת בית לְיוֹ² (劉) באזור סצ'ואן של ימינו (מכונה גם שו-הַאן, 劉漢).

למרות עליונותה הצבאית המובהקת של ממלכת ווי, שיתוף הפעולה בין וו לשו, הטופוגרפיה שפעלה לטובתן והמצביאים המבריקים ששתי המדינות הובילו לשימור מאזן הכוחות במשך כארבעה עשורים. בשנת 263 יזמה ווי מתקפת פתע על שו, וסיפחה אותה לשטחה. זמן לא רב לאחר מכן ביצע בית סְה¹-מַה³ רב העוצמה הפיכה בממלכת ווי, תוך שינוי שמה לג'ין. בשנת 280 כבשה ג'ין את ממלכת וו, ואיחדה את סין באירוע הנחשב לאקורד הסיום של התקופה.

למרות משכה הקצר יחסית, הטביעה תקופת שלוש הממלכות חותם בל יימחה על התרבות הסינית, כמו גם על אלו של יפן, קוריאה ווייטנאם.

מונצחת תקופת שלוש הממלכות מתועדת על ידי שתי יצירות ספרותיות מפורסמות - רומן שלוש הממלכות, רומן היסטורי למחצה הנחשב לאחת מארבע יצירות המופת של הספרות הסינית ועל ידי רשומות שלוש הממלכות, תיעוד היסטורי המאחד את רשומות ההיסטוריונים של כל אחת מן הממלכות לכדי יצירה אחת.

מאחד הממלכות הקיסר הראשון של שושלת ג'ין, וו די סימה

מפת סין בשנת 280 לספירה - הקמת שושלת ג'ין

היסטוריה

רקע: שושלת האן המאוחרת

ערך מורחב – שושלת האן המזרחית

פרלוד: התפוררות האן המאוחרת

במהלך המאה השנייה לספירה נקלעה סין למשבר מערכתי חמור.

משבר כלכלי ופוליטי

בזירה הפנימית, הצמיחה המהירה באוכלוסייה בתקופת שושלת האן הובילה לצמצום השטח הראוי לעיבוד ולפיצול החלקות החקלאיות לשטחים זעירים, מה שגרם להתרוששות האיכרים החופשיים, שהיוו את רובה המכריעה של האוכלוסייה הסינית. במצב זה של פיצוץ אוכלוסין, רבים נאלצו לעזוב את אדמתם ולחיות כאריסים בנחלותיהם של בעלי הקרקעות הגדולים, ובכך היו פטורים ממס. הירידה במיסוי הובילה להתרוקנות הקופה הקיסרית, בעוד שהאליטה האריסטוקרטית צברה כוח וממון רב. ניסיונות מטעם הקיסרות להגביל את גודל הנחלות ואת מספר האריסים נתקלו בהתנגדות עיקשת מטעם המנגנון הפקידותי עצמו-רבים מחבריו השתייכו לעילית הכלכלית שהייתה נפגעת מהרפורמות, והכשילו כל ניסיון להחלת רגולציה. השלטון נאלץ להעלות את מס הגולגולת על מנת לשמר את הכנסותיו, מה שהוביל לאי שקט חברתי הולך וגובר.

הידרדרות צבאית

בתחום הצבאי-מדיני חלה הידרדרות גם כן. בתקופת האן המאוחרת השתנה מבנה הצבא הלאומי; גיוס החובה בזמני שלום צומצם, והצבא עבר להתבסס על יחידות מקצועיות שהתמצאו בלוחמה כנגד שבטי הנוודים בצפון. ביטול הגיוס הכללי נבע ממספר סיבות: האיכרים המגויסים היו לא יעילים במלחמה נגד שבטי הנוודים הרכובים על פרשים, והשלטון המרכזי חשש מהמון האיכרים בעלי הפוטנציאל המרדני שעברו הכשרה צבאית. עם ההידרדרות הכלכלית נמשך צמצום הצבא הכללי מטעמי חיסכון.

