נסיעה ברכבת בשבת
עניין הנסיעה ברכבת בשבת הנהוגה על ידי לא יהודי, עורר פולמוס הלכתי נרחב. יש מפוסקי ההלכה שהתירו, יש שאסרו, ויש שהתירו רק בתנאים מסוימים. רוב פוסקי ההלכה אסרו נסיעה זו אף בחוץ לארץ. בארץ ישראל, שרוב נוסעי הרכבת יהודים, קיימת בעיה נוספת של איסור הנאה ממעשה שבת ובעקבות האיסור ההלכתי שבכך[דרוש מקור] רכבת ישראל שובתת ביום השבת, דבר שהביא לחיכוכים רבים בין חרדים לחילונים.
נימוקי האיסור המרכזיים היו איסור היציאה מתחום שבת, אי קיום מצוות עונג שבת, ריבוי בשיעורים של הבערת הדלק, טלטול כרטיס הנסיעה ברשות הרבים, זילות השבת, מראית עין, הנאה ממעשה שבת, וגזרה שמא יתירו כל מעשה שבת. לפי נימוקי ההיתר אין ברכבת גדולה ריבוי בשיעורים ומכיוון שכך מותר ברכבת שנהוגה על ידי גוי, אין ברכבת בעיה של יציאה חוץ לתחום מפני שהיא נוסעת בגובה של יותר מ-10 טפחים מהקרקע, וניתן להתיר לצורך מצווה.
רקע
.jpg)
מנוע הקיטור הראשון שזכה לתפוצה נרחבת נבנה על ידי ג'יימס ואט בשנת 1774. אחד היישומים הראשונים של מנוע זה הייתה הנעת כלי רכב מנועי. ב-21 בפברואר 1804 הודגם לראשונה קטר הקיטור של ריצ'רד טרוויתיק שהוביל פחם למפעל מתכת בדרום ויילס שבבריטניה, לאורך מסילה של כ-15 ק"מ ובמהירות של כ-8 קמ"ש. התפתחות קטרי הרכבת המשיכה בהתמדה, אבל ההמצאה נעשתה מעשית רק עם בניית ה"רוקט" ("Rocket") של ג'ורג' ורוברט סטיבנסון ב-1829. במהלך השנים שלאחר מכן התפתחה רשת הרכבות בכל רחבי העולם, ובמאה העשרים נרשמה תנופה בהתפתחות בניית הרכבות באירופה ובעולם. התפתחות זו עוררה פולמוס נרחב בשאלת הנסיעה ברכבת בשבת.
נימוקי הפולמוס
הסיבות לאסור
- הנימוק המרכזי של הרבנים האוסרים הוא החשש שהנוסע יעבור על איסור יציאה מתחום שבת, אם ייסע ברכבת מחוץ לתחום. מחשש זה יש שאסרו כליל את הנסיעה ברכבת בשבת.
- נימוק נוסף לאסור נסיעה זו הוא שמכיוון שהנסיעה ברכבת כרוכה באי נוחות, הנוסע מנוע מלקיים מצוות עונג שבת כראוי. מסיבה זו יש לדעה זו לאסור את הנסיעה ברכבת בשבת כדברי הרמב"ן[1] שפירוש הכתוב בתורה שיהיה יום השביעי "שבתון", פירושו שביתה מוחלטת אף מדברים שאינם מאבות המלאכות ותולדותיהן, כדי שיהיה יום השבת יום של שביתה ומנוחה מכל טורח ועמל.
- תוספת מזערית של הבערת דלק שנעשה על ידי גוי לצורך יהודי אסור, וכמו שכתב רבי יהודה אסאד[2] והביא את דבריו רבי ישראל מאיר הכהן בחיבורו משנה ברורה[3]. ולפי טעם זה ברכבות גדולות אין לחוש לדבר זה כלל, שאין הוספת הבערה בתוספת משקל זעומה של היהודי היושב בקרון.
- נימוק נוסף הוא שאלת טלטול כרטיס הנסיעה ברשות הרבים, שבחוץ לארץ שמצוי שם רשות הרבים מן התורה הדבר כרוך בחילול שבת מן התורה.
