לוחמה אווירית במלחמת קוריאה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוחמה אווירית במלחמת קוריאה
מיג 15 פגוע בשמי קוריאה
מיג 15 פגוע בשמי קוריאה
מלחמה: מלחמת קוריאה
מקום חצי האי קוריאה
הצדדים הלוחמים

האומות המאוחדותהאומות המאוחדות כוח האו"ם

מפקדים

מפקדי קורפוס האוויר ה-64: ברית המועצותברית המועצות

כוחות

חילות האוויר של המזרח הרחוק (FEAF) ארצות הבריתארצות הברית

מלחמת קוריאה התאפיינה בתקופה קצרה בה הכוח האווירי הצפון קוריאני הצליח להשתלט על המרחב האווירי של קוריאה הדרומית, אך כשהחלו הכוחות האוויריים האמריקאיים להתערב בלחימה, הם השיגו במהרה עליונות אווירית. כוח האוויר האמריקאי היווה גורם מכריע בקרב מתחם פוסאן בו האטו התקיפות המסיביות את התקדמות הכוחות הצפון קוריאניים ושברו את המצור. כלל הפעילות הקרקעית של כוחות האו"ם גובתה במטוסי תקיפה, כגון סיוע קרוב לנחיתות, כדוגמת הנחיתה באינצ'ון שגרמה בסופו של דבר לנסיגת הצפון קוריאנים. לאחר שלב זה החלה התקדמות מהירה של כוחות האו"ם שפלשו לקוריאה הצפונית וקרבו לגבול עם סין. כוחות סיניים שארבו בצפון קוריאה פרצו לפתע והחלו להדוף את כוחות האו"ם דרומה, באותו הזמן החלו לטוס ראשוני מטוסי המיג 15 מקורפוס מטוסי הקרב ה-64 הסובייטי וכוח האוויר של חיל המתנדבים הסיני משדה אנטונג והגנו על רצועה אווירית צרה בצפון קוריאה שמאוחר יותר קיבלה את הכינוי "סמטת המיגים". במהרה התברר כי מטוסי המיג-15 גוברים בביצועיהם על כל מטוסי הקרב וההפצצה המערביים בזירה, ולכן נפרסה בזירה כנף קרב המצוידת במטוסי F-86. בשל חוסר הנכונות של המערב להיכנס לעימות ישיר עם סין, הוגבל כוח האוויר של האו"ם לפעולות בשטחה של קוריאה בלבד, ועל כן נאלץ כוח האוויר להסתמך על שיטות של סיוע אווירי קרוב ואמנעה אווירית בניסיון להכניע את האויב. עד ינואר 1953 היוו מטוסי המיג סיכון משמעותי מאוד, וכתוצאה מהאבדות שגרמו למטוסי ההפצצה הכבדים, נאלצו האמריקאים להפעיל אותם בהפצצות לילה בלבד. תוספת מטוסי ה־F-86 בזירה עקב הצבת כנף קרב נוספת והסבת כנפות קרב-הפצצה למטוסים החדישים הביאו לשחיקה מסיבית בכוחות המיירטים עד שלא היו מסוגלים למלא את משימתם.

מלחמת קוריאה היוותה תקדים בשל היותה המלחמה המוגבלת הראשונה בעידן הגרעיני. מבחינת הלוחמה האווירית, פעלו במלחמה זאת לראשונה מטוסי סילון מהדור הראשון ומטוסי בוכנה יחדיו בצורה מסיבית. מטוסי הסילון הפגינו עליונות בביצועים שהפכו את מטוסי הבוכנה ללא רלוונטיים, ואלה הוחלפו במהרה במטוסי סילון לאחר המלחמה. כמו כן מטוסים מתוצרת מערבית וטייסים אמריקאיים פגשו לראשונה במטוסים מייצור רוסי המוטסים על ידי טייסים רוסים וסינים.

הרצון הסובייטי לשמור על מעורבותם בסוד, וכן העמימות והבדלנות הכללית של סין וקוריאה הצפונית, לא אפשרו מחקר מעמיק על מעורבותם של הראשונים, על כן התבסס המחקר המערבי על הלוחמה האווירית במלחמת קוריאה על טענות כוחות האו"ם עד התפרקות ברית המועצות.

זו היא המלחמה היחידה בה השתתף חיל האוויר של צבא השחרור העממי ובה התעצבו המבנה, תורת הלחימה ואופן ההפעלה של כוחות אוויריים המשפיעים עליהם עד היום.

רקע

שדה הקרב האווירי

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חצי האי הקוריאני
מפת קוריאה במהלך המלחמה המציינת את היישובים העיקריים וכן את מיקום שדות התעופה העיקריים של כוחות האו"ם

קוריאה היא חצי אי באורך 807 קילומטר וברוחב 217 קילומטר באזור הרחב ביותר. לאורך חופו המזרחי מתאפיין חצי האי ברכסי הרים תלולים הנמשכים מצפון לדרום, כאשר הרכסים הגבוהים ביותר נמצאים בחלק הצפוני. רכסים אלה יוצרים שטח משובש המלא בגבעות שגובהן יורד במתינות לכיוון קו החוף המערבי. צדו המערבי של החוף, הפונה לעבר הים הצהוב מאופיין בקו חוף מעוקל ומולו איים קטנים רבים. גבולה הצפוני של קוריאה הוא נהר יאלו המפריד בינה לבין חבל מנצ'וריה שבסין. מזג האוויר בקוריאה מתאפיין בעונות מובחנות. החורף קר עם משקעי שלג כבדים וטמפרטורות של 4- מעלות מתחת לאפס וקיץ חם ולח במיוחד עם 41 מעלות בשיאו, כמו כן עונות מונסון גשומות.

הצפון היה מתועש יותר וכלל את מרבית המפעלים וכן מערכת פסי רכבת שנבנתה בזמן הכיבוש היפני, בעוד כלכלת הדרום הייתה חקלאית בעיקרה.[Naval. 1] חצי האי מקושר יבשתית עם חבל מנצ'וריה שבסין על ידי כמות גדולה של גשרים אסטרטגיים, ולכן נהנו הכוחות הקומוניסטיים מיתרון לוגיסטי, שאיפשר אספקת ציוד, חומרים וכוח אדם לתוך חצי האי דרך כבישים ורכבות. מאידך, כוחות האו"ם שפעלו בתחילת המערכה מתוך יפן המרוחקת בכ-200 קילומטרים מהיבשת, והמטוסים הממריאים ממנה היו נדרשים לטוס כ-40 דקות עד להגעתם לשדה הקרב[דרוש מקור]. יתרה מכך, רוב הכוחות והציוד של האו"ם היו צריכים להגיע מצידו השני של האוקיינוס השקט.

בנוסף, נהנו הקומוניסטים "מיתרון הביתיות" בשמי קוריאה הצפונית, כאשר לרוב טסו מעל אדמות בשליטתם ולכן טייסים שמטוסם הופל לא הסתכנו בנפילה בשבי ותפיסת הריסות מטוסיהם על ידי האויב, כאשר ההפך הוא הנכון לגבי מטוסי כוחות האו"ם.

גזרות הלחימה וגבולותיהן

עם הופעת המיג-15 בזירה, הפך האזור הצפון מערבי של חצי האי ל"סמטת המיגים" (Mig Alley), משום שמרבית קרבות האוויר מולו התנהלו באזור זה. זאת בשל הקרבה של שדות התעופה שהיו בסיסי האם של טייסות המיג מצפון לגבול קוריאה-סין[דרוש מקור].

לאורך המערכה בלט האיסור של האו"ם, ששאף להימנע מעימות ישיר עם סין, הן על פלישה והן על תקיפה אווירית על אדמת סין. על כן, לרוב היו הטייסים הקומוניסטים בטוחים כאשר שהו בצידו הצפוני של הגבול עם קוריאה. טייסי האו"ם העידו שהרגישו תסכול עז כאשר היו מזהים מטוסי מיג-15 ממריאים משדות הצמודים לגבול קוריאה ולא יכלו לנצל את יתרונם.

הסובייטים לעומתם שאפו שהשתתפותם במערכה תישמר בסוד, ולכן פרט לטיסה מעל לגזרה שהוגדרה להם מראש, נאסר על טייסיהם לטוס בשמי קוריאה הצפונית ומעל לים. אמנם המטוסים הסובייטיים טסו לעיתים מעל הים, אך לרוב נמנעו מלעשות כן בגלל חוסר היכולת של כוחות ידידותיים לחלצם במקרה שהיו צריכים לנטוש[דרוש מקור].

כוחות האוויר הקומוניסטיים

חיל האוויר האדום

ב-13 בפברואר 1950 חתמה ברית המועצות עם הרפובליקה העממית של סין על הסכם ידידות שכלל הסכם שיתוף פעולה ביטחוני. מכיוון שלא היה לסין כוח אווירי משמעותי ומיומן, ההדרכה וכן ההגנה האווירית על מתקנים חיוניים בשטחה, בדגש על העיר שאנגחאי הוטלה על דוויזיית מטוסי קרב ה-106 הסובייטית.[1] למרות ההגנה שיחידות סובייטיות אלה העניקו לשנגחאי בקרבות נגד הכוחות של המפלגה הלאומית הסינית שהתבססה בטאיוואן, הפכה משימתם ביולי 1950 להדרכה בלבד. בספטמבר הוצבה מטה הדיוויזיה וכן טייסת קרב אחת בדאלני. לאחר מכן שונה שם הדיוויזיה ל-50, וכל הטייסות שלה, פרט לחלק מטייסת קרב אחת שהמשיכה באימון טייסים סינים, הוצבו בגבול קוריאה.

עם הצטרפותה של סין למלחמה, לאחר שכוחות האו"ם הגיעו לנהר יאלו ב-26 באוקטובר, צירף חיל האוויר הרוסי את דיוויזיית מטוסי הקרב ה-151 של המשמר (טייסת עילית). באוגוסט 1950 הוצבו שלושה רגימנטים של מטוסי קרב של הדיוויזיה בבסיסים ליד אנשאן (Anshan), לְיָאוֹיָאנְג (Liaoyang) וליד מוקדן (Mukden; בימינו שן-יאנג). ב-24 בנובמבר 1950 אוחדו כל היחידות האוויריות והנ"מ הסובייטיות תחת קורפוס מטוסי הקרב ה-64 בפיקודו של גנרל-מיור איוון בלוב (ברוסית: Иван Белов) שהוקם לצורך זה.[Soviet. 1] בנוסף, במהלך המלחמה סייע קורפוס מטוסי קרב ה-83 שהיה שייך לפיקוד המזרח הרחוק, כאשר מספר מיחידותיו צורפו לקורפוס ה-64 החל מנובמבר 1950 ועד לסתו 1951.

הרוסים שאפו לשמור על מעורבותם בקוריאה בסוד ועל כן מטוסיהם קיבלו רונדלים של חיל האוויר העממי של צפון קוריאה, ואנשיהם לבשו מדים סינים והשתמשו בשמות בדויים סיניים.

יחידות קרביות ששירתו בקורפוס מטוסי הקרב ה-64 לאורך המלחמה
[2]

חיל האוויר של צבא השחרור העממי הסיני

חיל האוויר של צבא שחרור העם הוקם בשנת 1949 וכלל כמאה מטוסי שלל יפניים ואמריקאיים שננטשו על ידי כוחות המפלגה הלאומית הסינית. באפריל 1950 החלו היועצים הסובייטים להגיע לסין ואספקת המטוסים החלה זמן קצר מאוחר יותר. מבנה החיל התעצב סביב רגימנטים ודיוויזיות אוויר לפי הדוגמה הסובייטית. רגימנטים של מטוסי קרב כללו מטוסים ממלחמת העולם השנייה כגון La-9, ‏La-11, ‏Yak-9P ומעט מטוסי Mig-9 סילוניים מודרניים. המפציצים ומטוסי ההתקיפה שסופקו היו ה-Pe-2, ‏Tu-2, ‏Il-2 ו-‏Il-10. שאר המטוסים שסופקו היו מטוסי תובלה מדגמי Li-2, ‏Yak-16 ו-Il-12. מטוסי הדרכה היו מדגמי Yak-11 ומטוסי Yak-12 לשימוש כללי. מטוסי שלל מיצור אמריקאי שנשארו בשירות כללו את ה-C-46, ‏B-25H, ‏C-47 ו-P-51[דרוש מקור].

בפרוץ המלחמה סופקו לחיל האוויר הסיני מטוסי מיג-15 שטסו לראשונה מעל קוריאה ב-1 בנובמבר 1950, באותו החודש הקימו חילות האוויר של סין וקוריאה הצפונית מטה פיקוד משותף תחת חיל המתנדבים הסיני ובפיקודם של קצינים סיניים. רוב הקורפוסים של מטוסי הקרב בקוריאה הפעילו את מטוסי ה-Yak-9P וה-Mig-9. ארבע מתוך היחידות הוסבו תוך חודשים ספורים למטוסי מיג-15. במתקפה של נובמבר 1951 לא הצליחו כוחות אלה להתמודד עם כוחות האוויר של האו"ם והסובייטים ציידו את הסינים בעוד מטוסי מיג-15 שהוטסו על ידי עשר דיוויזיות.

במהלך הלחימה טסו כ-800 טייסים סינים בשמי קוריאה על מטוסים מדגמי המיג-15, ‏Tu-2, ‏Yak-9P, ‏La-9, ‏La-11 ו-‏Po-2 בתמיכה קרקעית של כ-59,700 אנשים.[Order. 1]

יחידות קרביות ששירתו בחיל האוויר של חיל המתנדבים הסיני במהלך המלחמה
[Yalu. 1]

חיל האוויר של קוריאה הצפונית

לפי הערכות המודיעין של האו"ם, ביום הפלישה כלל חיל האוויר העממי של קוריאה הצפונית כ-132 כלים, 70 מתוכם מטוסי Yak-9P, ו-62 מטוסי Il-10 ו-La-9.[Side. 1] לאחר נובמבר 1950, עם ארגון המטה המשותף עם חיל האוויר הסיני המשיך לפעול רגימנט אווירי אחד, והחל משנת 1952 הוקמו שלושה רגימנטים אוויריים של מטוסי מיג 15, אשר כללו סך הכל כ-125 כלים. לקראת סוף אותה השנה קרקע קים איל-סונג את הרגימנטים של מטוסי המיג עד סוף המלחמה.[3]

כוחות האוויר של האו"ם

חילות האוויר של המזרח הרחוק

מטוסי F-80 בבסיסם, קיץ 1950

בזמן מלחמת העולם השנייה הוכנסו כוחות האוויר באזור המזרח הרחוק תחת מפקדת חילות האוויר של המזרח הרחוק (אנ'). בתום המלחמה, עם ארגון חיל האוויר האמריקאי, הוטלה על המפקדה משימת ההגנה האווירית על יפן, שבאותו הזמן לא הורשתה להחזיק בכל כוח צבאי, על איי ריוקיו, איי מריאנה והפיליפינים. משימתה המשנית הייתה שמירה על כוח תקיפה מתאים למשימות שונות, וכן יכולת לספק סיוע אווירי. עם הקיצוצים שחלו בסוף מלחמת העולם השנייה, התקשה החיל לעמוד במשימותיו המשניות והתרכז איפוא במשימתו העיקרית.

רוב כנפות הקרב של החיל צוידו במטוסי ה-F-80 שוטינג סטאר שהיו מטוסי הקרב הסילוניים הישנים בשירות חיל האוויר. מטוסים אלו לקו בטווח מצומצם של כ-360 קילומטרים. אפילו עם הוספת מכל דלק נתיק שהגדיל את הטווח ל-560 קילומטרים, נמצאו הבסיסים היחידים שיכלו לתמוך במטוס ביפן, ולכן יכולתם להגיע לקוריאה ולבצע משימה איזו משימה שלא תהיה הייתה מוגבלת מאוד. מסיבה זו, נאלץ החיל להשיג מטוס ישן אף יותר, אך כזה שיוכל להמריא מבסיסים אחרים וכן בעל טווח וזמן טיסה גדולים יותר. מפקד חיל האוויר החמישי לוטננט ג'נרל ג'ורג' סטרטמאייר הורה על הסבת שש טייסות מסך כוחותיו למטוסי F-51D (לאחר הקמת חיל האוויר האמריקאי כל מטוסי הקרב קיבלו את הסימון F במקום P).[Weeds. 1]

בתחילת הלחימה פיקד ה-FEAF על כ-1,172 כלי טיס, כמחציתם מטוסי F-80, ‏47 מטוסי F-51, ‏42 מטוסי F-82, ‏73 מטוסי B-26, ‏27 מטוסי B-29, ‏179 מטוסי תובלה, 48 מטוסי ביון ו-252 מטוסים מסוגים שונים. אך מתוכם רק 657 מטוסים מחיל האוויר החמישי הוקצו ללחימה.[Side. 2]

יחידות חיל האוויר האמריקאיות לא ביצעו סבבים כיחידות שלמות למשך תקופה מסוימת עד שהם הוחלפו ביחידה אחרת, במקום זה טייסים ביצעו סבבים כבודדים על ידי הגעה למכסת משימות.

חיל הים והנחתים

ה-USS Valey Forge בדרכה לים הצהוב, 1950

בתקופה שבין סוף מלחמת העולם לבין פרוץ הלחימה בקוריאה היה צי ארצות הברית בתהליכי צמצום חד ומעבר למטוסי סילון ראשונים הניתנים להפעלה מנושאות מטוסים, אך למרות זאת עדיין נשען ברובו על מטוסי קרב בעלי מנוע בוכנה כגון ה-F4U קורסייר, ה-F6F הלקאט וה-F8F ברקאט וכן טייסת אחת שהפעילה את ה-דאגלס AD סקייריידר. באזור דרום מזרח אסיה הוצב הצי השביעי שכלל נושאת מטוסים אחת מסדרת אסקס ואלי פורג' (באנגלית: USS Valey Forge)‏ (CV-45) שהפעילה שתי טייסות F9F פאנת'ר ושתי טייסות שהטיסו את ה-F4U קורסייר. הצי השביעי פעל בשיתוף פעולה צמוד עם הצי הבריטי שהפעיל את נושאת המטוסים טריומף (HMS Triumph) שהטיסה את הסופרמרין סיפייר (הגרסה הימית של הסופרמרין ספיטפייר) וכמו כן את הפיירי פיירפליי. שתי נושאות המטוסים לוו על ידי מספר משחתות וביחד היוו את כוח המשימה TF-77.[Naval. 2]

נושאות מטוסים אמריקאיות ששירתו במהלך המלחמה

כוחות קואליציה נוספים

אף על פי שארצות הברית היוותה את מרב הכוח במלחמת קוריאה, היה זה עדיין מאמץ משותף של כוחות האו"ם. כוחות האוויר הנוספים שהשתתפו במלחמה הם:[5]

  • חיל האוויר המלכותי האוסטרלי- חיל האוויר האוסטרלי הקצה את טייסת 77 למלחמה, אשר החלה את דרכה עם 25 מטוסי מוסטנג. במהלך שנת 1951 הוסבה הטייסת למטוסי גלוסטר מטאור וסופחה לכנף הקרב-יירוט ה-4 בבסיס קימפו. כמו כן, במהלך המלחמה השתתפו שתי טייסות תובלה (יחידה 30 וטייסת 36) שהטיסו מטוסי C-47 דקוטה מבסיס איוואקוני שביפן.
  • הצי המלכותי האוסטרלי- נושאת המטוסים CVL Sydney השתתפה במלחמה בסבב אחד בתאריכים 30 בספטמבר 1951 - 5 במאי 1952. נושאת המטוסים הפעילה את הטייסות 805 (מטוסי סיפיורי), 808 (מטוסי סיפיורי) ו-817 (מטוסי פיירפליי).
  • חיל האוויר הדרום-אפריקאי- טייסת מספר 2 "צ'יטה" השתתפה במלחמה החל מיולי 1950 ועד סוף המלחמה. הטייסת התחילה את דרכה עם מטוסי F-51 מוסטנג, והוסבה בינואר 1953 למטוסי F-86F. הטייסת סופחה לכנף קרב-הפצצה ה-18.
  • חיל האוויר המלכותי הקנדי- טייסת התובלה ה-426 השתתפה במלחמה החל מיולי 1950 ועד סוף המלחמה. הטייסת הפעילה מטוסי C-54, תחילה בכוח מצומצם של שישה מטוסים, שגדל מאוחר יותר לתריסר מטוסים. כמו כן, שירתו 22 טייסי קרב קנדים ומספר רב של טכנאים בטייסות אמריקאיות במהלך המלחמה.
  • חיל האוויר המלכותי הבריטי- החיל השתתף מעט במלחמה וסיפק בעיקר שתי טייסות מטוסים ימיים (טייסת 88 וטייסת 209) וכן גפים של מטוסי תצפיתנות ארטילריה וקישור (גף 1903 וגף 1913).
  • זרוע האוויר של חיל הים המלכותי הבריטי- במלחמה השתתפו ארבע נושאות מטוסים בריטיות שהפעילו שש טייסות במהלך במלחמה.

המיג מול הסייבר

למרות מגוון סוגי המטוסים הסילוניים בהם השתמשו כוחות האו"ם, התעלה המיג-15 על מרביתם בביצועיו ורק ה-F-86 סייבר היה שקול לו. בין שני המטוסים הללו התרחשו מרבית קרבות האוויר, והם אחראים על מרבית ההפלות של מטוסים בכל המלחמה.

השוואת תכונות

תרשים השוואה אנרגיה-כושר תמרון בין המיג-15 ל-F-86. ניתן לראות את העליונות של ה-F-86 בכושר תמרון במהירויות נמוכות, את היתרון של המיג במהירויות של מעל מאך 0.6 ואת המהירות המרבית של שני המטוסים.

עם מהירות מרבית דומה, היו מטוסי הקרב הללו שונים זה מזה בכמה פרמטרים: למיג היו יתרונות בקצב טיפוס, גובה מרבי, יחס דחף-משקל וכן יכולת תמרון גבוהה בגובה רב; לעומתו, בגלל משקלו הכבד יותר היה ה-F-86 מסוגל להאיץ מהר יותר בצלילה והכנפונים המותקנים בשפת ההתקפה של כנפיו בשילוב עם עומס הכנף הנמוך שלו אפשרו יכולת תמרון גבוהה יחסית ליריבו בגבהים שמתחת ל-9,144 מטר. למעשה, מתחת לגובה זה ובמהירויות של מתחת ל-530 קילומטר בשעה בלט יתרונו במיוחד. כמו כן, היה למטוסים נתון מאך קריטי שונים. מאך קריטי הוא נתון מטוס שקובע באיזה שלב המטוס מתחיל לחוות תופעות מעבר מאך שבמטוסים עם כנפיים משוכות היו יוצרות תופעה של היפוך פקודת טייס. אצל מטוס המיג נתון המאך הקריטי היה M 0.92, כאשר מעל למהירות זאת ירדה יציבות המטוס בסבסוב בצורה חדה, מה שהיה גורם להחלקות שאי אפשר היה לתקן. תופעת היפוך היגוי הייתה גורמת למטוס להרים אף בחריפות להיכנס לסחרור או לחלופין להיכנס לתנאים בהם מבנה המטוס לא היה יכול לעמוד בהם ולעיתים היו הגה הגובה ואף כל מבנה הזנב נשברים. בנוסף, היה קצב הגלגול במהירויות גבוהות איטי מאוד. בנוסף לאלה לרוב לא תאמו כנפי המטוס, שנבנו במפעלים שונים ותחת בקרת איכות ירודה, אחת לשנייה מה שבנתון המאך הקריטי היה לעיתים גורם למומנט גלגול בלתי נשלט שאפשר היה לתקן רק בהאטה. במטוסים מדגם bis הותקנה לאחר זמן קצר מערכת שבמאך 0.92 הייתה פותחת את מעצורי האוויר לטובת האטה בצורה אוטומטית.

לעומת המיג, היה לסייבר מספר מאך קריטי גבוה יותר (0.95 M), אך עם זאת גם במעבר מספר מאך זה נשאר המטוס יציב יחסית והגה הגובה המונע בצורה הידראולית אפשר ניהוג, והותקן משטח הגה גובה אחיד מדגם E שעקב הגודל שלו היה יכול לשמור על יציבות המטוס ולאפשר ניהוג בכל מצבי הטיסה. למעשה היה המטוס מסוגל לעבור את מהירות הקול תוך צלילה מתונה ובתוכנית ניסוי לפני המלחמה הצליח להגיע למאך 1.03.

למיג היה חימוש כבד יותר עם שלושה תותחים שפגיעה אחת מהם הייתה יכולה להיות קטלנית, אך בעלי מספר מוגבל של פגזים, קצב אש נמוך ומהירות לוע נמוכה אשר הקשו על ירי תוך כדי תמרון, שכן הפגזים האיטיים דרשו היסט גדול במיוחד כדי לפגוע במטרה מתמרנת. הסייבר בתורו השתמש בשישה מקלעים עם קצב אש גבוה, אבל בגלל הקליבר הקטן יחסית הנזק שנגרם היה קטן יחסית ודרש צרורים ארוכים במיוחד שקשה לבצע תוך כדי תמרון והתמודדות מול מטרה מתמרנת.

מבחינת הכוונת, כללו הגרסאות המוקדמות של המיג העתק של כוונת בריטית שתוכננה למקלע 303. אינץ' המותקנים על מטוסים בריטיים ולכן ההכוונה שלה לרוב לא התאימה למסלול הפגזים בפועל. למעשה, טייסי המיגים נאלצו לירות צרור איפוס על המטרה, לכוון את הכוונת ואז לירות שוב. זה יצר מצב בו מטוסי האויב היו רואים את הנותבים של הפגזים החולפים אותם ומתחילים בתמרוני התחמקות, מה שמנע הרבה פעמים מטייסי המיג לנצל את יתרון ההפתעה. בדגם bis הורכבה כוונת המותאמת לתותחי ה-23 מילימטר ששיפרה את הנתון אך עדיין ללא התחשבות בתותח 37 מילימטר. בכל דגמי הכוונות, בעת שילוב תנועה בציר הגלגול הייתה פנייה ב-ג'י גבוה מערערת את הג'יירו של הכוונת שהיה מתבדר והופך את תצוגת הכוונת הצפה ללא יציבה למשך הקרב, חולשה שנוצלה על ידי טייסי האויב שתמרון ההגנתי הראשון היה גלגול מהיר ופנייה חדה.

הכוונת האמריקאית שהשיגה קריאת מרחק ממכ"ם פשוט הייתה גם היא לא אמינה, והייתה בעייתית במיוחד בקרב בגובה נמוך ותוך הסתכלות מטה על תוואי השטח, במצב זה המכ"ם לא היה יכול לזהות את מטוס האויב ולתת קריאת מרחק מתאימה. למעשה, מרבית הטייסים, במיוחד ותיקי מלחמת העולם השנייה, העדיפו להשתמש במצב החירום של הכוונת שכלל כוונת קבועה בקרבות האוויר ולהעריך את ההיסט הדרוש מהמטרה המתמרנת בעצמם.

מבנה התא של המיג היה קטן, צפוף ולא נוח. כמו כן ישב הטייס נמוך בתוך התא ועם חופה קטנה ובעלת מסגרות גדולות שנתנו מעט חופש תנועה לראשו של הטייס ועקב כך גרמו לראות מוגבלת, במיוחד לעבר הגזרה האחורית של המטוס. בסייבר לעומתו הטייס ישב גבוה בתוך התא, והחופה האחידה אפשרה ראות מצוינת לכל הצדדים כולל לאחור. בנוסף, סידור המכשירים בתא היה נוח ואינטואיטיבי.

