בואינג B-29 סופרפורטרס
 | |||||||||||||||
| B-29 של חיל האוויר האמריקני | |||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מפציץ אסטרטגי | ||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||
| יצרן | בואינג | ||||||||||||||
| טיסת בכורה | 21 בספטמבר 1942 | ||||||||||||||
| תקופת שירות | 8 במאי 1944 – 21 ביוני 1960 (16 שנים) | ||||||||||||||
| צוות | 11 | ||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 3,970 | ||||||||||||||
| משתמש ראשי |
 חיל האוויר של ארצות הברית חיל האוויר המלכותי | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||||
 | |||||||||||||||
בואינג B-29 סופרפורטרס (באנגלית: B-29 Superfortress - מבצר־על) הוא מפציץ כבד מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. היה המפציץ העיקרי של חיל האוויר האמריקני בזירת האוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה. B-29 היה מטוס מתקדם לזמנו - עם תא נוסעים מדוחס אוויר, מערכת בקרת אש ותותחים בשלט רחוק. תוכנן במקור כמפציץ יום בגובה רב, אך שימש בעיקר להפצצות בעירה ליליות בגובה נמוך. מפציצי B-29 הטילו את פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי, באוגוסט 1945. עד ליציאתו משירות בשנת 1960, נבנו כ־3,970 מטוסים.
תהליך הפיתוח
חברת בואינג החלה לתכנן מפציץ כבד מתקדם בשנת 1934, במקביל לפיתוח המפציץ B-17. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, פרסם חיל האוויר האמריקני דרישה למפציץ ארוך־טווח (8,000 קילומטר), שיוכל לתקוף מטרות באירופה ולחזור בטיסה לאמריקה. בשנת 1940 פרסם חיל האוויר דרישה למפציץ כבד שיפעל בזירת האוקיינוס השקט, ובחר בדגם ה־B-29 של חברת בואינג (דגם הניסוי כונה XB-29). בהתאם לדרישות הצבא, חומש המטוס בתותחים נוספים בקוטר מוגדל (להגנה ממטוסי קרב). טיסת הבכורה של המטוס נערכה בספטמבר 1942, וההזמנה המקורית מנתה 1,500 מטוסים. בבניית המטוסים השתתפו ארבעה מפעלים עיקריים: מפעלי בואינג בוושינגטון ובקנזס, מפעל בל הליקופטר בג'ורג'יה ומפעל חברת גלן ל. מרטין בנברסקה.
השירות במלחמת העולם השנייה
המטוס תוכנן להמריא לתקיפות על יפן מבסיסים בדרום סין, כאשר הבסיס העיקרי נמצא בהודו - ללא קשר יבשתי. המטוסים הראשונים הגיעו להודו באפריל 1944, והטיסה הראשונה לסין נערכה ב־24 באפריל 1944. משימת התקיפה הראשונה נערכה ב־5 ביוני 1944, על מפעלי רכבת בבנגקוק. בתקיפה השתתפו 77 מטוסים שהמריאו מהודו, וחמישה מטוסים אבדו.
אחת הבעיות בגרסאות המוקדמות של המטוס הייתה שהמנועים נטו להגיע לחימום-יתר, ולעיתים, בעת פעילות מבצעית, עלו באש.[1]
ההתקפה הראשונה על יפן (מפעל ברזל ופלדה) נערכה ב־15 ביוני 1944, והשתתפו בה 47 מטוסים שהמריאו מסין. מטוס אחד נאלץ לבצע נחיתת חירום ביפן, והושמד על ידי מטוסי קרב יפניים.
ההתקפות על יפן היו מסובכות ויקרות, ולכן לא נערכו התקפות רבות. מועדי ההפצצות: 7 ביולי 1944 (14 מטוסים), 29 ביולי (70), 10 באוגוסט (24), 20 באוגוסט (61), 8 בספטמבר (90), 26 בספטמבר (83), 25 באוקטובר (59), 12 בנובמבר (29), 21 בנובמבר (61), 19 בדצמבר (36) והאחרונה ב־6 בינואר 1945 (49 מטוסים). המטוסים השתתפו בתקיפת מטרות רבות אחרות בדרום־מזרח אסיה.
בעקבות כיבוש איי מריאנה הסמוכים ליפן בקיץ 1944, על ידי חיל הנחתים, המטוסים הוצבו בבסיסים החדשים והחלו להפציץ את יפן בתדירות גבוהה. התקיפה הראשונה הייתה אמורה לצאת ב-17 בנובמבר. מכיוון שהמטוסים נזקקו ל-11 אלף ליטר דלק כל אחד, והיו עמוסים בפצצות, היה צורך ברוח גבית על מנת שיכלו להמריא. מזג האוויר לא איפשר זאת, והתקיפה יצאה ב-24 בנובמבר, לאחר שבוע שלם של איחור. בתקיפה השתתפו 111 מטוסים, שהפציצו את העיר טוקיו. לראש פיקוד המפציצים ה-21 מונה הגנרל היווד הנסל.
ב־6 באוגוסט 1945, מפציץ B-29 בשם "אנולה גיי" הטיל את פצצת האטום הראשונה על העיר היפנית הירושימה. ב־9 באוגוסט הטיל מפציץ דומה בשם "בוקסקר" את פצצת האטום השנייה, על העיר היפנית נגסאקי. הפצצות אלה הביאו לכניעתה של יפן, ולסיומה של המלחמה.
אחרי מלחמת העולם השנייה
בתחילת המלחמה הקרה שימשו מטוסי B-29 כמטוסי ריגול בשטחי ברית המועצות. המטוסים טסו רק בשולי השטח וספגו לעיתים אבדות. הטיסות נמשכו עד שנת 1954, אז הוחלפו בידי מטוסי U-2.
המטוסים השתתפו במלחמת קוריאה (יוני 1950 - יולי 1953), במהלכה הטילו כ־200 אלף טון של פצצות. המטוסים הוצאו משירות פעיל בשנת 1960.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בואינג B-29 סופרפורטרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מלקולם גלדוול, כנופיית המפציצים, חבל מודיעין: דביר, 2021
34775578בואינג B-29 סופרפורטרס