- "זילותא דשבת" (זלזול בשבת), שהנסיעה ביום השבת היא זלזול בקדושת השבת, אף אם אין בה איסור.
- מראית עין, חילול השם, וכן השפעה על אחרים שאינם יודעים שיתחילו גם הם ליסוע בלי להקפיד על פרטי ההלכה.
- הנאה מחילול שבת (מעשה שבת) של מפעילי הרכבת ומערך התחזוקה של הרכבת.
- אם יסעו ברכבת בשבת, לא ישבות המסחר ביום זה, ויבואו להתיר את כל מלאכות שבת.
הסיבות להתיר
- כאשר עובדי הרכבת הם גויים והנוסעים היהודיים הם מיעוט מבין נוסעי הרכבת, אין חשש של הנאה מעשה שבת משום שהעובדים אינם עושים מלאכה נוספת לצורך הנוסע היהודי, שכן תוספת המשקל של הנוסע היא זניחה ביחס לגודלה של הרכבת.
- אין חשש של יציאה מחוץ לתחום שבת מפני שרכבת נוסעת בגובה של מעל עשרה טפחים מהקרקע, בדומה לספינה שמותר לשוט בה בשבת.
- יש שהתירו רק לצורך מצווה, כי לשיטתם אין איסור מעיקר הדין, וכל האיסור אינו אלא משום מראית עין וכדומה.
הפולמוס
רבי אליקים גצל המילזאהגי, רב וחוקר קבלה גליציאני, כתב מאמר בשם "מרכבת אש" שבו התיר נסיעה ברכבת בשבת. המאמר נשלח אל שמואל הולדהיים, מראשי הזרם הרפורמי, שהדפיס ממנו את תמציתו בגרמנית בעיתון גרמני-יהודי כחלק ממאבקיו באותן שנים לתיקונים בדת. החיבור השלם לא נותר בידינו, אך התמצית פורסמה בעיתון יהודי גרמני.[4] הוא כתב שם כי כל אדם שצריך לנסוע לדבר מצווה יסע ברכבת, וכי כח דהיתרא עדיף כאן. הוא טען כי יש לו ראיות רבות להתיר, ומי שרוצה להחמיר על עצמו "הרי הוא מבטל המצווה", ועל זה אמרו חז"ל "כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט".
ראשון המחברים שהתייחס לנושא הרכבת בשבת הוא החתם סופר, שכתב תשובה מפורסמת על נסיעה ברכבת בשבת.[5] לדבריו, בניגוד לנסיעה בעגלה הרתומה לסוסים, בנסיעה ברכבת אין בעיה של משתמש בבעלי חיים בשבת ולא של נהנה ממלאכת נכרי בשבת, כי הגוי עושה את מלאכת ההבערה של מנוע הקיטור, עבור הגוים שהם רוב, ולא עבור היהודים. אך עם זאת, כתב החתם סופר שיש בנסיעה ברכבת בשבת בעייה של איסור תחומין, אף על פי שאין איסור תחומין בגובה של למעלה מעשרה טפחים, והרכבת נוסעת למעלה מגובה זה, האיסור קיים מכיוון שהרכבת רחבה ארבע אמות. ואף שלשיטת הרי"ף, הרז"ה והרמב"ן אין בהפלגה בספינה משום איסור תחומין כששטה במים וכך נוהגים, זה רק מפני הטעמים שכתבו, ואין מכך ראיה להתיר נסיעה על עגלה או רכבת חוץ לתחום. לכן לדעתו מדובר רק בספק ספיקא דאורייתא ויש להחמיר ואין להתיר גם כשמתחיל את הנסיעה כמה ימים לפני יום השבת.[6] רבי אלעזר שטראסער הוסיף וטען שמלבד איסור תחומין יעבור גם על איסור כשיוציא את הדברים שעליו מן הרכבת שזה איסור דאורייתא של הוצאה מרשות לרשות.[7] עניין זה הוא רק לפי דעת הפוסקים שסוברים שיש רשות הרבים (שבת) בזמן הזה.