חולשותיו של המבנה צבאי החדש התגלו במהרה: יחידות הלוחמים המקצועיים היו יעילות בפעולות בעומק הערבה כנגד שבטי הנוודים, אך לא יכלו להגן באפקטיביות על יישובי הספר הסיניים מפני פשיטותיהם. האחריות על הגנת הכפרים הוטלה על המליציות המקומיות, אך כאמור, אלא לא היו מאומנים ומתוקצבים דיים על מנת להוות יריב שקול. לאורך המאה השנייה היה הגבול הצפוני זירה להתנגשויות בלתי פוסקות בין הכוחות הסיניים לשבטי הסיין-ביי (鲜卑), וזרם של מאות אלפי פליטים זרם מאזורי הספר אל פנים הארץ.

חוסר יציבות שלטונית

מאז שנות שלטונו של הקיסר חה, הרביעי לשושלת האן המזרחית, עלו מרבית קיסרי האן לשלטון בעודם קטינים. במצבים אלו הקיסר היה משמש כדמות ייצוגית עד הגעתו לבגרות, בזמן שבמושכות השלטון אחז עוצר קיסרי. לרוב, עוצרים אלו עסקו בניצול מעמדם לצבירת ממון והשפעה, ופחות בניהול השוטף של הקיסרות.

בנוסף, סיעה פוליטית חדשה בחצר הקיסרית החלה לצבור כוח-הסריסים. הסריסים היו הגברים היחידים שלא השתייכו למשפחה הקיסרית והורשו להיכנס אל חלקו הפנימי של הארמון הקיסרי. הם היו אחראים בין השאר על תחזוקת הארמון ואבטחת הקיסר ומשפחתו, והקרבה הבלעדית שלהם לקיסר הקנתה להם השפעה רבה. עם הזמן, הפכו הסריסים גם ליועציו האישיים של הקיסר, והם צברו נחלות ותוארי אצולה.

התחזקותם של הסריסים הייתה לצנינים בעיני העילית הפקידותית המשכילה, שהתחנכה על ברכי הקונפוציאניזם ולא ראתה בעין יפה (בלשון המעטה) את עלייתה לכוח של קבוצה נטולת השכלה מסורתית שהגיעה לעמדת כוח על ידי פגיעה גופנית. ההתנגדות גברה לאחר שבשנת 159 נעזר הקיסר חואן, שכיהן עד אז כשליט בובה, בסריסיו על מנת להיפטר מהעוצר לשעבר והשליט בפועל, ליאנג ג'י. כגמול על נאמנותם, מינה הקיסר חואן כמה מהסריסים ליועציו באופן רשמי, ואלו החלו לתמרן את בעלי בריתם לעמדות כוח בשלטון המקומי. הבירה הקיסרית לוו-יאנג הפכה למוקד של מאבקים ותסיסה פוליטית, כשהדרג הפקידותי והסטודנטים באוניבסיטה הממלכתית מוחים נגד התחזקות הסריסים ואוסרים כמה מהם, והסריסים לוחשים באוזנו של הקיסר ומנסים לדכא את מתנגדיהם.

בשנת 168 מת בנסיבות מסתוריות הקיסר חואן, ובמקומו עלה לשלטון הקיסר לינג בן ה-12, כשדואו וו, דמות מרכזית באליטה הסינית, שולט בו בפועל. דואו וו היה נחוש לחסל את הסריסים, ורקם ניסיון הפיכה בו יופללו מנהיגיהם וסיעתם תאבד את כוחה. אולם הסריסים גילו מבעוד מועד את כוונותיו, והוציאו בשם הקיסר צו מעצר נגד דואו וו שותפיו לקשר. דואו וו נאלץ להתאבד, והסריסים ביצרו את אחיזתם בשלטון. הסריסים טיהרו את הדרג השלטוני ממתנגדיהם, ומשכילים קונפוציאנים לא היו מוכנים יותר לכהן במשרות ציבוריות. נוצר מחסור בפקידים מיומנים לאיוש תפקידים ניהוליים במחוזות האימפריה, השחיתות פשתה בכל והשלטון המקומי התפורר.