בנוסף לכל אלה השתמשו טייסי חיל האוויר האמריקאי בחליפות ג'י שהקלו על הטייסים בהתמודדות בהשפעות כוח ג'י בתמרונים חדים, בעוד שהציוד של טייסי המיג לא כלל חליפה כזאת עד לאחר מלחמת קוריאה, ובשל כך היה לטייסים האמריקאים יתרון ברור בקרבות אוויר מתמשכים בהם התמרונים היו מתישים את הטייסים הקומוניסטים הרבה יותר מהר.[Versus. 2]

הכשרה

טייס מיג-15 צפון קוריאני שערק לדרום בציוד טיסה אופייני. ניתן לראות שהטייס לא לובש קסדה או חליפת ג'י. 1953

ההכשרה הבסיסית שהטייסים הרוסים קיבלו הייתה כ-150–180 שעות טיסה במגוון מטוסי אימון בהם גם מטוסי קרב סילוניים. עם זאת היחידות שנכחו בתחילת המלחמה בזירת קוריאה היו אותו סגל שהיה אחראי על ההדרכה של חיל האוויר הסיני, שהיו ברובם ותיקי מלחמת העולם השנייה עם ניסיון של עשרות גיחות מבצעיות לזכותם וכ-300 שעות טיסה במטוסי סילון בממוצע. הטייסים הסינים לעומתם קיבלו הכשרה בסיסית ביותר שכללה כ-80 שעות טיסה מהן רק כ-20 על מטוסי סילון. נתון זה מסביר את שיעור התאונות הגבוה במיוחד בין טייסים הסינים. לדוגמה, בחצי הראשון של שנת 1951 סבלו הטייסים הסינים מלא פחות מ-100 תאונות קטלניות.

האימון הלקוי מסביר גם את שיעור האבדות הגבוה בין טייסים סינים בפעילות מבצעית, שפרט לכישורי טיסה בסיסיים קיבלו הכשרה מועטה בנושאים של טקטיקות בקרבות אוויר או אופן התנהלות במבנה, ידע החיוני לתפקודם של הטייסים ככוח לוחם.

פן נוסף בהתנהלות הכוחות הסובייטיים במהלך המלחמה היא אופן הסבבים של הדיוויזיות והרגימנטים האוויריים שהיו מתחלפים ככל הכוח בבת אחת. בעוד היחידות החדשות היו רעננות, הן לרוב כללו טייסים טריים שרק סיימו את ההסבה למטוסי סילון והטקטיקות שהם השתמשו בהם לא הושפעו כלל מהנסיון של היחידות הוותיקות יותר, אשר השפיע לרעה על תפקודם בחודשים לאחר החלפתם, מה שמסביר את העלייה הגדולה בשיעור ההפלות של כוחות האו"ם החל מאביב 1952.

לעומת יריביהם הסובייטים, קיבלו הטייסים האמריקאים הכשרה נרחבת שכללה כ-345 שעות טיסה, מתוכם כ-80 שעות טיסה רק על ה-F-86. בנוסף, לא נהגו כנפות הקרב האמריקאיות להתחלף, במקום זה הטייסים היו עושים סבבים לפי כמות משימות מבוצעות. אחת ההשפעות של שיטה זאת שטייסים טריים המגיעים הישר מתוכנית ההכשרה יכולים להתנסות בפעילות מבצעית בסביבה של טייסים מנוסים וללמוד במקביל מניסיונם של האחרונים.[Versus. 3]

טקטיקה

מטוסי מיג רוסים בעמדות המראה, מוכוונים על ידי פקח קרקעי

מטוסי המיג הוחזקו כנשק הגנתי שהיה אמור ליירט מפציצי אויב ולמנוע מהם את ביצוע המשימה על ידי הפלתם או הנסתם לפני הפצצה. שתי שיטות היירוט היו הזנקה והציד החופשי. הציד החופשי היה מעין סיור התקפי בו מטוסי המיג היו סורקים שטח אווירי בנתיב משוער של כוח התקיפה של האויב במטרה ליירט אותו, בעוד ההזנקה הייתה יירוט על ידי מטוסים שממריאים בפקודה של בקר אווירי ליירוט מטוסי אויב.

דיוויזיות האוויר הסובייטיות היו מחזיקות רגימנט אחד בכוננות מספר 1 ועוד רגימנט ששתיים מטייסותיו גם בכוננות מספר 1 וטייסת בכוננות מספר 2. בעת כוננות מספר 1 הטייסים וצוותי הקרקע נמצאים בקרבת המטוסים, כוננות מספר 2 היא כאשר המטוסים נמצאים בקצה מסלול, כאשר הם מאוישים בטייסים וצוותי הקרקע סמוכים להם. בזמן הזנקה היו אנשי טייסת בכוננות מספר 2 מניעים את מנועיהם ופונים להמראה בזוגות בהפרשים של 12–15 שניות, בזמן ההמראה של טייסת הכוננות מספר 2 מטוסי הכוננות מספר 1 היו מניעים ומסיעים למסלול וממריאים בתורם. בשיטת הזנקה זאת כוח של כ-25 מטוסים היו עולים לאוויר בפחות מחמש דקות.

באוויר הפך הכוח המוזנק לכוח הקדמי שהיה טס בגובה רב והיה הראשון שהיה יוצר מגע עם מטוסי האויב בשביל להעסיק את מטוסי הליווי. על מרבית הכוח שהיה ממריא כ-4 עד 8 דקות מאוחר יותר והיה טס בגובה בינוני הוטלה המשימה של השמדת המפציצים הכוח התוקף. על כוח נוסף שהיה ממריא 10‏-15 דקות מאוחר יותר, הוטלה המשימה של הגנה על מטוסי היירוט הנסוגים ממטוסי קרב שעשויים לעקוב אחריהם.

משימתם של טייסי ה-F-86 הייתה לאפשר פעילות של מטוסי התקיפה וההפצצה על ידי השגת עליונות אווירית בשמי קוריאה הצפונית. בשביל להשיג מטרה זאת חיל האוויר האמריקאי השתמש בשתי שיטות עיקריות: פטרול אווירי קרבי (באנגלית: Combat Air Patrol או: CAP) כאשר היה מתארגן כוח אווירי של כתריסר מטוסים ומטרתם הייתה לפתות את מטוסי המיג לקרבות אוויר כדי "לנקות" את השטח האווירי ממטוסי אויב.

השיטה השנייה הייתה ליווי מטוסי התקיפה שהתבצעה על ידי הגנה שכבתית, כאשר רביעיית מטוסים ראשונה טסה מתחת לגובה בו מתחילים להיווצר שובלי התעבות (בסביבות ה-11,000 מטר), על מנת להיות פחות בולטים לאויב שהיה טס מעל לגובה המרבי של הסייבר. המבנה השני היה טס בגובה 7,500 מטר ומעט מאחורי המבנה הראשון. המבנה האחרון טס בגובה 6,000 מטר ומעט מאחורי המבנה השני כאשר כוח התקיפה טס בגובה דומה למבנה השלישי או מעט מתחתיו ומאחוריו. בשיטה זאת כל מבנה היה נכנס בתורו לקרב ולרוב הופעת מטוסי אויב לא הייתה מפרקת את כל השכבות, מה שהבטיח במידת מה הישארות של חלק ממטוסי הקרב המלווים עם כוח התקיפה לאחר היתקלות עם הכוח המוביל של מטוסי היירוט של האויב.[Versus. 4]

מהלך המלחמה בזירה האווירית

שלב ראשון - עליונות אווירית מוחלטת של כוחות האו"ם

  • תמונות משנת 1950
  • ‏ תצלום של הפצצה של מטוסי B-29 על גשר 64 קילומטר צפונית לפיונגיאנג בקוריאה הצפונית, יולי 1950.

    ‏ תצלום של הפצצה של מטוסי B-29 על גשר 64 קילומטר צפונית לפיונגיאנג בקוריאה הצפונית, יולי 1950.

  • ספטמבר 1950, מטוס B-26 ביעף תקיפה על תחנת רכבת, 27/7/1950.

    ספטמבר 1950, מטוס B-26 ביעף תקיפה על תחנת רכבת, 27/7/1950.

  • ‏ מטוסי F-80 תוקפים שיירה צפון קוריאנית בקרבת קונג'ו ( Kongju ) בקוריאה הדרומית‏,17 ביולי.

    ‏ מטוסי F-80 תוקפים שיירה צפון קוריאנית בקרבת קונג'ו ( Kongju ) בקוריאה הדרומית‏,17 ביולי.

  • ‏ההרס במפעל הזיקוק בוונסאן (Wonsan) שהותקף במהלך יולי-אוגוסט עי ידי מטוסי B-29, ‏01/11/1950.

    ‏ההרס במפעל הזיקוק בוונסאן (Wonsan) שהותקף במהלך יולי-אוגוסט עי ידי מטוסי B-29, ‏01/11/1950.

  • תקיפת גשר בנהר האן, דרום מזרחית לסיאול שנועדה לעקב את כוחות קוריאה הצפונית.

    תקיפת גשר בנהר האן, דרום מזרחית לסיאול שנועדה לעקב את כוחות קוריאה הצפונית.

  • מבנה מטוסי F-82G.

    מבנה מטוסי F-82G.

  • ‏ תקיפת גשר בנהר יאלו, 18/11/1950.

    ‏ תקיפת גשר בנהר יאלו, 18/11/1950.

  • 6/8/1950, תקיפת גשר בנהר קום ליד טאג'און, קוריאה הדרומית.


    6/8/1950, תקיפת גשר בנהר קום ליד טאג'און, קוריאה הדרומית.

  • 3/8/1950, מטוס F-51 ביעף תקיפה על משאית תובלה צפון קוריאנית.


    3/8/1950, מטוס F-51 ביעף תקיפה על משאית תובלה צפון קוריאנית.

  • תקיפה טקטית של מטוסי B-29 ב-16 באוגוסט בקרב פוסאן בו הם ניסו להרוות אזור בגודל של 12 על 5 קילומטר ביותר מ-3,000 פצצות. למרות התצוגה המרשימה הפצצות עדיין התפזרו על שטח גדול וכנראה הנזק שהן גרמו היה זניח.


    תקיפה טקטית של מטוסי B-29 ב-16 באוגוסט בקרב פוסאן בו הם ניסו להרוות אזור בגודל של 12 על 5 קילומטר ביותר מ-3,000 פצצות. למרות התצוגה המרשימה הפצצות עדיין התפזרו על שטח גדול וכנראה הנזק שהן גרמו היה זניח.

  • מטוס F4U בעמדת המראה על נושאת המטוסים USS Philippine Sea, אוקטובר 1950.

    מטוס F4U בעמדת המראה על נושאת המטוסים USS Philippine Sea, אוקטובר 1950.

  • מטוס F4U טס מעל ספינות אמריקאיות באינצ'ון, ספטמבר 1950.

    מטוס F4U טס מעל ספינות אמריקאיות באינצ'ון, ספטמבר 1950.

  • מטוס F4U בהכנות להמראה על נושאת המטוסים USS Sicily, אוגוסט-אוקטובר 1950.

    מטוס F4U בהכנות להמראה על נושאת המטוסים USS Sicily, אוגוסט-אוקטובר 1950.

  • מטוסי F4U על נושאת המטוסים USS Sicily, יולי-דצמבר 1950.

    מטוסי F4U על נושאת המטוסים USS Sicily, יולי-דצמבר 1950.

  • תוצאות תקיפה של מטוסי הצי על גשר בקאנגו האנג (Kanggu Hang), קוריאה הדרומית.

    תוצאות תקיפה של מטוסי הצי על גשר בקאנגו האנג (Kanggu Hang), קוריאה הדרומית.

  • מטוסי AD של הצי בתקיפה, אוקטובר 1950.

    מטוסי AD של הצי בתקיפה, אוקטובר 1950.

  • מטוס AD-4 שהתרסק על סיפונה של נושאת המטוסים USS Philippine Sea, מנועו נפגע מאש נ"מ והתנתק וניצת עם הנגיעה בסיפון, דצמבר 1950.

    מטוס AD-4 שהתרסק על סיפונה של נושאת המטוסים USS Philippine Sea, מנועו נפגע מאש נ"מ והתנתק וניצת עם הנגיעה בסיפון, דצמבר 1950.

  • מטוסי F-86 סייבר הראשונים שהובלו לקוריאה. המטוסים הובלו על גבי נושאת המטוסים קייפ אספראנס (USS Cape Esperance), נובמבר 1950.

    מטוסי F-86 סייבר הראשונים שהובלו לקוריאה. המטוסים הובלו על גבי נושאת המטוסים קייפ אספראנס (USS Cape Esperance), נובמבר 1950.

ישנן 18 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

הפלישה

בפרוץ המלחמה ב-25 ביוני 1950, במקביל לפלישה הקרקעית, תקף חיל האוויר הצפון קוריאני את שדות התעופה בקימפו ובסיאול. חיל האוויר הדרום קוריאני שכלל מספר מטוסי תובלה וקישור לא היה יכול להתמודד עם האויב ולכן ביקש סיוע מהאמריקאים. במקביל האמריקאים החלו במבצע חילוץ של האזרחים שלהם מקוריאה הדרומית.

בתחילת המערכה האווירית שהחלה רשמית ב-27 ביוני עם הטלת המשימה על חיל האוויר החמישי, הוא השיג עליונות אווירית בזירת הפעולה שלו כמעט באופן מיידי בשל איכות מטוסיו, הן הסילוניים והן הבוכנתיים, והן בשל ההכשרה העדיפה של צוותי האוויר. ההפלה הראשונה במערכה נרשמה באותו היום, כאשר מבנה מטוסי F-82 הותקף על ידי מבנה מטוסי יאק-9 שיצאו ממסך עננות, הקרב נגמר עם שבע הפלות לטובת האמריקאים.[USAF. 1] כמו כן כנף קרב 8 התארגנה ככנף מעורבת שטסה עם צוותי אוויר דרום קוריאנים משדה תעופה טאגו.

למחרת החלו מטוסי חיל האוויר האמריקאי במשימות תקיפה ואמנעה כדי לעזור לדרום קוריאנים בבלימת האויב. למחרת מטוסי B-26 תקפו גשרים בנהר האן שבו היה ריכוז גדול מאוד של כוחות צפון קוריאנים החוצים אותו. מטוסי F-82 תקפו לראשונה בעזרת מכלים מלאים בנפלם שהיה יעיל מאוד עקב דביקותו והטמפרטורה הגבוהה שבה הוא בער. מלאי מכלי הנפלם הזמינים אזל במהרה וחיל האוויר החמישי נאלץ לרכוש מכלים מהתעשייה היפנית שלא היו מתאימים לחלוטין לנשיאה של שני מרעומים. במקום זה אלתרו צוותי הקרקע תצורה של מכל שכללה מרעום אחורי בלבד ופתח קדמי דרכו הנפלם היה יכול לזלוג, בזמן ירי תותחים הנפלם הזולג היה ניצת ובזמן פגיעה בקרקע היה פועל כמרעום קדמי.[Weeds. 2]

מיד עם קבלת אישור תקיפה של שדות תעופה בקוריאה הצפונית תקף להק הפצצה ה-3 את שדה התעופה היג'ו ליד פיונגיאנג. בשלב זה המשיכו כוחות קוריאה הצפונית בהתקדמות המהירה שלהם לאורך חצי האי וכבשו את הבירה הדרום קוריאנית.

ב-30 ביוני עם ההוראה של הנשיא האמריקאי הארי טרומן על הטלת מצור ימי, וכן שימוש בחיל רגלים אמריקאיים, הוטלה על חיל האוויר החמישי משימת השגת עליונות אווירית, משימות אמנעה וסיוע טקטי לכוחות הקרקע. ב-1 ביולי החלה כנף תובלת חיילים ה-374 להטיס את דיוויזיית הרגלים ה-24, שהייתה לכוח האמריקאי הראשון על אדמת קוריאה.[6] באותו היום יצא להק משימה TF-77 המשותף לצי האמריקאי והבריטי ממפרץ באנקר ביי (Bunker Bay) לכיוון הים הצהוב. משימתם הייתה לתקוף בקוריאה הצפונית בקרבת פיונגיאנג. אף על פי שמאוחר יותר הם השתתפו בתקיפות טקטיות במהלך הקרבות בפוסאן.[Naval. 3]

ב-5 ביולי הקים חיל האוויר החמישי מרכז מבצעים מאוחדים (Joint Operations Center או בר"ת JOC) בטאג'און כדי לייעל את משימות הסיוע לכוחות הקרקע, כאשר באותו היום הכוחות הרגלים האמריקאיים יצרו מגע לראשונה עם האויב. למחרת התבצעה ההפצצה האסטרטגית הראשונה על ידי B-29 אשר תקפו בית זיקוק בווסאן (Wusan) ומפעל כימיקלים בהנגנאם (Hungnam).[6]

בשלבי הלחימה הראשונים התקשו מטוסי התקיפה הסילוניים למלא את תפקידם בשל מהירותם הגבוהה וזמן השהייה המוגבל מאוד מעל אזור הלחימה, הם התקשו לזהות מטרות אויב בוודאות ולתקוף היכן שצריך. יחידת הבקרים הקדמיים מה-JOC החלו להשתמש בג'יפים ומכשירי קשר בשביל לכוון את מטוסי התקיפה. משימתם הופרעה על ידי מכשירי הקשר שהיו רגישים ולא מתאימים לתנאי השטח וכן מוגבלים בטווח הקליטה שחייב צוותים להישאר צמודים לחזית ועל ידי כך הפכו למטרה נוחה. לכן, החלו הבקרים להשתמש במטוסי קישור, אך אלה היו איטיים מדי ולא משוריינים ובמהרה אלה הוחלפו במטוסי T-6 טקסן שהיו גם מהירים ועמידים יותר לאש אויב, מה שעזר למטוסי התקיפה לנצל את הזמן והטווח המוגבל שלהם ביתר יעילות.[Weeds. 3] ב-7 ביולי הצטרפה טייסת 77 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי רשמית למערכה והוכפפה למטה ה-FEAF ומאוחר יותר לחיל האוויר החמישי.

בשלב הזה נאלץ מפקד FEAF גנרל סטרטמאייר להתמודד עם המטה של דאגלאס מקארתור ובראשו גנרל אדוארד מ. אלמונד שניסו "לשעבד" את ה-FEAF תחתיו ולנהל את הלוחמה האווירית בעצמו מיפן ולהתמקד בעיקר במשימות טקטיות. לאחר מספר התנצחויות אישר מקארתור את העצמאות של חילות האוויר, אבל עדיין דרש לעיתים תקיפות טקטיות של מפציצי B-29 הכבדים ומגביהי הטוס בחזית. מטוסים אלה לא היו יעילים מכיוון שהם לא יכלו להרוות אזור מסוים בפצצות בדומה לארטילריה ולא היו מדויקים מספיק בשביל לתקוף ליד כוחות ידידותיים ולכן מאמציהם במשימות אלה היו לשווא.[Weeds. 4] דוגמה לכך הייתה התקיפה ב-17 ביולי בקרבת אנדונג (Andong) בה נפגעו אזרחים ולא כוחות צבאיים. ב-22 ביולי טסו לראשונה במלחמה מסוקי ה-H-5 של חיל האוויר האמריקאי מבסיסם בטאגו (Taegu).[USAF. 2]

קרב מתחם פוסאן

מפה של מתחם פוסאן

בשבוע הראשון של אוגוסט הכוחות הצפון קוריאנים הצליחו להגיע עד לאזור פוסאן (Pusan) ולכתר את כלל כוחות האו"ם. מרבית הכוחות האוויריים של האו"ם, פרט למטוסי בקרה קדמיים ומטוסי F-51 של צבא קוריאה הדרומית נסוגו ליפן, מה שהקטין את העומס על שדות התעופה. בעוד מקארתור תכנן נחיתה נועזת של כוחות הנחתים בגזרה צפונית יותר, ה-FEAF היה עסוק בתקיפות טקטיות כעזרה לכוחות הנצורים.

בזמן זה חולשתו של ה-F-51 החלה לבלוט. המטוס היה איטי יחסית למטוסי הסילון, ולכן היה חשוף יותר לאש האויב והמנוע הטורי בעל קירור נוזלי היה רגיש לנזק גם מנשק קל ולכן האבדות שלהם החלו לעלות בהתמדה. הכוחות הצפון קוריאניים ניסו פעם אחר פעם לפרוץ את המתחם שנוצר בפוסאן ולמרות הצלחות של משימות התקיפה של חיל האוויר שהיו בולמות את ההסתערויות של האויב, מקארתור היה מודאג ודרש תקיפה נרחבת של מטוסי B-29 בוואגוואן (Waegwan), אזור שבו היו אמורים להימצא כ-40,000 חיילי אויב. בחישוב ראשוני מטוסי מפקדת המפציצים של ה-FEAF יכלו להרוות שטח של 5 קילומטר רבוע בפצצות, הם נדהמו לגלות שהשטח שהוקצה להם היה בגודל של 60 קילומטר רבוע. עם זאת 98 מטוסי B-29 (כמעט כל מצבת המפציצים הכבדים בזירה) תקפו את האזור ב-16 באוגוסט, עם 3,084 פצצות במשקל 500 ליברות (כ-250 ק"ג) ו-150 פצצות במשקל 1,000 ליברות (כ-450 ק"ג). בטיסות לאחר הפצצה מטוסי חיל האוויר לא הצליחו לזהות כוחות או נזק שנגרם באזור כלל, אך קציני הצבא טענו שתקיפה זאת גרמה לנזק פסיכולוגי לאויב.[Weeds. 5]

עם זאת הכוחות הצפון קוריאנים הוכו קשות על ידי מטוסי התקיפה, דוגמה לכך הם שני מקרים בהם כוחות דרום קוריאניים מצאו 600 ו-700 גופות של חיילי האויב מיד אחרי תקיפות של מטוסי F-51 ו-F-80. בתחילת ספטמבר הצפון קוריאנים ארגנו את המתקפה האחרונה והנואשת שלהם לתוך מתחם פוסאן, שוב מקארתור הורה על תקיפות טקטיות על ידי המפציצים הכבדים ומטוסי כוח משימה TF-77 של הצי וטייסות הנחתים שרק הגיעו לזירה הצטרפו לקרב. הפעילות של הצי היוותה בעיה גדולה למרכז הבקרה שמסכי המכ"ם שלהם הוצפו בעשרות מטוסי הצי שנהגו לבוא ככוח משימה גדול בדממת אלחוט וללא תיאום עם חיל האוויר.[Weeds. 6] טייסי הצי נתקלו גם בבעיות, כאשר הם הגיעו לזירת הקרב הם גילו שהם מתקשים ליצור קשר עם הבקרים הקדמיים הן בשל הבדלי הקשר והן כיוון שהתדרים שהבקרים השתמשו בהם היו לרוב רווים בדיבור. ואפילו כאשר הם הצליחו ליצור קשר ולקבל הוראות מהבקרים, ההכוונה שהם קיבלו התבססה על מפות שחילקו את השטח לאזורים ממוספרים, בעוד הם עצמם ניווטו בעזרת נקודות ציון עם קווי אורך ורוחב. כמו כן הם מצאו שהמפות שלהם היו לא מעודכנות ולא מתאימות למצב. חלק מטייסי הצי היו מחליטים להמשיך לטוס ולתקוף עצמאית מטרות שהם בעצמם זיהו, ואילו החלק השני פשוט היה מבטל את המשימה וחוזר לנושאת המטוסים. בשקלול אחוז ביטולי המשימה שנגרם מבעיות תקשורת עם יחידות הבקרה עמד על 15 אחוז ביולי וקרוב ל-30 אחוז באוגוסט.[Naval. 4]

ב-12 בספטמבר הכוחות הצפון קוריאנים המותשים החלו לסגת לאט מעמדותיהם במתחם פוסאן, אך הלחימה מולם הייתה עדיין עזה ועיקשת.

ב-15 בספטמבר קורפוס X שהוא כוח משותף בין הנחתים הצבא האמריקאי וכוחות דרום קוריאניים, נחת בנמל אינצ'ון שבסיאול. כוחות הנחתים גובו על ידי הטייסות הייעודיות שלהם והן שכנעו את גנרל אלמונד שפיקד על הקורפוס שחיל האוויר לא עושה דיו כדי לעזור לכוחות הקרקע. הנחתים לא השתמשו רבות בתותחי ארטילריה ונשענו אם כן על הטייסות שלהם לסיוע באש. המטוסים היו לרוב בכוננות באוויר ולכן יכלו לתקוף תוך זמן קצר מרגע קבלת המשימה, כמו כן היה נדמה שאין רגע בו מטוסי הנחתים לא היו זמינים לתקיפה. אנשי חיל האוויר היו צריכים להסביר שבעוד טייסות הנחתים התרכזו במשימות סיוע אווירי קרוב והגנו על קו חזית קטן יחסית של כ-56 קילומטרים, חיל האוויר ביצע הרבה יותר סוגי משימות ופעל בקו חזית של כ-240 קילומטרים ולכן לא היה יכול לספק את אותה רמת סיוע אווירי כמו טייסות הנחתים.

ב-16 בספטמבר החלה מתקפת נגד של כוחות האו"ם שהיו נצורים במתחם פוסאן. כוחות דיוויזיית הפרשים הראשונה (שריון) נתקלו בהתנגדות עזה ולכן שוב על המפציצים הכבדים ניתנה המשימה לתקיפה טקטית. למחרת 42 מטוסי B-29 הפציצו בקרבת מקום. הפעם במקום שטח גדול התקיפה התרכזה בשני מוקדים בגודל של 457 מטר על 4,572 מטר שהם שני קילומטר רבוע כל אחת ועליהן הוטלו כ-1,600 פצצות 226 קילוגרם. אף על פי שהפעם הפעולה הצליחה וכוחות הדיוויזיה יכלו להתקדם, המשאבים והמאמץ שהושקעו בהפצצות אלה היו ביחס הפוך לתשואה שקיבלו מהן ותקיפה על ידי מטוסי תקיפה הייתה יכולה להיות הרבה יותר זריזה ומידית. באותו היום מטוסי חיל האוויר תקפו כוחות צפון קוריאנים שלחמו בדיוויזיית רגלים ה-2 והטילו עליהם כ-260 פצצות נפלם שהרגו כ-1,500 מחיילי האויב. ב-18 בספטמבר מטוסי חיל האוויר ביצעו 286 גיחות סיוע קרוב, ו-361 ב-19 בחודש. תרומתם של בקרי האוויר הקדמיים הייתה מכריעה, דוגמה לכך היה תקיפת שיירה של כ-30 טנקי T-34 שהתקדמה לכיוון כוחות האו"ם, שזוהתה מבעוד מועד על ידי בקר קדמי והותקפה על ידי מטוסי F-51 ו-F-80 שפגעו בכמחצית מהם והניסו את השאר.

לאחר מספר ימי לחימה קשים הנסיגה של הכוחות הצפון קוריאניים הפכה פתאום למנוסה וכוחות היבשה של האו"ם שעטו צפונה וב-26 בספטמבר נפגשו עם קורפוס X כ-30 קילומטר דרומית לסיאול. חיל האוויר החמישי תרם תרומה משמעותית לניצחון בקרב מתחם פוסאן. באוגוסט מטוסי חיל האוויר טסו 7,397 גיחות סיוע קרוב, כ-238 גיחות בממוצע ביום. בספטמבר התבצעו 6,440 גיחות סיוע קרוב, כ-215 גיחות בממוצע ביום.[Weeds. 7] עם נתונים כאלה מפקדי הכוחות במתחם שיבחו את המאמץ של כוחות האוויר.