רבי צבי הירש חיות הביא בספרו "מנחת קנאות" כי רבי דוד זכות האב"ד של קהילת מודינה שבאיטליה כתב כי רבים מתירים ליסע ברכבת בשבת.[8]
ישנם רבנים שאסרו נסיעה ברכבת בשבת אף על פי שהסכימו שמצד הדין הדבר אמור להיות מותר. רבי יוסף שאול נתנזון, מחבר הספר "שואל ומשיב", טען כי יש לאסור נסיעה ברכבת בשבת כי אם יסעו ברכבת לא ישבות המסחר, ויבואו להתיר כל מלאכות שבת, שעבירה גוררת עבירה, ו"בפרט בדור הפרוץ הזה".[9]
רבי משה פארדו, היה רב ודיין שכיהן כאב בית הדין הספרדי בירושלים וכרבה הראשי של יהדות אלכסנדריה, אסר גם הוא כחתם סופר משום איסור תחומין, אך הוסיף שיש בעיה נוספת שיצטרך לשלם עבור נסיעתו בכסף או בתעודה שיצטרך להראות לכרטיסן, ויעבור על איסור הוצאה.[10] גם הראשון לציון רבי יעקב מאיר אסר מסיבה זו, הצורך לטלטל את אמצעי התשלום.[11] לעומתם, רבי יעקב משה טולידאנו מעיד כי ישנם רבנים שהתירו נסיעה ברכבת עירונית "רבנים אחדים באמריקה משנת תרל"ח (1878) וכן רבני צרפת בימינו אלה (1931) נמנו וגמרו והתירום לנסוע בהם בשבת ויום טוב על ידי קניית כרטיסי הנסיעה בערב שבת".[12]
רבי ישראל מאיר הכהן הביא בחיבורו ביאור הלכה את שיטת החתם סופר, וטען שכך דעת רבי יהודה אסאד ורבי ישראל ליפשיץ בחיבורו "כלכלת שבת".[13] עניין זה שיך רק ברכבת בינערונית.
הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל התיר נסיעה ברכבת בשבת, אך הגביל זאת רק לצורך מצווה כגון נסיעה לבית הכנסת, אך לא לצורך טיול ודומיו.[14] הוא טען שמכיוון שאין ברכבת בהמות לא שייכת הגזרה שאוסרת רכיבה על בהמה, לא משום שמא יחתוך זמורה, ולא משום אמירה לגוי. הוא דימה את זה לכבש שעשאו הגוי לעצמו שמותר לישראל להשתמש בו.[15] אמנם בתשובה מאוחרת יותר[16] כתב שכל סייבת היתרו הייתה שלא למחות בידי הנוסע, אבל בוודאי שכדאי לחרד לדבר ה' שלא ליסע, והבא להימלך מורים לו שלא ליסע.[17][18]
רבי משה פיינשטיין כתב על הנסיעה ברכבת בשבת: "”...חס ושלום להתיר דבר כזה, אף לדבר מצווה, (שהרי) איסור מראית עין ודאי יש בזה, כיון שרובא דרובא לא יניחום ליסוע בלא תשלומין, וממילא יחשדוהו ששילם ועבר על איסור הוצאה וטלטול מוקצה, ועוד... חס ושלום להתיר דבר מפורסם למעשה חול... (ויש) בזה חילול השם גדול"”.[19]
רבי עובדיה יוסף פסק שנסיעה ברכבת בין-עירונית בשבת אסורה אפילו אם התחיל לנסוע מערב שבת, משום איסור תחומין, ואפילו כשהנוסע נשאר ברכבת עד מוצאי שבת. וכל שכן כשנוסע שיעור של 12 מיל שלשיטת הרמב"ם והרי"ף זה אסור מן התורה. האיסור לשיטתו הוא גם אם נהג הרכבת ורוב הנוסעים נכרים.[20]
הרב עובדיה יוסף הוסיף ואסר גם רכבת חשמלית שנוסעת רק בתוך העיר והנהג נכרי, ורוב הנוסעים נכרים, והיא עוצרת בכל תחנה, משום טלטול המעות או הכרטיס לתשלום דמי הנסיעה. אבל אם הנוסע היהודי שילם דמי הנסיעה בערב שבת, והכרטיסן יודעו ומכירו, ואינו דורש ממנו מאומה, אם הוא בדרך מצווה כגון רופא שעליו להיות בבית החולים, או שהוא מוהל ואירע ברית מילה בזמנה בקצה העיר, באופן שהדרך רחוקה מאוד, ואין אפשרות ללכת ברגל לשם, וכיוצא בזה, התיר הרב עובדיה מן הדין. אך הגביל וכתב שעד כמה שאפשר יעשה הדבר בצנעה.
