הקפיצה הגדולה קדימה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי במספר מקומות (לדוג׳: "את התוצאות ניתן היה לחזות מראש").
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי במספר מקומות (לדוג׳: "את התוצאות ניתן היה לחזות מראש"). | |
הקפיצה הגדולה קדימה הייתה קמפיין כלכלי וחברתי שנערך בסין בין השנים 1958–1962[1], בראשות המפלגה הקומוניסטית הסינית. יו"ר המפלגה, מאו דזה-דונג, יזם את הקמפיין במטרה להמיר את סין מחברה חקלאית לחברה מתועשת. מיליוני אנשים נהרגו בסין היבשתית במהלך הקפיצה הגדולה, והערכות המבוססות על שחזור דמוגרפי מצביעות על טווח של בין 15 ל-55 מיליון הרוגים[2][3][4], מה שהופך את רעב סין הגדול לאחד הרעבים הגדולים ביותר או השני[5] בגודלו בהיסטוריה האנושית.
רקע היסטורי
אחרי השתלטות הקומוניסטים על סין וייצוב שלטונם באמצעות חיסול האינפלציה, סילוק אנשי הקואומינטנג וכליאת המתנגדים משמאל לשלטונו של מאו דזה-דונג הכריזו שליטי המדינה בשנת 1953 על תוכנית חומש, שבמסגרתה הופקעו אדמות האיכרים והוחל בתהליך של קולקטיביזציה של עיבוד האדמות. במקביל, החלה סין גם במאמץ לתיעוש מזורז, בסיוע טכני של מומחים מברית המועצות.[6]
אף על פי ששלטונו במדינה היה יציב, היה מאו מודאג מגישתו של מנהיג ברית-המועצות, ניקיטה חרושצ'וב שחתר, כך סבר, ל"דו-קיום בשלום" עם המערב, במקום לשאוף להשתלט עליו.[7] מאו היה גם מודאג מאוד מההתקוממויות נגד השלטון הקומוניסטי שהתרחשו בגרמניה המזרחית (1953), בפולין ובהונגריה (1956). העת בשלה עבור סין, סבר מאו, לצאת לדרך עצמאית.
הקפיצה הגדולה קדימה
התוכנית שהגה מאו שאלה אלמנטים מברית המועצות ושילבה אותם באלמנטים סיניים ייחודיים. היא כללה המשך של הקולקטיביזציה בנוסח הסובייטי של התקופה השלישית, סטחנובציזם בסגנון ראשית שנות השלושים, ה"משמרות העממיים" שיצר חרושצ'וב בשנת 1959 וכינון קומונות עממיות שיהוו יחידות כלכליות עצמאיות שיעסקו בתעשייה קלה ובניין. מבנה זה של קומונות היה שונה מאוד מזה ששימש את סטלין בברית המועצות, בהיותו מבוזר במהותו ולא ריכוזי.
על-פי החזון שהותווה, היו הקולקטיביזציה ושפע העובדים הזולים אמורים להביא את תפוקת הפלדה של סין להיקף שיעלה על זה של בריטניה וארצות הברית בתוך חמש עשרה שנים מתחילת "הקפיצה". במקום מומחיות בייצור ומענה על דרישות ממשיות בסין היו אמורים לבוא התלהבות מהפכנית ויוזמות מקומיות.
קומונה נסיונית הוקמה בחנאן בתחילת 1958 ואחרי בדיקה קצרה הוקמו עוד כ-25,000 קומונות דומות ברחבי סין, כשבכל אחת כחמשת אלפים משפחות, וכיסו חלק ניכר מאוכלוסיית סין.