... אני אשים את קלפי על השולחן בשמחה ואצהיר שללא התמיכה האווירית שקיבלנו מחיל האוויר החמישי לא היינו יכולים להישאר בקוריאה.

— גנרל וולטון האריס ווקר, מפקד דיוויזיית הרגלים ה-24.

מטוסי הצי עם מאמציהם המרשימים בסיוע אווירי בזמן הקרב היו מוגבלים למדי, זאת מכיוון שחודשי הקיץ החמים הקשו מאוד על מטוסי הקרב הסילוניים שהתקשו לייצר דחף מספיק כדי לשאת כמות חימוש ודלק מספקים. לעיתים מטוסי ה-F9F נאלצו לטוס חמושים בתותחיהם בלבד, ללא פצצות או רקטות. והיו משתתפים ביעפי קלע במטרות קרקע בלבד ולרוב נשאו מספר מוגבל של רקטות ולא הטילו פצצות למשך קרוב לשמונה חודשים.[Naval. 5]

הנחיתה באינצ'ון

מבצע הנחיתה באינצ'ון נהגה על ידי מקארתור ובוצע למרות התנגדות עזה בדרגים גבוהים הן בממשל והן בצבא האמריקאי. למען המבצע גויס כל להק המשימה TF 77 שעובה מתחילת המלחמה והיה לכוח נושאות המטוסים הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. הכוח כלל את נושאות המטוסים פיליפין סי (USS Philippine Sea), ואלי פורג' (USS Valley Forge), באדואנג סטרייט (USS Badoeng Strait), סיסילי (USS Sicily) ואה"מ טריומף (HMS Triumph) הבריטית. כהכנה למבצע על כוח המשימה הוטל לתקוף מטרות הן באזור אינצ'ון והן באתרים משניים כדי ליצור בלבול לגבי מיקום הנחיתה המדויק. מתכנני המבצע אף הגדילו לעשות והפיצו שמועה שהנחיתה תתבצע דרום מערבית לקומאן (Kuman) והורו על תקיפות בקרבת מקום. המנדט שניתן לכוח המשימה היה לבצע 40 אחוז מהתקיפות באזור אינצ'ון ו-60 אחוז דרומית וצפונית לה.

המבצע החל בבוקר 15 בספטמבר וספינות הנחיתה, כולל הכוחות הנוחתים הסתמכו על כוחות האוויר של להק המשימה TF 77 לכיסוי וסיוע אווירי. בסוף היום קרוב ל-15,000 חיילים הצליחו לנחות ולפעול מחופי אינצ'ון. בשלושת השבועות בין 6 ל-21 בספטמבר נושאות המטוסים האמריקאיות ביצעו מספר מרשים של גיחות. מפיליפין סי יצאו 878 גיחות, 826 מוואלי פורג', 545 מבוקסר, 474 מבאדואנג סטרייט ו-366 מסיסילי.[Naval. 6](ההשתתפות המוגבלת של חיל האוויר האמריקאי נבעה ממחויבות של האמריקאים להגן על יפן מתוקף הפירוז של יפן ואיסור של בניית כוח צבאי, מה שגרם להקצאת טייסות לטובת המשימה).

המירוץ לנהר יאלו

מסוף ספטמבר עד 1 בנובמבר 1950 הכוחות הצפון קוריאנים היו בנסיגה מתמדת, תקיפות של מטוסי קרב התמעטו בגלל מיעוט הקרבות. מטוסי הבקרה הקדמיים בנוסף על תפקידם באיתור והכוונת תקיפות אוויריות החלו לפזר כרוזים הקוראים לחיילים צפון קוריאנים להיכנע והבטחות למעבר חופשי לדרום בתנאי זה. למרות זה במספר מקרים דוגמת ההצנחה 30 קילומטר צפונית לפיונגיאנג בה השתתפו 111 מטוסי C-119 ו-C-47, והצנחנים גובו ב-75 מטוסי F-51, ‏62 מטוסי F-80 ו-5 מטוסי B-26 שהיו אחראיים על השמדת 50 כלי רכב, 4 טנקים, 23 כרכרות שוורים, תותח ארטילריה ומספר מצבורי תחמושת ודלק.[Weeds. 8]

הנסיגה של כוחות האויב מקוריאה הדרומית אפשרה חזרה של טייסות קרב-הפצצה מאדמות יפן לחצי האי, מה שאפשר נשיאה של יותר תחמושת ופחות דלק. כמו כן לראשונה כנף סילונית הצליחה לפרוס בקוריאה הדרומית על מסלול טאגו. המסלול באורך 1.9 קילומטר הוכן בחיפזון ונבנה על שדות אורז ולכן במהרה השטח שלו השתבש וגרם לריבוי תאונות.[Weeds. 9]

ב-10 באוקטובר לראשונה צוות מסוק H-5 של חיל האוויר ביצע עירוי דם לטייס מחולץ בעת טיסה, הצוות קיבל עיטורי כוכב הכסף על התנהלותם בחילוץ. ב-18 באוקטובר מטוסי ביון מדגם RB-29 זיהו למעלה מ-75 מטוסי קרב בשדה אנטונג (Antung) בצד הסיני של נהר יאלו, מה שרמז על ההתערבות של כוחות סינים במלחמה. ב-19 באוקטובר כוחות האו"ם נכנסו לראשונה לבירת קוריאה הצפונית, פיונגיאנג וחיל האוויר החמישי סיפק חיפוי אווירי משמעותי בקרב זה. למחרת 71 מטוסי תובלה השתתפו בהצנחה של כ-2,800 חיילים וכ-300 טון ציוד כ-50 קילומטר צפונית לבירה. מבצע הצנחה זה המשיך עד ה-23 בחודש. מפקדת התובלה של חיל האוויר בתקופה זאת שינעה כמות גדולה של ציוד וב-25 באוקטובר קבעה שיא של הובלת 1,767 טונות של ציוד ברחבי קוריאה. באותו היום המפציצים הכבדים הפסיקו את הטיסות באופן זמני עקב מיעוט מטרות בקוריאה הצפונית.[USAF. 3]

ההתערבות של הסינים

ב-26 באוקטובר ביום בו כוחות דרום קוריאניים הגיעו לנהר יאלו, הם הותקפו בידי חיילים סיניים. מטוסי הביון וכן מטוסי הבקרה הקדמיים לא הצליחו לזהות את הכוחות מבעוד מועד שנהגו להסתתר תחת מחסות מאולתרים במהלך היום. הכוחות האמריקאיים החלו לסגת תוך לחימה קשה מאוד עם האויב. מטוסי חיל האוויר החמישי תמכו בצורה מסיבית בכוחות הקרקע לאורך כל הנסיגה. ב-28 מטוסי B-26 החלו לטוס במשימות סיוע קרוב בלילה כסיוע לדיוויזיה ה-25. המטוסים הוכוונו על ידי עמדות מכ"ם קרקעיות ונורי זרחן ששיגרו החיילים. מקרה מיוחד היה הנסיגה של דיוויזיית הרגלים השנייה של צבא ארצות הברית ששימשה כמשמר מאסף של הארמייה השמינית. הדיוויזיה נתקלה בכוח סיני גדול שהציב מחסום באורך של כ-10 קילומטר, הלחימה הקשה ביותר הייתה באזור מעבר צר. מפקד הדיוויזיה דרש סיוע של חיל האוויר שבתורו טס מאור ראשון לאור אחרון ובאחת התקיפות הרגו כ-500 חיילי האויב.[Weeds. 10]

שלב שני - ערעור העליונות של כוחות האו"ם

  • תמונות משנת 1951
  • תמונה המנציחה את הגיחה ה-150 של להק הפצצה ה-19, פברואר 1951.

    תמונה המנציחה את הגיחה ה-150 של להק הפצצה ה-19, פברואר 1951.

  • מסוק H-5 של חיל האוויר בחילוץ פצועים. ניתן לראות את תאי האלונקות בהן משכינים את הפצועים, 1 ביולי 1951.

    מסוק H-5 של חיל האוויר בחילוץ פצועים. ניתן לראות את תאי האלונקות בהן משכינים את הפצועים, 1 ביולי 1951.

  • מטוס F-51 מסיע בשלולית, זאת דוגמה לתנאי השטח הקשים שמטוסי חיל האוויר נאלצו להתמודד איתם, ספטמבר 1951.

    מטוס F-51 מסיע בשלולית, זאת דוגמה לתנאי השטח הקשים שמטוסי חיל האוויר נאלצו להתמודד איתם, ספטמבר 1951.

  • מטוס F-80 בפנייה, ניתן לראות את ההרס בסמוך למטוס שנגרם מתקיפות קודמות של חיל האוויר.

    מטוס F-80 בפנייה, ניתן לראות את ההרס בסמוך למטוס שנגרם מתקיפות קודמות של חיל האוויר.

  • רבעיית מטוסי F4U מול נושאת המטוסים USS Boxer, ניתן לראות הרבה מטוסים על סיפונה המחכים לתורם להמראה, הרביעייה הקרובה היא כנראה מהראשונות מכוח המשימה ובהמתנה עד שכל הכוח יעלה לאוויר, ספטמבר 1951.

    רבעיית מטוסי F4U מול נושאת המטוסים USS Boxer, ניתן לראות הרבה מטוסים על סיפונה המחכים לתורם להמראה, הרביעייה הקרובה היא כנראה מהראשונות מכוח המשימה ובהמתנה עד שכל הכוח יעלה לאוויר, ספטמבר 1951.

  • מבנה מטוסי B-29 ביעף הפצצה מעל קוריאה הצפונית, ינואר 1951.

    מבנה מטוסי B-29 ביעף הפצצה מעל קוריאה הצפונית, ינואר 1951.

  • מטוס AD-4 על סיפונה של נושאת המטוסים USS Princeton, ניתן לראות בבירור את שלוש פצצות ה-907 קילוגרם, מרץ 1951.

    מטוס AD-4 על סיפונה של נושאת המטוסים USS Princeton, ניתן לראות בבירור את שלוש פצצות ה-907 קילוגרם, מרץ 1951.

  • מטוס F9F פאנת'ר במהלך המראה מנושאת המטוסים USS Bon Homme Richard.

    מטוס F9F פאנת'ר במהלך המראה מנושאת המטוסים USS Bon Homme Richard.

  • מטוס F2H באנשי עולה על המעלית לסיפון הטיסה של נושאת המטוסים USS Essex לפני חימושו והכנתו לטיסה, אוגוסט 1951.

    מטוס F2H באנשי עולה על המעלית לסיפון הטיסה של נושאת המטוסים USS Essex לפני חימושו והכנתו לטיסה, אוגוסט 1951.

  • זוג מטוסי F4U בתצורת קרב-לילה מול נושאת המטוסים USS Boxer, ספטמבר 1951.

    זוג מטוסי F4U בתצורת קרב-לילה מול נושאת המטוסים USS Boxer, ספטמבר 1951.

  • מטוס סי פיורי (Sea Fury) המריא בשיגור ממעוט מנושאת המטוסים אה"מ גלורי (HMS Glory) של הצי הבריטי, ניתן לראות את הרקטות המותקנות מתחת לכנפיו, יוני 1951.

    מטוס סי פיורי (Sea Fury) המריא בשיגור ממעוט מנושאת המטוסים אה"מ גלורי (HMS Glory) של הצי הבריטי, ניתן לראות את הרקטות המותקנות מתחת לכנפיו, יוני 1951.

  • מטוס F-80 בהמראה משדה בקוריאה, ניתן לזהות את מכלי הדלק שהוסבו לפצצות נפלם, פברואר 1951.

    מטוס F-80 בהמראה משדה בקוריאה, ניתן לזהות את מכלי הדלק שהוסבו לפצצות נפלם, פברואר 1951.

  • שלישיית מטוסי מיג-15 רוסים פונים לתקיפת מטוסי B-29, יעילותם של המיגים בהפלת המפציצים הכבדים אילצה את אלה האחרונים לנטוש הפצצות יום ולטוס בלילה בלבד.

    שלישיית מטוסי מיג-15 רוסים פונים לתקיפת מטוסי B-29, יעילותם של המיגים בהפלת המפציצים הכבדים אילצה את אלה האחרונים לנטוש הפצצות יום ולטוס בלילה בלבד.

  • נושאת המטוסים אנטייטאם (USS Antietam) בתדלוק במהלך פעילות מבצעית, ניתן לראות את כמות המטוסים המוכנים להמראה ואת המטוס בעמדת המעוט על סיפונה, כמו כן ניתן לזהות את נושאת המטוסים אסקס (USS Essex) ברקע.

    נושאת המטוסים אנטייטאם (USS Antietam) בתדלוק במהלך פעילות מבצעית, ניתן לראות את כמות המטוסים המוכנים להמראה ואת המטוס בעמדת המעוט על סיפונה, כמו כן ניתן לזהות את נושאת המטוסים אסקס (USS Essex) ברקע.

  • שני מטוסי F9F פאנת'ר בדרכם למשימה ב-טוגוון (Togwon), יולי 1951.

    שני מטוסי F9F פאנת'ר בדרכם למשימה ב-טוגוון (Togwon), יולי 1951.

  • נושאת המטוסים בון הום ריצ'רד (USS Bon Homme Richard) פונה נגד כיוון הרוח לטובת שיגור משימה, ניתן לראות את המטוסים על סיפונה ואת שני מטוסי ה-F9F בעמדות המעוט, נובמבר 1951.

    נושאת המטוסים בון הום ריצ'רד (USS Bon Homme Richard) פונה נגד כיוון הרוח לטובת שיגור משימה, ניתן לראות את המטוסים על סיפונה ואת שני מטוסי ה-F9F בעמדות המעוט, נובמבר 1951.

  • מטוס Il-2 או Il-10 מופל על ידי מטוס F-51 מוסטנג, יוני 1951.

    מטוס Il-2 או Il-10 מופל על ידי מטוס F-51 מוסטנג, יוני 1951.

  • מטוס B-26 פונה לאחר תקיפה בעזרת פצצות נפלם במשימת אמנעה, ניתן לזהות את דלתות תא הפצצות הפתוחות עדיין, מאי 1951.

    מטוס B-26 פונה לאחר תקיפה בעזרת פצצות נפלם במשימת אמנעה, ניתן לזהות את דלתות תא הפצצות הפתוחות עדיין, מאי 1951.

  • פיצוץ פצצות נפלם על פסי רכבת המובילות לווסאן (צפון קוריאה), התקיפה התבצעה על ידי מטוסי B-26, אפריל 1951.

    פיצוץ פצצות נפלם על פסי רכבת המובילות לווסאן (צפון קוריאה), התקיפה התבצעה על ידי מטוסי B-26, אפריל 1951.

  • תקיפה על מרכז לוגיסטי בקוריאה הצפונית שהתבצעה על ידי מטוסי B-26, ניתן לזהות פיצוץ בלב המתקן שנגרם מפצצת נפלם, ופיצוץ בקרון הרכבת מול המתקן שנגרם מרקטה ששוגרה באותו היעף, יולי 1951.

    תקיפה על מרכז לוגיסטי בקוריאה הצפונית שהתבצעה על ידי מטוסי B-26, ניתן לזהות פיצוץ בלב המתקן שנגרם מפצצת נפלם, ופיצוץ בקרון הרכבת מול המתקן שנגרם מרקטה ששוגרה באותו היעף, יולי 1951.

  • מטוס F-51 מוסטנג מטיל פצצות נפלם, אוגוסט 1951.

    מטוס F-51 מוסטנג מטיל פצצות נפלם, אוגוסט 1951.

  • מטוס C-111 בוקסקאר בנחיתה בשדה בקוריאה הדרומית לאחר משימת תספוק אווירי, פברואר 1951.

    מטוס C-111 בוקסקאר בנחיתה בשדה בקוריאה הדרומית לאחר משימת תספוק אווירי, פברואר 1951.

  • מטוס B-26 מטיל את פצצותיו מגובה רב על מטרות בקוריאה הצפונית במשימת אמנעה, מטוסים אלה השתתפו במגוון רב של משימות וביצעו משימות סיוע אווירי צמוד כמו גם משימות הפצצה בגובה רב, מאי 1951.

    מטוס B-26 מטיל את פצצותיו מגובה רב על מטרות בקוריאה הצפונית במשימת אמנעה, מטוסים אלה השתתפו במגוון רב של משימות וביצעו משימות סיוע אווירי צמוד כמו גם משימות הפצצה בגובה רב, מאי 1951.

  • מטוס F-86 סייבר מכנף קרב ה-4 בפתרול מעל קוריאה, ינואר 1951.

    מטוס F-86 סייבר מכנף קרב ה-4 בפתרול מעל קוריאה, ינואר 1951.

  • מטוסי B-26 תוקפים מרכז לוגיסטי ב-צ'ונגסוקטו-רי (Chongsoktu-ri), ניתן לראות את המפציץ בחלק השמאלי עליון של התמונה שנכנס ליעף הפצצה, פברואר 1951.

    מטוסי B-26 תוקפים מרכז לוגיסטי ב-צ'ונגסוקטו-רי (Chongsoktu-ri), ניתן לראות את המפציץ בחלק השמאלי עליון של התמונה שנכנס ליעף הפצצה, פברואר 1951.

  • מטוס AD-2 של הצי צולל לתקיפה, מרץ-אוקטובר 1951.

    מטוס AD-2 של הצי צולל לתקיפה, מרץ-אוקטובר 1951.

  • עשרות מטוסי F-84 מובלים לחזית על גבי נושאת המטוסים סיטקו ביי (USS Sitkoh Bay), אוגוסט 1951.

    עשרות מטוסי F-84 מובלים לחזית על גבי נושאת המטוסים סיטקו ביי (USS Sitkoh Bay), אוגוסט 1951.

  • מטוסי F9F פאנת'ר ממריאים למשימה. אפשר לזהות מטוס אחד ששוגר מעמדת המעוט הימינית, אחד שעומד על עמדת המעוט השנייה ועוד אחד הממתין להכוונה למעוט.

    מטוסי F9F פאנת'ר ממריאים למשימה. אפשר לזהות מטוס אחד ששוגר מעמדת המעוט הימינית, אחד שעומד על עמדת המעוט השנייה ועוד אחד הממתין להכוונה למעוט.

  • מטוס F2H באנשי התנגש במטוסים חונים על סיפונה של נושאת המטוסים אסקס (USS Essex) בתאונת נחיתה, ספטמבר 1951.

    מטוס F2H באנשי התנגש במטוסים חונים על סיפונה של נושאת המטוסים אסקס (USS Essex) בתאונת נחיתה, ספטמבר 1951.

  • מטוסי AD-3 מחומשים על ידי צוותי קרקע על סיפון נושאת המטוסים USS Bon Homme Richard, נובמבר 1951.

    מטוסי AD-3 מחומשים על ידי צוותי קרקע על סיפון נושאת המטוסים USS Bon Homme Richard, נובמבר 1951.

  • זוג מטוס F2H באנשי בהקפה לקראת נחיתה על נושאת המטוסים אסקס, ניתן לראות את להק המטוסים החונה בחרטום סיפון הטיסה ומטוס נוסף שנחת זה עתה.

    זוג מטוס F2H באנשי בהקפה לקראת נחיתה על נושאת המטוסים אסקס, ניתן לראות את להק המטוסים החונה בחרטום סיפון הטיסה ומטוס נוסף שנחת זה עתה.

  • מטוס AD-4 על סיפון נושאת המטוסים אנטייטאם (USS Antietam), ניתן לראות את החימוש מתחת לכנפיו.

    מטוס AD-4 על סיפון נושאת המטוסים אנטייטאם (USS Antietam), ניתן לראות את החימוש מתחת לכנפיו.

  • תצלום במהלך תקיפה על סכר הוואצ'ון, כפי שצולם ממטוס F4U, ניתן לראות את קצה כנף שמאל שלו, 1 במאי 1951.

    תצלום במהלך תקיפה על סכר הוואצ'ון, כפי שצולם ממטוס F4U, ניתן לראות את קצה כנף שמאל שלו, 1 במאי 1951.

  • פיצוץ גדול באזור מחסן ונמל בוונסאן שנגרם מפצצות שהטילו מטוסי B-29.

    פיצוץ גדול באזור מחסן ונמל בוונסאן שנגרם מפצצות שהטילו מטוסי B-29.

  • מטוסי B-26 מפציצים מגובה רב, אוקטובר 1951.

    מטוסי B-26 מפציצים מגובה רב, אוקטובר 1951.

  • מטוסי B-29 ביעף הפצצה, ינואר 1951.

    מטוסי B-29 ביעף הפצצה, ינואר 1951.

  • סיפון הטיסה של נושאת המטוסים בוקסר (USS Boxer), ניתן לראות את מטוסי ה-F4U העומדים לקראת המראה, מאי 1951.

    סיפון הטיסה של נושאת המטוסים בוקסר (USS Boxer), ניתן לראות את מטוסי ה-F4U העומדים לקראת המראה, מאי 1951.

  • מטוס F9F שיגר רקטה לעבר כוחות אויב, תקיפה זאת תואמה בעזרת הבקרים הקדמיים, אוגוסט 1951.

    מטוס F9F שיגר רקטה לעבר כוחות אויב, תקיפה זאת תואמה בעזרת הבקרים הקדמיים, אוגוסט 1951.

ישנן 38 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

בואו של המיג

עם הנסיגה המתמדת של כוחות קוריאה הצפונית אחרי קרב מתחם פוסאן והנחיתה באינצ'ון הסינים והסובייטים החלו להתכונן ללחימה מול האמריקאים. בעוד הסינים העבירו כ-180,000 חיילים מעבר לנהר יאלו והתכוננו למלחמה התקפית הסובייטים עשו את כל המאמצים כדי להישאר בצד המגן. יחידות החי"ר והשריון הסובייטיות שהגיעו לסין באותה תקופה הגיעו ללא ציוד לחימה ויועדו להדרכה בלבד, כמו כן מטוסי התקיפה וההפצצה היו תחת הוראות ברורות לא להתקרב לגבול קוריאה, רק דיוויזיות האוויר של מטוסי הקרב הורשו להילחם וגם אז ככוח מגן ליירוט מפציצים בלבד כחלק מההבטחה שלהם להגנה אווירית על סין.[Yalu. 2]

ב-1 בנובמבר מטוסי F-80 תקפו בסינואיג'ו הם זיהו כ-15 מטוסי יאק על הקרקע. עוד מספר מטוסי יאק תקפו מטוס B-29 ו-T-6 ולא הצליחו להפיל אותם, כמו כן מטוסי מיג-15 נכנסו לקרב אוויר עם מטוסי F-51 שהצליחו להימלט ללא פגע.[Limits. 1] ובאותו היום מבנה מטוסי F-80 הותקפו על ידי מטוסי מיג שטענו שהפילו שניים, אם כי ברישומים האמריקאיים הפלת שני המטוסים יוחסה לאש נ"מ.

ב-8 בנובמבר התרחשה תקיפה גדולה של כ-70 מטוסי B-29 על העיר סינואיג'ו בצמוד לגשרים שעל נהר יאלו, כחלק ממאמץ לנתק את הכוחות הסינים הגדולים בקוריאה הצפונית מקווי האספקה שלהם במנצ'וריה, התקיפה התבצעה במקביל לתקיפה על מתקני נ"מ בסמוך לגשר עצמו על ידי מטוסי F-51 ו-F-80. ומאוחר יותר הגשר הותקף ישירות על ידי 9 מטוסי B-29. מטוסי מיג ניסו ליירט את מטוסי התקיפה אך נכנסו לקרב אוויר עם מטוסי הליווי של המפציצים הכבדים. ההפלה הראשונה של מטוס סילון בקרב אוויר יוחס לקרב זה על ידי האמריקאים, אך ברישומים הסובייטים וכן לפי עדות הטייס שהופל לכאורה הוא הצליח לצלול ולהסתתר בערפילי הבוקר בקוריאה הצפונית ולהימלט לבסיסו בשלום, בעוד מכלי הדלק שהוא השליך מוקדם יותר יצרו שובל של אדי דלק וכן פיזרו אבק בפגיעה בקרקע, מה שיצר את הרושם שהמטוס נפגע והתרסק. הסובייטים טענו בתורם שההפלה הראשונה של מטוסי סילון הייתה -1 בנובמבר, שלא הופיעה כלל ברישומים האמריקאיים. בהסתמך על רישומים משני הצדדים ההפלה הראשונה של מטוס סילון הייתה ככל הנראה הפלה של מטוס מיג 15 ב-9 בנובמבר על ידי מטוס F9F של הצי.[Yalu. 3]

תקריות ראשונות אלו הפתיעו את כוחות האו"ם שלא ציפו לראות מטוס קרב מתקדם בשירות הכוחות הקומוניסטיים בקוריאה, במודיעין המערבי לא ידעו עדיין שטייסים רוסים מטיסים את מטוסי המיג 15. ההערכה הראשונית הייתה שאלה הם טייסים סינים, ותקשורת מטוסים ברוסית שיורטה על ידי המודיעין של המערב יוחסה ליועצים ולא לטייסים.[Allied. 1] למעשה ביצועי המטוס לא היו הפתעה גמורה, אלא רק נוכחותו בזירה.[Naval. 7] בתגובה לזה ב-8 בנובמבר מטה חיל האוויר הורה על הצבת כנף קרב ה-4 המטיסה מטוסי F-86 וכן כנף קרב-ליווי ה-27 המטיסה את ה-F-84E לזירה.[Weeds. 11] אבל כנפות אלה אלה הגיעו רק בדצמבר.

באותו היום מפקדי הכוחות המשלוח הסובייטי נפגשו עם עמיתיהם הסינים לדון במעורבות של הטייסות הרוסיות בלוחמה בקוריאה. ביום זה סוכם שפרט לרגימנט אחד שישאר בתפקיד אימון שאר הכוחות ישוחררו מתפקיד זה ויתרכזו בתפקיד היירוט מעל נהר יאלו כהגנה על המתקנים, הגשרים, מבני הממשל והמרחב האווירי של אנטונג והתחנה ההידרו אלקטרית הסמוכה אליו. ב-15 בנובמבר הפכה המשימה לרשמית והכוח סומן כקורפוס מטוסי הקרב ה-64.[Yalu. 4]

ב-9 בנובמבר מטוסי מיג יירטו מטוס ביון RB-29 שטס במקביל לתקיפה של מטוסי הצי שתקפו את הגשרים בסינואיג'ו, מטוס זה נפגע והתרסק בנחיתת אונס ביפן. כוח התקיפה של הצי יורט גם על ידי המיגים ואלה זיהו בטעות את מטוסי F9F ו-AD סקייריידר כמטוסי F-80 ו-F-47. הרוסים רשמו שלוש הפלות של מטוסי "F-80" ומטוס "P-47", אף על פי שברישומים האמריקאיים אין כל אזכור לזה, והסובייטים סבלו אבידה אחת של מטוס מיג על טייסו שהופל על ידי מטוס F9F. למחרת מטוס B-29 שהפציץ את העיירה אואיג'ו בסמוך לסינואיג'ו הופל על ידי מטוסי מיג-15. במשך ארבעה ימים רצופים בין 10 ל-14 בנובמבר מטוסי המיג טסו נגד מטוסי קרב, תקיפה והפצצה של חיל האוויר, הצי והנחתים[7] ורשמו לזכותם 5 מטוסי B-29,‏ 5 מטוסי F-80, ‏2 מטוסי F-51 ומטוס "F-47", אך זה לא תואם לרישומים האמריקאיים.