רבי יצחק אבולעפיה[21] טען שיש לאסור מפני זילות שבת ויום טוב, שעושה בהם עובדין דחול. אולם רבי עבדאללה סומך[22] טען שאין בנסיעה ברכבת עירונית דין עובדין דחול מפני שהוא יושב ונח בחדר הרכבת ואינו עושה שום דבר בגופו. וכך כתב בשו"ת משה האיש[23] בשם מהר"י ענתבי. בשו"ת תעלומות לב[24] כתב שאסור כי יוציא מרשות לרשות את הכסף או הכרטיסייה.
ישנם רבנים שהתירו נסיעה במטרו בשבת למטרת כינוס היהודים ולמניעת התבוללות. כך בשו"ת במראה הבזק בעריכת הרב משה ארנרייך התיר נסיעה כזו בהוראה פרטנית בתנאים אלו:
- הנסיעה צריכה להיות כולה בתוך תחום שבת.
- תשלום מערב שבת על ידי כרטיסים חודשיים וכדומה.
- במקום שאין בו עירוב תיעשה הוצאת הכרטיס על ידי תפירתו לבגד או בדרך מלבוש.[25]
- ניקוב הכרטיס או החתמתו יעשה על ידי נכרי.
- הנסיעה היא לצורך מצוה. באשר לאיסור מראית עין טען מחבר השו"ת שכיוון שהרבנים המקומיים מתירים אין חשש כזה.[26]
הרב ארנרייך טען שצורה זו עדיפה על נסיעה במכונית.[27][28]
הביקורת בחוגים השונים
בחוגים הלא חרדיים עורר איסור הנסיעה ברכבת בשבת שבעקבותיו הושבתו הרכבות במדינת ישראל בשבת ביקורת שלילית רבה. הם טענו כי מכיוון שפוסקי ההלכה התמהמהו במציאת פתרון לשאלת נסיעת הרכבת בשבת, פנו החרדים לפתרון הקל והנוח מבחינתם: הפסיקו לנסוע ברכבת בשבת. החילונים נקטו אותה גישה: התעלמו לחלוטין מן הרבנים. התוצאה הטרגית לפי טענתם הייתה שהתורה יצאה נפסדת.[29]
לטענת המבקרים, במקום להיות שותפים פעילים בכל הקשור לפעולת הרכבת בשבת ותוך כדי כך למצוא פתרונות הלכתיים, בחרו הרבנים להגיב בפאסיביות. הם כתבו כי אפשר למצוא דרכים ועצות להשתמש בכח דהתירא, אך היהדות איחרה את המועד לפתרונות כאלו. גם אם ימצא היתר, החרדים לא ישתמשו בו ואף יצאו למחאה.[30]
בסיפור שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו מאת ש"י עגנון מתואר משכיל עשיר שניסה להתיר נסיעה ברכבת בשבת, כאשר גיבור הסיפור, רבי שלמה, התנגד לכך. "כיוון שהתחיל מרגן דברים על הרב מצא נרגנים כמותו".[31]
התנועה הקונסרבטיבית בארצות הברית התנגדה לאיסור ההלכתי על נסיעה ברכבת בשבת. בשנת 1950 פורסם מטעם "הוועדה למשפט יהודי ולתקנים של התנועה הקונסרבטיבית בצפון אמריקה" היתר לנסיעה ברכבת בשבת.[32] לדעת רוב חברי הועדה מי שמתגורר רחוק מבית כנסת רשאי לנסוע בשבת לבית הכנסת ובחזרה בתנאי שלא יעצור בדרך. המיעוט קבע כי באופן כללי אסור לנסוע לבית הכנסת בשבת למעט מצבי חירום, בהם יצטרך הפרט להחליט בעצמו. הרוב הדגיש כי "אין לראות בתוכנית שאנו מציעים, אם כן, משטר מלא של שמירת שבת, התקף לכל היהודים בכל עת ובכל מקום. לעומת זאת, הוא נועד לפגוש את המצב המסוים שעומד מולנו..."[33]. "יובן כי בחכמתם ולאור התנאים השוררים בקהילותיהם, רבנים בודדים עלולים למצוא את ההקלות המוצעות כאן מיותרות להשגת המטרה הגדולה יותר שנקבעה כאן".[34]. גם מנהיגי התנועה לא טענו כי ההלכה מאפשרת זאת, הנימוקים להיתר הנסיעה לא היו הלכתיים אלא חברתיים, הצורך שנוצר בקרב חברי הקהילה ליסוע בשבת בכדי להגיע למקום הכינוס של חברי התנועה.
