בית סוריכ
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | אל-קודס |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 4,000 (2006) |
| אזור זמן | UTC +2 |
בית סוריכּ (בערבית: بيت سوريك) הוא כפר פלסטיני השוכן מצפון-מערב לירושלים, ממערב לרמאללה, מול הר אדר ומבשרת ציון, בסמוך לקו הירוק. הכפר מונה כ-4,000 תושבים, שמרביתם מתפרנסים מחקלאות. לכפר אלפי דונמים של אדמות חקלאיות.
ייתכן שיש קשר בין שמו של הכפר לנחל שׂורק הסמוך.[1] בתחומי הכפר מצויים מערות קבורה עתיקות מזמן המשנה והתלמוד. ב-1901 נחשפה במקום רצפת פסיפס מהתקופה הביזנטית. מסורת מקומית מייחסת את מוצא תושביו לחג'אז.[2] מוצע לזהות בג'בל א-רמל עליו שוכן הכפר את הר עפרון הנזכר בספר יהושע.[3][4]
במלחמת העצמאות חנו בכפר לוחמיו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני,[5] והוא שימש בסיס להתקפות על השיירות לירושלים. בסוף דצמבר 1947 תקף כוח של ההגנה את הכפר.[6] ב-19 - 20 באפריל 1948 נכבשו הכפרים בידו ובית סוריכ על ידי חטיבת הראל במבצע יבוסי, אולם בעקבות הכישלון בקרב נבי סמואל נסוגו הכוחות מהכפר. חלק מבתיהם נהרסו כדי למנוע אפשרות שישובו להוות איום ביטחוני.[7] במסגרת מבצע שלח לחמך, שמטרתו, בין השאר, הייתה הרעלת בארות והפצת מחלות בכפרים ערבים בפרוזדור ירושלים, הורעלו לאחר כיבוש בידו ובית סוריכ מקורות מים בכפרים אלה[8][9]. לאחר המלחמה עבר הכפר לשלטון ירדן.
בג"ץ בית סוריכּ
הכפר בית סוריכּ נמצא כיום בשטח B, כלומר הניהול האזרחי שלו מופקד בידי הרשות הפלסטינית והסמכות הביטחונית בכל האזור היא ישראלית. לעומת זאת, מרבית האדמות החקלאיות של הכפר הן בשטח C - כלומר באחריות ישראלית מלאה.
הכפר זכה לפרסום בעקבות העתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי התושבים נגד תוואי גדר ההפרדה בשנת 2004, ופסק הדין של בית המשפט העליון בעקבותיה.[10] בית המשפט פסק כי הפגיעה באוכלוסייה האזרחית כתוצאה מתוואי הגדר אינה עומדת בעקרון המידתיות ויש להזיז את התוואי ולשנותו. באותו פסק הדין התייחס בית המשפט לחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג, וקבע כי בניגוד לחוות דעתו של בית הדין, עצם הקמת גדר ההפרדה היא חוקית כל עוד היא משמשת למטרות ביטחוניות. העתירה הביאה להזזת התוואי, אך מערכת הביטחון קבעה אותו באמצע האדמות החקלאיות של הכפר, ולא צמוד להר-אדר ולמבשרת ציון כפי שהציעו אנשי המועצה לשלום ולביטחון בבית המשפט.[11] עם בניית גדר ההפרדה באזור, כ-3400 דונם מן האדמות החקלאיות נותרו במרחב התפר מעבר לגדר ההפרדה והחל מדצמבר 2008 גישה של תושבי בית סוריכ אליהן מתאפשרת רק בהיתר ישראלי פרטני. האגודה לזכויות האזרח הצטרפה ב-2010 למאבק של תושבי בית סוריכּ על גישה חופשית לאדמות באמצעות הבלוג "פעולה אחת ביום".[12]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך ומטח, 2010
- ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, ידיעות אחרונות, 2001
- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ט'
- ^ זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, עמ' 115. קלאי עצמו זיהה את הר עפרון עם הקסטל.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמ' 62
- ^ ספר הפלמ"ח, הקיבוץ המאוחד, 1953, עמ' 53; ההגנה תוקפת בסיסי מרצחים בכבישי ירושלים, דבר, 29 בדצמבר 1947; חמשה ערבים נהרגו בפעולות ההגנה, דבר, 30 בדצמבר 1947
- ^ אלון קדיש ומשה ארנולד, קרבות יבוסי, עמ' 30; בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמ' 156 ו-216. נכבש כפר גדול במבואות ירושלים ושיירה גדולה הגיעה בשלום, מעריב, 20 באפריל 1948; נכבשו עוד שני כפרים ערביים בדרך לירושלים, דבר, 21 באפריל 1948
- ^
יוסי מלמן, ההתנקשות הכושלת במשעל - הצצה לרעלים שעל מדף האמל"ח הישראלי, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2022
- ^ Benny Morris, Benjamin Z. Kedar, ‘Cast thy bread’: Israeli biological warfare during the 1948 War, Middle Eastern Studies 0, 2022-09-19, עמ' 1–25 doi: 10.1080/00263206.2022.2122448
- ^ בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', ניתן ב־30 ביוני 2004
- ^ בצלם -פסק הדין של בג"ץ בפרשת בית סוריכּ
- ^ "עוד על בית סוריכ" - באתר "פעולה אחת ביום" (ארכיון archive.org).
 | ||
|---|---|---|
| ערים | מזרח ירושלים (שנוי במחלוקת) | 
|
| מועצות מקומיות | אבו דיס • אלעיזריה • א-ראם | |
| כפרים | אל-קובייבה • בידו • בית ענאן • ביר נבאלא • ח'אן אל-אחמר • חיזמה • כפר עקב (שנוי במחלוקת) • קטנה • קלנדיה • ענאתא • ערב אל-ג'האלין • בית דוקו • בית חנינא • בית סוריכ • בית איג'זא • בית איכסא • ג'בע • אל-ג'ודיירה • אל-ג'יב • מוח'מאס • ראפאת • א-סוואחרה א-שרקייה • קלנדיה • א-זעיים • שייח' סעד | |
| מחנות פליטים | מחנה הפליטים שועפאט (שנוי במחלוקת) | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
38136697בית סוריכ