החל מ-15 ועד 30 בנובמבר מזג האוויר החריף ובשל עננות כבדה וערפילים מתחת לגובה העננים חיל האוויר האמריקאי לא היה יכול לפעול בגזרה ברוב הימים, בעצם בתקופה זאת מטוסי המיג עלו לאוויר רק שלוש פעמים כאשר הם נתקלו באויב רק פעם אחת ב-18 בנובמבר כאשר 15 מטוסי מיג לחמו ב-30 מטוסי הצי וספגו אבידה אחת אף על פי שהאמריקאים לא טענו להפלה באותו יום כלל.[Soviet. 2] חורף 1950–1951 הוא בין החורפים הקרים שנרשמו, עננות כבדה, משקעי שלג כבדים, וערפילים הקשו והגבילו יעילותם של משימות התקיפה.[Weeds. 11]

ב-1 בדצמבר מטוסי המיג של דיוויזיית האוויר ה-50 הטרייה, המצוידת במיג-15 מדגם bis החדש, הוזנקו ליירוט של מבנה מטוסי B-29. אף על פי שהטייסים דיווחו על שני מטוסי אויב שנפגעו ולא טענו להפלה, על סמך סרט הטיסה נרשמו שתי הפלות, ברישומים האמריקאיים לא היה אזכור לכך.[Soviet. 3] ב-4 בדצמבר מטוסי מיג הפילו מטוס RB-45C הסילוני. באותו היום מטוסי מיג יירטו לראשונה זוג מטוסי F-84. בקרב שהתפתח המיגים רשמו שתי הפלות, אף על פי שברישומים האמריקאים זה לא מופיע.[Soviet. 4] קרב זה הדגים את עליונותו של המיג בביצועים מול ה-F-84 שאף על פי שתוכנן להיות מטוס קרב לליווי מפציצים לא היה יכול להתמודד עם המיירטים הרוסים ולכן תפקד למשך המשימה בעיקר כמטוס תקיפה.[Weeds. 11]

על אף תנאי מזג האוויר שהקשו ולעיתים קרקעו את מטוסי התקיפה, מטוסי חיל האוויר החמישי סייעו בצורה מאסיבית לכוחות הקרקע בשלבי הנסיגה וביצעו בתקופה זאת כ-2,600 גיחות בסיוע לכוחות הנסוגים ולפי הערכות חיל האוויר גרמו לכ-8,000 הרוגים לאויב, כאשר בצבא העריכו שמספר ההרוגים עקב משימות התקיפה הוא כפול.[Weeds. 11]

בקרבות שהתקיימו בתחילת דצמבר טייסי המיג טענו להפלת חמישה מטוסי B-29, עשרה מטוסי F-80, שישה מטוסי F-84 ומטוס RB-45C אחד, בעוד הם ספגו אבדות של שלושה מטוסים, מתוכם רק אחד נפל לאש אויב. אף על פי שרוב ההפלות הללו לא תואמות לרישומים של האמריקאים, המיגים נהנו מעליונות ברורה על המטוסים המערביים בזירה.[Soviet. 5]

בואו של הסייבר - תחילת יריבות הענקים

כנף קרב ה-4 הגיעה ליפן ב-1 בדצמבר, ב-13 בדצמבר כוח קדמי של הכנף שמנה כ-32 מטוסים פרס בשדה קימפו, למרות קשיי תשתיות והכוחות הסינים המתקדמים דרומה. ב-17 בדצמבר טיסת סיור (CAP) שמנתה מבנה אחד של 4 מטוסים. מבנה זה פגש רביעיית מטוסי מיג שיירטו מבנה של מטוסי F-80 בגובה נמוך יותר. הטייסים הרוסים הניחו כי מטוסי ה-F-86 משוכי הכנף היו מטוסי מיג בעצמם והמשיכו ביירוט מטוסי התקיפה. בקרב שהתפתח האמריקאים הפילו מיג אחד והסבו נזק למיג אחר.[Soviet. 5] למרות ההפלה, הטייסים האמריקאים נוכחו לדעת שקשה להפיל את מטוסי המיג, כאשר המטוס שהשיג את הפלת הבכורה ניצל כמעט את כל מלאי התחמושת שלו, והשתמש בצרורות ארוכים במיוחד בשביל להסב נזק משמעותי למטוס האויב.[Allied. 2]

ב-22 בדצמבר התקיימו מספר קרבות אוויר, בראשון הופל מטוס F-86 על ידי מטוסי מיג. בקרב השני שהתפתח בין שמונה מטוסי מיג ל-12 מטוסי סייבר בהם הרוסים רשמו שלוש הפלות (שלא מופיעות ברישומים האמריקאים). האמריקאים בתורם טענו שהפילו שישה מיגים, כאשר לפי הרישומים הסובייטיים רק שני מטוסים לא חזרו לבסיסם ואחד חזר פגוע. יומיים לאחר מכן קפטן סטפן נאומנקו (Степан Науменко) הפיל שני מטוסי F-86 בשני קרבות אוויר שונים והפך לאלוף ההפלות הסובייטי הראשון במלחמה, אף על פי שלא אבדו מטוסי סייבר על פי האמריקאים.[Soviet. 6]

בתקופה שבין 17 ל-31 בדצמבר טייסי המיג רשמו לזכותם הפלות של 6 מטוסי F-86, שני מטוסי F-84, ושני מטוסי F-80, כאשר הטייסים האמריקאים רשמו לזכותם הפלות של 7 מטוסי מיג-15.

מטוסי כנף קרב ה-4 של חיל האוויר האמריקאי נאלצו לפנות בצורה בהולה את שדה קימפו לאחר שהם הוצבו במקום רק כשלושה שבועות עקב ההתקדמות המהירה של הכוחות הסינים שהשתלטו על השדה ב-4 בינואר 1951. עקב כך מטוסי הכנף לא יכלו לסייר במרחב האווירי שהמיגים הגנו עליו. רוב הכנף חזרה ליפן כאשר חלק קטן מהמטוסים פרסו בשדה טאגו והחל מ-14 בינואר הם השתתפו במשימות תקיפה, הם טסו כ-158 גיחות כחלק ממטוסי קרב-הפצצה.[Allied. 3]

סמטת המיגים

מפת קוריאה מתארת את "סמטת המיגים", את שדות התעופה העיקריים מהם טסו מטוסי קרב וכן את עמדות המכ"ם שנפרסו בזירה.

באותו זמן מטוסי המיג הגנו על רצועת שטח אווירי שנפרסה מחלקו המערבי של נהר יאלו דרך נהר צ'ונצ'ון כקצה דרומי ועד סביבות העיר קאנגייה כקצה המזרחי (ב-130 קילומטר דרומית לאנדונג). בגלל ריכוז זה של המיגים מאוחר יותר, עם התרבות קרבות האוויר בתוכה היא כונתה על ידי האמריקאים "סמטת המיגים" (באנגלית: "Mig Alley") בה המיגים משחרים לטרף ומרבית קרבות האוויר קרו בגבולותיה.[Yalu. 5]

למרות ההימנעות מכניסה לאזור מוגן על ידי מיגים, מזג האוויר הקשה והנסיגה משדות קדמיים הרחק מהקרב, פעילות חיל האוויר החמישי בחודש ינואר הייתה מאסיבית והביאה למותם של כ-18,750 מהחיילים הסינים. הסינים לעומתם לא יכלו לתמוך בכוחותיהם דרך האוויר, הן בגלל העליונות של מטוסי האו"ם דרומה מנהר טאדונג והן בגלל מיעוט החימוש הזמין להם.[USAF. 4] כמו כן בין ה-20 עד 23 בינואר המיגים נאלצו להתמודד עם סדרה גדולה של תקיפות של מבנים המונים כ-20–30 מטוסים. במהלך הקרבות שהתפתחו הרוסים טענו שהפילו 15 מטוסי F-84 ושני מטוסי F-80, האמריקאים בתורם הודו בהפלה של מטוס CF-80, ‏RF-80A ומטוס F-84 ב-21 בינואר בלבד וטענו שהפילו ארבעה מהמיירטים.[Allied. 3]

חודש פברואר 1951 התאפיין בתחלופת גדודים בקרב דיוויזיות מטוסי הקרב של המשמר ה-50 וה-151 הרוסיות. כמו כן בין 9 בפברואר ל-1 במרץ התקיימו מספר קרבות אוויר שבהם הרוסים רשמו לזכותם 15 הפלות מול אובדן של מטוס מיג בודד.[Soviet. 7] ב-1 במרץ מטוסי המיג הצליחו לגרום לנזקים משמעותיים לעשרה מטוסי B-29, שלושה מתוכם נאלצו לנחות נחיתת אונס.[Allied. 4] ב-5 במרץ מהנדסי צבא ארצות הברית השלימו את השיפוצים בשדה סוון ולמחרת מטוסי סייבר המריאו ממנו לסיור אלים בשמי קוריאה הצפונית ונקלעו לקרב אוויר עם המיירטים הרוסים עם תוצאות מעורבות.

בשלב זה טייסי הסייבר נתקלו בקשיים בהתמודדות עם מטוסי המיג מגביהי הטוס וכן עם זמן המוגבל שלהם מעל אזור המטרה, שכן היה עליהם לטוס כ-200 קילומטר לאזור סמטת המיגים ולכן רוב הדלק במשימות שימש להגעה לאזור הסיור וחזרה ממנו. כמו כן המיירטים הרוסים החזיקו ביתרון ביירוט שכן השטח האווירי שהם הופקדו עליו היה מכוסה כולו על ידי עמדות מכ"ם שיכלו לכוון אותם אל המטוסי האויב, מול האמריקאים שהיה בידיהם תחנת מכ"ם אחת באי צ'ודו שהייתה שימושית לעיתים, אך לא כיסתה את כל השטח האווירי של סמטת המיגים.[Allied. 4]

ב-12 בפברואר המיירטים הרוסים ביצעו כ-56 גיחות והשתתפו בשני קרבות אוויר גדולים בהם הם טענו להפלות של שלושה מטוסי F-86 ואיבדו שני מיגים שהתנגשו באוויר.[Soviet. 8] באותו היום כוחות האו"ם רשמו לטובתם 11 הפלות של מיגים מתוכם שבע ניתנו למקלענים של מטוסי ה-B-29, וכן נרשמו אבדות של שני מטוסי B-29.[Allied. 4]

תחלופת הדיוויזיות, מצוקת טייסות האו"ם

עד סוף החודש המיירטים הרוסים איבדו עוד שני מטוסים בקרבות אוויר. ב-2 באפריל דיוויזיית האוויר של המשמר ה-151 התחלפה בדיוויזיית האוויר ה-324. הדיוויזיה ה-151 עברה לאנשאנג והחלה לאמן את הטייסים הסינים. בטבילת האש הראשונה של הדיוויזיה ה-324 הם איבדו מיג 15 אחד על טייסו ועוד שני מטוסים, שניזוקו בצורה משמעותית ולא טסו בשנית, אף על פי שהם רשמו את הפלת הבכורה שלהם של מטוס סייבר במלחמה. לפי הרישומים האמריקאיים המטוס אבד בשל מחסור בדלק.[Soviet. 9] ב-4 באפריל הסובייטים רשמו שתי הפלות של מטוסי F-86, האחד במהלך יירוט מטוס ביון והשני במהלך חזרה מיירוט לא מוצלח.

בסוף השבוע הראשון של אפריל 1951 גשר נותר אחד שלא ניזוק על נהר היאלו בקרבת סינואיג'ו שאפשר מעבר אספקה מסין. למרות זאת קצב האספקה לא נפגע משמעותית.[Soviet. 10] ב-12 באפריל 48 מטוסי B-29 מלווים על ידי כ-40 מטוסי F-84 תקפו שוב את הגשר. המבנה יורט על ידי כוח של כ-40 מיגים של דיוויזיה 324 שהמריאו בצורה מתמשכת מ-9:55 ועד 10:23. הקרב הזה היה לאחד הקרבות האוויריים הגדולים והארוכים של המלחמה. במהלכו הרוסים טענו להפלה של 10 מטוסי B-29 ו-4 מטוסי קרב. הרישומים האמריקאיים שונים לגמרי מאלו הסובייטיים והם מציינים שאבדו 3 מטוסי הפצצה, מטוס אחד שניזוק וירד מהמצבה, וללא אבדות במטוסי הקרב, הם רשמו 7 הפלות לטובתם של המקלענים שאיישו את המפציצים וארבע הפלות לטובת טייסי הקרב. עם זאת אבדות כבדות כאלה הוכיחו שאי אפשר להמשיך ולהשתמש במטוסי B-29 בסמטת המיגים. זמן קצר לאחר הקרב מפקדת ה-FEAF קיבלו דיווח ש-25 מטוסי B-29 - רבע ממצבת המפציצים מדגם זה בזירה, נפגעו במהלך התקיפות על הגשרים בנהר יאלו. ג'ורג' סטרטמאייר, מפקד ה-FEAF, אסר את המשך התקיפות באזור סינואיג'ו על ידי המפציצים הללו.[Soviet. 11]

ב-8 במאי דיוויזיית מטוסי הקרב ה-303 העברה במצבה חלקית לשדות בקרבת אנטונג, כאשר שאר יחידותיה המשיכו בתוכנית ההכשרה. חודש מאי היה הרבה פחות עמוס מבחינת הסובייטים והסתכם בקרבות ב-1, ב-9 וב-20 בחודש שבהם הסובייטים רשמו הפלות של 7 מטוסי קרב (4 מטוסי F-84 ו-3 מטוסי F-80) לעומת אבדות של 2 מטוסי מיג ומטוס אחד שירד מהמצבה לאחר נחיתה. לעומתם האמריקאים רשמו באותו חודש הפלות של 5 מיגים בידי מטוסי קרב ומיג אחד על ידי מקלען וללא האבדות שטענו הרוסים.[Soviet. 12]

בעיה שטייסי המיג נתקלו בה הייתה יכולת זיהוי הפלה של מטוסי האויב. למרות עדויות מאת הטייסים עצמם, הרוסים היו צריכים להסתמך על המצלמה של המטוס. שיטת רשימת ההפלות כללה שני קצינים בכירים שצפו בסרט בתחקור ובהתבסס בזמן בו המטרה הופיעה במרכז התמונה (כ-2 פריימים) היו מעניקים הפלה. אך המצלמה עצמה לא הייתה מכוונת לפי התותחים או אף המטוס והיא הקליטה רק במהלך לחיצה על ההדק של התותחים, בשל כך הפגיעות על מטוסי האויב לרוב לא הוקלטו כי הפגזים לא היו מספיקים לפגוע במטרה לפני הפסקת ההקלטה. לכן, במיוחד בתקופה זאת כמות ההפלות שנרשמה על ידי הטייסים הסובייטים היו גבוהות במיוחד ולא תאמו לרישומי האבדות או לעדויות של הטייסים המערביים. בתקופה זאת, לאחר שנוכחו לדעת שרישומי ההפלות הן מוגזמות, הקשו את הנהלים. התהליך החדש דרש הגשת דו"ח רשמי על ידי הטייס וחבריו במבנה, ראיון עם עדי ראייה על הקרקע, איתור שרידי המטוס המופל או אזור ההתרסקות, תחקור סרט המטוס על ידי מעבדה שניתחה כל תמונה בנפרד כדי לזהות סבירות לפגיעה ואף תחקור הקלטות שיחות של טייסים אמריקאיים שיירטו יחידות הקשר. לעיתים קרובות עקב נהלים מחמירים אלה הפלות שקרו מעל הים לא היו נרשמות משום שאי אפשר היה לאתר את שרידי המטוס או למצוא עדי ראייה פרט לחברי המבנה.[Soviet. 13]

חודש יוני היה עמוס קרבות כאשר הרוסים רשמו הפלות של 52 מטוסים - 2 מטוסי B-29, מטוס F-94, ‏27 מטוסי F-86, ‏13 מטוסי F-80 ‏ו-9 מטוסי F-51; לעומת אבדות של 8 מטוסי מיג. בעלות הברית רשמו לטובתם הפלות של 14 מטוסי מיג.[Soviet. 14]

בחודשים יולי ואוגוסט 1951 מזג האוויר מעל קוריאה הצפונית וצפון מזרח סין הפך למעונן. העננות הייתה מתחילה בדרך כלל מגובה של 600–700 מטר ונפרשה עד לגובה של 10,000 מטר, עם גשמים תכופים ובקרים מעורפלים. כל הגורמים הללו הקשו על הפעילות האווירית ולכן חודשים אלה היו מועטי פעילות יחסית לחודש יוני.[Soviet. 15] למרות המיעוט היחסי בפעילות הלחימה הייתה עדיין עיקשת, בחודש יולי הטייסים הסובייטיים רשמו לטובתם הפלות של 24 מטוסי אויב מתוכם 7 מטוסי F9F, ‏13 מטוסי F-86, מטוס F-89 וF-84 בודדים תוך אובדן של 4 מטוסי מיג ו-3 טייסים. הכוחות האמריקאיים רשמו לטובתם הפלות של 9 מיגים.[Soviet. 16] ב-6 ביולי לראשונה בוצע תדלק אווירי בתנאי קרב על ידי מטוס KB-29 שתדלק מטוס ביון RF-80. זה היה תקדים שבישר מהפכה באופן תפעול של חילות אוויר מודרניים. בחודש זה התחילו גם שיחות על שביתת נשק בפאנמוג'ום (Panmunjom).[USAF. 5]

באוגוסט הכוחות הסובייטיים רשמו 14 הפלות של מטוסי אויב מתוכם 4 מטוסי F-86, ‏6 מטוסי F-84 וארבעה מטוסי גלוסטר מטאור. האבדות שנרשמו היו 6 מטוסי מיג וטייס אחד. בעלות הברית רשמו 4 הפלות בחודש אוגוסט.

בין הימים 23–28 באוגוסט הרוסים ערכו ועידה על טקטיקות אוויריות עם נציגות של שתי הדיוויזיות המוצבות בזירת קוריאה הצפונית. בוועידה זאת הוצגו נתונים סטטיסטיים לגבי פעילות הטייסות הרוסיות. בין 1 בנובמבר 1950 ל-1 באוגוסט 1951 טייסות המיג טסו 6,667 גיחות מבצעיות השתתפו ב-187 קרבות אוויר ורשמו הפלות של 231 מטוסי אויב תמורת אובדן של 37 מיגים ו-21 טייסים. במהלך השיחות על שביתת הנשק שני הצדדים ניסו לזכות בעמדת כוח במשא ומתן, הם החליטו להחריף את פעילותיהם. האמריקאים החליטו להסלים את עצימות הפעילות האווירית שלהם והתחילו ב"מבצע חנק" שהיווה ריכוז מאמצים של חיל האוויר באמנעה. עם זאת הקומוניסטים עצרו את השיחות לאחר שהציגו הוכחות להפצצות בקאסונג.[USAF. 6]

בתקופה זאת החזית הקרקעית התייצבה צמוד לנהר הנגאן ולמרות הלחימה העיקשת והמתקפות משני הצדדים הלחימה תישאר סביב קו רוחב 38. כוחות האוויר של כוחות האו"ם היו לגורם המרכזי בבלימת הכוחות הסינים והקוריאנים שהחזיקו ביתרון מספרי גדול למשך כל הלחימה. משימתם העיקרית, פרט לסיוע אווירי צמוד הייתה אמנעה אווירית בניסיון לנתק את החיילים הקומוניסטים בחזית מאספקה ותקשורת. טייסות מטוסי הקרב אם כן התרכזו בהשגת עליונות אווירית בשביל לאפשר פעילות זאת, בעוד כוחות האוויר הרוסים התרכזו בהגנה על האמצעים הללו בגזרה שהם הגנו עליה.

בספטמבר נרשם שיפור משמעותי במזג האוויר ופעילות האווירית חזרה במלוא העוצמה. בשבועות הראשונים לחודש מטוסי הסייבר ניסו בכל כוחם לעצור את המיירטים הסובייטיים באזור נהר יאלו כדי לאפשר חופש פעולה למטוסי התקיפה. ריבוי קרבות האוויר גרם לרישומי הפלות גדולים לכוחות הסובייטיים שטענו ל-90 הפלות של מטוסי אויב מתוכם 39 מטוסי F-86‏, 28 מטוסי F-84‏, 15 מטוסי F-80, שני מטוסי F-51 ו-6 מטוסי מטאור. בזמן הזה הם ספגו 5 אבדות במטוסים ו-2 טייסים. בעוד האמריקאים רשמו לזכותם 13 הפלות מיגים, ש-12 מתוכם הופלו על ידי כנף קרב 4, ומטוס אחד שהופל על ידי טייסת מטוסי קרב-הפצצה ה-9. האבדות שספגו כוחות האו"ם הסתכמו ב-10 מטוסים.[Soviet. 16] כמו כן לראשונה מטוסי הדיוויזיה האווירית ה-4 של כוח המתנדבים הסיני המריאו לפעילות מבצעית בשמי קוריאה. ניסיונם המוגבל הראה את אותותיו ובחודש זה הם ספגו מספר אבדות מול הפלה של מטוס F-86 בודד.[Yalu. 6]

השבוע השחור של המפציצים הכבדים

בתחילת אוקטובר 1951, שירותי המודיעין של האו"ם החלו להביא עדויות לשדות אוויריים חדשים שנבנים בקוריאה הצפונית תחת הגנה האווירית של מטוסי המיג. מידע זה הפך את השדות למטרות מרכזיות שכן הן היו מאפשרות להקים כוח אווירי שיכל לתקוף את כוחות האו"ם בחזית לראשונה מאז יולי 1950. לתקיפת המטרות הללו התגייסו כלל טייסות המפציצים הכבדים. התקיפה הראשונה החלה ב-22 באוקטובר, כאשר מספר טייסות B-29 ומטוסי תקיפה תקפו מספר שדות ופסי רכבת צפונה מנהר צ'ונגצ'ון, בשל העננות הכבדה המיירטים הרוסים התקשו למצוא את כל המבנים, אך רשמו לטובתם הפלה של שני מפציצי B-29 ומטוס F-84 אחד, בעוד האמריקאים רשמו אבדות של מטוס B-29 אחד.[Soviet. 17]

היום שלמחרת נרשם כ"יום שלישי השחור", זאת בשל האבדות הקשות של טייסות המפציצים הכבדים. הקרבות החלו בסביבות השעה 9:10 - 9:30 עם זיהוי שמונה קבוצות שטסו לכיוון קוריאה הצפונית על ידי עמדות המכ"ם הסובייטיות. סך הכל הכוח כלל כ-200 מטוסי קרב וקרב-הפצצה, וכוח מפציצים כבדים שיעדם היה השדות החדשים. בין השעות 9:35 עד 10:04 מטוסי קרב-הפצצה תקפו בצורה מרוכזת באזור אנג'ו, כאשר המפציצים הכבדים התרכזו בשדה נאמסי. הרוסים הזניקו 58 מטוסי מיג בין השעות 9:24 ל-9:33 ועוד 26 מטוסים בשעה 9:45. מטוסי דיוויזיית מטוסי הקרב ה-324 אומנה על העסקת מטוסי הקרב של האויב בעוד על מטוסי הדיוויזיה ה-303 הוטלה המשימה להתמודד מול מטוסי ההפצצה.

בשעה 10:40 כוח המוביל של הרוסים נתקל בכ-30 מטוסי F-86, ובאותו זמן הם הצליחו לזהות קבוצה של 10 מטוסי B-29 מלווים על ידי 38 מטוסי F-84.‏ 14 מהמיגים הוקצו להתמודד עם מטוסי הקרב ושישה תקפו את המפציצים. בקרבות ההמוניים שהתפתחו באותו יום הרוסים רשמו לעצמם הפלות גדולות של 10 מפציצי B-29 ושלושה מטוסי F-84 ללא אבדות. האמריקאים לעומת זאת רשמו אבדות של 3 מטוסי B-29 וארבעה נוספים שהורדו מהמצבה בגלל הנזק החמור, ומטוס F-84 אחד והפלות של שישה מטוסי מיג.[Soviet. 18]

למרות האבדות הקשות ב-24 באוקטובר המפציצים הכבדים חזרו לתקוף בקוריאה הצפונית. ביום זה המיגים לא הצליחו ליירט את המפציצים לפני הגעתם לאזור היעד שלהם, אלא השיגו אותם בדרך חזרה בקצה הגזרה עליה הם אמונים. בקרב הזה הרוסים רשמו הפלות מטוס B-29 אחד (שמופיע גם ברישומים האמריקאיים), 4 מטוסי F-86 וארבעה מטוסי מטאור ואובדן של מטוס אחד. לעומתם, האמריקאים רשמו הפלות של שני מטוסי מיג לעומת אובדן של שני מטוסי F-86 ומטוסי B-29 אחד, לפי הרישומים של חיל האוויר האוסטרלי לא היו אבדות במטוסים.[Soviet. 19]

ב-27 באוקטובר הייתה הקרב הגדול האחרון של השבוע השחור בו מטוסי B-29 ביצעו הפצצות יום באזור סמטת המיגים. ביום זה 9 מפציצים תקפו גשר רכבת באזור אנג'ו בליווי של 32 מטוסי F-80 ו-F-86. תקיפה זאת תוכננה בידיעה שהמיירטים של האויב נמנעו מלטוס מעל הים ולכן הכוח טס בים הצהוב ופנו לכיוון החוף בקרבת המטרה, בנוסף מטוסי F-86 ביצעו סיורים התקפיים באזור המטרה לפני הגעת הכוח התוקף. בשעה 10:04 הוזנקו 42 מטוסי מיג לקראתם. בקרב זה מטוסי המיג רשמו לזכותם הפלות של שני מטוסי B-29, שלושה מטוסי F-84 ושני מטוסי F-86 תמורת אובדן של מיירט אחד. לעומתם, האמריקאים רשמו לזכותם שישה מטוסי מיג (5 על ידי מקלענים ואחד על ידי F-86) תמורת אובדן של מטוס B-29 אחד.[Soviet. 20]

בעקבות האבדות בשבוע שבין ה-22 ל-27 באוקטובר במטה ה-FEAF הסיקו כי שום כמות מטוסי ליווי לא יוכלו לעצור לגמרי את מטוסי המיג בדרכם להפלת מטוסי B-29 ולכן הוחלט להפסיק את הפצצות היום על ידי המפציצים הכבדים בשמי קוריאה הצפונית למשך המלחמה.[Soviet. 21]

חודש אוקטובר 1951 הסתכם ברישומים הסובייטיים ב-92 הפלות של מטוסי אויב מתוכם 16 מטוסי B-29, מטוסי B-26 אחד, 41 מטוסי F-86, ‏21 מטוסי F-84, ‏ 12 מטוסי F-80 ומטוס בוכנה של הצי האמריקאי (ככל הנראה מטוס F4U). לעומתם, האמריקאים רשמו הפלות של 37 מטוסי מיג 15.[Soviet. 22] דיוויזיית מטוסי הקרב ה-4 של כוח המתנדבים הסיני עזבה בחודש זה את הזירה לאחר שביצעה 508 גיחות מבצעיות והשתתפה ב-10 קרבות אוויר בהם טענה להפלת 20 מטוסי אויב (הרישומים האמריקאים לא מציינים אבדות בהיתקלויות אלה). הדיוויזיה שילמה ביוקר על חוסר הניסיון שלה ואיבדה 14 טייסים בתקופה זאת.[Yalu. 7] בחודש זה התחדשו השיחות בין הצדדים לאחר חודשיים של הפסקה.