אולם, מנהיגי התנועה בישראל בחנו מחדש את ההחלטה המקלה מארה"ב של 1950 לאור התנאים בישראל ארבעים שנה מאוחר יותר. לפי דבריהם, ברור שהטעמים לאותה הקלה אינן חלות. באותם ימים רוב היהודים בארצות הברית עבדו בשבת, לא התפללו באופן כללי, לא ידעו להתפלל לבד בבית וגרו במרחקים גדולים מבית הכנסת הקרוב. לפיכך, התפילה בבית הכנסת בשבת הייתה השריד היחיד של שמירת השבת שלהם. זה לא המצב בישראל היום שבה כמעט אף אחד לא עובד בשבת, שם כל יהודי יכול לפתוח סידור ולהתפלל אם יחפוץ בכך ושם יש בית כנסת בכל שכונה [35]. לכן אנו מסכימים עם המיעוט שאסור לנסוע בשבת לבית הכנסת.[36]
בשנת 2016 הסבירה נציגה ברכבת ישראל כי הרכבות אינן פועלות בשבתות ובחגי ישראל מפני שישראל היא "מדינת הלכה".[37] דבריה עוררו ביקורת רבה שבעקבותיה שינתה רכבת ישראל את נוסח המענה והנהלתה התנצלה על מענה "שלא נוסח בקפידה".[38]
ההיתר בהודו
בהודו, ביוזמה אנגלית, פותחה רשת מסועפת של מסילות רכבת - בינעירונית ומקומית. על רקע זה הגיעה לרבי עבדאללה סומך, גדול תלמידי החכמים בעיר בגדאד במאה ה-19 שנודע בתשובותיו ההלכתיות, שאלה מהודו הבריטית בשנת 1877 לגבי מוצר חדש "עגלות ההולכות על ידי קיטור", שאינם נמשכות על ידי בהמות אלא מבעירים אש במנוע שלהם והם הולכים מאליהם על ידי מסילות הברזל. השאלה הייתה האם יש איסור ליסוע בזה בשבת וביום טוב. בשאלה נכתב שלא אמור להיות במקרה זה חשש שמא ירבה הגוי את האש בשביל ישראל - כיון שכשמגיע הזמן שבו הרכבת אמורה ליסוע - הם מוכרחים להוליך אותה אף כשאין בני אדם שנוסעים בה. גם לענין הבערת האש ברכבת, אין הבדל כמותי בין רכבת מלאה לריקה ומבעירים אותה כמות פחמים. כבר בשאלה רואים כי הפרמטרים של מסילת הברזל, הרלוונטיים לשיקולי ההלכה, אינם רק מאפייניו הטכניים, אלא גם שיטות התפעול: העובדה שהפעלת הרכבת כפופה ללוח זמנים נוקשה, וכי כל רכבת תצא לדרכה במועד הרשום בלא תלות במספר הנוסעים בפועל - היא בעלת השפעה ניכרת על ניסוח הבעיה ההלכתית. הן בעבור היהודים יוצאי עיראק שמתגוררים בהודו והן עבור הרב עבדאללה סומך, המטריצה הארגונית הקובעת את דרכי הפעלתה של הטכנולוגיה האירופאית השפיעה במידה רבה על דרכי הפסיקה ההלכתית.