סיכום

התלכדות הנסיבות יצרה בסין משבר קיומי שהכה בקיסרות הן מבחינה פנימית והן חיצונית, וגם מנע ממנה להגיב בצורה יעילה. המוני איכרים מרוששים, שלא יכלו עוד לקיים את עצמם באמצעות חלקותיהם הזעירות או שנאלצו לנטוש את כפריהם בשל פשיטות הסיין-ביי, נדדו ברחבי צפון סין. חלקם הפכו לאריסים בשירות בתי האצולה הגדולים, מה שחיזק אותם עוד יותר על חשבון השלטון המרכזי, וחלקם הצטרפו לכנופיות שודדים שהסתתרו בהרים וביערות. השתלטות הסריסים על השלטון המרכזי הובילה לניכור בקרב העילית הכלכלית המשכילה כלפי השלטון הקיסרי, ולאיוש תפקידים ניהוליים בידי אופרטוניסטים מושחתים, חסרי הכשרה ותאבי כוח. באזורי הספר, נוכרים התיישבו באדמות שבעבר עובדו על ידי סינים. הקיסרות איבדה את יוקרתה בעיני העם, והייתה על סף קריסה.

מרד הטורבן הצהוב

ערך מורחב – מרד הטורבן הצהוב

מרד הטורבן הצהוב (בסינית: 黃巾之亂) היה התקוממות איכרים בני המעמד הנמוך נגד קיסר סין שפרצה בשנת 184. את המרד הנהיג ג'אנג ג'יאו (張角). הסיבות למרד היו שחיתות בקיסרות ששלטה בה שושלת האן המזרחית. הגנרל צָאו צָאו דיכא את המרד באכזריות, והביא להפסקתו. המרידות חודשו ונמשכו עד שנת 205 לספירה.

קרב הצוקים האדומים

ערך מורחב – קרב הצוקים האדומים

קרב הצוקים האדומים, הידוע גם בשם קרב צְ'ה-בִּי, היה קרב מכריע בסוף שושלת האן, מיד לפני תקופת שלוש הממלכות של ההיסטוריה הסינית. הקרב התרחש בחורף של שנת 208/9 לספירה בין כוחות הברית של המצביאים בדרום: לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן, ובין כוחו העצום של המצביא הצפוני צאו צאו. לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן סיכלו בהצלחה את מאמציו של צאו צאו לכבוש את השטח מדרום לנהר היאנגצה ולאחד את השטח של שושלת האן המזרחית. הניצחון בצוקים האדומים הבטיח את שלומם של לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן, העניק להם שליטה על היאנגצה, וסיפק קו הגנה שבהמשך היה הבסיס ליצירת שתי המדינות הדרומיות של צ'וּ הָאן וווּ המזרחית.

תיאורי הקרב שונים בצורה משמעותית בכל הקשור לפרטים, והמיקום של הקרב הוא נושא מעורר מחלוקת. אף על פי שהמיקום המדויק נותר לא ברור, רוב ההשערות האקדמיות ממקמות אותו בגדה הדרומית של נהר היאנגצה, מדרום מערב לווהאן של ימינו ומצפון מזרח ליואיאנג (חונאן של ימינו). התיאור המפורט ביותר של הקרב מגיע מהביוגרפיה של ג'וֹאוּ יוּ' מהמאה ה-3, ברשומות ההיסטוריות של שלוש הממלכות מאת צֶ'ן שׁוֹאוּ. תיאור מוגזם של הקרב הוא חלק מרכזי ברומן של לואו גואן-ג'ונג "רומן שלוש הממלכות", אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים של הספרות הסינית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שלוש הממלכות בוויקישיתוף

• שלוש הממלכות ושש השושלות, באתר הרדיו הבינלאומי של סין
• רומן שלוש הממלכות, באתר הרדיו הבינלאומי של סין
• דורון פישלר, קרב מוחות: סיפורים משלוש הממלכות, בפודקאסט "התשובה", 6 ביולי 2020
• שלוש הממלכות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תקופת שלוש הממלכות, באתר ChinaKnowledge

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32653892שלוש הממלכות