בחודש נובמבר טייסי המיג רשמו לזכותם הפלות של 70 מטוסים מתוכם מטוס B-29 אחד (בלילה), 27 מטוסי F-86, ‏31 מטוסי F-84, ‏9 מטוסי F-80 ושני מטוסים הצי (ככל הנראה סקאייריידר או F4U). האבדות של הרוסים הסתכמו בעשרה מטוסים עם ארבעה טייסים הרוגים וטייס אחד נעדר. טייסי האו"ם רשמו לזכותם 18 הפלות של מטוסי מיג.[Soviet. 22]

בתחילת חודש זה דיוויזיית מטוסי הקרב ה-3 של חיל המתנדבים הסיני הצטרפה לזירה. דיוויזיה זאת הייתה הראשונה לקבל מטוסי מיג-15 לשורותיה, והחל מנובמבר 1950 אנשי הדיוויזיה התמקדו באימונים מאומצים, לקראת הצבתם בזירה טייסיה צברו כ-70 שעות טיסה כל אחד במטוס הקרב החדיש, הרבה מעל הממוצע בחיל, והוכיחו את עצמם כדיוויזיה האווירית הסינית המוצלחת ביותר במשך כל המלחמה.

אנשי הדיוויזיה ה-3 קיבלו הרצאות מוותיקי דיוויזיה ה-4 בשביל ללמוד מניסיונם, בעקבותיהן נבנתה תוכנית מבצעית שכללה הימנעות מכניסה לקרבות אוויר גדולים או עם מטוסי F-86 ולהתמקד בניסיון הפלת מבנים קטנים של מטוסי קרב-הפצצה. הצלחותיהם בחודש זה העלו את ביטחונם עד כדי שינוי התוכנית המבצעית שעתה כללה משימות אמנעה וכן ניסיונות ליזום קרבות אוויר עם מטוסי סייבר. בחודש נובמבר 1951 הסתמן להנהגה הסינית כי יש סיכוי גובר לשביתת נשק בזמן הקרוב. עקב זה השגת ניסיון מבצעי לכמה שיותר דיוויזיות אוויריות של חיל האוויר שצבא שחרור העם הפך למטרה דחופה. על דיוויזיות 3 ו-4 שהיו למנוסות ביותר הוטלה המשימה לחפות על הטייסים הטריים במשימותיהם הראשונות. התוכנית שנבנתה אפיינה שיט חשיפה מדורגת של הטייסים למשימות בעלות סיכון גובר, החל מסיורים באזורים הנחשבים לשקטים, ובהדרגה הגעה לניסיונות לכניסה לקרבות אוויר עם מבנים קטנים של מטוסי קרב-הפצצה. דיוויזיות מטוסי הקרב ה-2 וה-14 הצטרפו לזירה למטרה זאת. בחודש דצמבר הדיוויזיות טסו את הגיחות המבצעיות הראשונות שלהם.[Yalu. 8]

ב-6 בנובמבר התבצעה משימת ההפצצה הראשונה של דיוויזיות ההפצצה הסיניות במלחמה, זאת התבצעה על האי טאהווה-דו (Taehwa-do) על ידי 9 מטוסי טופולב טו-2. למרות אש נ"מ מהאי, לא הוזנקו מטוסי קרב ליירוט המבנה והוא לא חווה אבדות. משימה זאת הייתה להצלחה גדולה שזרעה ביטחון בכוחות הסינים ועודדה אותם לנסות את אותן הטקטיקות בשנית, אך ביטחונם בגד בהם שכן ה-FEAF התכוננו לתקיפה חוזרת, והסינים לא השכילו לשנות את המטרה של התקיפה והשתמשו באותן תוכניות הפעולה ואף באותה כמות מטוסים.

ההפצצה השנייה שהתבצעה ב-30 בנובמבר הייתה למפלה גדולה. מבנה המפציצים הגיע לאזור המפגש המתוכנן עם מטוסי המיג המלווים לפני הזמן וטסו לאזור המטרה בליווי של מטוסי La-11 הבוכנתיים. לקראת ההגעה לאי מבנה המפציצים יורט על ידי 31 מטוסי F-86. רק מבנה אחד של מטוסי מיג הצליח להגיע לקרב בעודו מתחולל. האבדות של הכוחות הסינים הסתכמו בארבעה מטוסי Tu-2, שלושה מטוסי La-11, ומיג אחד. הסינים טענו להפלה של 3 מטוסי סייבר, אבל ברישומים האמריקאים לא נרשמו אבדות, אם כי שני מטוסים ניזוקו משמעותית. האמריקאים לעומתם טוענים להפלת 8 מטוסי Tu-2. בשל משימה זאת חיל האוויר של צבא שחרור העם נטש את הטקטיקות ההפצצות ביום של מטוסי ההפצצה, ונשען על מטוסי הקרב למשימות תקיפה למשך המלחמה.[Yalu. 9]

שלב שלישי - נקודת המפנה בסמטת המיגים

  • תמונות משנת 1952
  • ‏רבעיית מטוסי F2H באנשי מעל נושאת המטוסים USS Kearsarge, ניתן לראות את הסיפון המאוכלס בדלילות יחסית, מה שמרמז על זה שהמבנים בשלבי חזרה מהמשימה, אוקטובר 1952.

    ‏רבעיית מטוסי F2H באנשי מעל נושאת המטוסים USS Kearsarge, ניתן לראות את הסיפון המאוכלס בדלילות יחסית, מה שמרמז על זה שהמבנים בשלבי חזרה מהמשימה, אוקטובר 1952.

  • ‏להק טייסי F-84 בתדריך לקראת משימה בוחנים מפה ואזורי מטרה, אוגוסט 1952.

    ‏להק טייסי F-84 בתדריך לקראת משימה בוחנים מפה ואזורי מטרה, אוגוסט 1952.

  • ‏מטוסי F-84 במהלך ירי איפוס כוונות ובדיקת סדר ירי במהפך פעולות אחזקה, אוגוסט 1952.

    ‏מטוסי F-84 במהלך ירי איפוס כוונות ובדיקת סדר ירי במהפך פעולות אחזקה, אוגוסט 1952.

  • ‏שמיניית מטוסי F-84 בדרך לתקיפה בקוריאה.

    ‏שמיניית מטוסי F-84 בדרך לתקיפה בקוריאה.

  • ‏איש צוות קרקע צובע פצצת 407 קילוגרם בכיתוב "ברכות יום מאי" המתייחס ל-1 במאי (חג הפועלים), ניתן לראות ברקע את מטוס הF-84.‏ 1 במאי 1952.

    ‏איש צוות קרקע צובע פצצת 407 קילוגרם בכיתוב "ברכות יום מאי" המתייחס ל-1 במאי (חג הפועלים), ניתן לראות ברקע את מטוס הF-84.‏ 1 במאי 1952.

  • ‏מטוסי F-84 במהלך תדלוק אווירי, ניתן לראות ששני מכלי קצה הכנף של המטוס מותאמים לתדלוק אווירי. המטוס דורש תדלוק בנפרד של כל מכל קצה כנף. ברקע טסים עוד שני מטוסי F-84.

    ‏מטוסי F-84 במהלך תדלוק אווירי, ניתן לראות ששני מכלי קצה הכנף של המטוס מותאמים לתדלוק אווירי. המטוס דורש תדלוק בנפרד של כל מכל קצה כנף. ברקע טסים עוד שני מטוסי F-84.

  • ‏שורת מטוסי F-84 החונים בשדה טגאו (Tageu), יוני 1952.

    ‏שורת מטוסי F-84 החונים בשדה טגאו (Tageu), יוני 1952.

  • ‏מטוס F9F ביעף הפצצה, ניתן לראות את הפצצות שהוטלו בחלק השמאלי תחתון של התמונה.

    ‏מטוס F9F ביעף הפצצה, ניתן לראות את הפצצות שהוטלו בחלק השמאלי תחתון של התמונה.

  • ‏מסוק H-19 של חיל האוויר בריחוף המתכונן להרים אלונקה בעזרת מנוף פנימי.

    ‏מסוק H-19 של חיל האוויר בריחוף המתכונן להרים אלונקה בעזרת מנוף פנימי.

  • ‏מטוס RB-26 (גרסת ביון של ה-B-26), צולם כנראה בשדה קומאקי (Komaki), יפן.

    ‏מטוס RB-26 (גרסת ביון של ה-B-26), צולם כנראה בשדה קומאקי (Komaki), יפן.

  • ‏מטוסי F4U, F7F ו-F3D של טייסות הנחתים חונים בשדה קונסאן (K-8 Kunsan), קיץ 1952.

    ‏מטוסי F4U, F7F ו-F3D של טייסות הנחתים חונים בשדה קונסאן (K-8 Kunsan), קיץ 1952.

  • ‏מטוס F2H מעל ווסאן, אוקטובר 1952.

    ‏מטוס F2H מעל ווסאן, אוקטובר 1952.

  • ‏מטוס F4U על סיפון נושאת המטוסים אסקס בהכנה לטיסה, ניתן לראות את החימוש, בדחיפת המטוס משתתפים אנשי צ"א הלובשים סרבלים בצבעי זית.

    ‏מטוס F4U על סיפון נושאת המטוסים אסקס בהכנה לטיסה, ניתן לראות את החימוש, בדחיפת המטוס משתתפים אנשי צ"א הלובשים סרבלים בצבעי זית.

  • ‏זוג מטוסי AD-4 צולל להפצצה על מטרות באזור טאנצ'ון, יוני 1952.

    ‏זוג מטוסי AD-4 צולל להפצצה על מטרות באזור טאנצ'ון, יוני 1952.

  • ‏מטוס F9F פאנת'ר במהלך נחיתה על נושאת המטוסים אסקס.

    ‏מטוס F9F פאנת'ר במהלך נחיתה על נושאת המטוסים אסקס.

  • ‏רביעיית מטוסי AD-4 החוזרת מתקיפה.

    ‏רביעיית מטוסי AD-4 החוזרת מתקיפה.

  • ‏תמונה מתוקנת של מטוס AD-4 לקראת המראה על סיפון נושאת המטוסים בון הום ריצ'רד (USS Bon Homme Richard), ניתן לראות את החימוש הרב המותקן מתחת לכנפיו.

    ‏תמונה מתוקנת של מטוס AD-4 לקראת המראה על סיפון נושאת המטוסים בון הום ריצ'רד (USS Bon Homme Richard), ניתן לראות את החימוש הרב המותקן מתחת לכנפיו.

  • ‏מטוס F-80 מטיל פצצת נפלם על מרכז לוגיסטי בקוריאה הצפונית, בנוסף על המטוס ופצצת נפלם ניתן לזהות פגז המותיר אחריו שובל עשן העולה מתותח נ"מ מוסתר, מאי 1952.

    ‏מטוס F-80 מטיל פצצת נפלם על מרכז לוגיסטי בקוריאה הצפונית, בנוסף על המטוס ופצצת נפלם ניתן לזהות פגז המותיר אחריו שובל עשן העולה מתותח נ"מ מוסתר, מאי 1952.

  • ‏שלשיית מטוסי F-86 סייבר של כנף קרב ה-51, אוקטובר 1950.

    ‏שלשיית מטוסי F-86 סייבר של כנף קרב ה-51, אוקטובר 1950.

  • ‏מטוסי F-94 סטארפייר מעל שדה סוון (Suwon).

    ‏מטוסי F-94 סטארפייר מעל שדה סוון (Suwon).

  • ‏תמונה ראשונה של מטוס F9F פאנת'ר בתקיפה, כאן רואים כיצד הוא מטיל פצצה ומשגר רקטה היוצרת ענן עשן מהכנף השמאלית, נובמבר 1952.

    ‏תמונה ראשונה של מטוס F9F פאנת'ר בתקיפה, כאן רואים כיצד הוא מטיל פצצה ומשגר רקטה היוצרת ענן עשן מהכנף השמאלית, נובמבר 1952.

  • ‏תמונה שנייה של מטוס F9F פאנת'ר בתקיפה, כאן רואים כיצד הוא מטיל פצצה מהכנף הימנית וטס דרך שובל העשן שהושאר מהרקטה שהוא שיגר מהכנף השמאלית, נובמבר 1952.

    ‏תמונה שנייה של מטוס F9F פאנת'ר בתקיפה, כאן רואים כיצד הוא מטיל פצצה מהכנף הימנית וטס דרך שובל העשן שהושאר מהרקטה שהוא שיגר מהכנף השמאלית, נובמבר 1952.

  • ‏מטוס AD מטיל את פצצותיו על מטרות בקוריאה.

    ‏מטוס AD מטיל את פצצותיו על מטרות בקוריאה.

  • ‏מטוס F-94 סטארפייר.

    ‏מטוס F-94 סטארפייר.

  • ‏מטוס F-84 ת'אנדרג'ט בהמראה.

    ‏מטוס F-84 ת'אנדרג'ט בהמראה.

  • ‏מטוס F-84 מתודלק על ידי מטוס B-29 במהלך מבצע גאות (High Tide) שבו התבצעו תדלוקים אוויריים מבצעיים ראשונים בשביל להגדיל את טווח מטוסי הקרב הסילוניים.

    ‏מטוס F-84 מתודלק על ידי מטוס B-29 במהלך מבצע גאות (High Tide) שבו התבצעו תדלוקים אוויריים מבצעיים ראשונים בשביל להגדיל את טווח מטוסי הקרב הסילוניים.

  • ‏מסוק H-5 בנחיתה במוצב קדמי בזמן חילוץ פצועים, ניתן לראות את המכונאי המטוס שמחזיק שקית עירוי דם מעל לתא האלונקה, הוא היה צריך לעשות את זה למשך כ-45 דקות טיסה מאזור הקרבות.

    ‏מסוק H-5 בנחיתה במוצב קדמי בזמן חילוץ פצועים, ניתן לראות את המכונאי המטוס שמחזיק שקית עירוי דם מעל לתא האלונקה, הוא היה צריך לעשות את זה למשך כ-45 דקות טיסה מאזור הקרבות.

  • ‏שורת מטוסי F-86 סייבר בהכנות לקראת משימה, ניתן לראות את משאית התדלוק ברקע.

    ‏שורת מטוסי F-86 סייבר בהכנות לקראת משימה, ניתן לראות את משאית התדלוק ברקע.

  • ‏תמונה מסרט טיסה של מטוס F-86 סייבר המציג מטוס מיג-15 מופל מטווח קרוב מאוד. ניתן לראות את הצד של המיג, מה שמדגים את טקטיקת הלוחמה של הטייסים האמריקאים שהעדיפו לתקוף מעט מהצד בשביל להגדיל את שטח הפנים של מטוס האויב החשוף לאש.

    ‏תמונה מסרט טיסה של מטוס F-86 סייבר המציג מטוס מיג-15 מופל מטווח קרוב מאוד. ניתן לראות את הצד של המיג, מה שמדגים את טקטיקת הלוחמה של הטייסים האמריקאים שהעדיפו לתקוף מעט מהצד בשביל להגדיל את שטח הפנים של מטוס האויב החשוף לאש.

  • ‏מטוס F9F במהלך נחיתה על נושאת המטוסים אוריסקאני (USS Oriskany), ניתן לראות בבירור כיצד הוא נתפס בכבל העצירה, נובמבר 1952.

    ‏מטוס F9F במהלך נחיתה על נושאת המטוסים אוריסקאני (USS Oriskany), ניתן לראות בבירור כיצד הוא נתפס בכבל העצירה, נובמבר 1952.

  • ‏רביעיית מטוסי F-84 ת'אנדרג'ט בדרך לתקיפה בקוריאה הצפונית.

    ‏רביעיית מטוסי F-84 ת'אנדרג'ט בדרך לתקיפה בקוריאה הצפונית.

  • ‏רביעיית מטוסי F-86 סייבר, המטוס הרחוק מוסתר על ידי המטוס השלישי, אבל עדיין ניתן לראות את מייצב הכיוון שלו. המטוס הראשון חסר מכל דלק.

    ‏רביעיית מטוסי F-86 סייבר, המטוס הרחוק מוסתר על ידי המטוס השלישי, אבל עדיין ניתן לראות את מייצב הכיוון שלו. המטוס הראשון חסר מכל דלק.

  • ‏שלישיית מטוסי F-80 בדרכם לתקיפה, ניתן לראות את פצצות ה-227 קילוגרם שלהם, המטוס המצלם הוא ככל הנראה המוביל, אוגוסט 1952.

    ‏שלישיית מטוסי F-80 בדרכם לתקיפה, ניתן לראות את פצצות ה-227 קילוגרם שלהם, המטוס המצלם הוא ככל הנראה המוביל, אוגוסט 1952.

  • ‏מסוק HRS-1 (דגם הצי של מסוק ה-H-19) המוביל חיילי נחתים במהלך מבצע מארלקס-5 (Operation Marlex-5), זאת הפעם הראשונה בו מסוק שימש להנחתת חיילים באזור קרב. ניתן לראות ברקע את נושאת המטוסים המלווה סיסילי (USS Sicily), ‏1 בספטמבר 1952.

    ‏מסוק HRS-1 (דגם הצי של מסוק ה-H-19) המוביל חיילי נחתים במהלך מבצע מארלקס-5 (Operation Marlex-5), זאת הפעם הראשונה בו מסוק שימש להנחתת חיילים באזור קרב. ניתן לראות ברקע את נושאת המטוסים המלווה סיסילי (USS Sicily), ‏1 בספטמבר 1952.

  • מטוס F7F טייגרקאט של טייסת קרב-לילה של הנחתים.

    מטוס F7F טייגרקאט של טייסת קרב-לילה של הנחתים.

  • מטוס F-82 בטיסה מעל קוריאה.

    מטוס F-82 בטיסה מעל קוריאה.

  • מטוס B-26 משגר רקטות על כוחות האויב, ינואר 1951.

    מטוס B-26 משגר רקטות על כוחות האויב, ינואר 1951.

  • זוג מטוסי T-6 המשמשים את הבקרים הקדמיים.

    זוג מטוסי T-6 המשמשים את הבקרים הקדמיים.

  • מסוק H-13 ממריא עם שני פצועים בתאי אלונקות, ינואר 1952.

    מסוק H-13 ממריא עם שני פצועים בתאי אלונקות, ינואר 1952.

  • תמונה של הטייס הסיני ז'אנג ז'יחוי (Zhang Jihui), טייס מפורסם ומעוטר של חיל האוויר הסיני. לימים סגן מפקד חיל האוויר. בתמונה ניתן לראות ארבעה כוכבים על המטוס המציינים ארבע הפלות. התמונה פורסמה ב-1952

    תמונה של הטייס הסיני ז'אנג ז'יחוי (Zhang Jihui), טייס מפורסם ומעוטר של חיל האוויר הסיני. לימים סגן מפקד חיל האוויר. בתמונה ניתן לראות ארבעה כוכבים על המטוס המציינים ארבע הפלות. התמונה פורסמה ב-1952

ישנן 40 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

דיוויזיות 324 ו-303 עוזבות את קוריאה

מטוסי הטייסת ה-77 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי הופעלו כמטוסי קרב, לאחר שהטייסת עברה הסבה ממטוסי F-51 למטוס הגלוסטר מטאור בחודש אוגוסט. מטוסים אלה התמודדו לא אחת עם מטוסי המיג, ולמרות מספרי הפלות מוגזמים שרשמו הרוסים, הופל רק מטוס אחד מסוג זה ב-29 באוגוסט. ב-1 בדצמבר במהלך פעילות בקוריאה הצפונית כוח של 16 מטוסי מטאור יורטו על ידי מיגים. בקרב שהתפתח הופלו שלושה מטאורים (הטייסים הרוסים טענו ל-9 הפלות) ורשמו שתי הפלות של מיגים לזכותם. בשל תוצאות קרב זה מטוסי המטאור הסבו מתפקיד הקרב לתפקיד קרב-הפצצה למשך המלחמה.

באותו היום מטוסי ה-F-86E של כנף הקרב ה-51 טסו את הסיור ההתקפי הראשון שלהם במלחמה, אירוע זה ציין שינוי מגמה בלוחמה האווירית שכן טייסות הקרב האמריקאיות שהפעילו את מטוסי הסייבר מנו כעת חמש טייסות שהם 127 מטוסים. עלייה דרמטית זאת בכמות מטוסי הסייבר בזירה הביאה לשינוי מיידי בכמות ההפלות של טייסי המיג, שעתה התקשו לעבור את הסיורים ההתקפיים של מטוסי הסייבר בדרכם ליירוט. בחודש דצמבר הרוסים רשמו לטובתם 83 הפלות מתוכם 54 מטוסי F-86,‏ 12 מטוסי F-84,‏ 8 מטוסי F-80 ו-9 מטוסי מטאור. האבדות שנרשמו באותו חודש הסתכמו בשישה מטוסים, טייסי כוחות האו"ם רשמו לטובתם הפלות של 35 מטוסי מיג. יחסית לחודשים קודמים בהם אחוז הפלות של מטוסי הקרב מסך ההפלות שרשמו הרוסים היה כ-40 אחוז, בחודש זה הנתון עלה ל-65 אחוז, מה שמחווה על עלייה משמעותית בקבות אוויר עם מטוסי סייבר.[Soviet. 23]

גורם נוסף שהחל לתת את אותותיו ברגימנטים הרוסיים היה השחיקה. טייסות דיוויזיות מטוסי הקרב ה-324 וה-303 לחמו בצורה קדחנית, וטייסיהן המנוסים ביותר (מובילי משימות) היו האוכלוסיות שטסות הכי הרבה. כמות הטיסות גרמה לעייפות, חוסר ערנות וקלות דעת אצל הטייסים המנוסים, ועם עלייה דרמטית בהיתקלויות עם מטוסי סייבר נרשם מספר גבוה של אבדות באוכלוסייה המנוסה יותר של הרגימנטים בחודש ינואר 1952. שיעור האבדות בחודש ינואר היה 11 מיגים - המספר הגבוה ביותר מאז כניסתם למלחמה. הטייסים האמריקאים רשמו לזכותם הפלות של 32 מטוסי מיג. אך עם זאת הטייסים הרוסים רשמו הפלות של 45 מטוסי סייבר ושני מטוסי F-84.[Soviet. 24]

ב-30 בינואר נרשמה הגיחה המבצעית האחרונה של דיוויזיית מטוסי הקרב ה-324 שהתחלפה למחרת בדיוויזיית מטוסי הקרב ה-97. דוויזיית מטוסי הקרב ה-303 התחלפה עם דיוויזיית מטוסי הקרב ה-190 באמצע חודש פברואר.
מחודש נובמבר 1950 ועד לינואר 1951 מטוסי דיוויזיות הקורפוס האווירי ה-64 טסו 18,759 גיחות מבצעיות ביום בהם הם השתתפו ב-307 קרבות אוויר; ו-344 גיחות מבצעיות בלילה בהם הם השתתפו ב-16 קרבות אוויר. סך הכל על פי הרישומים הסובייטיים טייסי הקורפוס היו אחראים על הפלות של 564 מטוסים מתוכם 48 מטוסי B-29,‏ 3 מטוסי B-26,‏ שני מטוסי RB-45‏, שני מטוסי AD סאייריידר, 20 מטוסי F-51,‏ 103 מטוסי F-80,‏ 132 מטוסי F-84,‏ 218 מטוסי F-86,‏ 8 מטוסי F6F,‏ 25 מטוסי גלוסטר מטאור ו-3 מטוסי F4U. האבדות שלהם מנו 71 מטוסי מיג 15 ו-34 טייסים. 41 מטייסי הקורפוס הפילו חמישה או יותר מטוסים ו-19 מהם השיגו את התואר גיבור ברית המועצות.[Soviet. 25]

הטיסות המבצעיות הראשונות של הדיוויזיה ה-14 הסינית שהתבצעו ב-13 וב-15 היו קשות ומטוסיה נקלעו לשני קרבות אוויר. בקרב האוויר הראשון המטוסים הסינים הופתעו על ידי כוח גדול של מטוסי F-86 וכתוצאה מכך הם איבדו 7 מטוסים וטייס אחד שלא הצליח לנטוש את מטוסו. בקרב השני, מטוסי הדיוויזיה ה-14 הצליחו להפתיע כוח של מטוסי F-84 וטענו להפלת 7 מטוסים ונזק ל-2 מטוסים נוספים. על פי הרישומים האמריקאיים הם איבדו מטוס F-86 אחד והצליחו להפיל מטוס מיג אחד והסבו נזק לשישה נוספים.[Yalu. 8]

המאמצים של חיל המתנדבים הסיני לבנות שדות תעופה בקוריאה הצפונית, שנועדו לבסס את הנוכחות של הדיוויזיות הסיניות ולאפשר להם לחפות על כוחות הקרקע ואף לתקוף מטרות בחזית, עלו בתוהו שכן כוחות האו"ם הפציצו את השדות הללו באופן קבוע. השדות הותקפו 119 פעמים, תוך הטלה של 13,760 פצצות עליהם 28 אחוז מתוכם הללו פגעו במסלולי המראה והסעה. בשל כך בדצמבר 1951 הסינים נטשו את התוכנית. זה גרם לכך שמטוסי הקרב הסינים, שהיו בעלי טווח טיסה קצר יחסית, יכלו לטוס רק משדות צפונית לנהר יאלו ועקב כך הוגבלו לאזור צר מאוד בקוריאה הצפונית, וזה היה בעיקר משדות במתחם אנטונג.[Yalu. 10]

הקשיים של הדיוויזיות הטריות

דיוויזיות מטוסי הקרב ה-190 וה-97 הסובייטיות כללו טייסים טריים שלא היו מיומנים ומנוסים בניגוד לדיוויזיות העילית שהם החליפו. בעקבות זה מרבית מהטייסים בדרך למטרה היו צריכים להתמקד יותר בהטסת המטוס ושמירת מבנה מאשר חיפוש אויבים באוויר, כתוצאה מכך קרבות אוויר רבים בתקופה זאת החלו כאשר היה יתרון ההפתעה לטובת כוחות האו"ם. בנוסף לכך, מובילי המשימות מיאנו לפצל את כוחותיהם ליחידות קטנות יותר כגון זוג או רבעיה בגלל חוסר הכישורים של הטייסים שלא יכלו להתמודד מול טייסי הסייבר, ולכן הם נאלצו להוביל את הכוח שלהם כקבוצה אחת. במצב זה בעת היתקלות עם מטוסי הסייבר המסיירים תמידית בסמטת המיגים כל הכוח המיירט נאלץ להתמודד עם מטוסי הקרב של האויב, ושום חלק מהקבוצה לא היה יכול להמשיך ביירוט. הקרב היה גוזל את מרבית הדלק של המיגים ואלה היו חוזרים לנחיתה. הבעיות הללו היו חמורות עוד יותר במהלך יירוט של מטרות מנמיכות טוס, מכיוון שזה דורש כישורי טיסה, עבודת צוות, ידע של טקטיקות ומודעות מצבית מעולים.[Soviet. 26]

דוגמה לכך הם רישומי ההפלות של הסובייטים בחודש פברואר 1952. מתוך 16 הפלות מטוסי F-86, שש הפלות שייכות לדיוויזיה ה-303 שעזבה באמצע אותו חודש את קוריאה. מתוך אובדן של 11 מטוסי מיג, רק אחד היה שייך לדיוויזיה ה-303. כלומר בחודש פברואר דיוויזיות 97 ו-190 הפילו ואיבדו מספר דומה של מטוסים (10), עם 19 מטוסים שניזוקו ואבדות של 6 טייסים. זאת בהתחשב בכך שמספרי ההפלות שרשמו הרוסים בדרך כלל היו גבוהים ממספרי ההפלות בפועל. הטייסים האמריקאים רשמו לזכותם הפלות של 17 מטוסי מיג ואובדן של שני מטוסים.[Soviet. 27]

המצב של הדיוויזיות הרוסיות היה עגום עוד יותר בחודש מרץ. מטוסי הסייבר התמקדו בהשגת עליונות אווירית גם צמוד לנהר יאלו, והשגות הגבול מצידם, שקרו לעיתים רחוקות לפני זה, הפכו למטרד רציני. בנוסף שיטת התקיפות השתנתה ועתה כללה מספר גדול של תקיפות שטסות במבנים קטנים לאורך כל מספר שעות במקום השיטה שהייתה נהוגה לפני שכללה תקיפות מאסיביות בפעמים בודדות. עם הגנה יעילה על ידי מטוסי הקרב האמריקאיים מטוסי התקיפה של בעלות הברית היו נמנעים מכל מגע עם מטוסי המיג, בעת זיהוי כוח מיירט התוקפים היו חוזרים על עקבותיהם ומחכים בגבול סמטת המיגים או באזור החוף עד שמטוסי הסייבר היו "מנקים את השטח" ואז הם היו חופשיים להמשיך במשימתם. מצבת מטוסי המיג בזירה פשוט לא הספיקה בשביל לאפשר סיור מתמיד בשמי קוריאה ולכן מטוסי התקיפה יכלו לתקוף צפונה מאנג'ו לראשונה מאז ספטמבר 1951.

