משה נגבי
 | |
| לידה | 8 באוגוסט 1949 |
|---|---|
| פטירה | 27 בינואר 2018 (בגיל 68) |
| מדינה |
 ישראל |
משה נגבי (8 באוגוסט 1949 – 27 בינואר 2018) היה משפטן, עיתונאי, מרצה בתחומי המשפט והתקשורת, פרשן משפטי ומגיש תוכנית הרדיו "דין ודברים". נגבי היה פרופסור חבר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. כפרשן משפטי עסק בעיקר בעניינים אקטואליים. הרבה לעסוק בהגנה על זכויות אדם,[1] חופש העיתונות, שמירת החוק והדמוקרטיה ובנושאי טוהר המידות של אנשי ציבור.
קורות חייו
נולד בישראל לזאב קצנלסון, משפטן ושופט בבית הדין לעבודה.
בשנת 1971 קיבל תואר ראשון במשפטים ובשנת 1976 קיבל תואר שני במשפטים, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבד בפרקליטות המדינה, והתמחה אצל השופט מישאל חשין, ששימש אז כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
שירת בצה"ל מ-1971 עד 1974, תחילה כתובע בפרקליטות הצבאית, ובהמשך הועבר לחיל חינוך. דן מרגלית כתב שההעברה נעשתה לאחר שהנגבי נחשד בהעלמת הודאה של נאשם פלסטיני בכך שהטמין מוקש.[2]
במהלך לימודיו ב-1969 התקבל לעבודה כעורך חדשות בקול ישראל, ועבד ברשות השידור עד לסגירתה ב-2017. ב-1981 החל לערוך ולהגיש בקול ישראל את התוכנית "דין ודברים", העוסקת בענייני משפט וזכויות אדם. בהמשך עברה התוכנית לשידור ב"כאן" - תאגיד השידור הציבורי.
בשנים 1984–1988 כתב בעיתון "חדשות".
ברב-שיח מטעם תנועת "יש גבול" שנערך ב-1990 בנושא הסרבנות אמר נגבי: "אם יחילו את הריבונות בלי לתת זכויות הצבעה [לערבים]... אחשוב שהסרבנות מוצדקת... יכול להיות מצב שבו אומר: לא שווה לקיים את החברה הזאת, ואז מלחמת אחים לא תפחיד אותי..."[3]
ב-1997 היה עמית מחקר במרכז שורנסטיין לתקשורת ומדיניות ציבורית, באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.
במשך שמונה שנים כתב טור בשם "חוק וסדר" בעיתון "מעריב". באפריל 2001 פוטר מהעיתון על רקע סירובו לכתוב פרשנות ביקורתית על מהלכי הפרקליטות בעניין זיכויו של אביגדור קהלני, שהיה ספיח לפרשת נמרודי, כדרישת עורכיו. פיטוריו עוררו סערה ציבורית וגרמו להתבטאויות חריפות של עיתונאים ואנשי ציבור נגד פיטוריו.[4] על רקע זה, הוזהר נגבי על ידי בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות,[5] על כך שבפרשנותו על עסקת טיעון בפרשת נמרודי בטלוויזיה העמיד עצמו בניגוד עניינים, עקב פיטוריו על ידי עופר נמרודי.[6]
נגבי שימש כפרשן המשפטי של קול ישראל ושל הערוץ הראשון עד לסגירתם, וכתב מאמרי דעה בעיתונים "גלובס" ו"הארץ". בשנת 1996 מונה למרצה בכיר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובסוף 2013 קודם לדרגת פרופסור חבר.[7] לימד בחוגים למדע המדינה ותקשורת באוניברסיטת תל אביב וביחידה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטת בר-אילן.
בשנים 1999–2000 לימד בבית הספר לתקשורת של מכללת ספיר.
משנת 2001 עד שנת 2007 לימד בבית הספר לתקשורת של המכללה האקדמית נתניה. הוא הרצה במכללה לפיקוד ומטה של משטרת ישראל, במכללה לביטחון לאומי, ובמדרשה לקצינים בכירים של צה"ל.
בעבר כיהן בהנהלת האגודה לזכויות האזרח.
משה נגבי היה נשוי לד"ר עירית נגבי, מרצה במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובחוג לקרימינולוגיה במכללת אשקלון, ולהם שלושה ילדים.
