F-86 סייבר
 | |||||||||||||
| F-86A של חיל האוויר האמריקני בטיסה | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס קרב | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||
| יצרן | נורת' אמריקן אוויאיישן | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 1 באוקטובר 1947 | ||||||||||||
| תקופת שירות | 1949 – 1965 [1] (כ־16 שנים) | ||||||||||||
| צוות | 1,טייס | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 9,860 | ||||||||||||
| משתמש ראשי | חיל האוויר האמריקאי | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||
 | |||||||||||||
F-86 סייבר (Sabre; מאנגלית: "חרב") הוא מטוס קרב עבר־קולי מתוצרת חברת נורת' אמריקן אוויאיישן שפותח עבור חיל האוויר האמריקאי. ה־F-86 פותח בשנות ה־40 בעקבות תום מלחמת העולם השנייה והיה אחד ממטוסי הקרב הסילוניים המערביים אשר יוצר בכמויות גדולות מאוד. טיסת הבכורה שלו נערכה ב־1 באוקטובר 1947 וב־1949 הוא נכנס לשירות בחיל האוויר האמריקאי. ב־1980 יצא אחרון מטוסי הסייבר משירות מבצעי בפורטוגל, אם כי מספר אנשים מחזיקים ברשותם מטוסי סייבר פרטיים, וחלקם אף טסים בתצוגות אוויריות ואירועי תעופה.
פיתוח
הצעות ראשונות כמענה לדרישות חילות האוויר של צבא ארצות הברית (USAAF) למטוס קרב, מטוס קרב מלווה או מטוס קרב לתקיפה חד־מושבי לפעולה בגובה רב ביום הוגשו בשלהי 1944, ונגזרו מתכנון המטוס FJ פיורי, בעל הכנפיים הישרות, שפותח עבור הצי האמריקאי. האב טיפוס XP-86, שיהפוך ל־F-86 סייבר, טס לראשונה ב־1 באוקטובר 1947.
פיקוד האוויר האסטרטגי של חיל האוויר האמריקאי החזיק מטוסי F-86 סייבר בשירות מ־1949 ואל תוך 1950. מטוסי ה־F-86 הוצבו בכנף ההפצצה 22, כנף הקרב 1 וכנף יירוט הקרב 1.
ה־F-86 יוצר הן כמטוס קרב מיירט והן כמטוס קרב לתקיפה. מספר גרסאות יוצרו לאורך השנים, עם שיפורים שונים ומערכות נשק שונות. ה־F-86 היה מטוס הקרב לקרבות אוויר האמריקאי העיקרי במהלך מלחמת קוריאה, עם מספר משמעותי של שלושת דגמי הייצור הראשונים שהשתתפו בקרבות.
גרסת המטוס קרב־מפציץ (F-86H) יכלה לשאת עד ל־2,000 פאונד (כ־900 ק"ג) פצצות, לרבות מכל דלק חיצוני שיכל לשאת נפלם. גרסאות היירוט והקרב נשאו שישה מקלעי M3 בראונינג בעלי קליבר 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ) שהורכבו באף המטוס (גרסאות מאוחרות של ה־F-86H נשאו ארבעה תותחי 20 מ"מ במקום המקלעים). המקלעים הותקנו כך שהקליעים יתכנסו במרחק 1,000 רגל (300 מטר) מקדמת המטוס עם קליע נותב אחד על כל חמישה קליעים למקלע. מרבית הקליעים שהיו בשימוש ארצות הברית במלחמת קוריאה היו מסוג חודר שריון מבעיר שכללו מגנזיום שנועד להינצת בעת הפגיעה אך ביצועיו היו גרועים מעל גובה 35,000 רגל. מספר מטוסי קרב חומשו ברקטות לא מונחות בקוטר 2.75 אינץ' (70 מ"מ) לצורכי תרגול, אולם מאוחר יותר נעשה שימוש מבצעי בלחימה ברקטות בקוטר 5 אינץ' (127 מ"מ). ניתן היה לצייד את המטוסים גם בשני מכלי דלק נתיקים חיצוניים (ארבע ב־F-86F החל מ־1953) שהגדילו את טווח המטוס.