עם זאת מטוסי המיג היוו סיכון לא מבוטל למטוסי ה-F-80 ו-F-84, במיוחד באזור צ'ונג'ו ונהר יאלו ובמזג אוויר קשה. אבל כאמור מטוסי התקיפה היו בורחים בזיהוי מטוסי יירוט של האויב.

בחודש מרץ היקף ועצימות הקרבות גדל עם הגידול במטוסי אויב ומטוסי קורפוס מטוסי הקרב ה-64 השתתף ב-84 קרבות אוויר (גידול של כ-150 אחוז יחסית לחודש פברואר). רק פעם אחת בחודש זה המיגים הצליחו ליירט את מטוסי התקיפה והפילו ארבעה מטוסי F-80. בקרבות האוויר הטייסים הסובייטיים רשמו לזכותם הפלות של 43 מטוסי F-86 תמורת אובדן של 16 מטוסים, 4 טייסים ונזק ל-43 מטוסים. לפי הרישומים האמריקאיים מעט מאוד הפלות תואמות את ההפלות שטענו הסובייטים והם רשמו לזכותם הפלה של 39 מטוסי מיג.[Soviet. 28]

בפברואר 1952 בהוראה ישירה של מאו דזה-דונג, לנצל את ההזדמנות לצבירת ניסוין הוספו דיוויזיות למצבה של חיל המתנדבים הסיני והסבבים שלהן קוצרו. דיוויזיות אוויריות לעיתים הצטרפו ועזבו את הזירה לאחר כ-5 משימות מבצעיות, בשביל לספק כמה שיותר ניסיון לחיל האוויר. עקב כך הוגדל מספר מטוסי המיג בזירה לכ-150–200 כלי טיס, כמות שנשארה יציבה עד להסכם שביתת הנשק בשנת 1953.[Yalu. 8]

המצור על מתחם אנטונג

אף על פי שהכוחות האוויריים של האו"ם הוגבלו רשמית לטיסות דרומה מנהר יאלו, הרבה טייסים אמריקאיים חצו את הגבול עם סין והתקיפו את מטוסי האויב מעל ובקרבת שדותיהם. זאת בשל הסתמכות על נוהל "מרדף חם"[8] שהוצע כתיקון לחוק הבינלאומי על מרדף חם על ידי המטה של חיל האוויר האמריקאי, אבל נשלל על ידי כל שאר בעלות הברית. חלק מהטייסים האמריקאים האמינו שנוהל זה קיים ואושר, והשאר פשוט התעלמו מההגבלות שניתנו להם. מפקדי הטייסות עודדו התנהגות כזאת ואכן כמחצית מאלופי ההפלות האמריקאים במלחמה חצו את הגבול.[9] הטייסים אף הגדילו לעשות והיו משחיתים סרטי טיסה מעל אדמות סין, מכבים מכשירי זיהוי עמית-טורף ומשנים פרטים בדוחות הקרב בשביל לחפות על עבירות אלה. רק שני טייסים נשפטו בפועל על השגות הגבול במהלך המלחמה.[Coalition. 1]

באפריל השגות הגבול של המטוסים האמריקאיים הפכו לדבר שבשגרה, הטייסים האמריקאים היו רודפים אחרי המיגים עד לשדות התעופה ותוקפים מטוסים בשלבי הנחיתה, בהמראה ואף על הקרקע. מצב זה הפך בעצם למצור על שדות התעופה במתחם אנטונג. למרות האבדות באזור שדות התעופה מטוסי המיג הצליחו להילחם בחזרה ואף הצליחו לפרוץ את המצור וליירט מטוסי תקיפה של האויב, זאת תודות לשינוי תורת הלחימה שדגלה בלוחמה בקבוצות קטנות לעומת בקבוצות גדולות בגודל של רגימנט שלם ויירוט בדממת אלחוט. בחודש זה הסובייטים רשמו הפלות של 52 מטוסים מתוכם 44 מטוסי F-86,‏ 3 מטוסי F-84,‏ 4 מטוסי F-80 ומטוס F-51 אחד. האבדות של הרוסים כללו 18 מטוסי מיג (9 מתוכם הופלו בזמן המראה או נחיתה), שישה טייסים ונזק ל-32 מטוסים. בעוד האמריקאים רשמו לטובתם הפלות של 44 מטוסי מיג והרס של שניים נוספים על הקרקע. האבדות שרשמו האמריקאים בחודש זה כללו שלושה מטוסי F-86.[Soviet. 29]

השינויים בתורת הלחימה שהונהגו אצל הטייסים הרוסים נשאו פרי ו-20 מתוך 57 קרבות האוויר שהתקיימו בחודש מאי היו עם מטוסי קרב הפצצה של האויב. בחודש זה הטייסים הרוסים נהנו מהצלחה ניכרת ורשמו לזכותם 33 הפלות מתוכם 20 מטוסי קרב הפצצה.[10] כמו כן הופל מטוס RB-26C בלילה של 15 במאי. האבדות בחודש מאי כללו 16 מטוסי מיג, ארבעה טייסים שנהרגו ו-14 מטוסים שניזוקו. מחצית מהאבדות קרו מעל לבסיסים צפונה לנהר יאלו. האמריקאים רשמו לזכותם 32 הפלות של מטוסי מיג ו-5 מטוסים שנהרסו על הקרקע.[Soviet. 30]

בניסיון להתמודד עם המצור על מתחם אנטונג רגימנטים 494 ו-16 של מטוסי קרב פרסו באנשאן ומוקדן-מערב בהתאמה במאי, מה שהיה מאפשר יירוט מטוסי קרב של האויב מעל מתחם אנטונג. בנוסף רגימנט 351 וטייסת קרב-לילה מתוך רגימנט מטוסי קרב של המשמר ה-147 פרסו באנטונג. באפריל הדיוויזיה של מטוסי הקרב ה-133 הצטרפה לכוחות הסובייטיים, הרגימנטים שלה פרסו במוקדן-מערב ודונפנג והחלו באימונים להכנה לקרב. עם זאת המצב של הדיוויזיות בחזית היה קשה למדי, במאי הדיוויזיות ה-97 וה-190 יחד החזיקו ב-92 טייסים כשירים, כאשר לפני הצטרפותם ללחימה הכוח עמד על 154 טייסים, וכאשר רגימנטים שלהם נפרסו בבסיסים מרוחקים מהחזית המספר עמד על 60 טייסים כשירים בחזית.[Soviet. 30]

ב-17 במאי טייסות הדיוויזיה ה-190 הצליחו ליירט כוח של מטוסי F-84 ולרשום 6 הפלות ש-4 מהן תואמות את הרישומים האמריקאיים. לאחר אבדות אלה מטוסי קרב-הפצצה האמריקאיים שינו את הטקטיקות שלהם והחלו לחדור לשטח סמטת המיגים בגובה נמוך בשביל להתחמק מזיהוי מכ"ם, בנוסף מיעוט הצוותים הכשירים ברגימנטים הסובייטיים נתן את אותותיו והם יכלו ליירט רק חלק קטן ממטוסי התקיפה שפעלו בשטח האווירי שלהם במשך כל היום. ב-31 במאי הרוסים נתקלו בפעם האחרונה במטוסי F-51 מוסטאנג, ורשמו 4 הפלות שרק אחת מהן תואמת לרישומים האמריקאיים.

מתחילת המעורבות המבצעית של חיל האוויר של צבא שחרור העם במלחמה ועד חודש מאי 1952 תשע דיוויזיות קרב ושתי דיוויזיית הפצצה סיניות, סך הכל כ-447 טייסים טסו בשמי קוריאה. הסינים טענו להפלת 123 מטוסים ולהסבת נזק ל-43 נוספים, תוך אובדן של 82 מטוסים ו-27 טייסים. למרות יחס ההפלות החיובי לכאורה, חיל האוויר הסיני נתקל בהרבה בעיות. מתוך 11,000 גיחות שהם טסו בתקופה זאת, טייסיהם השתתפו ב-1,602 קרבות אוויר. דיוויזיות מטוסי הקרב ה-3 וה-4 אחראיים לשני שלישים מסך ההפלות. אם מסתכלים על הדוגמה של הדיוויזיות ה-17 וה-12, אלה המריאו 29 פעמים בין יוני למאי, אך השתתפו בקרב אוויר אחד. ההיסטוריונים המערביים נטו לייחס זאת לחוסר האגרסיביות ולחוסר נכונות הטייסים הסינים מלהיכנס לקרב עם מטוסים מערביים, אך לטענת הסינים זה נבע מחוסר הניסיון של הטייסים הסינים. אלה קיבלו הכשרה מינימלית, והיו צריכים להתרכז בהטסת המטוס ולכן התקשו לזהות מטוסי אויב, גם מטווח קרוב יחסית. ביצועים אלה גרמו לחששות גדולים בצמרת הממשל בסין. לאחר אבדות של חמישה מטוסי מיג של דיוויזיית האוויר ה-3 מעל השדות באנטונג, הפעילות המבצעית של כלל כוחות האוויר הסינים הופסקה למשך חודש. בחודש יוני מאו הורה על מפקד חיל האוויר ליו יאלו להתערב אישית בפעילות המבצעית.[Yalu. 10]

ההסלמה של כוחות האו"ם

חודש יוני התאפיין במזג אוויר קשה שהגביל את הטיסות, מה שהתבטא ב-19 קרבות אוויר בין מטוסים סובייטים ואמריקאיים, לעומת 54 קרבות אוויר במאי. עם זאת, הסובייטים שרשמו הפלות של 2 מטוסי F-86 ו-3 מטוסי F-84, ספגו אבדות של 8 מטוסי מיג, טייס אחד ו-5 מטוסים שניזוקו בצורה משמעותית (האמריקאים רשמו לטובתם הפלות של 18 מטוסי מיג). אבדות אלה אפשר לייחס לשחיקה מתמדת והמספרים הנמוכים של הטייסים הרוסים הכשירים שבחודש זה ירד ב-12 טייסים נוספים. מיעוט הטייסים כאמור אפשר יירוט של חלק קטן ממטוסי ההפצצה, אך זה היה מקשה על התמודדות עם מסכי מטוסי סייבר ששחרו כל הזמן בסמטת המיגים וצרו על מתחם אנטונג. חוסר יכולת זה הודגם ב-23 ביוני כאשר מטוסי ההפצצה של האו"ם תקפו את תחנת הכוח ההידרו-אלקטרית בסופון. תקיפה זאת הוקדמה על ידי 20 מטוסי סייבר שחגו וצרו על מתחם אנטונג, ועוד 40 מטוסי סייבר שתפקדו כמסך לפני הכוח התוקף. הרגימנטים שפרסו בשדות מרוחקים לא יכלו להמריא עקב מזג האוויר ולכן הרוסים לא יכלו להרשות לעצמם לנסות וליירט את התקיפה הזאת.[Soviet. 31] ביום זה התחילה הסלמה מבחינת הפעילות של כוחות האו"ם שניסו על ידי היתרון שלהם באוויר ללחוץ על הסינים והצפון קוריאנים בשיחות על שביתת הנשק. הסלמה זאת החלה בשורת תקיפות על מתחם הסכרים בסוי-הו החל מה-23 ועד 27 ביוני.[Yalu. 11] ב-7 ביוני החל מבצע גאות בו בו נוסתה יכולת התדלוק האווירי של מטוסי קרב. 35 מטוסי F-86 שהמריאו מיפן תדלקו באוויר ותקפו בקוריאה הצפונית.[USAF. 7]

חודש יולי היה קשה במיוחד על הכוחות הסובייטיים והם סבלו אבדות של 11 מטוסים וטייס הרוג אחד, הכוחות האמריקאיים רשמו לזכותם 17 הפלות. הקורפוס ה-64 בניסיון להקל על הדיוויזיות במתחם אנטונג הקימו בחפזון שדה חדש בדאפו (Dapu) בשלהי חודש יוני והעבירו את הרגימנטים ה-256, 726 ודיוויזיה 133. ביולי הרגימנטים ה-7, ה-9, 133, 147, ו-415 פרסו במתחם אנטונג ורגימנט המשמר ה-148 הצטרף לרגימנט ה-16 במוקדן-מערב. בחודש זה דיוויזיות ה-97 וה-190 ראו את הפעילות המבצעית האחרונה שלהם, כאשר מאוחר יותר הם עברו לשדות רחוקים ובסוף יולי החלו להעביר את שארית מטוסיהם לדיוויזיות מטוסי הקרב ה-32 וה-216.[Soviet. 32]

על הדיוויזיה ה-133 הוטלה משימת היירוט של מטוסי התקיפה, על הדיוויזיה ה-216 הוטלה המשימה ליירוט מטוסי הסייבר המלווים את המטוסים התוקפים ועל דיוויזיה ה-32 המוצבת בבסיס אנשאנג הוטלה המשימה ליירט את המטוסים הצרים על מתחם אנטונג. באוגוסט מטוסי המיג הרוסיים רשמו 16 הפלות של מטוסי סייבר והפלה אחת של מטוס F-84, ברישומים האמריקאיים נרשמו אבדות של 3 מטוסי F-86 ומטוס F-84 בודד). האבדות של הרגימנטים הרוסים בחודש זה הסתכמו ב-18 מטוסים מופלים, 7 טייסים הרוגים ו-19 מטוסים עם נזקים משמעותיים, האמריקאים רשמו לזכותם 33 מטוסי מיג מופלים והבריטים רשמו לזכותם 2 מטוסי מיג שהופלו על ידי מטוסי סי פיורי של טייסת 802 של חיל הים המלכותי הבריטי).[Soviet. 33]

בספטמבר מטוסי הקרב האמריקאיים הגדילו את הנוכחות ואת הלחץ על מטוסי המיג שגרמו ל-41 הפלות של מטוסי מיג ומותם של 13 טייסים. כמעט מחצית מהמטוסים המופלים, 19 במספר, הופלו מעל לשדות במתחם אנטונג, וטייסים שהופלו בשלבי המראה (שחלקם היחסי היה יותר מ-60 אחוז באבדות) לא הספיקו לצבור גובה ונהרגו מכיוון שמצנחיהם לא הספיקו להיפתח מספיק מהר. עם זאת הטייסים הרוסים רשמו לזכותם הפלות של 40 מטוסי סייבר, 18 מטוסי F-84 ומטוסי FG-1D בודד, כאשר ברישומים האמריקאיים נרשמו אבדות של 8 מטוסי סייבר, 4 מטוסי F-84 ומטוס FG-1D אחד.

סוף המצור

באוקטובר 1952 מטוסי הקרב האמריקאיים המעיטו לעבור את הגבול ולתקוף את המטוסים במתחם אנטונג בעקבות העלייה בכמות מטוסי המיג ושיטת היירוט המדורגת שמטרתה הייתה להגן על המטוסים במתחם אנטונג. בעקבות זה האבדות של הקורפוס ה-64 ירדו בצורה דרמטית. סך הכל 9 מטוסי מיג ושני טייסים אבדו על פי הרישומים הסובייטים, כאשר 2 מהמטוסים בתחום השטח האווירי של סין. הרוסים רשמו לזכותם 28 מטוסי F-86, שני מטוסי F4U ומטוס גלוסטר מטאור בודד. על פי הרישומים האמריקאיים הופלו 26 מטוסי מיג תמורת אבדות של 3 מטוסי F-86,‏ ו-2 מטוסי F4U.

בחודש נובמבר על פי הרישומים הסובייטים אבדו רק 6 מטוסים וטייס אחד, כולם בקרבות אוויר בשמי סמטת המיגים ורשמו הפלות של 21 מטוסי F-86. על פי הרישומים האמריקאיים 3 מטוסי סייבר הופלו על ידי מטוסי מיג, לזכותם הם רשמו הפלות של 29 מטוסי מיג. בחודש זה מזג האוויר הפך לקשה ומיעוט מטוסי קרב הפצצה טסו צפונה מפיונגיאנג.

בחודש דצמבר הרוסים רשמו לזכותם הפלות של 22 מטוסי F-86 תמורת אבדות של 6 מטוסי מיג. על פי הרישומים האמריקאיים הופלו 29 מטוסי מיג ואבדו 2 מטוסי F-86. סך הכל בשנת 1952 מטוסי הקורפוס ה-64 טסו 23,539 גיחות יום ו-1,062 גיחות לילה כאשר הם נלחמו ב-868 קרבות ביום ו-32 קרבות בלילה. על פי הרישומים הסובייטיים בשנה זאת הופלו 256 מטוסי F-86, ‏37 מטוסי F-84, ‏19 F-80, ‏6 מטוסי F-51, ‏3 מטוסי F4U, ‏מטוס גלוסטר מטאור אחד, ‏8 מטוסי B-26 ו-12 מטוסי B-29. הקורפוס ספג אבדות שהסתכמו ב-160 מטוסים ו-43 טייסים.[Soviet. 34]

בסתיו 1952 טייסי חיל האוויר של צבא השחרור העממי הסיני החלו להיות יותר אגרסיביים, ואף טסו דרומית לסמטת המיגים תוך ניסיון ולתקוף את מטוסי הקרב-הפצצה, לפני שאלה מגיעים למטרותיהם. דיוויזיות מטוסי הקרב ה-3 וה-12 אשר הסבו לדגם bis של המיג-15 עסקו ביירוט מטוסי הקרב המחפים על המטוסים התוקפים ודיוויזיות ה-17 וה-18 שהטיסו את הדגם הישן יותר תקפו את המבנים התוקפים עצמם. בשיטה זאת הסינים רשמו בדצמבר הפלות של 37 מטוסים מתוכם 12 היו מטוסי F-86 תמורת אבדות של 12 מטוסי מיג, אף על פי שרישומי הפלות אלה לא תואמים את הרישומים האמריקאיים, אבל זה מראה על התבגרות הטייסים הסינים ואובדן החשש מכניסה לקרבות אוויר. כמו כן בשביל לחמוק ממסכי מטוסי הסייבר טסו בחסות העננות דרומה מפיונגיאנג בשביל להפיל את מטוסי קרב הפצצה, טקטיקה שהוכיחה את עצמה כיעילה ביותר. בשיטה זאת הסינים טענו להפלה של 30 כלי טיס תוך אובדן של 2 מטוסי מיג.[Yalu. 12]

שלב רביעי - המטווח החופשי

  • תמונות משנת 1953
  • ‏נושאת המטוסים יורקטאון (USS Yorktown) במהלך תדלוק.

    ‏נושאת המטוסים יורקטאון (USS Yorktown) במהלך תדלוק.

  • ‏כרוז הקורא לטייסים צפון קוריאנים וסיניים לערוק לדרום עם מטוסי הקרב שלהם, אפריל 1953.

    ‏כרוז הקורא לטייסים צפון קוריאנים וסיניים לערוק לדרום עם מטוסי הקרב שלהם, אפריל 1953.

  • ‏מטוס F9F במהלך נחיתה על נושאת המטוסים בוקסר (USS Boxer).

    ‏מטוס F9F במהלך נחיתה על נושאת המטוסים בוקסר (USS Boxer).

  • ‏רבעיית מטוסי F-86 סייבר בצפון מערב קוריאה ייתכן מעל סמטת מיג, מאי 1953.

    ‏רבעיית מטוסי F-86 סייבר בצפון מערב קוריאה ייתכן מעל סמטת מיג, מאי 1953.

  • ‏שני מטוסי F4U טיסה נמוכה מעל לחיילי נחתים, ינואר 1953.

    ‏שני מטוסי F4U טיסה נמוכה מעל לחיילי נחתים, ינואר 1953.

  • ‏תמונות מסרט טיסה של מטוס F-86 סייבר המציג טייס הנוטש מטוס מיג-15, מאי 1953.

    ‏תמונות מסרט טיסה של מטוס F-86 סייבר המציג טייס הנוטש מטוס מיג-15, מאי 1953.

  • ‏תמונות מסרט טיסה של מטוסי F-86 סייבר המציג מטוס מיג-15 העולה באש, הפס הלבן ברקע זה נהר, פברואר 1953.

    ‏תמונות מסרט טיסה של מטוסי F-86 סייבר המציג מטוס מיג-15 העולה באש, הפס הלבן ברקע זה נהר, פברואר 1953.

  • ‏מטוס מיג-15 שהובא על ידי טייס שערק למערב בהמראה טיסת ניסוי בשדה באוקינאווה יפן, ניתן לראות מטוס F-86 ברקע ממריא איתו.

    ‏מטוס מיג-15 שהובא על ידי טייס שערק למערב בהמראה טיסת ניסוי בשדה באוקינאווה יפן, ניתן לראות מטוס F-86 ברקע ממריא איתו.

  • ‏מטוסי קרב לילה מדגם F3D של הנחתים החונים בשדה פיונגאטק (Pyeongtaek) בקוריאה הדרומית.

    ‏מטוסי קרב לילה מדגם F3D של הנחתים החונים בשדה פיונגאטק (Pyeongtaek) בקוריאה הדרומית.

  • ‏מטוס מיג-15 שהוברח ליפן על ידי טייס עורק בזמן אחזקה, המטוס נמצא תחת אבטחה כבדה מחשש לחבלה.

    ‏מטוס מיג-15 שהוברח ליפן על ידי טייס עורק בזמן אחזקה, המטוס נמצא תחת אבטחה כבדה מחשש לחבלה.

  • מטוס F-94 בהרצה עם מבער מלא לטובת אחזקה, התיאור שניתן על ידי חיל האוויר מציג את התמונה בשוגג כבדיקות על ידי צוות אוויר לפני המראה. ניתן לראות את הפנל החסר בגב המטוס ומונח על הכנף הימנית, הסולם המחובר למטוס יחד עם כיסוי ושני הטכנאים היושבים בתוך התא, יולי 1953.

    מטוס F-94 בהרצה עם מבער מלא לטובת אחזקה, התיאור שניתן על ידי חיל האוויר מציג את התמונה בשוגג כבדיקות על ידי צוות אוויר לפני המראה. ניתן לראות את הפנל החסר בגב המטוס ומונח על הכנף הימנית, הסולם המחובר למטוס יחד עם כיסוי ושני הטכנאים היושבים בתוך התא, יולי 1953.

  • מטוס AD-4 לקראת המראה על סיפון נושאת המטוסים בוקסר (USS Boxer) ניתן לראות את החימוש הכבד שהמותקן על כנפיו. יוני 1953.

    מטוס AD-4 לקראת המראה על סיפון נושאת המטוסים בוקסר (USS Boxer) ניתן לראות את החימוש הכבד שהמותקן על כנפיו. יוני 1953.

  • מטוס F9F בשמי קוריאה, יוני 1953.

    מטוס F9F בשמי קוריאה, יוני 1953.

  • מטוס F2H באנשי מטיל פצצות מעל קוריאה, ינואר 1953.

    מטוס F2H באנשי מטיל פצצות מעל קוריאה, ינואר 1953.

  • מסוק H-19 בריחוף מחלץ טייס שנטש בים הצהוב, אפריל 1953.

    מסוק H-19 בריחוף מחלץ טייס שנטש בים הצהוב, אפריל 1953.