נגבי הלך לעולמו ב-27 בינואר 2018 לאחר מאבק בסרטן.[8] נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.
ספריו
- כבלים של צדק: בג"ץ מול הממשל הישראלי בשטחים (1981)[9]
- נמר של נייר: המאבק על חופש העיתונות בישראל (1985), ספרית פועלים
- מעל לחוק: משבר שלטון החוק בישראל (1987), עם עובד
- חופש העיתונות בישראל: ערכים בראי המשפט (1995), מכון ירושלים לחקר ישראל[10]
- כסדום היינו: במדרון ממדינת חוק לרפובליקת בננות (2004), הוצאת כתר
- חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל: דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית (2011), הוצאת האוניברסיטה הפתוחה[11]
הוקרה
- אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, מטעם האגודה לזכויות האזרח (1984)[1]
- מגן תנועת אמיתי על תרומתו לשלטון החוק (1992)
- אות אביר איכות השלטון, מטעם התנועה לאיכות השלטון (1996)
- פרס סוקולוב לעיתונאות (1998)
- פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים (1998), על "קידום שלטון החוק, ערכי הדמוקרטיה ושמירה על זכויות האדם".
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- פרופ' משה נגבי, באתר המחלקה לתקשורת ועיתונאות ע"ש נח מוזס, האוניברסיטה העברית בירושלים
- קורות חיים של משה נגבי באתר חדשות מחלקה ראשונה
- סיטואציה בלתי אפשרית, באתר העין השביעית, 6 באוגוסט 2015
- מאמריו של משה נגבי ב"הארץ"
- רשימת הפרסומים של משה נגבי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של משה נגבי באתר רמב"י
מהרצאותיו של פרופ' משה נגבי במרכז לאתיקה בירושלים, לצפיה בערוץ "חוק ומשפט"- וואלה ברנז'ה, עיתונאים ופוליטיקאים ליוו את משה נגבי בדרכו האחרונה, באתר וואלה!, 30 בינואר 2018
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מקבל אות זכויות האדם לשנת 1984, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, 14 במרץ 2011
- ^ דן מרגלית, ראיתי אותם, הוצאת זמורה-ביתן 1997, עמ' 246
- ^ יהושע וינשטיין, אי-ציות ודמוקרטיה, שלם, 1998, עמ' 196. פורסם לראשונה ב"על דמוקרטיה וציות", הוצאת "יש גבול", 1990.
- ^ לירון מרוז, עצומה בחתימת מאות עיתונאים: "פיטורי נגבי - סכנה לחופש העיתונות", באתר וואלה!, 20 באפריל 2001
- ^ תיק: 56/2001 ערעור: 2/2003 בבית הדין לאתיקה של מועצת העתונות בשבתו כערכאת ערעור
- ^ תקציר פסק הדין הסופי בתלונת עופר נמרודי נגד משה נגבי, באתר News1 מחלקה ראשונה
- ^ עופר וולפסון, תואר פרופ' לפרשן המשפטי משה נגבי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 בדצמבר 2013
- ^ יונתן ריגר, משה נגבי הלך לעולמו בגיל 69, באתר מאקו, 27 בינואר 2018
- ^ משה דרורי, [על] משה נגבי, "כבלים של צדק; בג"ץ מול הממשל הישראלי בשטחים", משפטים, יג 3, תשמ"ד, עמ' 533–541.
- ^ חופש העיתונות בישראל - הטקסט המלא של הספר, באתר של מכון ירושלים לחקר ישראל
- ^ משה נגבי, "חופש העיתונאי" מאת משה נגבי, באתר העין השביעית, 14 ביולי 2011
24796296משה נגבי
- ישראלים שנולדו ב-1949
- עיתונאים ישראלים
- משפטנים ישראלים
- זוכי פרס סוקולוב
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- זוכי אות אמיל גרינצוויג
- פעילי האגודה לזכויות האזרח
- פרשנים משפטיים ישראלים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: תקשורת ועיתונאות
- זוכי פרס יו"ר הכנסת
- מחברי ספרי עיון ישראלים
- סגל קול ישראל
- סגל תאגיד השידור הישראלי - כתבי כאן חדשות
- סגל כאן ב'
- אישים הקבורים בבית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא
- ישראלים שנפטרו ב-2018