עם השקת הקפיצה הגדולה קדימה במאי 1958, הטיל מאו על 1,500 קציני צבא בכירים לערוך מדי יום אספות של "ביקורת וביקורת עצמית", שבהן נאלצו לתקוף זה את זה במשך ימים שלמים, וכתוצאה מכך סבלו מסחיטה רגשית קיצונית.[8]
בין הקמפיינים הראשונים של התוכנית היה קמפיין ארבעת המזיקים.[9]
התוצאות
ערך מורחב – הרעב הגדול בסין
לכאורה הניבה הקפיצה הגדולה קדימה עלייה ראשונית בתפוקה התעשייתית, אך כבר בשנת 1959 צנחה זו לשיעורים נמוכים מאלה שלפני תחילת הפעלת התוכנית. חמור מכך, הפעולה הבלתי-מתואמת והבלתי-מאורגנת הובילה לבזבוז עצום של כוח אדם — מיליונים עסקו בייצור פלדה ובהפקת פחם שלא היה בהם כל צורך, בעוד שהצורך הבסיסי ביותר — מזון — נזנח. יתרה מזו, כדי לעמוד בתשלומים עבור המכונות, כלי הנשק והמפעלים שהקימו הסובייטים, נאלצה סין לייצא מזון רב, ואף עשתה זאת על מנת לרכוש השפעה במדינות אחרות. יצוא המזון החמיר מאוד את בעיית הרעב בסין.
אף על פי ששנת 1958 הייתה שנת ברכה מבחינה חקלאית, השתרר בשנה שאחריה רעב המוני שהלך ופשט ברחבי סין וגרם למותם של בין 20 ל-30 מיליון סינים עד 1961. מספרית, עלה מספר המתים ברעב בשנתיים אלה על זה שחוללו סטלין או פול פוט בקמבודיה בכל שנות שלטונם.
לאחר שהחלו להתברר ממדי האסון, נאלץ מאו לסגת אל מאחורי הקלעים ולהעביר את ניהול ענייני היומיום של המדינה לליו שאוצ'י ודנג שיאופינג. אלו מיתנו במידה ניכרת את מסעות הטיהורים, הרצח והמאסר המתמידים של מאו וחוללו רפורמה מתונה בכלכלת סין, כשהם מאפשרים בעלות פרטית על אדמות, קיום שווקים זעירים חופשיים ומתן שכר בהתאם לעבודה. השיפור במצבה הכלכלי של סין בתקופה זו, המכונה "תקופת השיקום", נמשכו עד 1966, שנה בה פתח מאו במסע טיהורים חדש — "מהפכת התרבות".
קישורים חיצוניים
רועי גרון, הקפיצה הגדולה קדימה, בפודקאסט "כשבגרוש היה חור" (אורך הפרק: 46:36)- הקפיצה הגדולה קדימה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Fang Lizhi, Mao's Great Famine: The History of China's Most Devastating Catastrophe, 1958–1962, Common Knowledge 18, 2012-04-01, עמ' 373–373 doi: 10.1215/0961754x-1545148
- ↑ Felix Wemheuer, Frank Dikötter, SITES OF HORROR: MAO'S GREAT FAMINE (with Response) Mao's Great Famine: The History of China's Most Devastating Catastrophe, 1958-1962. Frank Dikötter, The China Journal 66, 2011-07, עמ' 155–164 doi: 10.1086/tcj.66.41262812
- ↑ Ernesto Verdeja, Book Review:Tombstone: The Great Chinese Famine 1958-1962, by Yang Jisheng, New York: Farrar, Straus and Giroux, 2012, Genocide Studies and Prevention 8, 2013-04, עמ' 71–72 doi: 10.5038/1911-9933.8.1.9
- ↑ Qiangbing Chen, Excessive Investment, Compulsory Saving, and China's Great Famine of 1959–1961, Journal of Contemporary China 20, 2011-11, עמ' 849–860 doi: 10.1080/10670564.2011.604504
- ↑
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Chinese Famine (1907), Encyclopedia of Disaster Relief, SAGE Publications, Inc., 2011 - ↑ China - The First Five-Year Plan, 1953-57, countrystudies.us
- ↑ Jiaheng Lyu, Brothers No More: China & Russia Under Mao and Khrushchev, SlavX, 2024-06-27 (באנגלית)
- ↑ ג'ונג צ'אנג וג'ון האלידיי, מאו: הסיפור הבלתי נודע, עמ' 542.
- ↑ The Four Pests Campaign: Objectives, Execution, Failure, And Consequences, WorldAtlas, 2017-04-25 (באנגלית אמריקאית)
הקפיצה הגדולה קדימה40712808Q58715