ישנן 15 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

הצלחות של הרוסים בהתגוננות

בחודש ינואר 1953 מטוסי המיג הסובייטיים הצליחו להעלות בצורה מרשימה את הביצועים שלהם, כאשר נרשמו 8 הפלות ליליות של מטוסי B-26, ‏14 מטוסי F-86 ו-3 מטוסי F-86 תמורת ואובדן של 5 מטוסי מיג (2 טייסים הרוגים) ונזק ל-23 מטוסים. הרישומים האמריקאים מראים אובדן של 2 מטוסי סייבר ומטוס F-86 אחד בקרבות אוויר, מנגד רשומות הפלות של 40 מטוסי מיג 15 (38 שהופלו על ידי הסייבר ועוד שני מטוסים שהופלו על ידי מטוסי F3D-2).[Soviet. 35]

חודש פברואר התאפיין בעלייה במספר קרבות האוויר בסמטת המיגים משום שמטוסי קרב-הפצצה אמריקאים מדגמים F-80 ו-F-84 שהתקשו לפעול בצורה משמעותית צפונית מפיונגיאנג החל מסתו 1952 בגלל חוסר המטוסים במצבה ושיטות היירוט החדשות, החלו להיות מוחלפים על ידי מטוסי סייבר בתפקידים אלו. בחודש זה הרוסים רשמו הפלות של 18 מטוסי סייבר תמורת אבדות של 7 מטוסים (טייס הרוג אחד) ונזק ל-22 מטוסים. הרישומים האמריקאיים מציינים 3 אבדות במטוסי סייבר והפלות של 22 מטוסי מיג. כלל האבדות בחודש זה הן של דיוויזיית מטוסי הקרב ה-32, שטייסיה היו לא מנוסים בקרבות אוויר גדולים.[Soviet. 36]

חודש מרץ התאפיין במזג אוויר קשה שהקשה על מטוסי הקרב-הפצצה, ועל כן התמעטו קרבות האוויר בחודש זה. עם זאת, ניסיונות החדירה של המטוסים האמריקאים דרשו מענה מהרוסים שביצעו 140 גיחות סיור אלים במהלך החודש. בחודש זה הרוסים רשמו הפלות של 10 מטוסי F-86 ו-2 מטוסי F-94 ביום, בלילה נרשמו הפלות של 2 מטוסי F-94 או F-3D בגלל קשיי זיהוי בלילה. האבדות של הרוסים הסתכמו ב-10 מטוסים (4 טייסים הרוגים) ונזק ל-20 מיגים נוספים. האמריקאים רשמו לטובתם הפלות של 36 מטוסי מיג מול אבדות של שני מטוסי F-86.[Soviet. 37]

מזג אוויר טוב במהלך חודש אפריל אפשר את חזרתם של מטוסי הקרב-הפצצה האמריקאיים בקוריאה הצפונית וזה גרם לריבוי קרבות אוויר. האמריקאים החלו להפעיל טקטיקות שונות במעט תוך שילוב של טיסה בגובה נמוך ותקיפות של מטוסי F-84 בגובה רב בחיפוי של מסכי מטוסי F-86. טקטיקות אלה חייבו את הרוסים להגדיל את כמות הסיורים ההתקפיים שלהם שהוזנקו לרוב עקב תקיפה אך משימתם הייתה ציד חופשי של מבנים קטנים של מטוסי תקיפה. הרוסים טענו להפלות של 3 מטוסי F-84 ו-9 מטוסי F-86 מול אבדות של 4 מטוסים (2 טייסים הרוגים) ו-16 מטוסים שניזוקו. האמריקאים לעומתם טענו להפלה של 26 מטוסי מיג תוך אבדות של 6 מטוסי F-86 ומטוס F-84 אחד.[Soviet. 38]

מטוסי הקרב-הפצצה הפכו לקטלניים

בחודש אפריל 1953 החלו שוב שיחות על שביתת הנשק בין כוחות האו"ם לבין הסינים והצפון קוריאנים. היות שהחתימה על ההסכם נראתה סבירה וקרובה, הסינים שוב הציבו בזירה דיוויזיות אוויר נוספות כדי לצבור ניסיון מבצעי. בשלב זה היו כבר כ-350 מטוסי מיג סינים במתחם אנטונג. למרות היתרון המספרי של הסינים, חוסר הניסיון שלהם בשילוב עם לחץ גדול מאוד מצד מטוסי האו"ם גרם לאבדות כבדות מאוד. בחודש זה המצב היה כה קשה עד כדי כך שהסינים הודו שיחס ההפלות שלהם היה 1:1.4 לרעתם.[Yalu. 13]

חודש מאי ראה שינוי מהותי בזירה, שכן החל מאמצע החודש מרבית טייסות קרב-הפצצה הסבו למטוסי F-86F ועתה כ-350 מטוסי F-86 טסו בשמי קוריאה, אלה בניגוד למטוסי F-51, F-84 ו-F-80, מטוסי ה-F-86 היו ליריבים שקולים למיגים מהרגע שהם היו משליכים את הפצצות שלהם. כמו כן הסתמנה עוד עליית מדרגה בעצימות הפעילות של טייסות האו"ם כאשר בחודש זה הם ביצעו 22,639 גיחות. נוכח זאת, האבדות של הכוחות הקומוניסטיים עלו בהתמדה. הקורפוס ה-64 רשם אבדות של 11 מטוסי מיג (3 טייסים הרוגים), מול הפלות של 9 מטוסי סייבר ומטוס F-84 אחד ביום, הפלות הליליות של הרוסים הסתכמו במטוס F-84 אחד ו-F-94 אחד. האמריקאים לעומתם טענו ללא פחות מ-58 הפלות של מטוסי מיג מול אבדות של שני מטוסי סייבר, F-84 אחד ו-F-94 אחד.[Soviet. 39] הלחץ המוגבר לא פסח על הדיוויזיות הסיניות שרשמו אבדות של 27 מטוסי מיג.[Yalu. 14]

עם העלייה המתמדת בהיתקלויות באוויר חודש יוני נרשם כמוצלח ביותר בהפלות של המיירטים הסובייטיים, אם כי זה בא במחיר כבד מאוד. הרוסים רשמו הפלות של 36 מטוסי F-86, 4 מטוסי F-84 ו-F-80 אחד. האבדות של הרוסים בחודש זה הסתכמו ב-24 מטוסים (חמישה מתוכם בתהליך המראה או נחיתה), עם עשרה טייסים הרוגים ונזק ל-15 מטוסים נוספים. כוחות האו"ם לעומתם רשמו לטובתם הפלות של 77 מטוסי מיג מול אובדן של מטוס סייבר אחד.[Soviet. 40]

חודש יולי, שהיה לחודש האחרון במלחמה, היה קשה מאוד על טייסי היירוט הסובייטיים. בחודש זה הם חוו אובדן של 15 מטוסי מיג, עם 4 טייסים הרוגים, ונזק ל-8 מטוסים נוספים. כשליש מהאבדות הללו קרו בעת המראה או נחיתה. הם רשמו עשר הפלות של מטוסי F-86, כמחציתם מעל שדות התעופה בקרבת הגבול. האמריקאים לעומתם טענו להפלות של 33 מטוסי מיג ואובדן של 2 מטוסי סייבר.[Soviet. 41]

סיום המלחמה

סיום המלחמה יוחס במערב ללחץ שיצרה המערכה האווירית האינטנסיבית של כוחות האו"ם, ולעלייתו של נשיא ארצות הברית החדש דווייט אייזנהאואר שרמז על נכונותו לפלוש לסין ואף להשתמש בנשק לא קונבנציונלי. אלה הקנו עמדת כוח במשא ומתן לשביתת הנשק. פעילות מאומצת של מטוסי הקרב-הפצצה שהרסו תשתיות של הכוחות הקומוניסטיים והגדילו את האבדות שלהם ברכוש ובנפש, וכן האבדות הגואות של הכוחות הקומוניסטים באוויר (האמריקאים טענו להפלות של 163 מטוסי אויב בתקופה שבין מאי ליולי, מול אבדות של שלושה מטוסים בקרבות אוויר) השפיעו על הנכונות של הסינים והצפון קוריאנים לחתום על ההסכם.

בעוד זה ככל הנראה נכון לגבי קוריאה הצפונית, שנכונותו של מנהיגה קים איל-סונג להמשיך הילחם נשחקה במהלך השנה האחרונה למלחמה שכן הרוסים והסינים לא הצליחו להגן על המדינה שלו וכשלו לבנות תשתית לפעילות אווירית מהשטח שלו. הוא אף הביע את תסכולו ואת רצונו לסיים את המלחמה.

אולם, על פי רישומים בארכיונים רוסים וסינים שנפתחו בעשורים האחרונים מרמזים כי הסיבה שהסינים הסכימו לשביתת הנשק היא כלכלית בעיקרה. הנטל של המלחמה על הכלכלה הרוסית שהתקשתה למלא את המכסות הדרושות ממנה גם למלחמת קוריאה וכן למדינות הגוש המזרחי באירופה היה גדול. אך עם זאת, הקו הנוקשה של יוסיף סטלין אפשר המשך המלחמה. ב-5 במרץ 1953 סטלין נפטר, ועקב כך מנהיגי המפלגה הקומוניסטית ברוסיה יכלו לדון על כדאיות המשך הלחימה. ב-19 במרץ התקבלה החלטה שקבעה את סיום המלחמה כמטרה דחופה.

מאו דזה-דונג וכן כל ההנהגה הסינית באותו הזמן רצו בהמשך המלחמה, אך הם השתכנעו לבסוף מהפצרות של הרוסים שטענו שלא יכלו לעזור לסין בביסוס כלכלתה בתוכנית החומש הסינית, כל עוד המלחמה נמשכת. ב-28 במרץ נציגי המפלגה הסינית הצהירו על נכונותם לקבל את המתווה של האו"ם לטיפול בסוגיית שבויי המלחמה, מה שאפשר פתיחה מחדש של השיחות בפאנמוג'ום.

מקור נוסף שתומך בגרסה זאת הם הרישומים הלוגיסטיים של חיל המתנדבים הסיני בחודשים האחרונים למלחמה. אף על פי שמטוסי הקרב-הפצצה של האו"ם טסו כ-2,500 גיחות בממוצע ביום, הסינים הצליחו לספק מצרכים לכל ה-530,000 חיילים בקוריאה, כאשר החלה המתקפה הסינית האחרונה ב-13 ביולי הכוחות הסינים לראשונה החזיקו ביותר כנים ארטילריים מכוחות האו"ם. הם השתמשו בכ-1,360 כנים ארטילריים והצליחו לירות 19,000 פגזים ב-30 דקות, וביולי 1953 כוח המתנדבים הסיני הצליח לאגור אספקה לשמונה חודשים ולהעלות את רמת החיים לחייליהם בחזית. מאו דזה-דונג היה יותר בטוח בתקופה זאת שכוחותיו יוכלו לפרוץ וכבוש עמדות יותר טובות לאורך נהר האן במקרה והשיחות נכשלו.[Yalu. 15]

תוצאות והשפעות המלחמה

חיל האוויר הרוסי

חיל האוויר הסובייטי צבר ניסיון רב במלחמת קוריאה שכן היא הייתה המלחמה הראשונה בה מטוסי סילון היוו את עמוד השדרה של חיל האוויר. הניסיון הזה הראה שביצועי כלי הטיס הלוחמים הפכו לקריטיים שכן גם עם מספרים גדולים של מטוסים נחותים יותר, חיל האוויר האמריקאי התקשה מול המיג. עוד במהלך מלחמת קוריאה החל תהליך שיפור של דגם המיג-15, המיג-15 bis45 שהפך מאוחר יותר למיג-17 ועל בסיסו תוכנן המיג-19, היוו קפיצת מדרגה שבאה למלא את הדרישות לעליה בביצועים.[Versus. 5]

חיל האוויר של צבא השחרור העממי

חיל האוויר הסיני החל את המלחמה עם כוח מעורב של מטוסי שלל ומעט מטוסי סילון שסופקו על ידי ברית המועצות. בסוף המלחמה בעזרת העברת העודפים מהדיוויזיות הרוסיות הוא הפך לחיל האוויר השלישי בגודלו בעולם. נוסף על כך, סיפקה המלחמה ניסיון מבצעי לחיל האוויר הצעיר, ניסיון שעיצב את המבנה, את הטקטיקות ותוכניות ההכשרה של החיל.

למרות הסברה במערב שחיל האוויר הסיני העדיף כמות על איכות בניסיון נואש לבסס נוכחות ולבנות שדות בקוריאה הצפונית, הסינים נזהרו מאוד בשליחה של טייסיהם לקרב. רוב הטייסים של החיל היו טריים, והממשלה השקיעו הרבה מאמצים בהכשרתם, ולכן המיגים לא הורשו לטוס בקוריאה הצפונית לפני ספטמבר 1951, זאת נוכח הצורך הנואש של כוחות היבשה של חיל המתנדבים הסיני בסיוע אווירי. בשביל למצות את ההזדמנות להשגת ניסיון מבצעי, הסינים שלחו כמה שיותר יחידות קרביות לחזית ודרשו מטייסיהם לתעד את ניסיונם בסיכומים מבצעיים. בשנת 1955 חיל האוויר הסיני סיים לאסוף כ-3,653 דוחות, כ-119 מתוך אותם דוחות רוכזו למסמך שכונה "הניסיון של חיל האוויר במלחמתם באגרסיה של ארצות הברית ובסיוע לקוריאה". מסמך זה היווה בסיס עליו נבנו הטקטיקות, מבנה, ותוכניות ההכשרה בחיל ונשאר עד היום ריכוז הניסיון המבצעי המרכזי של חיל האוויר של צבא שחרור העם.

המסקנות שהסיקו הסינים היו שאמנם טייסיהם התמודדו מול כוח בעל יכולת טכנולוגית וטכנית גבוהה, ואף נלחמו בחסרון לעומתם, האיכות האישית של טייסיהם עזרה להם להשיג שיפור מתמיד בביצועיהם בשמי קוריאה. הם הסתמכו על נתוניהם הסטטיסטיים שהציגו שיפור בזמינות כלי הטיס וירידה באבדות של אנשיהם במשך המלחמה, ואף ציינו את יחס ההפלות שלהם. הסינים הכירו בחשיבות של היתרון הטכנולוגי שהודגם בכניסה של מטוסי F-86 מדגמים מתקדמים לזירה שהחזיקו ביתרון על מטוסי המיג הסינים עד אשר אלה קיבלו את דגם bis של המיג-15. המסקנות הנוספות שלהם היו ששילוב הקומיסרים הפוליטיים בפעילות של יחידות החיל, שעזרו לשמור על המשמעת ועל המורל ביחידות היה מבורך ונכון. כמו כן הם ראו בחשיבות של יכולת הפיקוד וההנהגה שלהם כמרכיב מרכזי בהצלחת הדיוויזיות בקוריאה.

לקח נוסף שמנהיגי המפלגה הקומוניסטית הפיקו היה ששימוש לא מושכל בכוח אווירי עלול להביא להסלמה לא רצויה בזמן לוחמה. במהלך המלחמה הן הרוסים והן הסינים נמנעו מלתקוף דרומית לקו הרוחב 38 מחשש שאז כוחות האו"ם יביאו את כלל הכוחות שלהם לשימוש מולם. במהלך מלחמת וייטנאם חיל האוויר הסיני נמנע מלנסות וליירט מטוסי אויב שחדרו לשטחה בשוגג.

חיל האוויר הסיני קיבל על עצמו את עיקרי הדוקטרינה האווירית הסובייטית שהייתה הגנתית בעיקרה וגרסה שכוח אווירי צריך קודם כל לדאוג להגנה אווירית, אז לעליונות רק לאחר מכן לתמיכה בכוחות היבשה. למרות ניסיונותיהם ליצור כוח מפציצים וכן שדות אוויריים בקוריאה הצפונית לטובת משימות תקיפה, אלה כשלו באופן חרוץ ולכן הסינים הוגבלו לתפקידי הגנה אווירית בעיקר. לאחר המלחמה הדוקטרינה ההגנתית הזאת הפכה למרכז הפעילות של חיל האוויר הטרי, באופן אובססיבי כמעט. עם זאת, החיל הוכפף לכוחות היבשה, ומרבית מפקדיו הבכירים הגיעו משורות הצבא. אנשי החיל הונחו לדאוג קודם כול לצורכיהם של כוחות הקרקע ולדרישותיהם של מפקדי השדה. ולכן החיל נשאר כמו הארכה של חיל היבשה, שלא כלל שיטות ותוכניות הפעלה אסטרטגיות כלל.

למרות הגידול העצום בכמות כלי הטיס המתקדמים הקמת היחידות וההתמקדות בדוקטרינה הגנתית חיל האוויר של צבא השחרור העממי, טייסיה עדיין לקו בחוסר כישורים וניסיון והתקשו להתמודד עם איומים אוויריים. בשנת 1954 למשל טייסיה לא יכלו להשיג עליונות אווירית מול הכוחות הלאומנים שעדיין הצליחו לשלוט על השטח האווירי של מחוז גואנדונג, ורק לקראת שנת 1958 על ידי שימוש ביתרון המספרי הצליחו הכוחות הקומוניסטים להניס את הלאומנים בחזרה מעבר לתעלת טאיוואן.[Yalu. 16]

כוחות האו"ם

חיל האוויר האמריקאי

מלחמת קוריאה נתפסה בעיני המערב כמלחמה יוצאת מהכלל. הוגי הדעות ומחליטי ההחלטות ראו במלחמה המודרנית מלחמה כוללת הנושאת בחובה שימוש מסיבי במפציצים אסטרטגיים הנושאים כלי נשק בלתי קונבנציונליים. מלחמה קרקעית בעיקרה, תוך שימוש במטוסי תקיפה נתפס כסגנון לחימה מיושן שלא ישים בצל מלחמה גרעינית. המנהיגים והקצינים לא השכילו להבין כי בשל האיום התמידי במלחמה גרעינית, העימותים היחידים האפשריים בין המערב לגוש הקומוניסטי הם עימותים מוגבלים על ידי צד שלישי. למעשה בשימועים בסנאט שלאחר ההדחה של מקרטור, הויט ואנדרברג, ראש המטה של חיל האוויר טען שאלה ההגבלות על פעילותו של חיל האוויר והחוסר בהרתעה גרעינית שגרמה לתחילתה והימשכותה של מלחמת קוריאה וכי צריך לפעול ישירות נגד רוסיה ולא נגד אגרסיה של מדינה שליחה שלה.[Limits. 2]

בגלל ההתייחסות למלחמה זאת כיוצאת מהכלל, הדוקטרינות, תורות הלחימה ועקב כך גם תוכניות הפיתוח, הרכש וההכשרה הושפעו אך במעט על ידי מלחמה זאת.

דוגמה לכך היא ההצטיידות המסיבית של חיל האוויר האמריקאי במפציצים אסטרטגיים כבדים כגון ה-B-47, ה-B-50/B-52 ודומיהם בשנות ה-1950 וכן מעבר מפיתוח מטוסי קרב לעליונות אווירית, עתירי ביצועים המותאמים לקרבות אוויר למטוסי יירוט עתירי הטכנולוגיה המותאמים לשאת טילי אוויר אוויר ארוכי טווח ויירוט מעבר לשדה הראייה (BVR). למעשה מרבית מטוסי הקרב המערביים בני הדור השני תוכננו בעיקר למשימה זאת. ההכשרה של צוותי האוויר של מטוסי הקרב בארצות הברית השתנתה ולא כללה קרבות אוויר בכלל. הדגמים הראשונים של מטוס ה-F-4 פנטום שהיה למטוס הקרב החדיש בשירות של ארצות הברית בפרוץ מלחמת וייטנאם לא כלל תותח בכלל, עד להופעת דגם E שפותח בעקבות לקחי המלחמה.

עם זאת מספר לקחים נלמדו על ידי מדינות המערב. הראשי שבהם הוא הלקח שהמקלע הוא נשק לא יעיל דיו בקרבות אוויר בין מטוסי סילון. בעוד במטוסי בוכנה של מלחמת העולם השנייה האמריקאים והבריטים השתמשו בהצלחה במקלעים כנשק עיקרי, מטוסי הסייבר אפילו עם שישה מקלעים התקשו להפיל את מטוסי המיג, בעוד הפגזים של המטוסים הרוסים יכלו להיות קטלניים בפגיעות בודדת. בעקבות זה פותחה שורה של תותחים לשימוש במטוסי קרב ומפציצים כבדים במדינות המערב.

דבר שני שהתבהר הוא שטווח המטוסים הטקטיים והאסטרטגיים של חיל האוויר לוקה בחסר. החל מ-1951 חיל האוויר התנסה בתדלוק אווירי במטוסי קרב ויכולת זאת להארכת טווח הטיסה של המטוסים נהייתה יותר ויותר חשובה לאחר המלחמה.

השימושיות הגוברת של המסוק ככלי לוגיסטי חיוני הוכיחה את עצמה גם היא במלחמה זאת. בתחילת המלחמה המסוק היה עדיין מעין כלי טיס אקזוטי, בסופה הוא הפך לחלק בלתי נפרד מצורת הלחימה של האמריקאים והוא שימש להרבה תפקידים החל מתצפית והיכרות עם השטח, חילוץ מוטס, טיווח ארטילרי לטובת ספינות מלחמה, פינוי מוקשים ימיים, פריסת קווי טלפון ופריסת סוללות טילים קלות. וזאת עוד לפני שהמסוקים כללו מנועי סילון ויכולותיהם היו מוגבלות.[11]

הצי האמריקאי

הניסיון של הצי של ארצות הברית במלחמת קוריאה הוכיח את הסברה שתם עידן מטוסי הבוכנה. אלה לא יכלו להתמודד כלל עם מטוסי הסילון ויכלו לשמש רק לתקיפה, ואכן דגם מטוס בוכנה בודד נשאר בשירות הצי לאחר מלחמה זאת. בנוסף על כך אנשי הצי הפנימו שמטוסי הסילון שהיו ברשותם היו בחסרון מול מטוסי היירוט של הרוסים. עקב כך נולדו מספר תוכניות פיתוח מטוסי קרב סילוניים לנושאות מטוסים מיד בתום מלחמת קוריאה, אך מטוסים עתירי ביצועים אלה היו כבדים יחסית ודרשו מסלולים ארוכים יחסית על גבי נושאות המטוסים ולכן נושאות המטוסים של ארצות הברית היו מוגבלות מאוד ביכולת ההפעלה שלהם. עקב כך החל תהליך פיתוח של נושאות מטוסים גדולות במיוחד שיכלו לשאת עשרות מטוסים מתקדמים ותהליך שדרוג של הנושאות הכבדות הקיימות עם מסלול הנחיתה המוטה ב-6 ו-9 מעלות מקו האמצע של סיפון הטיסה.

למרות הדוקטרינה הדוגמטית של הישענות על הרתעה גרעינית, נושאת המטוסים הפכה לאמצעי להפגנת כוח, כאשר היא בעצם היוותה בסיס לכוח אווירי התקפי. מטוסים שפותחו לטובת נושאות המטוסים לפחות בשנים הראשונות לאחר המלחמה באו למלא דרישות טקטיות בעיקר, בשביל להתגבר על החיסרון שמטוסיה חוו מול מטוסי המיג הקומוניסטים. טכנולוגיה חדשה שהתפתחה בעקבות המלחמה הייתה מטוס שליטה ובקרה, ששימש את הצי בבקרה והתראה לקבוצות המשימה שנאלצו לעבוד קרוב לחוף יחסית. לאחר המלחמה בהזמנת הצי פותח מטוס הלוקהיד WV-2.

יחד עם פיתוח מטוסי הקרב ושיטות תפעולם מלחמת קוריאה השפיעה על פיתוח טילי אוויר-קרקע, טילי נ"מ, ואף אוויר-אוויר. אף על פי שפיתוחם החל עוד לפני המלחמה, מהלכה הפך את התוכניות לדחופות. חודשים ספורים אחרי סוף המלחמה מטוס מטרה בלתי מאויש מדגם F6F-5K הופל על ידי טילי סיידווינדר וRIM-2 טרייר. בשנת 1959 נכנס לשירות טיל אוויר קרקע מדגם AGM-12 בולפאפ ולמרות מגרעותיו פתח את הדרך לטילי אוויר קרקע מתקדמים יותר.[Naval. 8]

תהליך זה גם סימן את סוף התקופה של נושאות המטוסים המלוות הקטנות שלא היו מטוסים שיכלו להמריא ולנחות עליהם. אלה שימשו עתה את טייסות המסוקים של הנחתים עד להופעתו של ההארייר.

סטטיסטיקות הלוחמה האווירית

כוחות האו"ם

סך הכול, כוחות האוויר של האו"ם ביצעו 1,040,708 גיחות, מתוכן 720,980 גיחות של יחידות הכפופות ל-FEAF‏. 57,665 מהן (כ-8 אחוזים) היו משימות סיוע אווירי קרוב, 66,997 (כ-9 אחוזים) משימות עליונות אווירית, 192,581 (כ-26 אחוזים) גיחות אמנעה, 181,659 (כ-25 אחוזים) משימות תובלה, 222,078 (כ-30 אחוז) משימות שונות וביון. כוחות האו"ם הטילו כ-500,000 טון פצצות בשמי קוריאה והערכותיהם שפעילותם גרמה למותם של 150,000 חיילים קומוניסטים, הפלתם של 950 כלי טיס, הרס של 800 גשרים, 1,100 טנקים, 800 רכבות, 9,000 קרונות רכבת, 70,000 כלי רכב ממנועים ו-80,000 בניינים.[Limits. 3] כל זאת תמורת אובדן של 1,144 אנשי צוות אוויר ו-306 פצועים ו-1,466 כלי טיס.[12] טייסי ה-F-86 רשמו לזכותם 810 הפלות, 305.5 הפלות (כ-38 אחוז מסך ההפלות) נרשמו על ידי 39 אלופי ההפלות.

מערך התובלה במהלך המלחמה הוביל 697,000 טונות של ציוד, מתוכם 18,000 טונות סופקו בהצנחה, כמו כן הוא הוביל 2,650,000 נוסעים, מתוכם 314,000 פצועים וחולים.[13]

מערך המסוקים במלחמה ביצע 170 חילוצים מוצלחים של אנשי צוות אוויר מאחורי קווי האויב, כעשירית מהטייסים שהופלו בקוריאה הצפונית חולצו. סך הכול המערך ביצע 997 חילוצים מאחורי קווי האויב ו-9,681 חילוצים בחזית.[14]

מטוסי הצי והנחתים ביצעו יחדיו 275,842 גיחות במהלך המשימות מתוכן 126,874 גיחות אמנעה, 65,748 גיחות סיוע אווירי קרוב, 44,607 גיחות עליונות אווירית, 26,757 גיחות מודיעין ו-11,856 גיחות לוחמה בצוללות, תוך אבדות של 1,248 כלי טיס מכל הסיבות מתוכם 564 כלי טיס מפעולות אויב.[Naval. 9]

קורפוס האוויר ה-64

בתקופה שבין 1 בנובמבר 1950 ל-27 ביולי 1953 הטייסים הסובייטים טסו 60,450 גיחות יום ו-2,779 גיחות לילה, השתתפו ב-1,683 קרבות אוויר ביום ו-107 קרבות בלילה. קורפוס האוויר ה-64 רשם לזכותו 1,097 הפלות מתוכם 65 מטוסי B-29, ‏7 מטוסי B-26,‏ שני מטוסי RB-45, ‏מטוס RB-50 אחד, 2 מטוסי F-47, ‏28 מטוסי F-51,‏ 118 מטוסי F-80,‏ 185 מטוסי F-84,‏ 647 מטוסי F-86,‏ 11 מטוסי F-94,‏ מטוס F4U אחד, 3 מטוסי F6F, מטוס F3D אחד, ו-26 מטוסי גלוסטר מטאור F.8.

האבדות של הקורפוס הסתכמו ב-335 מטוסים ו-120 טייסים מתוכם 319 כלי טיס ו-110 טייסים בקרבות אוויר.

בבחינת הפלות בודדות לפי רישומי טייס סך ההפלות שונה מעט ומסתכם ב-1,026 כלי טיס ואבדות של 307 מטוסי מיג ו-103 טייסים.

במהלך המלחמה 52 טייסים סובייטים השיגו את התואר אלוף הפלות עם מינימום של 5 הפלות, מתוכם 13 הפילו עשרה או יותר.[Soviet. 42] כוחות הנ"מ הרוסים רשמו לזכותם 212 הפלות של מטוסי אויב על פי מקורות מסוימים.[Yalu. 17] מקורות אחרים מקנים לתותחני הנ"מ 153 הפלות מתוכן 40 מטוסי F-86, ‏35 מטוסי F-84, ‏ 47 מטוסי F-80, ‏5 מטוסי F-51, ‏ 17 מטוסי B-26, ‏ 7 מטוסי B-29 ו-12 מטוסים משאר הסוגים. האבדות שנספגו על ידי כוחות הנ"מ במהלך המלחמה היו 68 הרוגים, 165 פצועים, 6 כנים וזרקור אחד.[15]

חיל האוויר של צבא השחרור העממי הסיני

חיל האוויר של צבא השחרור העממי ביצע במהלך המלחמה 26,491 גיחות והשתתף ב-366 קרבות אוויר, בהם הוא טען להפלה של 211 מטוסי F-86‏, 72 מטוסי קרב-הפצצה מדגמים F-80‏ ו-F-84 ו-47 כלי טיס אחרים, הם טענו גם לנזק ל-92 כלי טיס נוספים. האבדות שהם רשמו היו 224 מטוסי מיג-15, 3 מטוסי La-11 ו-4 מטוסי Tu-2, ונזק ל-131 כלי טיס נוספים. האבדות בנפש הסתכמו ב-116 טייסים. 151 כלי טיס אחרים אבדו בגלל גורמים שלא קשורים בפעילות מלחמתית. יחס ההפלות של הסינים על פי רישומיהם היה 1:1.42.[Yalu. 18]

חיל האוויר של הרפובליקה הדמוקרטית של קוריאה

קשה לדלות מידע על הפעילות של חיל האוויר הצפון קוריאני, העדויות ממקורות שונים מרמזים שטייסיו נמנעו מקרבות אוויר במהלך המלחמה. בעוד הרוסים והסינים היו טסים כ-2,500 ו-1,500 גיחות בחודש בממוצע בהתאמה, הצפון קוריאנים טסו כ-12 גיחות בממוצע. השיא החודשי שלהם היה ככל הנראה כ-370 גיחות.

