שושלת סונג

שושלת סונג
宋朝
	תחום שלטונה של שושלת סונג בשנת 1111
ממשל
משטר	מונרכיה אבסולוטית
שפה נפוצה	סינית
עיר בירה	ביאנג'ינג - 960-1127 ; לינאן - 1138-1276
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
היסטוריה
הקמה
הקמה	ה-4 בפברואר 960
פירוק
קרב יה-מן	ה-19 במרץ 1279
ישות קודמת	חמש השושלות ועשר הממלכות
ישות יורשת	שושלת יואן
דמוגרפיה
דת	קונפוציאניזם, דאואיזם, בודהיזם, הדת הסינית העממית

שושלת סונג הייתה השושלת ששלטה בחלקים נרחבים מסין בין 960 ל-1279. היא הוקמה בתום תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות, ולאחריה שלטה בסין שושלת יואן. ממשל שושלת סונג היה הממשל הראשון בהיסטוריה של העולם שהדפיס כסף על שטרות נייר, והממשל הסיני הראשון שהקים צי ימי חזק. בתקופתה נעשה לראשונה בהיסטוריה שימוש באבק שרפה ובמצפן.

תקופת שושלת סונג מחולקת לשניים: תקופת סונג הצפונית, ותקופת סונג הדרומית. במהלך תקופת סונג הצפונית (1127-960), הייתה בירת סונג העיר הצפונית ביאנג'נג (כיום קאיפנג) והשושלת שלטה ברוב סין. תקופת סונג הדרומית (1127-1279) מתייחס לתקופה לאחר ששושלת סונג איבדה שליטה בשטחים רחבים בצפון סין לשושלת ג'ין. בתחילת תקופה זו נסוג ממשל סונג דרומית לנהר יאנגצה, וביסס את בירתו בלינאן (כיום האנגג'ואו). אף על פי ששושלת סונג איבדה שליטה על האזור המקובל כמקור הציוויליזציה הסינית לאורך הנהר הצהוב, הכלכלה של סונג לא נפגעה, משום שהאימפריה הדרומית של סונג כללה 60 אחוז מאוכלוסיית סין, ואת רוב הקרקעות החקלאיות הפוריות. ממשלת סונג הדרומית, הגבירה משמעותית את כח הצי שלה, כדי להגן על גבולותיה הימיים והיבשתיים, וכדי לאפשר משלחות מחקר ימיות. כדי להדוף את צבא שושלת ג'ין, ומאוחר יותר את המונגולים, פותחה טכנולוגיה צבאית מהפכנית שהשתמשה באבק שרפה. ב-1233 נכבשה קאיפנג בירת שושלת ג'ין על ידי צבא משותף למונגולים ושושלת סונג הדרומית. הטריטוריות של שושלת ג'ין היו אמורות להתחלק בין האימפריה המונגולית לבין שושלת סונג, אבל אי הסכמה על חלוקת השטחים הובילה למלחמה בין שתי הישויות. מונגקה חאן, החאן הרביעי של האימפריה המונגולית, מת ב-1259, עת בה צר על עיר במחוז צ'ונגצ'ינג. אחיו הקטן קובלאי חאן הומלך להיות החאן הבא, למרות שההמלכה הוכרה רק חלקית בחלקים המערביים של האימפריה. ב-1271 הוכרז קובלאי חאן כקיסר סין בשושלת חדשה היא שושלת יואן. לאחר שני עשורים של לחימה לסירוגין, כבש צבא קובלאי חאן את כל הטריטוריה של שושלת סונג ב-1279. סין הייתה מאוחדת שוב, והפעם תחת שושלת יואן (1271–1368).

האוכלוסייה של סין הוכפלה בגודלה בין המאות העשירית לאחת עשרה. גידול זה התאפשר בזכות הרחבת שדות גידול האורז בדרום סין. מפקד האוכלוסין בתקופת שושלת סונג הצפונית, העריך את האוכלוסייה בכ-50 מיליון, כמו בתקופת שושלת האן או שושלת טאנג. אבל הערכה מודרנית משערת שהמספר הנכון יותר הוא כ-100 מיליון איש, כאשר בתחילת שושלת מינג שהחליפה את שושלת יואן כבר חיו בסין כ-200 מיליון תושבים.

הגידול העצום באוכלוסייה עורר מהפכה כלכלית בסין. התרחבות האוכלוסייה הייתה בין הגורמים לנסיגה ההדרגתית של הממשל המרכזי מהפעלה מסיבית של תהליכי ויסות על השוק החופשי. אוכלוסייה רבה יותר גרמה להעלאת חשיבותם של בני האצולה הנמוכה בחיי הקהילה המקומית. פקידי ממשל רשמיים במרכזי המחוזות והנפות, הסתמכו על שירותיהם של משכילים מקומיים מבני האצולה ביישום החלטות ופיקוח על ביצוען.

חיי החברה במהלך סונג היו תוססים. אזרחים השייכים לאליטה החברתית היו נוהגים להתאסף על מנת לצפות ולסחור ביצירות אומנות יקרות ערך. האוכלוסייה על שכבותיה השונות נהגה להתערבב בחגיגות ופסטיבלים ציבוריים, ובמועדונים פרטיים, ובערים היו מקומות בילוי תוססים. המצאות כדוגמת הגרסאות הראשונות של הדפוס אפשרו הפצה של ספרות וידע. תחומים כדוגמת טכנולוגיה, פילוסופיה, מתמטיקה, הנדסה וכדומה פרחו במהלך תקופת סונג. פילוסופים דוגמת צֶ'נְג יִי וג'ו שי הפיחו רוח חיים חדשה בקונפוציאניזם תוך שימוש בפרשנות חדשה, ששילבה רעיונות בודהיסטיים, והדגשה של ארגון מחדש של הטקסטים הקלאסיים, רעיונות שהיוו את לב הדוקטרינה של הנאו-קונפוציאניזם. למרות ששיטת הבחינות הקיסריות לכניסה לשירות הציבורי הייתה קיימת מאז שושלת סווי, היא הפכה להיות משמעותית יותר בתקופת שושלת סונג, והייתה הגורם העיקרי למעבר מאליטה של אריסטוקרטים לאליטה של בירוקרטים.