תשובת הרב סומך פותחת באמרה כי נושא הרכבת כבר מוכר לו - מתוך הכרתו את ספרות ההלכה האירופאית של זמנו. וכלשונו: "דבר זה נפתח בגדולים בדור שלפנינו, הוא הגאון חתם סופר ז"ל... שנשאל על אלו עגלות הקיטור".[39] הרב סומך קבע כי הבעיה היחידה הכרוכה בנסיעה ברכבת בשבת היא בעיית היציאה מחוץ לתחום שבת. לפיכך, אסורה נסיעה ברכבת בינעירונית שבוודאי עוברת תחום זה, ואילו נסיעה ברכבת עירונית הנוסעת אך ורק בתוך העיר (כמו בין האזורים קלעא ובייכלה שבבומביי) - מותרת. הרב סומך הציב תנאי אחד להיתר והוא שלא ייסע ברכבת לצורך עסקיו.[40] תנאי זה הוצב במטרה למנוע מהפסק המתיר להפוך להוראת התר כללית המזלזלת בקדושת השבת.
לאחר שהתפרסמה תשובתו של הרב סומך, כתב אליו קרובו שבהודו כי בספר חדש שראה אור לאחרונה, פרי עטו של חכם אשכנזי השוהה בהודו, נאסר לנסוע ברכבת בשבת גם בתוך "תחום שבת", בטענה כי יש בכך משום עובדין דחול - כלומר: פעולה בעלת אופי של חולין שאינה תואמת לקדושתה של השבת. כמו כן נכתב כי ספרים נוספים אסרו נסיעה זו. אך הרב סומך דחה את הראיות לכאורה עליהן הסתמך אותו חכם, ושב ואישר את היתר הנסיעה ברכבת בתוך העיר.[41] מתשובה אחרת של הרב סומך, שנכתבה מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1880, הוא טען כי לטכנולוגיה תחבורתית חדישה זאת יש יתרון משמעותי מבחינה הלכתית, על פני מרכבות המונהגות על ידי בעלי חיים: בין קלעא לבייכלה שבבומביי התקיים שירות תחבורה ציבורית לא רק על ידי רכבות, אלא גם על ידי עגלות, שהולכים על ידי סוסים השייכים לממשלה. במקום זה כל חמש דקות יצאה עגלה אחת מקלעא לבייכלה, ביום ובלילה. ואפילו אם לא נמצאו לה בני אדם שיסעו במרכבה, היא מוכרחה לצאת ולחזור מצו הממשלה. המאפיינים הארגוניים של התחבורה הציבורית דומים לגבי הרכבת ולגבי העגלות הללו, אך הרב סומך אוסר את הנסיעה בעגלות הללו, משום שהן מופעלות באמצעות סוסים, ואסור להשתמש בבעלי חיים בשבת. זאת לעמות הרכבת, אותה התיר מפני שהיא לא מובלת על ידי בעלי חיים.[42]
יש שטענו כי הרב עבדאללה סומך, שהרשה ליהודי בומביי שבהודו לנסוע ברכבת בשבת בתנאי שלא ייצאו מתחומי העיר, יצא מנקודת ההנחה שהיתה מקובלת על רוב חכמי המזרח שחז"ל "דיברו בהווה", כלומר התקינו תקנות בהתאם לרוח זמנם ול"טכניקות" שהיו מקובלות בזמנם.[43]
שמות החולקים
|
רבנים שאסרו נסיעה ברכבת בשבת
|
רבנים שהתירו נסיעה ברכבת בשבת בתנאים שונים
|
המתירים בכל המקרים |
קישורים חיצוניים
- רבי עזריה ברוך, נסיעה ברכבת בשבת
- רבי נחום טרייביטש, תשובה בדיני תחומין ונסיעה ברכבת בשבת, בתוך קובץ ישורון עמוד תקס, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
הערות שוליים
- ^ רמב"ן, פירוש הרמב"ן לתורה, פרשת אמור, ויקרא, כג, ג
- ^ רבי יהודה אסאד, שו"ת יהודה יעלה, אורח חיים, חלק א, סימן נח
- ^ רבי ישראל מאיר הכהן, משנה ברורה, סי` תד, וביאור הלכה ד"ה ואין בכל
- ^ 4.0 4.1 רבי אליקים גצל המילזאהגי, תמצית החיבור מרכבת אש. הודפס בעיתון הגרמני-יהודי Allgemeine Zeitung des Judenthums : ein unpartheiisches Organ für alles jüdische Interesse in Betreff von Politik, Religion, Literatur, Geschichte, Sprachkunde und Belletristik, ברלין 1845, עמודים 698-697 (בגרמנית)
- ^ 5.0 5.1 רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר חלק ו, ליקוטים סימן צז.