הטייס העורק נו קום-סוק שערק למערב עם מטוס מיג-15 דגם bis בספטמבר 1953 העיד כי במשך השנה שהוא שהה עם הרגימנט שלו, הם איבדו 9 מיגים, רק 3 מהם במהלך פעילות מבצעית, השאר אבדו בתאונות או תודות להפצצות של כוחות האו"ם.[Yalu. 18]

רשמית הצפון קוריאנים טוענים להפלות של 5,729 כלי טיס ונזק ל-6,484 כלי טיס נוספים.[Limits. 4]

ניתוח יחסי הפלות

רישומי ההפלות של כל הצדדים הם לעיתים קרובות לא אמינים, בעוד הכוחות הקומוניסטיים נאלצו להקשות את נוהלי התחקור של כל הפלה והפלה תוך חקירה של אזור ההתרסקות, ראיונות של עדי ראייה, חקירת שבויים וכדומה, הרי שכוחות האו"ם שנחשבים לאמינים יותר, לרוב לא יכלו לתחקר הפלות באותה הרמה המחמירה, ולרוב סרט הטיסה ועדות הטייסים היו הפרטים היחידים שהיו זמינים להם. עם זאת, ביצועי הכוחות הקומוניסטיים (בעיקר הרוסים ששמרו על מעורבותם בסוד) לרוב לא היו זמינים למערב, וטענות רבות מצד הגוש המזרחי לעיתים קרובות נדחו על ידי חוקרים מערביים. לאחר התפרקות ברית המועצות הסרת הסודיות על מעורבותה במלחמת קוריאה ופתיחת הארכיבים הסובייטים החלו מחקרים מעמיקים יותר שהטילו את יחס ההפלות שנטען על ידי חיל האוויר האמריקאי (1:10 לטובת ה-F-86) שהפך למיתוס במערב בספק. בגלל חוסר האמינות של הטענות להפלות מכל הצדדים הכלי המיטבי לבחינת תוצאות קרבות האוויר הם רישומי האבדות של כל הצדדים.

סך כל האבדות של מטוסי הסייבר במלחמה עמד על 224 מטוסים מתוכם 40 אבדו שלא בפעילות מבצעית, 61 אבדו בפעילות מבצעית אך לא לפעולות אויב, 18 אבדות שויכו לתותחני נ"מ ואחד למפציץ אויב, מה שמשאיר מקסימום של 104 אבדות שיכלו להיגרם ממטוסי אויב. 74 מתוך אלה רשומים כאבדות בקרבות אוויר, 14 כאבדות עקב כך שנגמר הדלק בטיסה עקב תמרונים ממושכים או נזק בקרבות אוויר ו-12 שאבדו בנסיבות לא ידועות.

לפי הרישומים הסובייטיים אבדו כאמור 335 כלי טיס, 319 מתוכם אבדו בפעילות מבצעית וכמעט כולם הופלו על ידי מטוסי F-86, חיל האוויר של צבא השחרור העממי הסיני טוען לאבדות של 399 מטוסי מיג, 244 מתוכם הופלו בפעילות מבצעית, כולם על ידי הסייבר. אי אפשר למנות בצורה מדויקת אבדות של חיל האוויר של קוריאה הצפונית אך ההערכה היא שלפחות 100 מטוסי מיג-15 צפון קוריאנים אבדו במלחמה, כשליש מתוכם בקרבות אוויר.

אם מקבלים רישומים אלה, עולה כי יחס ההפלות הכללי של מטוסי הסייבר מול מטוסי המיג-15 היה 1:5.835 לטובת הסייבר. אבל אם בוחנים את ההפלות ביחס לאוכלוסיות שונות, התמונה מעט שונה. מול דיוויזיות ה-303 וה-324 הסובייטיות יחס ההפלות הכללי היה 1:1.4 לטובת הסייבר,[16] לא כל כך חד משמעי כמו היחס של ההפלות של האמריקאים מול שאר היחידות הסובייטיות, הסיניות והצפון קוריאניות עומד על 1:9.07 לטובת הסייבר.

המסקנה שניתן להפיק היא ששני כלי הטיס, ה-F-86 והמיג-15 היו מאוד צמודים ביכולותיהם, והתוצאות של היריבות ביניהם היו תלויות רבות ביכולותיהם האישיות של טייסיהם.[Versus. 6]

אלופי הפלות

אלופי הפלות של האו"ם במלחמת קוריאה[17]
שם שירות יחידה מספר הפלות הערות
ג'וזף מק'ונל חיל האוויר FIS ‏39 16
ג'יימס ג'ברה חיל האוויר FIS ‏334 15
מנואל פרננדס חיל האוויר FIS ‏334 14.5
ג'ורג' דייוויס חיל האוויר FIS ‏334 14
רויאל בייקר חיל האוויר FIS ‏335/336 13
פרדריק בלס חיל האוויר FIS ‏334 10
הרולד פישר חיל האוויר FIS ‏39 10
ג'יימס ג'ונסון חיל האוויר FIS ‏335 10
ורמונט גריסון חיל האוויר FIS ‏335 10
לוני מור חיל האוויר FIS ‏335 10
ראלף פר חיל האוויר FIS ‏335 10
ג'יימס לאו חיל האוויר FIS ‏335 9
ססיל פוסטר חיל האוויר FIS ‏16 9
ג'יימס האגרסטורם חיל האוויר FIS ‏334/‏FBS ‏67 8.5
רובינסון רייסנר חיל האוויר FIS ‏336 8
ג'ורג' רודל חיל האוויר FIS ‏39 8
קליפורד ג'ולי חיל האוויר FIS ‏335 7
לאונרד ליילי חיל האוויר FIS ‏334 7
הנרי באטלמן חיל האוויר FIS ‏25 7
ווינטון מרשל חיל האוויר FIS ‏335 6.5
פרנסיס גברסקי חיל האוויר FIW ‏4/51 6.5
דונלד אדמס חיל האוויר FIS ‏16 6.5
ג'ורג' ג'ונס חיל האוויר FIS ‏335/‏FIW ‏51 6.5
רוברט לאו חיל האוויר FIS ‏335 6
ג'ון בולט חיל האוויר FIS ‏39 6 בסיפוח מהצי
ג'יימס קאסלר חיל האוויר FIS ‏335 6
ויליאם וויסנר חיל האוויר FIS ‏334/25 5.5
ריצ'רד בקר חיל האוויר FIS ‏334 5
ראלף גיבסון חיל האוויר FIS ‏335 5
ריצ'רד קרינגטון חיל האוויר FIS ‏336 5
רוברט מור חיל האוויר FIS ‏336/16 5
אייוון קינקהול חיל האוויר FIS ‏25 5
ויליאם ווסקוט חיל האוויר FIS ‏25/‏FIW ‏51 5
רוברט לאטשו חיל האוויר FIS ‏335 5
הריסון ת'ינג חיל האוויר FIS ‏335/‏FIW ‏4 5
דולפין אוברטון חיל האוויר FIS ‏16 5
רוברט בולדווין חיל האוויר FIS ‏16/25/39 5
קלייד קרטין חיל האוויר FIS ‏335 5
סטיבן בטינגר חיל האוויר FIS ‏336 5
גאי בורדלון הצי VC-3 5
אלופי הפלות של ברית המועצות במלחמת קוריאה[Soviet. 43]
שם רגימנט דיוויזיה מספר הפלות הערות
ניקולאי סטויאגין IAD 303 IAP 17 22 2 מטאור, 2 F-80,‏ 3 F-84,‏ 15 F-86.
יבגני פפלאייב IAD 324 IAP 196 19[18] 1 F-80, ‏2 F-84,‏ 15 F-86.
לב שצ'וקין IAD 303 GvIAP 18 15 2 מטאור, ‏1 F-51, ‏2 F-80, ‏5 F-84, ‏5 F-86.
דמיטרי אוסקין IAD 303 IAP 523 15 2 B-29, ‏2 מטאור, ‏1 F-80, ‏4 F-84, ‏6 F-86.
סרגיי קרמנקו IAD 324 GvIAP 716 13 2 מטאור, ‏2 F-80, ‏9 F-86.
מיכאיל פונומרב IAD 303 IAP 17 12 3 F-80, ‏6 F-84, ‏3 F-86.
קונסטנטין שבסטרוב IAD 324 GvIAP 176 12 1 B-29, ‏1 F-51, ‏2 F-80, ‏2 F-84, ‏6 F-86.
אלכסנדר סמורצ'קוב IAD 303 GvIAP 18 12 3 B-29, ‏3 F-80, ‏2 F-84, ‏4 F-86.
סטפן בחייב IAD 324 GvIAP 176 11 1 B-29, ‏3 F-80, ‏2 F-80, ‏2 F-84, 5 F-86.
גרגורי אוחיי IAD 303 IAP 523 11 3 מטאור, ‏2 F-80, ‏2 F-84, ‏4 F-86.
פאבל מילשוקין IAD 324 GvIAP 176 11 1 B-29, ‏2 מטאור, ‏3 F-84, ‏5 F-86.
איוון שוקוב IAD 324 GvIAP 176 10 2 B-29, ‏2 F-80, ‏2 F-84, ‏4 F-86.
דמיטרי סמוליוב IAD 303 IAP 523 10 1 B-29, ‏2 F-84, ‏7 F-86.
סרפים סובוטין IAD 324 GvIAP 176 9 2 B-29, ‏1 מטאור, ‏1 F-80, ‏2 F-84, ‏3 F-86.
ניקולאי דוקשנקו IAD 303 IAP 17 9 1 F6F-5, ‏8 F-86.
ולדימיר זבלין IAD 190 IAP 821 9 1 F-84, ‏8 F-86.
מיכאיל מיחין IAD 518 IAP 216 9 1 F-84, ‏8 F-86.
גיאורגי פולוב IAD 303 IAP 17 8 1 מטאור, ‏2 F-80, ‏1 F-84, ‏4 F-86.
גיאורגי גס IAD 324 GvIAP 176 8 1 B-26, ‏1 B-29, ‏1 מטאור, ‏1 F-51, ‏2 F-80, ‏1 F-84, ‏1 F-86.
א. נ. קרסב IAD 303 IAP 523 7 1 B-29, ‏1 F-80, ‏4 F-84, ‏1 F-86.
לב איוונוב IAD 324 IAP 196 7 2 F-80, ‏5 F-86.
פ. נ. אנטונוב IAD 303 GvIAP18 7 1 F-80, ‏2 F-84, ‏4 F-86.
ו. פ. שולב IAD 303 IAP 17 7 1 F-84, ‏6 F-86.
ולדימיר אלפייב IAD 324 IAP 196 7 1 F-80, ‏1 F-84, ‏5 F-86.
אלכסיי מיטוסוב IAD 324 IAP 196 7 1 F-80, ‏1 F-84, ‏5 F-86.
איוון זפלנייב IAD 324 IAP 196 7 1 F-80, ‏1 F-84, ‏5 F-86.
נ. ס. וולקוב IAD 303 IAP 17 7 1 F-80, ‏1 F-84, ‏5 F-86.
סמיון פדורטס IAD 32 IAP 913 7 7 F-86.
פיודור שבנוב IAD 324 IAP 196 6 1 B-29, ‏5 F-86.
ס. ס. ארטיומצ'נקו IAD 303 IAP 17 6 1 F-80, ‏1 F-84, ‏4 F-86.
סרגיי ווישניקוב IAD 324 GvIAP 176 6 1 מטאור, ‏1 F-51, ‏2 F-84, ‏2 F-86.
בוריס בוקאצ' IAD 324 IAP 196 6 כ1 F-84, ‏5 F-86.
א. א. קליוז'יני IAD 303 מפקדה 6 1 6F6-5, ‏1 F-84, ‏4 F-86.
ארקדי בויצוב IAD 97 IAP 16 6 כ2 F-84, ‏4 F-86.
ניקולאי זמסקין IAD 878 IAP 216 6 6 F-86.
אנטולי קרלין עצמאי IAP 351 6[19] 6 B-29.
סטפן נאומנקו IAD 50 GvIAP 29 5 1 B-29, ‏2 F-84, ‏2 F-86.
ויקטור קוליאדין GvIAD 151 GvIAP 28 5 2 B-29, ‏1 F-51, ‏2 F-86.
ג. ט. שטלוב IAD 303 IAP 523 5 2 F-51, ‏1 F-80, ‏2 F-86.
ניקולאי שלמונוב IAD 303 IAP 193 5 1 RB-45, ‏2 F-80, ‏1 F-86, ‏1 F-94.
ניקולאי קוריננקו IAD 303 GvIAP 18 5 1 B-29, ‏1 F-80, ‏2 F-84, ‏1 F-86.
בוריס אבקומוב IAD 324 IAP 196 5 1 F-80, ‏3 F-86, ‏1 F-94.
ו. י. סטפנוב IAD 303 GvIAP 18 5 1 B-29, ‏2 F-84, ‏2 F-86.
נ. מ. גוצ'רוב IAD 324 IAP 196 5 1 F-84, ‏3 F-86, ‏1 F-94.
בוצ'קוב IAD 303 IAP 17 5 1כ B-29, ‏2 F-84, ‏2 F-86.
ויקטור מורביוב IAD 303 IAP 193 5 1 F-80, ‏4 F-86.
ו. פ. פופוב IAD 303 IAP 523 5 1 F-80, ‏2 F-84, ‏2 F-86.
אפאנסקי אולניצה IAD 190 IAP 821 5 1 F-51, ‏1 F-80, ‏2 F-84, ‏1 F-86.
אנטולי בשמן IAD 97 GvIAP 148 5 1 F-51, ‏4 F-86.
גאורגי דימיטריוק IAD 190 IAP 821 5 1 F-80, ‏1 F-84, ‏3 F-86.
גאורגי ברלידזה IAD 32 IAP 224 5 5 F-86.
בוריס סיסקוב IAD 32 IAP 224 5 5 F-86.
אלופי הפלות של הרפובליקה העממית של סין במלחמת קוריאה
שם מספר הפלות הערות
צ'זאו באו-טון 9 (Chszao Bao-tun)
ואן האי 9 (Van Hai)
לי קאן 8 (Lee Khan)
לו מין 8 (Lu Min)
פאן ואנצ'זו 8 (Fan Vanchszou)
סאן שאנקו 6 (Sun Shanku)

לוחמה אווירית במלחמת קוריאה בתרבות

מלחמת קוריאה לא זכתה לתשומת לב רבה בדעת הקהל המערבית, ואכן מעט מאוד אמנות יוצרה בהשראתה: מעט ספרים (שהם לא מחקרים היסטוריים), כמעט ללא שירה וציורים. כמו כן כמות הסרטים על המלחמה הייתה מועטה יחסית, 84 סרטים למלחמה שארכה שלוש שנים. ולאחר שנת 1959 סרטים בודדים על המלחמה (פרט לסרטי תעודה).[Guide. 1]

עם זאת הסרטים שהופקו באותה תקופה השפיעו על התפיסה של האזרחים לגבי המלחמה, הם יצרו את הרושם שמלחמת קוריאה הייתה מלחמה אווירית בעיקרה. למרות המעורבות של כוחות הים והיבשה, הטכנולוגיה וההרסנות של חילות האוויר היו דומיננטיים.[Guide. 2]

הסרטים הדנים בלוחמה אווירית וטייסים במלחמת קוריאה[Guide. 3]:

  • The Hunters ‏(1958) - המבוסס על ספר תחת אותו השם מאת ג'יימס סולטר, המגולל את סיפורם של להק טייסי F-86 בקוריאה.
  • The McConnell Story ‏(1955) - עלילת הסרט מתארת את חייו של ג'וזף מקונל שהיה נווט במהלך מלחמת העולם השנייה והפך לאלוף הפלות במלחמת קוריאה.
  • Sabre Jet ‏(1953) - סרט תעמולה המתאר את סיפורו של קולונל סטאק, טייס מטוסי F-86 ואת יחסיו עם אשתו.
  • The Bridges at Toko-Ri ‏(1954) - סרט המבוסס על ספר תחת אותו השם מאת ג'יימס מיצ'נר ומגולל את סיפורו של הארי ברובאקר, טייס קרב-הפצצה בשירות הצי של ארצות הברית.
  • Men of the Fighting Lady ‏(1954) - סרט המתאר את סיפורם של טייסי קרב-הפצצה על נושאת המטוסים אוריסקאני.
  • Jet Attack ‏(1958) - מותחן ריגול המתחיל בהפלת מטוס ניסוי עם טכנולוגיה מתקדמת ועליו מדען בעל שם עולמי מעל שמי קוריאה הצפונית וניסיון החילוץ הנועז של אחד הטייסים המלווים בעזרת מחתרת מקומית.
  • Dragonfly Squadron ‏(1954) - דרמה מלחמתית המתארת את חייהם של טייסי טייסת של מטוסי F-51 מוסטנג לפני ובמהלך הפלישה לקוריאה הדרומית בשנת 1950.
  • Hell's Horizon ‏(1955) - סרט העוקב אחרי צוות של מפציץ כבד במהלך משימה אחת במלחמת קוריאה.
  • Battle Hymn‏ (1957) - מבוסס על סיפורו של דין אלמר הס שהיה טייס מפציצים ממלחמת העולם השנייה שבתומה הפך לכומר, אך חוזר לחיל האוויר במלחמת קוריאה ובמהלכה עוזר לחלץ כ-900 יתומים מהקרבות.
  • Mission over Korea‏ (1953) - הסרט מגולל את סיפורם של ארבעה טייסי קישור של מטוסי L-15 בתחילת מלחמת קוריאה.
  • Sky Commando ‏(1953) - מתאר את סיפורו של טייס בכיר המיוסר מזכרונותיו ממלחמת העולם השנייה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוחמה אווירית במלחמת קוריאה בוויקישיתוף

הערות שוליים

לפי ספרים

  • Red Wings over the Yalu China, the Soviet Union, and the Air War in Korea, Xiaoming Zhang. מסת"ב 1585443409
  1. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 224 - 226
  2. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 86 - 87
  3. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 87 - 88
  4. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמוד 89
  5. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 96 - 98
  6. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמוד 147
  7. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמוד 148
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 ‏Red Wings over the Yalu, עמוד 169.
  9. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 149 - 162
  10. ^ 10.0 10.1 ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 170 - 171
  11. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמוד 188
  12. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמוד 190
  13. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 192 - 193
  14. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 193 - 195
  15. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 195 - 200
  16. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמודים 204 - 212
  17. ^ ‏Red Wings over the Yalu, עמוד 138
  18. ^ 18.0 18.1 ‏Red Wings over the Yalu, עמוד 202
  • Coalition Air Warfare in the Korean War 1950–1953, 2002. מסת"ב 1507787022
  1. ^ ‏Coalition Air Warfare in the Korean War, עמוד 62
  • Korean War Order of Battle: United States, United Nations, and Communist Ground, Naval, and Air Forces, 1950-1953, Gordon L. Rottman. 2002 מסת"ב 0275978354
  1. ^ ‏Korean War Order of Battle, עמוד 182
  • The United States Air Force in Korea, by Robert F. Futrell, 1983. מסת"ב 0160488796
  1. ^ ‏USAF in korea, עמודים 2 - 3
  2. ^ ‏USAF in korea, עמוד 5
  3. ^ ‏USAF in korea, עמוד 12
  4. ^ ‏USAF in korea, עמוד 17
  5. ^ ‏USAF in korea, עמוד 47
  6. ^ ‏USAF in korea, עמוד 50
  7. ^ ‏USAF in korea, עמוד 67
  • The Naval Air War in Korea, Richard P. Hallion, 1986. מסת"ב 0933852479
  1. ^ ‏The Naval Air War In Korea, עמוד 27
  2. ^ ‏The Naval Air War In Korea, עמודים 2 - 33
  3. ^ ‏The Naval Air War In Korea, עמוד 33
  4. ^ ‏The Naval Air War In Korea, עמודים 43 - 45
  5. ^ ‏The Naval Air War In Korea, עמוד 52
  6. ^ ‏The Naval Air War In Korea, עמודים 59 - 64
  7. ^ ‏The Naval Air War In Korea, עמודים 71 - 72
  8. ^ ‏The Naval Air War In Korea, עמודים 188 - 209
  9. ^ ‏The Naval Air War In Korea, עמודים 190 - 205
  • Within Limits, the US Air Force in The Korean War, by Wayne Thompson and Bernard C. Nalty. מסת"ב 1475275528
  1. ^ ‏Within Limits, עמודים 21 - 22
  2. ^ ‏Within Limits, עמוד 52
  3. ^ ‏Within Limits, עמודים 49 - 50
  4. ^ ‏Within Limits, עמוד 44
  • Down In The Weeds, Close Air Support In Korea, William T. Y'Blood, 2002. מסת"ב 1508778957
  1. ^ ‏Down in the weeds, עמודים 1 - 3
  2. ^ ‏Down In The Weeds, עמוד 10
  3. ^ ‏Down In The Weeds, עמודים 8 - 9
  4. ^ ‏Down In The Weeds, עמודים 6 - 8
  5. ^ ‏Down In The Weeds, עמוד 13
  6. ^ ‏Down In The Weeds, עמודים 15 - 16
  7. ^ ‏Down In The Weeds, עמוד 16 - 18
  8. ^ ‏Down In The Weeds, עמוד 18
  9. ^ ‏Down In The Weeds, עמוד 20
  10. ^ ‏Down In The Weeds, עמוד 22
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 ‏Down In The Weeds, עמוד 25
  • Aircraft Of The Aces Men & Legends 043 Allied Aces Of The Korean War, Robert F. Dorr, Jon Lake and Warren Tompson, 2000. מסת"ב 8483725738
  1. ^ ‏Allied Aces Of The Korean War, עמוד 13
  2. ^ ‏Allied Aces Of The Korean War, עמוד 15
  3. ^ 3.0 3.1 ‏Allied Aces Of The Korean War, עמודים 17 - 18
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 ‏Allied Aces Of The Korean War, עמוד 19
  • F-86 Sabre vs MiG-15 Korea 1950-53, by Doug Dildy, Jim Laurier, 2013. מסת"ב 178096319X
  1. ^ ‏F-86 Sabre vs MiG-15 Korea 1950-53, עמוד 29
  2. ^ ‏F-86 Sabre vs MiG-15 Korea 1950-53, עמודים 20 - 29
  3. ^ ‏F-86 Sabre vs MiG-15 Korea 1950-53, עמודים 38 - 40
  4. ^ ‏F-86 Sabre vs MiG-15 Korea 1950-53, עמודים 40 - 47
  5. ^ F-86 Sabre vs MiG-15 Korea 1950-53, עמודים 75 - 77
  6. ^ F-86 Sabre vs MiG-15 Korea 1950-53, עמודים 71 - 74
  • Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, by Leonid Krylov, Yuriy Tepsurkaev, 2008. מסת"ב 1846032997
  1. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 11 - 18
  2. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 17
  3. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 18
  4. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 19
  5. ^ 5.0 5.1 ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 20
  6. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 21
  7. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 22
  8. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 23
  9. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 24
  10. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 25
  11. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 25 - 29
  12. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 30
  13. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 6 - 7
  14. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 33
  15. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 34
  16. ^ 16.0 16.1 ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 35
  17. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 41
  18. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 42 - 43
  19. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 43 - 44
  20. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 45
  21. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 46
  22. ^ 22.0 22.1 ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 46
  23. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 48 - 49
  24. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 59 - 60
  25. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 61
  26. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 62 - 63
  27. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 62
  28. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 63 - 64
  29. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 64 - 66
  30. ^ 30.0 30.1 ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 66
  31. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 67 - 68
  32. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 70
  33. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 71
  34. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 65 - 77
  35. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 78 - 79
  36. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 79 - 81
  37. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 81
  38. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 81 - 83
  39. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 83
  40. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 84
  41. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 85
  42. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמוד 86
  43. ^ ‏Soviet MiG-15 Aces of the Korean War, עמודים 88 - 89
  • A Guide to Films on the Korean War by Paul M Edwards., 1997. מסת"ב 0-313-30316-9
  1. ^ ‏A GUIDE TO FILMS ON THE KOREAN WAR, עמוד 21
  2. ^ ‏A GUIDE TO FILMS ON THE KOREAN WAR, עמוד 43
  3. ^ ‏A GUIDE TO FILMS ON THE KOREAN WAR, עמודים 53 - 108
  • Korean Air War The story from the other side, by Sašo Knez and Diego Fernando Zampini
  1. ^ ‏Korean Air War The story from the other side, עמוד 4
  2. ^ ‏Korean Air War The story from the other side, עמוד 5
  • The USAF In Korea: Campaigns, Units, and Stations 1950-1953, Air Force History office, 2015. מסת"ב 1508779430
  1. ^ ‏The USAFin Korea Campaigns, Units, and Stations 1950–1953, עמודים 45 - 112

הערות שונות

  1. ^ דיוויזיה של חיל האוויר הסובייטי כללה בתקופה זו 2–5 רגימנטים; כל רגימנט כלל כ-40 מטוסים
  2. ^ סדר כוחות של הקורפוס מטוסי הקרב ה-64 במהלך מלחמת קוריאה
  3. ^ סדר כוחות של חיל האוויר הצפון קוריאני
  4. ^ סדר כוחות האוויר של חיל הים האמריקאי במהלך מלחמת קוריאה
  5. ^ סדרי כוחות של מדינות חבר העמים הבריטי
  6. ^ 6.0 6.1 ‏USAF in korea, עמוד 4
  7. ^ שאותם הרוסים בילבלו למטוסי F-80 ו-F-47.
  8. ^ נוהל שמתיר מרדף אחר מטוס אויב לתוך שטח הריבוני של מדינה אחרת אם המטוס הרודף נמצא בקשר עין ובמהלך מרדף אחרי מטרתו.
  9. ^ מתוך 11 אלופי ההפלות המוצלחים במלחמה רק אחד לא חצה את הגבול, חמישה הודו בכך לאחר המלחמה.
  10. ^ מתוכם 7 מטוסי F-84,‏ 5 מטוסי F-80,‏ 7 מטוסי F-51 ומטוס F4U אחד.
  11. ^ The Rise of the Helicopter During the Korean War, by Otto Kreisher. published online at HISTORynet.com on January 16, 2011.
  12. ^ Alley, The Fight For Air Superiority, עמודים 43 - 44
  13. ^ Anywhere, Anytime, combat Cargo in the Korean War, עמוד 34
  14. ^ So that others may live, Air rescue in Korea עמוד 51
  15. ^ כוחות הנ"מ הסובייטים במלחמת קוריאה (ברוסית)
  16. ^ היחס הראשוני היה 1:8 בתחילת המלחמה אך הוא צנח ל-1:1.2 לאחר הסבת הדיוויזיות לדגם bis של המיג-15
  17. ^ ‏Mig Alley, The Fight For Air Superiority, עמוד 46
  18. ^ מקורות שונים מזכים אותו ב-20, 22.5 או 23 כלי טיס, מה שהופך אותו לשיאן ההפלות במלחמה. עם זאת הוא טוען שהוא יכול להיות בטוח לחלוטין רק בשש מההפלות הללו.
  19. ^ כל ההפלות קרו במהלך הלילה
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לוחמה_אווירית_במלחמת_קוריאה&oldid=1783848"