ה־F-86 סייבר גם יוצר ברישיון על ידי קנדה אייר במונטריאול כ"קנדה אייר סייבר". הגרסה האחרונה של הקנדה אייר סייבר, הסימן 6, נחשבת לאחת הגרסאות הטובות ביותר מבין כל הגרסאות שנבנו בכל מקום אחר. הסייבר האחרון שיוצר בידי קנדה אייר (סייבר מספר 1815) מוצג כיום במוזיאון התעופה של מערב קנדה בוויניפג, לאחר שנתרם על ידי חיל האוויר הפקיסטני. מדינת ישראל רכשה מטוסי סייבר אחדים בקנדה, אך עם פרוץ מבצע סיני הוטל אמברגו על משלוח המטוסים, והם נמסרו לחיל האוויר המלכותי הקנדי.[2]
שבירת מחסום מהירות הקול
מספר אנשים שהיו מעורבים בפיתוח ה־F-86 טענו שטייס הניסוי ג'ורג' וולש שבר את מחסום הקול בעת שצלל עם המטוס בטיסת הבכורה שלו (1 באוקטובר 1947), 14 ימים לפני שצ'אק ייגר שבר את מהירות הקול בטיסה בבל X-1 המונע ברקטה.[3] ברם, הטענה לא הוכרה רשמית מעולם מאחר שהמהירות לא נמדדה כראוי ולא היו לטיסה עדים רשמיים.
מפעילים
בסך הכול יוצרו 9,860 מטוסי סייבר אשר שירתו במדינות הבאות: ארגנטינה, אוסטרליה, בנגלדש, בוליביה, בורמה, קנדה, קולומביה, דנמרק, אתיופיה, צרפת, גרמניה, יוון, הונדורס, אינדונזיה, איראן, עיראק, איטליה, יפן, מלזיה, הולנד, נורווגיה, פקיסטן, פרו, הפיליפינים, פורטוגל, ערב הסעודית, דרום אפריקה, קוריאה הדרומית, ספרד, טאיוואן, תאילנד, תוניסיה, טורקיה, הממלכה המאוחדת, ארצות הברית, ונצואלה, יוגוסלביה.
מאפיינים (F-86A)
מאפיינים כלליים
- צוות: 1
- מחיר: 178,408 דולר אמריקני (בסביבות 1950)
- אורך: 37 רגל 6 אינץ' (11.4 מטר)
- מוטת כנפיים: 37 רגל 1 אינץ' (11.3 מטר)
- גובה: 14 רגל 8 אינץ' (4.5 מטר)
- משקל טעון: 13,791 ליברות (6,300 ק"ג)
- הנעה: מנוע טורבו־סילון מדגם J-47 מתוצרת ג'נרל אלקטריק, בעל דחף של 5,200 lbf (24 kN)
ביצועים
- מהירות מרבית: 685 מיל/שעה (1,100 קמ"ש)
- טווח: 1,200 מיל (1,900 ק"מ)
- סייג רום: 49,000 רגל (14,900 מטר)
- קצב טיפוס: 7,250 רגל/דקה (36.8 מטר/שנייה)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: F-86 סייבר |
- הסייבר, באתר Aviation History
- ניצן סדן, המחטף הקוריאני: כך גנבו הסובייטים את המטוס הכי מתקדם של ארה"ב, באתר כלכליסט, 25 באוקטובר 2019
- F-86 סייבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ חיל האוויר האמריקאי, 1994 בוליביה
- ^ דונקן קרטיס, פרשת מטוסי הסייבר שיועדו לחיל האויר, באתר "מרקיע שחקים"
- ^ ה־X-1 היה המטוס הראשון ששבר את מהירות הקול בטיסה ישרה ואופקית מה שהפך אותו למטוס העל־קולי האמיתי הראשון.
| מטוסי ה-F האמריקניים | ||
|---|---|---|
| לפני שנת 1963 | F-84 • F-86 • F-87 • F-88 • F-89 • F-91 • F-92 • F-93 • F-94 • F-95 • F-96 • F-97 • F-98 • F-99 • F-100 • F-101 • F-102 • F-103 • F-104 • F-105 • F-106 • F-107 • F-108 • F-109 • F-110 • F-111 | |
| אחרי שנת 1963 | F-1 • F-2 • F-3 • F-4 • F-5 • F-6 • F-7 • F-8 • F-9 • F-10 • F-11 • YF-12 • F-13 • F-14 • F-15 • F-16 • F-117 • YF-17 • F/A-18 • F-19 • F-20 • F-21 • F-22 • YF-23 • F-35 | |
| שיטת ציון כלי טיס של שלושת הכוחות המזוינים של ארצות הברית (1962) | ||
34656041F-86 סייבר