- ^ סמוך לשבת אסור בכל מקרה לשיטת הרשב"א שמעמידים אותו בחזקת תחום ביתו
- ^ 7.0 7.1 רבי יצחק וייס, חיללה שבת בחשבה שמותר לה, בתוך שיח יצחק, עמ' קנב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ רבי צבי הירש חיות, מנחת קנאות, עמוד תתקצט
- ^ 9.0 9.1 רבי יוסף שאול נתנזון, דברי שאול, סימן ג
- ^ 10.0 10.1 רבי משה פארדו, שו"ת שמו משה, אורח חיים, סימן ו
- ^ 11.0 11.1 רבי יעקב מאיר, שו"ת עולת אש, אורח חיים, סימן ז
- ^ 12.0 12.1 רבי יעקב משה טולידאנו, שו"ת ים הגדול, קהיר תרצ"א, עמוד ס'
- ^ ביאור הלכה, סימן ת"ד, סעיף א' .
- ^ Riding an Inner-City Train on Shabbat : Daily Halacha Based on the Rulings of Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt"l, halachayomit-co-il.translate.goog
- ^ הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן יג
- ^ הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, אורח חיים תנינא, סימן מא
- ^ הרב משה ארנרייך, שו"ת במראה הבזק, חלק חמישי, סימן לד
- ^ 18.0 18.1 הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל, משפטי עוזיאל, חלק א, סימן טמ. בחלק ב סימן לב הוא כתב שאין להורות כך לכתחילה
- ^ 19.0 19.1 רבי משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יורה דעה א, מד
- ^ 20.0 20.1 רבי עובדיה יוסף, חזון עובדיה, שבת, חלק א, עמוד קכז
- ^ 21.0 21.1 רבי יצחק אבולעפיה, שו"ת פני יצחק, אורח חיים, חלק ה, סימן א
- ^ רבי עבדאללה סומך, שו"ת זבחי צדק, חלק ב, סימן כד
- ^ דף קעח עמוד ב
- ^ חלק ג, דף צז
- ^ דעת השולחן ערוך (אורח חיים סי' שא סע' לג) לאסור, והרמ"א התיר במקום פסידא, דלאו דרך הוצאה היא וכל-שכן היום שלהרבה פוסקים אין רשות-הרבים דאורייתא. לכן ניתן להקל במקום הפסד, דאדם בהול על ממונו, ואיכא חשש שיבוא לעבור על איסורי תורה
- ^ כשיטת שו"ת משברי ים סימן כא
- ^ 27.0 27.1 הרב משה ארנרייך, שו"ת במראה הבזק, חלק חמישי, סעיף לד
- ^ Subway on Shabbat | Rabbi David Sperling | Ask the rabbi | yeshiva.co, Yeshiva Site (באנגלית)
- ^ ידידיה צ' שטרן ויאיר שלג, הלכה ציונית: המשמעויות ההלכתיות של הריבונות היהודית, המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר, 2017, עמוד 562
- ^ דוד זוהר, מחויבות יהודית בעולם מודרני: הרב חיים הירשנזון ויחסו אל המודרנה, הקיבוץ המאוחד מכון שלום הרטמן אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למשפטים, רעננה תשס"ג - 2003, עמוד: 56
- ^ שמואל יוסף עגנון, "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו", בצירוף הערות, ביאורים ומראי מקומות מאת נפתלי גינתון, הוצאת שוקן, 1979
