יוסף נבו
 | |
| יוסף נבו ב-1976, בעת כהונתו כראש עיריית הרצליה | |
| לידה |
אפריל 1919 טנסי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
12 באפריל 2001 (בגיל 82) ישראל |
| תאריך עלייה | 1922 |
| השתייכות |
 ההגנה הצבא הבריטי צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1937-1949; 1956 – 1965 |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 אות הלוחם בנאצים מלחמת העצמאות מלחמת סיני | |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
יוסף נבו (אפריל 1919 - 12 באפריל 2001) היה ממפקדי צה"ל וראש עיריית הרצליה.
ביוגרפיה
יוסף נבו נולד בשם יוסף לוין בטנסי שארצות הברית, בן לבתיה לבית שווידלסון ולשמעון זאב לוין, לימים ראש המושבה הרצליה. בשנת 1922, בהיותו בן שלוש, עלה לארץ ישראל עם משפחתו ומשפחת אמו, והמשפחה התיישבה בתל אביב הקטנה. נבו סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה.
בשנת 1937 נמנה עם מייסדי קיבוץ מעוז חיים. היה חבר בארגון ההגנה, שבמסגרתו סיים את קורס המ"מים הראשון, ביבנאל, כחניך מצטיין. באוקטובר 1940 התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה שם שירת תחילה כראש צוות נ"מ ואחר כך בחיל התותחנים. בסוף 1944 נשלח לאנגליה לקורס קצינים וחזר לארץ ביולי 1946. בוגר קורס הדיפלומטים הראשון של הסוכנות היהודית (1947). לאחר החלטת האו"ם על החלוקה בנובמבר 1947 חזר נבו לפעילות צבאית כסגן מפקד גדוד מוריה במלחמת העצמאות, ולאחר מכן שירת כקצין המבצעים וכסגן מפקד חטיבת עציוני בגזרת צפון ירושלים. במהלך תקופה זו הקים במשך 3 חודשים גדוד נ"ט.
בשנת 1949 הצטרף למשרד החוץ, ובשנים 1950–1954 שימש כסגן הקונסול בניו יורק ומשנת 1952 כקונסול כללי בקנדה.
לאחר מכן חזר לשרת בצה"ל. היה ממסיימי המחזור הראשון של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ומילא תפקידים של: מפקד הגנה מרחבית בפיקוד המרכז, ראש מחלקת תכנון במטה הכללי (בשנים 1956–1959), ראש מטה פיקוד הדרום (1959–1961) ומפקד מחוז ירושלים (1961–1964).[1] בעת מבצע קדש קיבל מינוי חירום כמפקד מרחב הדרום והשליט ממשל צבאי ברצועת עזה לאחר כיבושה. במאי 1965 פרש מצה"ל בדרגת אלוף-משנה.
לאחר שחרורו מצה"ל סיים את לימודיו האקדמיים והיה ראש מטה ההסברה של המערך בבחירות בשנת 1965. לאחר הבחירות היה מנהל מרכז הסברה במשרד ראש הממשלה, כתב מאמרים וספרים על שלום וביטחון ושימש כפרשן הצבאי של הטלוויזיה הישראלית (1968–1970).
ראש עיריית הרצליה
בשנת 1965, עם סיום תפקידו כמפקד חטיבה 16 בירושלים ושחרורו מצה"ל, חזר יוסף נבו עם משפחתו להתגורר בבית שבנו בהרצליה. הואיל והיה פעיל במפא"י, פנתה אליו מפלגת העבודה, והציעה לו להתמודד על ראשות העיר כנציגה. באותה עת נוהלה הרצליה על ידי ועדה קרואה. לאחר שנבחר כמועמד בסניף הרצליה הוא הרכיב רשימת מועמדים שלא כללה אף אחד מן הקדנציה הקודמת. נבו התמודד בבחירות בנובמבר 1969 מול יצחק מודעי וזכה. מהישגיו הבולטים כראש העיר ניתן למנות:
- הרחבה ותיעול כביש שבעת הכוכבים - הכביש המחבר בין מזרח העיר למערבה. כביש זה היה מוצף לעיתים קרובות בחורף בגלל קרבתו לביצת ה"באסה". בנוסף נסלל כביש צפוני (הבריגדה) מקביל לכביש שבעת הכוכבים. כביש ז'בוטינסקי חיבר בין השניים.
- פינוי השוק ממרכז העיר.
- הקמת מוזיאון יד לבנים מתקציב העירייה.
- הקמת שכונת נווה אמירים על ידי חברת "נווה בע"מ"
- פרויקט שיקום שכונות - בשכונות נוה ישראל ושביב. הקמת אולם ספורט בנוה ישראל.
- הקמת בית הספר התיכון אורט, בתי הספר יוחנני והנדיב. הקמת מכבי האש.
- איחוד ארבעת מפעלי המים לאחד, מתקן לטיהור הביוב והזרמת שפכים לים רק בחורף.
- פרויקט המרינה - הוכנו תוכניות אך הרעיון נזנח בטענה שאין לו הצדקה כלכלית.
נבו כיהן כראש עיריית הרצליה בשלוש קדנציות בשנים 1969–1983.
בשנים 1984–1990 שימש כיושב ראש האגודה למען החייל. נבו נמנה עם מייסדי המועצה לשלום ולביטחון.
עיריית הרצליה הנציחה את זכרו בקראה רחוב בעיר על שמו (הרחוב שעובר בין קניון "שבעת הכוכבים" ופארק הרצליה).
משפחתו
נבו הכיר את אשתו נעמי נבו, ממקימות שדולת הנשים בישראל, עת שהה בלונדון. השניים התחתנו בירושלים בתחילת מאי 1948. לזוג נולדו שני בנים - הראשון, יאיר, נולד ב-1952 בקנדה,[2] והשני, גילעד, נולד ב-1955 בישראל.
ספריו
- "ביטחון ללא שלום או שלום ללא ביטחון"
- "הזכות לביטחון"
קישורים חיצוניים
- זכרונותיו של יוסף נבו
- אבי כצמן, מת יוסף נבו, לשעבר ראש עיריית הרצליה, באתר הארץ, 13 באפריל 2001
הערות שוליים
- ^ מינויים בצה"ל, דבר, 27 ביולי 1964.
- ^ על יאיר נבו ראו: יריב לוין וג'ני אלעזרי, הסבא בנה - הנכד הרוס, mynet הרצליה, 25 בדצמבר 2008.
מפקדי חטיבת ירושלים 
| |
|---|---|
|
| ראשי מועצת ועיריית הרצליה | ||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
25205183יוסף נבו