- ^ הליכים של אסיפת הרבנים, כרך י"ד (תשנ"א). עמ' 112-188
- ^ הליכים של אסיפת הרבנים, כרך י"ד (תשנ"א). עמ' 306
- ^ הליכים של אסיפת הרבנים, כרך י"ד (תשנ"א). עמ' 371
- ^ Riding to the Synagogue on Shabbat, תשובות לימינו, 2018-09-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ תשובה בעניין הנסיעה לבית הכנסת בשבת
- ^ דניאל הרץ, רכבת ישראל: אנו נמצאים במדינת הלכה, באתר כיכר השבת, 11 באוגוסט 2016
- ^ רכבת ישראל מסבירה למה אין נסיעות בשבת: "אנחנו במדינת הלכה" - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 2016-08-11
- ^ ואלה תולדות - מסורת ומודרנה בעת החדשה בתולדות העמים ובתולדות ישראל, תל אביב ה'תשע"ד - 2014, מטח: המרכז לטכנולוגיה חינוכית, עמוד 291
- ^ 40.0 40.1 רבי עבדאללה סומך, זבחי צדק החדשות, סוף סימן פ"ב
- ^ קטעים בהיסטוריה - פודקאסט על היסטוריה מרתקת - הרכבת ושבת, בעמוד הפייסבוק של יובל מלחי, 4 בספטמבר 2016
- ^ צבי זוהר, האירו פני המזרח: הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון, הקיבוץ המאוחד, רעננה תשס"א - 2001, עמוד: 23
- ^ ישראל ברטל, ירמיהו יובל, יאיר צבן, דוד שחם ומנחם בריקנר, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי - כרך ראשון: ההגות היהודית המודרנית; זיכרון, מיתוס והיסטוריה; תמורות באורחות החיים, כתר הוצאה לאור למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר, ירושלים 2007, עמוד 283
- ^ רבי יצחק יהודה שמלקיש, שו"ת בית יצחק, יורה דעה חלק ב, הגהות לסימן ל"א, דף קנח, עמוד א
- ^ רבי יהודה אסאד, תשובות יהודה יעלה, למברג תרל"ג, סימן נח
- ^ רבי אליהו חזן, תעלומות לב, חלק ג', אסכנדריה תרס"ג, קונגרס הליקוטים, דף צז עמוד ב, סימן כה
- ^ רבי חיים יעקב הכהן פיינשטיין, אמרי שבת, מהדורה שנייה, קראקא תרמ"ט, סימן א'-ח'
- ^ רבי שלמה בן יוסף הכהן, לך שלמה, כאזאבאלנכא תרצ"ז, סימן ט
- ^ רבי מאיר ועקנין, ויאמר מאיר, טבריה תרצ"ט, סימן ט
- ^ רבי מרדכי יעקב ברייש, חלקת יעקב, חלק ג', סימן קלז
- ^ רבי יעקב חיים סופר, כף החיים על אורח חיים, סימן תד, סעיפים ה-ז
- ^ רבי שלמה זלמן ברוין, שערים מצויינים בהלכה, חלק ב' ירושלים-ניו יורק, תשמ"ז, סימן ע"ד, סעיף ג'-ד'
- ^ רבי אליעזר יהודה וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק א', סימן כא
- ^ רבי דוד הכהן סקלי, קרית חנה דוד, חלק א, ירושלים תרצ"ה, סימן לז
- ^ רבי ישראל משה חזן, כרך של רומי, ליוורנו, 1876 ,סימן ז
- ^ רבי יוסף משאש, מים חיים, פאס ה'תרצ"ד, סימן קכח-קל
- ^ רבי נסים אוחנה, נאה משיב, ירושלים ה'תשי"ט, סימן לה
- ^ רבי חיים משה אלישר, שו"ת משה האיש, ירושלים תרפ"א, דף קעח ע"א-ע"ב